צרפת המתאסלמת מתקרבת לנקודת הרתיחה

היחסים בין הרוב הצרפתי למיעוט המוסלמי בצרפת מתקרבים לנקודת פיצוץ. תלותו של נשיא צרפת פרנסואה הולנד בקולות המוסלמים, יחד עם עלייה משמעותית במספר האירועים האלימים הקשורים באסלאם, מעמידים את הסובלנות הצרפתית במבחן אכזרי. להיות או לחדול, זאת השאלה

יריית זיקוקי די-נור היא אחת המסורות הנפוצות ביותר בחגיגות השנה האזרחית החדשה, אך היא איננה בלעדית: הבודהיסטים ביפן מצלצלים בפעמון המקדש 108 פעמים; בספרד אוכלים 12 ענבים; ובחלק מערי-צרפת שורפים מכוניות.

על-פי שר הפנים הצרפתי מנואל ווליס, בליל השנה החדשה הוצתו ברחבי צרפת 1,193 מכוניות. בידיעה עצמה מוטלת האשמה מעורפלת להצתות על "נוער פורע חוק", אך רמזים שונים הפזורים בה מצביעים על מוצאם, או ליתר דיוק דתם, של הפושעים:

הדיווחים על עיסוק זה [שריפת מכוניות – א.ג.] בעיקר בקרב הנוער – לעיתים קרובות בשכונות עוני – החלו בשנות ה-90, באזור שסביב שטרסבורג … הוא הפך לכלי המחאה המרכזי במהלך התסיסה של נוער השיכונים המיואש, אשר פקדה את צרפת בסתיו 2005. באותו זמן, המשטרה מנתה 8,810 כלי-רכב שרופים בפחות משלושה שבועות. אך אפילו אז מכוניות לא נשרפו בערים גדולות כמו פריז … ווליס אמר כי אזור הפרבר הפריזאי סן-דני, בו פרצו המהומות ב-2005, מוביל בכמות המכוניות שעלו באש, ואחריו שני אזורים במזרח, בסביבות שטרסבורג.

מי שלא מכיר את הנעשה בצרפת עשוי לראות בכך דיווח עובדתי קצת מוזר, אך למעשה מתגלה כאן התמונה האמתית של ההתעצמות המוסלמית במדינה: שטרסבורג, בירת חבל אלזס בה חיים כ-120,000 מוסלמים, נמצאת במקום השלישי ברשימת הערים בעלות ריכוז מהגרים גבוה, ובה חנך בספטמבר שר-הפנים ווליס עצמו את המסגד השני בגודלו בצרפת. זהות המפגינים בהמהומות 2005 גם היא ידועה; כפי שנכתב בניו-יורק טיימס: "רוב הנוער המתפרע הינו מוסלמי וממוצא אפריקני או צפון-אפריקני". ובאשר לסן דני, דו"ח של מכון המחקר העצמאי Institut Montaigne משנת 2011 הגדיר את הפרבר כאזור מוכה עוני, בו מתגוררים כ-600,000 מוסלמים מתוך אוכלוסייה של 1.4 מיליון איש. מי שבחרה לציין בגלוי את העובדות הללו הייתה דווקא הרשת האיראנית Press TV, אשר הצדיקה את המעשים באמתלת חוסר ההשכלה והעוני השורר ברובעים המוסלמים.

הגולם קם על יוצרו

אופייה הפיקנטי של הידיעה הביא לפרסומה בשלל כלי-תקשורת גדולים בעולם, לפעמים אף ככתבה וכלשנה, כלומר, מבלי לדווח על זהותם של הפושעים. האם ייתכן שהתקינות הפוליטית גברה על ערכי המקצועיות העיתונאית? במקרה של התקשורת הצרפתית נוסף גם הפחד מליבוי המתח הקיים בין האוכלוסייה המוסלמית לזו הכללית.

אך הטיפול המעודן במתפרעים נובע גם מסיבה מורכבת ומטרידה יותר. במהלך קמפיין הבחירות שלו, הציע המועמד הסוציאליסטי פרנסואה הולנד להעניק חנינה לכ-400,000 מהגרים מוסלמים בלתי-חוקיים הכלואים בצרפת. בנוסף התחייב הולנד כי לקראת הבחירות המוניציפאליות, שיערכו בשנת 2014, יעניק זכות הצבעה לתושבים מוסלמים חסרי אזרחות צרפתית. תעמולת הבחירות עשתה את שלה. בבחירות לנשיאות צרפת בחודש מאי האחרון השתתפו כ-2 מיליון מוסלמים, מתוכם 93%, כ-1.7 מיליון איש, הצביעו להולנד, בעוד רק 7% הצביעו עבור סרקוזי. בהתחשב בעובדה כי הולנד ניצח ברוב דחוק של 1.1 מיליון קולות, ניתן לומר כי הקול המוסלמי הכריע את הכף לטובתו. במידה והולנד יעמוד במילתו, יהדקו הסוציאליסטים ומפלגות השמאל את אחיזתם במושכות השלטון. ברור, אם כן, מדוע הולנד לא יכול להרשות לעצמו לצאת בגלוי נגד אוכלוסיית המהגרים המוסלמית.

המתח עולה

גם ללא הוונדליזם המוסלמי, דו"ח מפורט של מכון המחקר גייטסטון מצביע על שלל אירועים מן השנה החולפת אשר העלו את המתח הבין-מגזרי בצרפת לשיאים חדשים.

