היצירתיות ההלכתית של האסלאם ועיוורון המערב

חלית? נפצעת? לא סיפור: שתה שתן של גמל! רוצה לצאת לסיבוב מסביב לעולם? אין בעיה, רק הזהר לא ליפול מהקצה. רוצה להתחתן וההיצע מצומצם? יש פתרון הלכתי: נסה לחפש כלה בת 14. צמא במקום העבודה? האסלאם דואג גם לזכויות העובד: גש לינוק מאם טריה.

עולם האסלאם מהווה מקור בלתי נדלה לפסקי-הלכה פרובוקטיביים שכאלה. אך בעוד האדם המערבי הממוצע רואה בהם לא יותר מאנקדוטות, עבור מאמינים מוסלמים רבים הם מהווים פרקטיקה דתית לגיטימית. בשל פערי תרבות אלו, למרות שפסיקות שכאלה משמשות פעמים רבות כאמתלה לאלימות פיזית ודיכוי, הן נעלמות מעיני העולם המערבי בשל מנגנון הדחקה ובורות של התקשורת המערבית.

יצירתיות אסלאמית במיטבה

השיח' עבד אל-עזיז אבן עבדאללה אבן באז היה אחד מחשובי המלומדים המוסלמים-סונים במאה ה-20. משנת 1993 ועד מותו (1999) הוא אף תיפקד כמופתי הגדול של ערב-הסעודית. כמו גלילאו, סוקרטס וניוטון, גם אבן באז נחשב לגאון ופורץ דרך, וכמותם גם הוא הפך סדרי עולם, כשקבע בפַתווא (פסק הלכה) כי על-פי הקוראן השמש סובבת סביב כדור הארץ, וכמו כן, "העולם הוא שטוח, וכל מי שטוען אחרת הוא אתאיסט וראוי שיענש". הראיות המדעיות הסותרות את הקביעות הללו, הוסיף אבן באז, הן קונספירציה מערבית. עתה לא נותר כי אם לאחל בהצלחה לשותפים בתוכנית-החלל האסלאמית של סעודיה.

העולם המוסלמי עשיר בפסיקות פורצות דרך שכאלה, ולא רק בתחום דת ומדע. לשריעה (=הדין הדתי האסלאמי) יש מה לומר גם בתחום הרפואה. בשנת 2007 התבטא השיח' עלי גֻ'מעה, הסמכות האסלאמית השנייה בחשיבותה במצרים, ואמר כי שתיית השתן של הנביא מוחמד נחשבה לברכה גדולה. באופן דומה, לפני מספר חודשים (16.9) פורסם בטלוויזיה המצרית כי מרפאות אסלאמיות מטפלות בחולים באמצעות שתן של גמלים, רעיון שהוצע לראשונה במאה השביעית על-ידי מוחמד.

בפתווא (גם היא משנת 2007) שפירסם ד"ר עִזַת עטיה, ראש המחלקה לחדית' באוניברסיטת אל-אזהר, נמצא פתרון גם לבעיית הצניעות של חברה מעורבת במקומות עבודה במצרים. על-מנת שיוכלו הנשים לבוא בקהל, בהתבסס על החדית' (אוסף של הלכות וסיפורים על חיי הנביא מוחמד), התיר להן עטיה להניק גברים מבוגרים במקום העבודה. השיח'ים ה"מתונים" יותר אשררו את הפסק, אך התחבטו בפרטיו: האם ההנקה מותרת רק על-ידי שימוש בכוֹס, היא מותרת רק לבעלי המניקות, או שמא היא אסורה גם כ'משחק מקדים' ליחסי אישות.

נישואי בוסר, האסורים ברחבי העולם המערבי, הותרו במספר פתוות שונות. השיח' ד"ר סאלִח בן פַוְזאן, החבר במועצה הדתית העליונה בערב-הסעודית, התעקש על כך שלפי האסלאם אין גיל מינימלי לנישואין "ואפילו אם הילדה עדיין בעריסה". לדידו, יחסי האישות, או כפי שאנו מכנים זאת: פדופיליה, מותרים החל מהרגע שבו הילדה מסוגלת פיזית לשאת את משקלו של בעלה.

