הפיאסקו של הייגל

ברק אובמה מייעד את צ'אק הייגל לתפקיד 'מזכיר ההגנה' של המעצמה הגדולה בעולם. לקראת מינויו הגיע הייגל לשימוע בסנאט, ונתן תצוגה מביכה שהעלתה את השאלה: "האם מדובר בשימוע-לאישור-מינוי הגרוע בהיסטוריה?" 'מידה' מגישה את תרגום מאמרו של סטפן הייז מה-וויקלי סטדנרט, המסביר את הפיאסקו, בצירוף קטעי וידאו מן השימוע שיש להם נגיעה ישירה לישראל.

בסוף נתן ג'ון וורנר לצ'אק הייגל לדבר. וורנר, שהצהיר שהוא שם בצד את ההערות שהכין בכתב לטובת כנות וקיצור הדברים ואז דיבר במשך 15 דקות, פנה אל הייגל באזהרה ידידותית: "כעת אתה לבדך".

דברים כדורבנות.

לאחר מכן העיד הייגל במשך קרוב לשמונה שעות לצורך אישור מינויו לשר-ההגנה הבא של העם האמריקני. מה שהתחיל כהופעה בלתי-יציבה ובלתי-מרשימה הפך מהר מאוד לאסון. הרפובליקנים היו קשוחים ותוקפניים, ולחצו על הייגל להבהיר עמדות שהביע בעבר ולהסביר אמירות מוזרות. הדמוקרטים היו נוחים ונדיבים, ניסחו מחדש שוב ושוב את התחביר המבולבל של הייגל ואת טענותיו המבלבלות.

אך למרות מאמציהם, הייגל אכן היה לבד. וכל סנטור המתייחס לתפקידו ברצינות חייב לבחון כעת בקפידה אם המועמד אכן כשיר לתפקיד.

עד סוף היום הספיק הייגל להכריז שהמשטר האירני הוא משטר "שנבחר באופן לגיטימי" על-ידי העם האירני (הוא לא); הוא סירב לאשר שהמהלך של תגבור הכוחות בעיראק הצליח (הוא כן); הוא סירב להגיד במספר הזדמנויות שמשמרות המהפכה האירניים הן ישות טרוריסטית (הן כן), ונראה היה שהוא אינו מבין את מערכת היחסים בין חוק הפיקוח על התקציב ובין הקיצוץ הרוחבי המיועד בתקציב (הראשון גרם לשני).

עילה לפסילה

גם עבור סנטורים שהגיעו לדיון מתוך כוונה לתמוך בהייגל – מתוך כבוד והערכה לשירותו הצבאי או עקב כבוד לזכותו של הנשיא לקבוע עם מי יעבוד – כל אחת מהאמירות השגויות והמוזרות הללו יכולה להספיק בכדי להעלות ספק בנוגע להבנתו של הייגל את התפקיד המיועד לו ואת העולם. כולן ביחד עלולות להוות עילה לפסילתו.

אבל קרו עוד הרבה דברים. הייגל שגה ביחס למספר עובדות בסיסיות. לדוגמה, הוא הצדיק את ההערה שלו, שנדונה בהרחבה, לגבי תקציב הפנטגון "המנופח", בטענה שהתבטא כך "לפני חקיקת חוק הפיקוח על התקציב". למעשה, הערתו זו נאמרה בתגובה לשאלה על הקיצוץ הרוחבי. מכיוון שהייגל היה ללא ספק מבולבל לאורך כל היום בקשר לחוק הפיקוח על התקציב ולקיצוץ, ייתכן והטעות נעשתה בתום-לב.

אך קשה להיות סלחניים ביחס לטענה מוטעית נוספת שלו. הייגל נשאל מספר פעמים לגבי דו"ח שהשתתף בחיבורו עבור Global Zero, ארגון המתנגד לנשק גרעיני. הדו"ח – באופן לא-מפתיע לאור מטרות הארגון – קרא לקצץ באופן משמעותי במאגרי הנשק הגרעיני של ארה"ב. הייגל טען שהדו"ח לא קבע כללים או הנחיות. אלא שהדו"ח, בשפה ברורה, קורא לקיצוצים "רצויים" וטוען כי הם "צריכים להתבצע". הטיעון של הייגל מופרך.