עוד בחודש פברואר הודיעה אמירות קטאר כי היא מתכננת להשקיע כ-50 מיליון אירו בשכונות הפרברים של צרפת, ביתם של למעלה ממיליון מהגרים מוסלמים, במטרה "לקדם את הפעילות הכלכלית" בשכונות העוני. היכרות בסיסית עם האידיאולוגיה הוואהבית האולטרה-שמרנית מספיקה כדי להטיל ספק בכנות מניעי הפילנתרופיה הקטארית. רק מספר חודשים קודם לכן התחייב אמיר קטאר אחמד בן ח'ליפה אלת'אני ש"לא יחסוך כל מאמץ" בהפצת האסלאם "ברחבי העולם כולו". בספטמבר אישרה ממשלת צרפת את התוכנית הקטארית, ועוררה ביקורת רבה בקרב גורמים פוליטיים שונים, אשר הביעו את חששם מפני "סוס טרויאני אסלאמי", שיעמיק את הזהות המוסלמית בקרב המהגרים וישבש את המאמצים לקידום היטמעותם בחברה הצרפתית הכללית.

אירוע, זה יחד עם התקרית הטראומטית בה מוחמד מרה, אזרח צרפתי-מוסלמי ממוצא אלג'ירי, ביצע טבח בבית-הספר היהודי בטולוז ורצח גם שלושה לוחמים מכוחות-הביטחון המקומיים, מצטרף למגמה של התעצמות האסלאם בצרפת. תחקיר שערך בחודש פברואר ערוץ 2 הצרפתי, חשף כי 30% מהבשר המופץ בצרפת נשחט על-פי כללי השריעה האסלאמית (שחיטת חלאל); בחודש מרץ קיבל ארגון הכדורגל הבינלאומי FIFA החלטה הקובעת כי מותר לנשים לשחק כשהן לובשות חיג'אב (כיסוי ראש מוסלמי מסורתי); ביוני אישר בית-המשפט לערעורים את הקמתו של מסגד מונומנטלי בדרום העיר מרסיי, העיר השנייה בגודלה בצרפת וביתה של הקהילה המוסלמית הגדולה במדינה; באוגוסט נערכו קרבות של ממש בין המשטרה לאוכלוסייה המוסלמית בעיר אמיין שבצפון צרפת, במהלכן נפצעו 16 שוטרים ונגרמו נזקים בשווי 6 מיליון אירו; כל אלו הם רק חלק קטן מן האירועים הנסקרים.

אם פעם קיבלו בצרפת את המוסלמים בזרועות פתוחות, הרי שעתה ניכר שינוי בהלך-הרוח של החברה הצרפתית. "הסקרים שלנו מצביעים כי דעת הקהל הצרפתית נעשתה קשוחה יותר (ביחס לאסלאם ולמוסלמים)", אמר ראש המכון הצרפתי לדעת-קהל (Ifop), ג'רום פורקיה. "בשנים האחרונות לא עבר שבוע בלי שהאסלאם יעמוד במוקד החדשות: הרעלה, שחיטת החלאל, חדשות דרמטיות כהתקפות טרור או מסיבות גאו-פוליטיות". פורקיה התייחס לסקר דעת-הקהל שערך המכון בנובמבר האחרון, שהראה כי 60% מהאוכלוסייה הצרפתית מאמינים שהאסלאם "יותר מדי גלוי לעין ויותר מדי משפיע", עלייה של 5% מן הסקר הקודם שנערך לפני שנתיים. בנוסף גילה הסקר כי 43% מהצרפתים מזהים במהגרים המוסלמים איום כלפי הזהות הצרפתית המסורתית, לעומת 17% בלבד הטוענים כי המהגרים "מעשירים את האוכלוסייה". 68% מהמשתתפים בסקר מאשימים את המהגרים המוסלמים עצמם בקיפאון תהליך האינטגרציה.

מעט מדי, מאוחר מדי

למרות הכל, על אף ההגירה המאסיבית ואובדן השליטה בחלק מן הפרברים, השלטון בצרפת אינו לגמרי חסר-אונים. עוד בינואר 2012 נכנסו לתוקף חוקי הגירה מחמירים, הדורשים מן המועמדים לקבלת אזרחות שליטה בשפה הצרפתית, המקבילה ברמתה לזו של נערים בני 15, יחד עם מבחנים הכוללים ידע נרחב בתרבות והיסטוריה צרפתית. עליהם גם להישבע אמונים ל"ערכי צרפת".

בנוסף, המצב בפרברים מוכי הפשע, שהידרדר לרמה בלתי-נסבלת, הוביל לכך שבספטמבר הכריזה ממשלת צרפת על תכנית להגברת השיטור ב-15 מחוזות שונים, אשר עד לא מזמן נודעו כאסורים לכניסת משטרה, וביניהם השכונות המוסלמיות במרסיי, שטרסבורג, פריז, ליל ואמיין. על מנת לסיים את ההפקרות השוררת באזורים אלו, הורה שר-הפנים ווליס על פרישת כוחות לפיזור הפגנות, בלשים, שוטרים ואנשי-מודיעין, בשאיפה להפחית את אחוזי הפשיעה עד קיץ 2013.

בינתיים, האירועים האחרונים מלמדים כי הצעדים הללו די חסרי-תועלת. נשיא צרפת הולנד העמיד אמנם את ארצו בחזית המלחמה בג'יהאדיסטים של אפריקה, אך נכשל בהתמודדות עם תופעת התעצמות האסלאם מבית. האם ייתכן כי הרפיסות השלטונית, יחד עם הכוח הפוליטי של המהגרים המוסלמים והמדיניות הסוציאליסטית המנציחה את העוני בפרברים, הובילו את צרפת, מדינה שעמדה בלב ההיסטוריה והתרבות המערבית, אל מעבר לנקודת האל-חזור?