כולם מדברים על האסיר X, אבל האנטי-גיבור האמיתי של הפרשה הוא המדליף Y. ארז תדמור מאיר מזווית חדשה וייחודית את הפרשה שכולם מדברים עליה.
כולם מדברים על האסיר X, אבל האנטי-גיבור האמיתי של הפרשה מתחבא מאחורי מסך ערפול תקשורתי: המדליף Y. ארז תדמור מאיר מזווית חדשה וייחודית את הפרשה שכולם מדברים עליה.
עכשיו, כשהפרשה התבהרה, אפשר להגיד בבירור: הסיפור האמיתי שהתפוצץ בשבוע שעבר איננו הדרך שבה ישראל מעלימה, כולאת ומחסלת אנשים בלא משפט (היא לא). הסיפור הגדול הוא העובדה שגורם כלשהו הדליף בשיטתיות מידע שחשיפתו צפויה לגרום נזק כבד לביטחון מיליוני אזרחים, עד שמידע זה זכה לתחקיר בפריים טיים עולמי. ובמילים אחרות, הפרשה המרכזית שאנו אמורים לדון בה אינה פרשת האסיר X, אלא פרשת המדליף Y. אך על המדליף Y, משום מה, אף כלי תקשורת לא רוצה לדבר.
נזק חמור ביותר לבטחון המדינה
המאמר שמוצג כאן מתבסס כולו על חומרים שהתפרסמו בשבוע האחרון. בשל רגישות הנושא חשוב להקפיד להתבטא בצורה מסויגת וזהירה. ממה שידוע לנו על פרשת בן זיגייר אפשר להניח שזיגייר נתפס בטרם גרם נזקים חמורים לביטחון המדינה. עיקר הנזק לפעילות המודיעין נגרם מפרסום שמו ותמונתו של זיגייר בידי התחקירן האוסטרלי טרבור בורמן, שעל-פי הסימנים קיבל את המידע מגורם ישראלי אחד או יותר.
הפרסומים בחו"ל, לפיהם זיגייר היה מעורב בחברה שסחרה עם איראן, מובילים למסקנה שפרסום שמו ותמונתו יגרמו נזקים לביטחון המדינה. מסקנה זו איננה שלנו בלבד. היא נאמרה בפה מלא, באופן נדיר בנחרצותו, על-ידי נשיאת בית-המשפט המחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל. השופטת קבעה ב-9 לינואר 2011, בתשובה לעתירת האגודה לזכויות האזרח, 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ' שביקשה להתיר לפרסום חלקים מהפרשה, כי:
טוענים באי כוח המבקשים כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן יש הצדקה לאיסור גורף וכולל אפילו על עצם מעצרו של אדם. מקובלת עלי טענה זו – אלא שהמקרה דנן הוא המקרה אליו מכוונת אמירה זו, והוא מצוי בין אותם מקרים נדירים באופן ברור ומוחלט וללא כל ספק.
לאחר מכן הוסיפה גרסטל קביעה חד-משמעית ממנה ניתן להבין את חומרת ההדלפות בפרשה:
אין לי כל ספק שעסקינן בפרשה רגישה שאזכור כל פרט אודותיה, אודות עצם קיומה, אודות הנאשם, תנאי כליאתו ועצם מעצרו – עלול לפגוע פגיעה קשה ביותר בביטחון המדינה ואנשיה … בחנתי … לאפשר פרסום חלקי ומסויג, אך שוכנעתי כי אף פרסום שכזה עלול באופן ממשי להביא לפגיעה בביטחון המדינה.
השתלשלות ההדלפות
ניתן להניח שהמקור שהעביר לבורמן את המידע הראשוני על מאסרו ומותו של זיגייר היה ישראלי. הפרסומים הראשונים בנושא היו אותם שני דיווחים באתר Ynet, שהדהדו בתקשורת העולמית. שניהם הגיעו בוודאות ממקור ישראלי, ובלא שניהם לא היתה לבורמן היכולת לחבר את הקצוות לתמונה כוללת, גם אם נחשף לזהותו של זיגייר כסוכן מוסד ממוצא אוסטרלי על-ידי גורם שאינו ישראלי.
