מהו הכלל להרג מידתי של בלתי מעורבים? פרופ' אבי בל מאיר את הסוגיה
בתגובה לדברי הפצ"ר לשעבר אלוף במיל' אביחי מנדלבליט, שאמר כי לצה"ל נוהל לפיו בסיכול ממוקד אין לפגוע ביותר מבלתי מעורב אחד, אומר פרופסור אבי בל, מומחה למשפט בינלאומי: "לא קיים סעיף כזה בחוק הבינלאומי. הפגיעות שחברות נאט"ו מוכנות לקבל הן הרבה יותר גדולות מאחד לאחד, אחד לשניים או אחד לשלושה".
בראיון לתכנית "פנים אמיתיות" עם אמנון לוי, שתשודר הערב בערוץ 10, התבטא הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אביחי מנדלבליט ורמז כי ישנו נוהל צה"לי לפיו אסור שייהרג יותר מחף מפשע אחד במבצע סיכול ממוקד. על-פי פרסום מקדים של הדברים ב"הארץ", אמר מנדלבליט כי "בצה"ל קיים נוהל שמגדיר במדויק את מספר הנפגעים הלא-מעורבים או החפים-מפשע (מה שקרוי: "נזק אגבי") בהם מותר לפגוע, במקרה שנדרש חיסול ממוקד". מדבריו ניתן להבין כי המספר הוא: אחד.
על פי הפרסום הפצ"ר לשעבר הסביר כי ישנם שני תנאים הדרושים לביצוע סיכול ממוקד. הראשון, שהיעד לפגיעה יהווה סיכון ממשי , והשני, שהנזק האגבי – מספר החפים מפשע שייהרגו יחד עם האיש שבו מתנקשים – יהיה קטן ככל האפשר. לוי שאל את מנדלבליט מהו המספר, ותשובת מנלדבליט היתה: "אני מעדיף לא לענות על זה, אבל אלה מספרים מאוד נמוכים. מאוד מאוד נמוכים. זה קרוב לאפס".
בעקבות הדברים שוחחנו עם פרופסור אבי בל מאוניברסיטת בר-אילן, מומחה למשפט בינלאומי, שהסביר כי המגבלות שהטיל צה"ל על עצמו אינן מופיעות בחוק הבינלאומי ואינן נהוגות במדיניות שנוקטים צבאות נאט"ו והמערב.
פרופ' בל, האם ישנו בסיס בחוק הבינלאומי לביטול מבצע סיכול ממוקד של מטרה צבאית בשל פגיעה אפשרית באזרח אחד?
יש כלל של מידתיות. הכלל הזה אומר שבזמן לחימה, כאשר מכוונים אש נגד מטרות לגיטימיות, שזה בין היתר לוחמים, אזי 'הפגיעה האגבית' צריכה להיות בלתי-מוגזמת ביחס ליתרון הצבאי שמקבלים מחיסול אותו אדם. מה זו פגיעה "לא מוגזמת" באזרחים? אין הגדרה כזו בחוק הבינלאומי, זה עניין של שיקול דעת. אין כאן מתמטיקה. הכלל אומר שהפגיעה לא תהיה מוגזמת ביחס ליתרון הצבאי הצפוי. האם החוק באמת אומר שכל פגיעה שהיא מעל אחד היא מוגזמת? לא. חברות נאט"ו מוכנות לקבל פגיעות הרבה יותר גדולות מאחד לאחד או אחד לשניים או אחד לשלושה. הם מוכנים לראות מספרים הרבה יותר גדולים. אין כלל מעבר לזה שזה צריך להיות לא מוגזם.
גם אנחנו, לא רק נאט"ו, פגענו בעבר בסיכולים ממוקדים ביותר מאשר אדם אחד.
נכון, והיו איומים בחו"ל על אנשים שלנו בנושאים האלו. אם אכן הרשות הפלסטינית תפנה לקבל מעמד של "מדינה לא חברה" בעצרת הכללית של האו"ם [כפי שמאיים לאחרונה אבו מאזן, א.ת.], יכול להיות שיאשרו להם לפנות לבית-הדין הבינלאומי בהאג כדי לשפוט מעשים שאירעו מאז 2002, ונמצא את עצמנו בפני בית-הדין הזה. לדעתי זו פרשנות לא סבירה של האמנות אבל השאלה היא לא מה אני חושב, אלא מה יחשוב בית-הדין.
מדוע זה לא בסמכותם היום?
כי אין מדינת פלסטין שיכולה להסמיך את בית-הדין לפעול. היישות הפלסטינית לא עומדת בתנאים של מדינה על-פי המשפט הבינלאומי, ולעת עתה רק מדינה יכולה להסמיך את בית-הדין הבינלאומי.
מה ביחס לתנאי הראשון שציין האלוף מנדלבליט לפיו ישנה חובה שהיעד יהיה מעורב בלחימה או בניסיון פגיעה עכשווי ולא יסוכל בשל פעולותיו בעבר?
הכלל הוא שאתה יכול לכוון אש נגד לוחם ולא נגד אדם אחר, אבל זה בתנאי שקיים סכסוך מזוין. אם אין סכסוך מזוין, כלל לא ברור אם אתה יכול לכוון לפגיעה במישהו, אלא אם כן זהו צורך מובהק ודחוף של הגנה עצמית. כך לדוגמא זה מוגדר בארה"ב ביחס לסמכויות שלהם לחסל אנשים: או שמדובר בלוחם או בצורך דחוף להגנה עצמית.
כלומר על פעולות שמחבל עשה בעבר אי אפשר לפגוע בו?
נכון, כי אם הוא רק עשה בעבר, והיום הוא לא מהווה איום, אז אין צורך דחוף של הגנה עצמית. כלומר הוא יצא מרשימת הלוחמים, ועבר לרשימת האקס-לוחמים.