הכחשת המציאות בנוגע לאיראן

זו לא הייתה העמדה היחידה שהייגל נקט בעבר וכעת ניסה לעצב מחדש. בין הבעייתיות ביותר: סירובו להצביע בעד תיקון בחוק שלפיו משמרות המהפכה האירניים יסווגו כישות טרורטיסטית. בעת ההצבעה בסוף ספטמבר 2007 היו העובדות על פעילות משמרות המהפכה ידועות מזה שנים רבות. משמרות המהפיכה וכוח קודס עסקו באופן פעיל במימון, הכשרה וציוד של ג'יהדיסטים בעיראק ובאפגניסטן והיו אחראים להרג של מאות חיילים אמריקנים. משמרות המהפכה מילאו תפקיד מפתח בכך שאפשרו למורדים, בשנים הקשות של המלחמה בעיראק, לעבור מהתקפות שבהן נעשה שימוש במטענים מאולתרים בסיסיים, שאיתם כבר למד צבא ארה"ב להתמודד, למטעני-הגחון הקטלניים הרבה יותר. מידע זה דווח בהרחבה, והייגל, שהיה חבר בכיר בוועדת-הסנאט למודיעין, היה בעל גישה לעוד הרבה חומר מסווג שתיעד את מאמציהם הנחושים של האירנים להרוג אמריקנים.

בשימוע, כאשר נשאל הייגל על התנגדותו לתיקון, הוא הצביע לעבר הסנטור לשעבר מוירג'יניה, ג'ים ווב. ווב התנגד בזמנו לתיקון גם הוא, וטען בהיסטריה שהצבעה בעד התיקון תאפשר לממשל בוש לפתוח במלחמה עם אירן. התיקון עבר בהצבעה 76 נגד 22, ממשל בוש המשיך להתעמת עם המשטר האירני באופן עקר, ומובן מאליו שמלחמה לא התרחשה.

מאוחר יותר בשימוע, נשאל הייגל מדוע נקט עמדה שמאלית יותר מדמוקרטים רבים בהצבעה, כולל הילרי קלינטון (שהצביעה בעד) וברק אובמה (שנתן חסות למהלך דומה). או אז זנח לפתע הייגל את טענתו שפשוט הלך בעקבות ג'ים ווב, ותפס פוזה של כוכב שחושב בעצמו ואינו מושפע ממה שעושים סנטורים אחרים. והנה, כעבור זמן קצר שוב נקב הייגל בשמו של ווב בתור הסיבה שבגללה הצביע נגד סיווג משמרות המהפכה כקבוצת טרור.

השימוע הגרוע בהיסטוריה

בסוגיה זאת ובסוגיות רבות אחרות, נראה היה שהייגל לא מבין מדוע דגל בהשקפותיו או שהוא אינו רוצה לדון בהן. בכך אין בהכרח חידוש. בדיוני הסנאט לאישור מינויים קורה לעתים מזומנות שמועמדים משנים השקפות מתוך תקוה שכך יצליחו לגייס תמיכה בקרב אלה האמורים להצביע לאישור מינויים. הבעיה של הייגל – או לפחות אחת הבעיות שלו – הייתה שהתקבל הרושם שהוא אכן מתכוון למה שאמר בזמנו והשינוי לכאורה בדעתו הנוכחית לא היה משכנע.

לזכות הייגל ייאמר שהוא ככל הנראה הבין עד כמה הופעתו הייתה כושלת. אם הסנטורים יצביעו רק על בסיס הופעתו לפני הוועדה, קשה להאמין שמישהו יתמוך בו. לקראת סוף עדותו ניסה הייגל לספק מענה לשתי התנגדויות עיקריות מצד הסנטורים לכך שלפני-כן אישר את העובדה שהוא אינו בעל ידע בתחום, ואחר כך ניסה לטעון שהעדר סמכות היא בעצם נכס.

"יש הרבה דברים שאיני יודע עליהם", הוא אמר, "אם המינוי שלי יאושר אני מתכוון לדעת הרבה יותר ממה שאני יודע כיום. אני אהיה חייב לדעת". כעבור כמה דקות אימץ הייגל את הטיעון המינימליסטי שבו השתמשו תומכיו כשניסו לטעון לטובתו: "אני לא אהיה בעמדה של קביעת מדיניות".

כאשר הדבר הטוב ביותר שאתה יכול להגיד על עצמך הוא שאתה מודע למגבלותיך וממילא לא תהיה חשיבות רבה למינוי שלך, קצת קשה להשתכנע.

סטפן הייז הוא כתב בכיר ב-וויקלי סטנדרט. המאמר מפורסם ב'מידה' באדיבות השבועון.