מלחמה עזה מתחוללת על השליטה בתימן בין הממשלה לאל-קאעידה. הסכסוך עקוב מדם ואכזרי, ואמנסטי אינטרנשיונל יוצאת בקריאה נרגשת נגד ובעד הצדדים הנלחמים.
מלחמה עזה מתחוללת על השליטה בתימן. אל-קאעידה מתבסס בדרום המדינה, והממשלה עסוקה בנסיון לדחוק את רגלי הארגון הפונדמנטליסטי ולהשיב את השליטה. שלא במפתיע, הסכסוך עקוב מדם ומלא באכזריות. משום כך יוצא ארגון אמנסטי אינטרנשיונל בקריאה נרגשת נגד ובעד הצדדים הנלחמים; אריק גרינשטיין מנסה למצוא סדר בעולם ערבי מתפרק ולהסביר ארגון זכויות אדם מבולבל.
התסיסה שסחפה את מדינות צפון-אפריקה והמזרח-התיכון במהלך 'האביב הערבי', יצרה הזדמנות לסניפים שונים של ארגון אל-קאעידה לגבש בסיסים ברחבי העולם. בתימן, סניף אל-קאעידה המכונה 'ארגון אל-קאעידה בחצי-האי ערב', התחזק בהדרגה בדרום המדינה החל משנת 2009, בעוד ממשלת תימן עסקה בעימות עם כוחות מורדים שיעים בצפון.
כמו במצרים ובתוניסיה, בתחילת 2011, נערכו גם בתימן הפגנות ענק הקוראות להחלפת הנשיא עלי עבדאללה סאלח, אשר הובילו להחלפתו בחודש פברואר האחרון. המאבק הפוליטי בצפון המדינה הביא לוואקום שלטוני בדרומה, שנוצל במהרה על-ידי 'ארגון אל-קאעידה בחצי-האי ערב', אשר הקים כוח בשם 'אנסאר אל-שריעה' על-מנת להתקיף את כוחות ממשלת תימן. המאמץ המלחמתי הצליח, ועד סוף מרץ 2011 השיג 'אנסאר' את השליטה על הדרך הראשית המובילה לנמל עדן ולמעשה את השליטה על רוב מחוז אביאן.
החיים בצל שלטון השריעה
מיד לאחר שהשתלטו על האזור, הקימו ה'אנסאר אל-שריעה' גופי שלטון עצמאיים "הפועלים על-פי חוקי השריעה", והכריזו על הקמת "האמירות של וקאר". עד כמה מתאים השם – שמשמעותו בערבית היא "התנהגות מעוררת כבוד" או "התנהגות שקולה ומתונה" – למשטר החדש, מתברר בדו"ח חדש של אמנסטי אינטרנשיונל, המתאר את חיי המקומיים, שבניגוד ל-200,000 אזרחים אחרים בחרו שלא לנוס מאימת הקרבות.
"במהלך הסכסוך באביאן התרחשו זוועות והפרות של זכויות אדם, מהגרועות שראיתי בחיי", אמרה מחברת הדו"ח סלינה נאסר. ה'אנסאר אל-שריעה' ייסדו מערכת שפיטה אשר לא בחלה באמצעי הענישה האכזריים ביותר. בסוכנות התקשורת (Madad MNA), אשר הוקמה על-ידי ה'אנסאר' לצורך הפצת תעמולה, מופיע תיעוד מצולם של חלק ממעשי הזוועות: הריסת אתרי פולחן לא-מוסלמים; "הודאות" כפויות; הוצאות פומביות להורג; צליבת "מרגלים" ברחובות; ואף כריתת ראשה של אישה שהואשמה ב"כישוף" והצגתו לראווה.
לאחר שהגיעו לידיה תמונות מזעזעות של גדיעת איברים פומבית, הצליחה נאסר לראיין את אחד מהקורבנות, אשר הואשם בגניבה:
הם [אנשי ה'אנסאר' – א.ג] הכו אותי בחוזקה ועינו אותי באמצעות שוקים חשמליים … הם היו שופכים מים על החזה שלי, מניחים עליו חוט תיל ואז הרגשתי כאילו העיפו אותי בחוזקה … אחרי חמישה ימים הם נתנו לי זריקה ונרדמתי … כשהתעוררתי, היד שלי לא הייתה שם.
