עדיין לא ברור אם מורשתו של סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל טובה או מזיקה, אך רבים הסימנים לכך שיש סיבה לדאוג. מאוד.
בשבוע שעבר הודיע נגיד בנק ישראל סטנלי פישר על התפטרותו בסוף חודש יוני הקרוב, לאחר כשמונה שנים בתפקיד. בהפגנת צניעות מרשימה הרעיף על עצמו הנגיד היוצא שבחים, שזכו להד תקשורתי נרחב; לדעת לא-מעט פרשנים פישר פיקד על "הצלת הכלכלה הישראלית", היה "הנגיד הטוב מכולם", פלא פיננסי של ממש, גיבור ישראל כלכלי. בשורות הבאות נשרטט תמונה מאוזנת יותר. נזכיר את זכויותיו, אך לא נשמיט את טעויותיו ונזקיו, אשר אינם קלי-ערך.
נפתח בשבחים. פישר נתן את שמו ויוקרתו לתפקידו ולמדינת ישראל, ככלכלן מוביל ששימש ככלכלן ראשי של הבנק העולמי וסיו"ר הבנק סיטיבנק. אין ספק שפישר תרם לפתיחת דלתות רבות למשק הישראלי, ושיחק תפקיד חשוב בקבלתה של ישראל לשורות ה-OECD, ולהצטרפותה למדד המדינות המפותחות של MSCI, חברת המדדים החשובה בעולם. ברור גם שהצטרפותה של ישראל ל-OECD מחזקת את תחושת הביטחון של המשקיעים הזרים בכך שישראל היא משק מפותח ובטוח עם נורמות התנהגות מתקדמות ומערביות. בנוסף, ללא קשר למדיניותו בפועל, שידר פישר אחראיות ואמינות בפני הקהילה הבינלאומית, ועזר ליצור אקלים מתאים להשקעות ובכך לצמיחה המקומית.
נגיד מהולל ומשובח
ואמנם, פישר זכה להכרה בינלאומית על פועלו כנגיד: מ-2009 ועד 2012 הוא זכה לדירוג "A" על-ידי המגזין הכלכלי Global Finance Magazine. ב-2010, הוא זכה לתואר "הבנקאי המרכזי הטוב בעולם" על-ידי המגזין היוקרתי Euromoney. בהחלט מכובד מאוד.
היו לפישר תקופות טובות יותר ופחות, אך בסך הכל הוא דחף לאחריות תקציבית, לפתיחת השוק המקומי לתחרות, ואף התנגד למדיניות פיסקלית פזרנית ופופוליסטית בעקבות מחאת קיץ 2011. אמנם נכון כי במשך תקופה ארוכה מדי התעלם פישר מסיכוני הגירעון הממשלתי, ואולי אף ניסה קצת להתיישר עם כמה אמירות "חברתיות", אך כאשר מדיניות הממשלה איימה לצאת מכלל שליטה, הוא התעשת ויצא באמירות ופעולות משמעותיות לטובת ריסון תקציבי. כשל משמעותי של פישר בהקשר זה הוא שלא נתן גיבוי מספיק לממשלה ולאוצר במאבק לקיצוץ בתקציב הביטחון, הנדרש באופן הכרחי במסגרת טיפול שורש בבעיית החוב הלאומי.
נזקים והחלטות תמוהות
אם לומר את האמת, באמור לעיל אין בכדי לצאת דופן. אנו מצפים מנגיד בנק ישראל, היועץ הכלכלי של הממשלה ואיש מקצוע, לנהוג באחריות בכל המישורים. כל התנהגות אחרת תהיה מעילה בתפקיד. כך נהגו מרבית נגידי הבנק המרכזי, ובוודאי הד"ר דוד קליין, הנגיד הקודם.
לעומת זאת, פישר גרם לנזקים לא-מבוטלים בשורה של החלטות תמוהות.
כדאי לפתוח בחוק החדש לבנק ישראל, אותו קידם פישר. הנקודה הזאת לא הובלטה בדיווחים התקשורתיים מאז הודעת ההתפטרות, אך בטווח הארוך, החוק הזה עלול להיות מורשתו הגדולה והמסוכנת ביותר. להבדיל מן החוק הקודם, שחוקק תחת ההבנה שתפקידו היחיד של הבנק המרכזי הוא לשמור על יציבות המחירים, החוק החדש מוסיף למנדט הבנק מטרות אחרות, כמו "תמיכה במדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד הצמיחה, התעסוקה וצמצום הפערים החברתיים, בתנאי שלדעת הוועדה לא תהיה בכך פגיעה בהשגת יציבות המחירים לאורך זמן".
הסעיף אולי מסויג, אך בפועל יש בו פתח מסוכן ומיותר לשימוש במדיניות מוניטרית מרחיבה לצרכים פוליטיים. ה"פד", הבנק המרכזי האמריקני, נוהג כך בארה"ב מזה שנים רבות, ומשיג תוצאות שליליות למדי, בעיקר ניפוח בועות בתדירות שהולכת וגוברת ושחיקה עקבית בערך הדולר.