שיח'ים חשובים אחרים טענו כי למוסד העבדות המינית יש לגיטימציה דתית, וראוי לכוננו מחדש. במצרים התרפק השיח' אבו-יסחק אל-חֻואיני הסלפי על ימי תור-הזהב של האסלאם: "כשאני חושק בשפחת מין … אמורה להיות לי היכולת ללכת לשוק ולבחור איזו אישה שאני רוצה ולקנות אותה". תמיכה מפתיעה לגישה זו נשמעה דווקא מפי סִלְוַא אלמֻטַירִי, פוליטיקאית מכווית, שטענה בתוקף כי "הנביא מוחמד התיר עבדות מין". בכדי להציל את הגברים המוסלמים מ"התנהגות שאינה מוסרית", היא הציעה לתקוף מדינות שאינן מוסלמיות, לקחת בשבי את נשותיהן, ולמוכרן כשפחות מין. "לדוגמה", הוסיפה הפוליטיקאית, "במלחמת צ'צ'ניה ודאי נפלו בשבי נשים רוסיות. אפשר ללכת לקנות אותן ולמכור אותן בכווית. עדיף מאשר שהגברים שלנו יהיו מעורבים במערכות יחסים אסורות. אני לא רואה שום בעיה בכך".

אך זה עוד לא הכל. ישנה רשימה ארוכה של חוקי שריעה יצירתיים מתחומים שונים, כגון: התרת דמו של הסופר סלמאן רושדי (שכתב את 'פסוקי השטן'); החרמת השימוש ב'סמיילי' (כיוון שזה מזכיר תמונת פרצוף האסורה באסלאם); החרמת חיסון 'הפוליו' (שהוא בעצם קונספירציה מערבית לעקר את הילדים המוסלמים); והיד עוד נטויה.

האפלה תקשורתית

בחודש יולי 2012 דיווח ריימונד אבראהים, חוקר אסלאם והמזרח-התיכון, כי אנשי דת סלפים-רדיקליים במצרים קראו להרוס את פסל הספינקס והפירמידות בשל היותן "סמל פגאני". בעוד שלטונות מצריים בראשות 'האחים המוסלמים' התייחסו ברצינות לאיומים הסלפים, בניו-יורק טיימס ובגופי תקשורת מערביים נוספים העדיפו להתייחס אליהם כ"מתיחה". מקרה זה אינו אלא דוגמה מובהקת למגמה בה התקשורת המערבית המרכזית בוחרת להתעלם באופן שיטתי מידיעות מטרידות מעולם האסלאם. גם מעט הידיעות שמתפרסמות לבסוף, זוכות לסיקור מזלזל. כתוצאה מכך, נמנע מהציבור הרחב מידע חשוב החושף את הלך המחשבה בקרב מייצגיו העיקריים  של האסלאם בימינו.

אבראהים מציע שתי סיבות לתופעה. ראשית, ישנם גורמים בתקשורת המערבית אשר תודעתם המודרנית והנאורה הופכת את השיגעונות והסטיות האסלאמיות לבלתי-נתפסות עבורם. בשל כך, הם מסרבים להתייחס ברצינות לעובדות המוצגות בפניהם. שנית, העדר הבקיאות בשפות מזרח-תיכוניות, יוצר מצב בו הן אנשי התקשורת והן הציבור הרחב אינם יכולים לאשר את העובדות בעצמם, ולחבר בין הנקודות. במאמרו מפרט אבראהים מספר מקרים בהם הוא עצמו נתקל בתופעה.