מאוחר יותר סיפרו לה התושבים המקומיים כי היד הקטועה נתלתה בשוק העירוני "למען יראו וייראו".
מעבר לכך, הידקו 'אנסאר אל-שריעה' את אחיזתם באוכלוסייה באמצעות איומים, הטלת טרור וכפיית נורמות דתיות חמורות. נשים ונערות חויבו להתלבש בהתאם לקוד לבוש קפדני, שכלל כיסוי גוף מלא כולל העיניים, והוטלה הפרדה מלאה בין המינים בבתי-הספר ובמקומות העבודה. מורה אחת סיפרה לאמנסטי כי ה'אנסאר' היו שולחים נציגות מטעמם לכל בית-ספר בכדי "שיפקחו על הטמעת הנהלים החדשים".
הביקורת המוסרית של אמנסטי
זמן קצר לאחר ש'אנסאר אל-שריעה' השתלטו על מחוז אביאן, פתח צבא תימן בהתקפות אוויריות וארטילריות, בסיוע מזל"טים אמריקניים, בניסיון להשיג בחזרה שליטה באזור. במהלך אפריל 2012 הצטרפו להתקפה ה'ועדות העממיות', המורכבות מלוחמי שבטים מקומיים, ובמאי 2012 החל צבא תימן במתקפה קרקעית מסיבית. ביוני נסוגו כוחות ה'אנסאר' מערי אביאן והתפזרו. צבא תימן הכריז על ניצחון, שהתברר מאוחר יותר כניצחון בקרב אך לא במערכה; נכון לימים אלו כוחות אל-קאעידה עדיין פועלים ברחבי תימן.
בנקודה זו מתגלה ה"נאורות" של אמנסטי אינטרנשיונל במלוא הדרה.
"אנו מאמינים כי הפרת זכויות האדם המזעזעת והפרת החוק ההומניטרי הבינלאומי התבצעה על-ידי שני הצדדים", אמרה נאסר. פרק שלם בדו"ח אמנסטי מתמקד בתיעוד השלכות התקפת-הנגד של צבא תימן, אותו מאשימה נאסר ב"התקפות בלתי-חוקיות ולא מידתיות, שימוש בנשק לא-מדויק באזורי אוכלוסייה צפופים, וכישלון בנקיטת צעדי זהירות הכרחיים". אמנסטי גם סבורה כי ייתכן ו"חלק מההתקפות … נעשו על-ידי מזל"טים של ארצות-הברית".
מעניין לציין כי כבר בשנת 2010 ביקר מלקולם סמארט, מנהל מחלקת המזרח-התיכון וצפון-אפריקה של אמנסטי אינטרנשיונל, את האופן שבו נלחמת ממשלת תימן והוסיף כי "ישנה חובה כי בבסיס כל האמצעים הננקטים בשם המלחמה בטרור … תשמר הדאגה לזכויות האזרח". משמע, כאשר הצבא תוקף את האיסלמיסטים, אמנסטי לא מרוצה. כאשר הצבא מפסיד לאיסלמיסטים, אמנסטי לא מרוצה. כאשר הצבא מנצח את האיסלמיסטים, גם אז אמנסטי לא מרוצה.
מובן לכל בר-דעת כי צבא תימן אינו חזק דיו בכדי להטיל את מרותו על כל אזורי המדינה, והוא חסר אמצעים טכנולוגיים המאפשרים מלחמה כירורגית באל-קאעידה. אך הדבר אינו מפריע לאמנסטי לסכם את הדו"ח בקריאה לצבא תימן "שלא לבצע ירי ארטילרי תלול מסלול או הפצצות ממטוסים באזורי אוכלוסייה צפופים", וכן "לוודא כי כל כוחות הביטחון והצבא הפועלים באביאן … מאומנים, מצוידים וממושמעים במידה מספקת שתענה על התחייבויותיהם תחת החוק ההומניטרי הבינלאומי".