הכלכלנים המוניטריסטים, בעיקר אלה מאסכולת שיקגו כמילטון פרידמן, ראו בכמות הכסף במשק את הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, ליצירת אינפלציה, ולכן נלחמו כדי שהבנקים המרכזים יתרכזו אך ורק בשמירה על אינפלציה נמוכה דרך שימוש מושכל במדיניות ריבית קשוחה. כך שאמנם נכון שמדיניות הבנקים המרכזיים הורחבה במדינות רבות, אך נכון גם שהכנסת שיקולים פוליטיים לחוק מסכנת את יציבות המשק. לאור החוק החדש, אם וכאשר ימונה נגיד בעל מחויבות פוליטית או אידאולוגית קיינסיאנית או סוציאליסטית, תתבצע מדיניות מוניטרית מרחיבה ביותר – בשם "התמיכה בצמיחה" – וזו עלולה לגרום למשק נזקים ממשיים דרך אינפלציה גואה.
גם מדיניות הריבית של פישר הייתה מרחיבה מדי. הוא פספס פעמיים את יעד הריבית של בנק ישראל, ובהסתכלות כוללת, הוא אולי שמר על אינפלציה ממוצעת של כ-2.5% (בתוך יעד האינפלציה של הממשלה), אלא שרובה התרכזה בענף הדיור, בו חווינו בשנים האחרונות עלייה מוגזמת, כתוצאה מריבית אפסית שדחפה את המשקיעים לנדל"ן. גם אם דיור הוא רק סעיף אחד בסל הצריכה, בכל זאת יש לו תפקיד מסורתי מרכזי ביצירת בועות פיננסיות; בנוסף, החשיבות והקושי ברכישת דירה מעמידים את הענף במרכז דאגות הציבור, ובמידה רבה של צדק.
פישר היה כמובן מודע לבעייה, אך במקום לטפל בה דרך מדיניות ריבית מרסנת ודחיפת הממשלה לטיפול בהיצע דרך רפורמות מבניות, הוא החליט להטיל מגבלות משונות ושרירותיות למדי על שוק הנדל"ן. כך הוא הפך בפועל את חלום קניית הדירה לבלתי-אפשרי עבור ציבור גדל והולך. ועוד לא דיברנו על הסיכונים הפיננסיים הכרוכים בניפוח בועת נדל"ן; מצב הבנקים בארה"ב כתוצאה ממשבר הסאב-פריים ב-2008-9 משמש תמרור אזהרה ברור. אין לנו אלא לקוות שמשבר דומה לא יפקוד את ישראל.
פשיטת רגל ירוקה כחול-לבן
פישר גם הפנה את עורפו למדיניות הקודמת של בנק ישראל בדבר אי-ההתערבות בשוק המט"ח והפך את המדינה לספקולנטית מט"ח עם "פוזיציה לונג דולר". במילים אחרות, פישר הימר על עליית הדולר כנגד השקל, מגמה שקיווה לחזק על ידי התערבותו בשוק המט"ח.
מה הבעיה במדיניות זו? ראשית, אין לבנק ישראל קופה קטנה שמאפשרת לו לקנות דולרים, בוודאי לא בהיקפי-ענק של כ-50 מיליארד דולר או כ-200 מיליארד ש"ח. על מנת לממן את הרכישות הללו, בנק ישראל לקח הלוואות, עליהן הוא משלם ריבית גבוהה, בעוד את הכסף הוא מפקיד במט"ח בעל תשואה אפסית. התוצאה הראשונה היא גירעון של כ-40 מיליארד ש"ח במאזני הבנק!
בפועל, בנק ישראל פשט רגל.
מעבר לכך, ההלוואות הללו מהוות הסטה בקנה-מידה עצום של משאבים, שאיבת חסכונות הציבור בהיקפים עצומים לשימוש לא-יעיל ולא-יצרני. בקיצור, מדובר בפגיעה עקיפה, אך קשה, בצמיחה ובתעסוקה. בנוסף, ההימור הלא-אחראי הזה חושף את המדינה להפסדים כבדים בשוק המט"ח, אם הדולר ימשיך במגמת ההיחלשות ההיסטורית וארוכת-הטווח שלו. מי ישלם את המחיר אם ההימור ייכשל? הציבור הישראלי כמובן, לא סטנלי פישר.
מורשת לא-מוכרעת
לא ניתן לקבוע בוודאות בשלב זה מה תהיה מורשתו של פישר. זו איננה חד-גונית, ורק ימים יגידו אם סקירה זו שגתה בתום לב או לקתה בפסימיות-יתר. אך לדידי, אני נוטה להגיד "ברוך שפטרנו", ולקוות שיבוא במקומו מישהו אחראי יותר, שימצא דרך לתקן לפחות מקצת נזקי הנגיד היוצא, ויפסיק את מחול השדים של השתלטות על משאבי-הציבור לצרכים ספקולנטיים או התערבות בשוק.
אמיר וייטמן, יועץ השקעות, פרשן כלכלי וממייסדי התנועה הליברלית החדשה.
אמיר,
יישר כוח
בעידן שבו כולם מהללים את פישר, שלא בצדק, הנך מסביר
בצורה בהירה כי המלך הוא עירום
בארצנו הקטנטונת כל מי שהשפה האנגלית שגורה בפיו ומוצאו מארה"ב זוכה למין הילה שאין לה תמיד הצדקה.
רכישות המט"ח האגרסיביות הן ללא ספק הימור שעלה לקופת המדינה ממון רב והרחבת הגדרת תפקידו של הנגיד מזכירה את נסיונו של השופט בדימוס אהרון ברק לנגוס בתחומי האחריות של הרשות המבצעת תחת הכותרת: "הכל שפיט".
יישר כח לך אמיר וייטמן על כתביתך הקולחת ומאירת העיניים.
המשך כך!