באפריל 2012 ביקשו חברי פרלמנט סלפים להעביר שני חוקים בפרלמנט המצרי: האחד מתיר להינשא לילדות החל מגיל 14; השני מתיר לבעל לשכב עם אשתו עד 6 שעות לאחר מותה. ארגוני הנשים במצרים זעמו, פנו לתקשורת ואף שלחו מכתבים לפרלמנט בתקווה להעביר את רוע הגזירה. המידע הופיע לראשונה בעיתון 'אל-אהראם', העיתון הנפוץ במצרים, ולאחר מכן ברשת החדשות אל-ערביה. ולמרות זאת, כאשר הידיעה הגיעה ל-Christian Science Monitor, גוף חדשותי אמריקאי גדול, היא נדחתה בקש. במקום לחקור ברצינות את שלל העובדות והדיווחים, הם העדיפו לדקלם סיסמאות כגון "המקורות לא אמינים" ו"אין סיכוי שזה נכון".

דוגמא נוספת היא ההתקפה על שגרירות ארה"ב במצרים ובלוב. ביום שלפני ההתקפות חשף אבראהים את התכנון והארגון: "קבוצות ג'יהאדיסטיות במצרים … שיחררו הצהרה האומרת כי במידה ולא ישוחרר השיח' הרדיקלי עֹמַר עבד אל-רחמן (המכונה "השיח' העיוור") הם ישרפו את שגרירות ארה"ב בקאהיר". דיווח בלעדי זה זכה להתעלמות מוחלטת. הפרשנים השונים הצביעו דווקא על הסרט "תמימות המוסלמים", שהסעיר את העולם המוסלמי, כמניע העיקרי להתקפות. אולי אם היו מסוגלים לקרוא את ההצהרה במקור, הייתה נחסכת מבוכה רבה.

במאמרו מציין אבראהים שלל דוגמאות נוספות, אך אחת מהן מאפילה על כל השאר. ב-11.9.2009 ניסה בחור צעיר בשם עבדאללה אל-אסירי להתנקש בנסיך הסעודי מוחמד אבן נאיף, שתפקד אז גם כראש היחידה הסעודית למלחמה בטרור. ההשערות השונות היו שאל-אסירי הצליח להתקרב לנסיך כיוון שהסתיר את הפצצה בתחתוניו. אבראהים חשף כי לא זו בלבד שאל-אסירי החביא את הפצצה בפי-הטבעת שלו, הוא עשה זאת על-פי פתווה מיוחדת המתירה שימוש במעשי סדום לצורכי ג'יהאד. חשיפה זו, שגובתה בראיות לרוב, בוטלה כלאחר יד. בין השאר היא כונתה "מתיחה אסלאמופובית, הומופובית, גזענית וצרת אופקים". ואחר כל זאת – אף לא אחת מהביקורות הציגה ראיות ממשיות הסותרות את החשיפה של אבראהים.

מעבר לחשיבות הנגישות למקורות ראשוניים, סיכם אבראהים, בכדי לזהות אם סיפור כלשהו מעולם האסלאם אמיתי או מומצא יש לבדוק האם יש לו בסיס בקוראן, בחדית' או בהיסטוריה המוסלמית (הרחוקה או הקרובה). מה שנשמע הזוי בסטנדרטים מערביים עלול להיראות פרקטי לחלוטין בעיני המוסלמי המצוי.

האסלאם כגורם בקבלת החלטות

טענותיו של אבראהים מתמקדות בעיקר במישור המקצועי, אך הן משקפות בעיה קרדינלית. הפטרנליזם המערבי מונע את האפשרות להכיר, לנתח ולבחון את התמורות המתרחשות בעולם האסלאם. למרות שברור שישנם אינטרסים נוספים (כלכליים, פוליטיים וכד'), בעולם בו כ-1.4 מיליארד איש מנהלים את חייהם לאור ערכי האסלאם וחוקי השריעה (מי יותר ומי פחות); בו משאבי נפט רבים נמצאים בידיים מוסלמיות; בו קיימת מגמת התחמשות גרעינית אסלאמית; בו תמורות דמוגרפיות מאיימות בקריסת אירופה הנוצרית-חילונית – יש צורך להתייחס ברצינות לאנשי הדת המוסלמים, הן ככוח עולה ומשפיע והן כגורם משמעותי בקבלת החלטות.