כיצד מצפים מממשלה כושלת לסיים את משטר הזוועות המחריד – שאמנסטי עצמה תיעדה – ולהחזיר את הסדר לדרום תימן, אם לא בכוח הזרוע? אם ממשלת תימן הייתה מחכה עד שצבאה יהפוך לצבא מערבי משוכלל או שהעולם יתערב בסכסוך, אל-קאעידה היו שולטים כבר בתימן כולה. והרי הדו"ח של אמנסטי עצמו על זוועות שלטון 'אנסאר' מהווה תמריץ מוסרי להסרת השלטון בכוח. ממילא, הנסיון לגזור גזירה שווה בין ממשלה ריבונית, הפועלת להשליט את שלטונה על שטחה, לבין ארגון טרור רצחני, אשר לדברי נאסר עצמה ביצע זוועות ש"לא ראתה בחייה", מעמיד את "חובת הנייטרליות" של הארגון באור מגוחך למדי.
הנייטרליות מגיעה לאבסורד כאשר פרק שלם בדו"ח מציג התפלפלות משפטית לפיה ה'אנסאר אל-שריעה' מחויבים לשמור על החוק ההומניטרי הבינלאומי. שורת ההמלצות המופיעה בסוף הדו"ח קוראת לארגון הטרור להכיר בחוק ההומניטרי, לגינוי הפרתו על-ידי מנהיגות הארגון, להימנעות משימוש באזורי אוכלוסייה כבסיס לפעולות ולאחסנת נשק וכו'.
אך השיא עוד לפנינו: אמנסטי אינטרנשיונל מצפים כנראה מה'אנסאר אל-שריעה' ללמוד אנגלית; אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שהדו"ח המלא עדיין לא תורגם לערבית?
אני מנסה להבין (באמת, לא מתוך התחכמות): כאשר אמנסטי דורשים ממשלת תימן ומהאמריקאים לנהוג על פי החוק ההומניטרי הם לא בסדר. כאשר הם דורשים מארגון הטרור לנהוג על פי החוק ההומניטרי הם לא בסדר. בעצם, אתה טוען כי עצם הדרישה מאיזשהו צד לנהוג על פי החוק ההומניטרי אינה ראויה?
זה נכון בעיניך בכל המקרים, או שאתה מנסה לטעון שהמצב בתימן הוא מצב מיוחד שדורש לחימה לא מוסרית?
שלום עודד, אני מתנצל מראש על אורך הדברים אך התשובה מורכבת:
1. תיעוד מעשי הזוועות הוא חשוב מאוד, אך אינו מחייב את התוספת של ההמלצות והשיפוטיות המוסרית. הראיות והעדויות בדו"ח מדברות בעד עצמן.
2. בנוסף, לארגונים כמו אמנסטי יש נטייה חזקה ל"נייטרליות" מעושה והתעלמות מכוונת (ואם אינה מכוונת הרי שהיא ילדותית) מההקשר הגיאו-פוליטי-ריאלי של הסכסוכים אותם הם מסקרים. זו ממש היתממות לומר – "אני רק דואג לזכויות האדם ולא אכפת לי מי פוגע בהם ולמה". אמנם, מלחמה היא מורכבת, ואין טוב-רע מוחלט, אך יש גרוע ויש גרוע יותר.
3. אני, ואני אומר זאת על דעת עצמי ולא בשם 'מידה', מאמין כי צבא תימן עשה נכון כשהפציץ מהאוויר ועשה כל שביכולתו בכדי לגרום ל'אנסאר' לסגת. כפי שכתבתי, דווקא החשיפה לזוועות מהווה תמריץ מוסרי חזק כהצדקה לתקיפות, על-אף שהן פגעו גם באוכלוסיה אזרחית. זה אולי לא נעים לאוזן, אבל גם לאזרחים עצמם עדיף סך מסויים של הרוגים על פני המשך החיים בצל אלקאעידה.
בהתחשב בעובדה שה'האנסאר' קבעו את מושבם בלב אוכלוסיה אזרחית, אני לא רואה כיצד הביקורת הפסאודו-מוסרית של אמנסטי מועילה. מעבר לכך, לקרוא לארגון טרור ללחום בצורה מוסרית פשוט מעלה גיחוך.
4. ובהתייחס ספציפית לנקודת המוסר:
הגדרתו של המושג "מוסר" נתונה לוויכוח. מי קבע שהחוק ההומניטרי הוא-הוא מהווה את הסטנדרטים למוסר מלחמה? מי הוא ארגון אמנסטי אינטרנשיונל שיקבע לאחרים סטנדרטים של מוסר?
מקווה שהדברים עונים על שאלתך.