בשלוש השנים האחרונות היו כמה הדלפות בנושא: הדיווח הראשוני שפורסם ב-Ynet דיווח על מאסרו של אדם בתנאי בידוד; המבזק השני ב-ynet דיווח על התאבדותו של אסיר שהוחזק בתנאי בידוד. שני הדיווחים הוסרו מהרשת במהירות; ההדלפה השלישית היא ההדלפה על אזרחותו האוסטרלית של זיגייר ועל מותו, לתחקירן הטלוויזיה האוסטרלית טרבור בורמן.
בשבוע האחרון התברר כי חלקים מהפרשה היו ידועים למספר גורמים: אמיר אורן ויוסי מלמן כתבו מאמרים משובצי רמזים ב"הארץ" בשבועות שלאחר התאבדות זיגייר; יורם ירקוני ו'ידיעות אחרונות' ביקשו גם הם להתיר לפרסום חלקים מהפרשה; ח"כ ניצן הורוביץ חשף מכתב שכתב ליועמ"ש ביחס למאסר זיגייר; עו"ד דן יקיר מ'האגודה לזכויות האזרח'; ועו"ד אביגדור פלדמן שנפגש עם זיגייר יומיים לפני התאבדותו.
ברור כי בשלוש השנים האחרונות פעל לפחות גורם אחד, בשיטתיות, על מנת לחשוף פרשה שכל הרשויות שנחשפו לפרטיה סברו שפרסומה יגרום נזק כבד לביטחון ישראל. למרות החשאיות הרבה שביקש המוסד להטיל על הפרשה (בקשה שנענתה על ידי הערכאות השיפוטיות הגבוהות ביותר), מצאה הפרשה את דרכה ל-Ynet, לאמיר אורן וליוסי מלמן, ליורם ירקוני, לתחקירן האוסטרלי, לח"כ ניצן הורוביץ, לעו"ד דן יקיר ויש להניח שלאנשים רבים בתעשיית "זכויות האדם".
חוות הדעת המשפטית
סביר להניח שהגורם/גורמים שהדליפו את המידע חשבו שהם פועלים על-מנת להגן על זכויות האדם של אסיר שנעצר והוחזק בתנאים חריגים, ולבסוף התאבד. יתכן שהמדליף לא לקח בחשבון את השלכות ההדלפה על ביטחון ישראל, או שלשיטתו אין דבר חמור יותר מניהול ההליך המשפטי של זיגייר בצורה שנראתה לו פסולה.
ובכל זאת, מול אותו מדליף עמדה חוות הדעת של ארבע ערכאות שיפוטיות שדנו בפרשה:
- נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז הילה גרסטל שחתמה על צווי איסור הפרסום.
- השופטת דפנה בלטמן-קדראי שחקרה את מותו של זיגייר.
- ההרכב שדן בתיק: שופטי בית המשפט המחוזי מרכז: אברהם טל, זכריה כספי וליאורה ברודי.
- שופטות העליון דורית בייניש, עדנה ארבל ומרים נאור, שהיו בסוד הפרשה והחליטו למחוק את הערעור שהוגש על החלטת השופטת גרסטל לאסור פרסום הנוגע לפרשה.
תפקידה של מערכת המשפט הישראלית בפרשה זו היה לאזן בצורה הראויה ככל הניתן בין שיקולי זכויות הפרט לבין שיקולי ביטחון לאומיים (שמשמעותם למעשה זכויות הכלל), ולנהל את משפט זיגייר כך שיהיה הוגן ככל האפשר תוך מניעת פגיעה בביטחון הלאומי.
בדיעבד, נראה שכך אכן פעלה המערכת המשפטית. אלא שהערכאות השיפוטיות הללו הוכפשו השבוע, מכיוון שסירבו להכפיף עצמן בצורה מוחלטת לפרדיגמת זכויות האדם, ובחרו לאזן בין זכויות הפרט לביטחון המדינה באופן השונה מן האופן שמצפה מהם עיתון 'הארץ'. המסקנה צריכה להיות הפוכה בתכלית: הפרשה חמורה כל כך, עד שאפילו מספר ערכאות משפטיות, האמונות והדוגלות בזכויות האדם, מצאו לנכון להצדיק במקרה זה את התנהלות הממסד הבטחוני מרגע שהבינו מה עומד על כף המאזניים.
למצוא את המדליף
הנקודה שנותרה זנוחה ולא בדוקה בסיפור המטריד הזה היא סוגיית זהות המדליף. מי אחראי לפרסום הסיפור שהפצתו מסוכנת כל כך לבטחון המדינה? מבט על התמונה הכוללת מגלה שפרשת האסיר X היא גם פרשת המדליף Y, וייתכן שגם המדליפים Z ו-W, שגרמו למדינת ישראל ולבטחונה נזק בהיקף מדאיג.
אדם אחד או יותר שהחליטו שהם יודעים יותר על השלכות הדלפת זהותו, מאסרו ומותו של זיגייר, מאשר מפעיליו במוסד וארבע ערכאות שיפוטיות שונות. היועץ המשפטי של הכנסת כבר הודיע שאפילו ח"כים אינם יכולים לחסות בצל החסינות הפרלמנטרית, והם אינם פטורים מן החובה לשמור על סודיות במקרים כאלה. ואם ח"כים, קל וחומר המדליף Y. כוחות הבטחון חייבים להיכנס לתמונה, לחקור על-מנת לגלותו, ואז להעמידו לדין החמור ביותר, כמידת הנזק שגרם, או למצער עשוי היה לגרום, בהדלפתו.
ישראל לא מחסלת וכולאת אנשים ללא משפט?
אני מבין שחיסולים ממוקדים ומעצרים מנהליים זה משהו שמתרחש בשווייץ לתפישתך.
אני מבין שלתפיסתך ישראל צריכה לזמן את ראשי החמאס בעזה לשימוע, דיון מקדמי, הקראת כתב האישום, שמיעת העדויות, חקירת העדי, ההכרעה ומתן גזר הדין ואם הם לא מגיעים לדיון עליה לוותר על התמודדות עם מעשיהם. או במילים אחרות אתה בעד להעניק חסינות לארגוני הטרור ולמחבלים.
ולעצם טענתך, ישראל לא מעלימה אנשים או מחסלת אותם כשיש לה ברירה אחרת. כל מחבל שיכולים להתמודד עמו בדרך משפטית רגילה מקבל יחס שלא היה מקבל בשום מדינה בעולם. מה שכתבת הוא דוגמא מצוינת לדרך שבה השמאל הקיצוני מסלף עובדות כדי שיתאימו לגישה האנטי ישראלית שלא לומר אנטישמית שלו. זיגייר קיבל הליך משפטי הוגן עם ארבע ערכאות שיפטויות שונות שדנו בתיק שלו כולל עדנה ארבל , דורית בייניש ומרים נאור. יותר מזה כמו שאמר אמנון אברמוביץ, אפילו עורכי הדין שלו לא יכלו לבקש.
אפשר לקרוא את זה ככה: מחסלת, מעלימה, או כולאת.
ואז כן, אתה צודק.
אבל אפשר כמו התיאור של הפרשה של X: קודם מעלימה, אחר כך כולאת, ואח"כ מחסלת. גם וגם וגם.
ואז התשובה היא לא.
למה אתה מפרש ככה שיוצא מעוות? זה סתם, לא מכובד.
לעודד הצייקן שלום.
באם הליך משפטי מדובר – הרי כוונתו של ארז היא לאזרחיה שלה.
וכי אתה האלטרואיסט נוהג בכל אדם בעולם כאזרח ישראל?