כל דרישה מארגון או מדינת טרור היא כמו לכתוב על קרח
מממשלות אפשר לדרוש אך כאשר הצד השני מתנהג במפלצתיות, אין כל טעם בדרישות
בנות הברית לא שקלו שיקולים הומניטריים כאשר שרפו והשמידו את דרזדן במלחמת העולם השנייה
ארצות הברית לא שקלה שיקולים הומניטריים כאשר מחקה את הירושימה ונגסקי
עודד, החוקים הבינלאומיים נכתבו בתקופות אחרות בהסטוריה המודרנית. הם לא מתאימים למציאות שיוצרים ארגוני הטרור.
היי אריק,
תודה על התשובה המפורטת. אני לא בטוח אם קו הטיעון של "מי שם את אמנסטי לקבוע מהו מוסר" הוא הקו בו רצוי לנהל את השיח. בסופו של דבר, ויכוחים מוסריים הם עניין לפילוסופיים, וממילא בהיעדר סמכות ריבונית אין מי שיאכוף את הכרעותיהם.
נדמה לי שהשאלה היא יותר עמוקה: האם אמנסטי מייצגים את ערכי מוסר הלחימה המקובלים על כולנו (ואם כן, יש משמעות עבורנו לדו"חות שלהם, ואולי אפילו ראוי שהם יניעו אותנו לפעולה), או שהם בעצם מייצגים ערכי מוסר שמשויכים לקבוצות נישה בלתי רלוונטיות בשיח הבינלאומי הכללי, ואז הדו"חות שלהם הם סתם ניירת.
נדמה לי שעבור רבים, אמנסטי מייצגים איזה סמן מוסרי רלוונטי (בין השאר, בעיני מעצבי מדיניות כאלה ואחרים במערב), ואם זה אכן כך ואם אני מבין נכון את התגובה שלך, אתה בעצם מציע לבחון מחדש את השיח המוסרי שלנו ולהגדיר מחדש את גבולותיו ובהתאמה גם את החוק ההומניטרי.
זו טענה מאוד רדיקלית שנדמה לי שמתיישבת עם מה שנדב כתב פה. המצב החדש דורש תפישה מוסרית חדשה וחוקים בינלאומיים חדשים. (או לחילופין – שיש להכפיף מקרים שונים לחוקי מוסר שונים. זה כבר רלטביזם מוסרי, שהוא אפילו עוד יותר רדיקלי)
אני מסכים עם נדב. למרות זאת, אני לא בטוח שאני מסכים עם המסקנה שהסקת מדבריו.
שנית, אני לא מסכים עם הערכתך. אני לא חושב ש"שעבור רבים, אמנסטי מייצגים איזה סמן מוסרי רלוונטי". לדעתי, דווקא רוב רובו של העולם מבין, בדיוק כמו שנדב כתב, כי המשחק השתנה ואין עוד נאצים מול טובים כי אם מצב מורכב יותר, ועדיין, השכל הישר (ואני מודע לבעייתיות הביטוי) מאפשר את ההבנה הבסיסית של טובים מול רעים.
כפי שאתה מבין מדברי, ובכדי שלא נבזבז את זמננו בדיונים מיותרים, אני מתנגד לתפיסות פוסט-מודרניות ומאמין באמיתות מושג "האמת" הן בפילוסופיה והן במציאות.
אמנסטי וארגונים דומים מיתגו את עצמם כסמן מוסרי אבסולוטי אך בדרך שכחו לבדוק אם יש מישהו שעומד מאחוריהם לגבותם. אני לא מציע לבחון מחדש את השיח המוסרי – אני טוען שאמנסטי ודומיו הם אלו הסוטים מדרך המוסר הישר ומההיגיון הבריא.
בכל מצב של לוחמה בטרור, צריך לשקול את הסיכונים כלפי החיילים בצבא, אל מול הסיכונים כלפי האוכלוסייה שבקרבה פועל ארגון הטרור.
כלומר, מצד אחד אנחנו משתדלים שלא לסכן את החיילים שלנו, ולכן אנחנו לא נלך ונתפוס כל מחבל בפינצטה. מצד שני, אנחנו גם לא מוכנים לחסל ריכוזי אוכלוסייה גדולים שבהם מצויים גם טרוריסטים, כדי למנוע לחלוטין פגיעה בחיילים שלנו.
האם יש אפשרות למצוא קו מבחין בין שני הקצוות הללו?