סיכול ממוקד אמור בפירוש – לדידך הצדק מחייב שימותו ישראלים? והרי איזה וד מדינה בעולם הכפיפ]ה את הסמכות לחסל את אויביה לאישור משפטי 'חם מן התנור' לכל מקרה ספציפי?
כן כן , רק ישראל – ואני אומר זאת לגנותנו.
מעצר מנהלי? קרא לעומק את תקנות המעצר המנהלי, לכמה זמן, באישור של שופט ועוד.
וגם אז, ככלי לשמירה על הסדר והשלום אל מול אוכ' עויינת שאיננה מאזרחי ישראל.
מרוב צדקנות עצמית והערצת בבואתך ה'מוסרנית' במראה איבדת את החלק החשוב במוח שמסוגל לחשוב בהגיון -עבד למושלי שיח זכויות האדם יקריב את הקולקטיב שלו ואת הפרטים שבו על אמונתו הדתית בדת הזכויות
לך ולשכמותך[ואני מסתמך על הודעות קודמות שלך] אני רוחש בוז רב
נו מה, זה באמת מוגזם לצפות מהתקשורת הישראלית לדווח על מישהו ההיבט של הפגיעה בביטחון המדינה בפרשה. הרבה יותר חשוב הרי לעסוק בהלקאה עצמית ובהכפשת המדינה כאחת החשוכות בעולם. ובנימה יותר רצינית: למה בדיוק חברי הכנסת ל הימין לא מרימים קול ומשמיעים איזו שהיא אמירה בנושא? אף אחד מהם לא מסוגל לחשוב בצורה עצמאית ולומר מסר כלשהו שחורג מהמקהלה המגוחכת של הארץ-ידיעות-ערוץ 2?
אני אמנם לא מסכים עם הכותב ברמה האידיאולוגית, אבל בלי קשר לכך, הפוסט מטעה את הקוראים.
אתה כותב:
"ניתן להניח שהמקור שהעביר לבורמן את המידע הראשוני על מאסרו ומותו של זיגייר היה ישראלי. הפרסומים הראשונים בנושא היו אותם שני דיווחים באתר Ynet,"
ההנחה הזאת לא מבוססת אבל נתעלם מכך. הפרסום הראשון לא היה בישראל. הכתבה הראשונה של YNET היא ב- 13.5.2010, אבל הכתבה הראשונה על זיגייר (ללא שמו כמובן), היא באוסטרליה בעיתון THE AGE ב-27.2.2010.
התחקיר לאותה כתבה הסתמך על 3-4 חודשים של עבודה, מה מביא אותנו לכך שאת ההדלפה שלהם לגבי סוכן מוסד ישראלי-אוסטרלי שמחליפים דרכונים ומנהל חברה באיטליה שמוכרת רכיבים לאיראן – הם קיבלו באזור נובמבר-דצמבר 2009.
כתבת:
"מול אותו מדליף עמדה חוות הדעת של ארבע ערכאות שיפוטיות שדנו בפרשה"
אבל התשובה היא שערכאות אלו התקיימו רק לאחר ההדלפה לאוסטרלים. לאחר מכן הם חקרו, מצאו את החברה, חשפו את זיגייר, עוד סוכן אחד ועוד סוכן שלישי שלא הצליחו להגיע אליו. הם גילו החלפת השמות בדרכונים. בערך יומיים לפני שפירסמו את הכתבה זיגייר נכנס לכלא.
כך שהמדליף המקורי לא רלוונטי לתוכן הפוסט שכתבת. לכל היותר אתה יכול תאורתית לדבר על מדליף שני (קצת דמיוני), אבל על פי עקרון התער של אוקהם, אין סיבה להעדיף תאוריה מורכבת יותר על הפשוטה יותר.
הודלף לאוסטרלים (לפני הכליאה והמשפטים) – לאחר מכן האוסטרלים פירסמו – התחילו לדבר על הנושא בעולם (כולל כאן בישראל). היות וכבר ידעו את שמו של זיגייר בעיתון האוסטרלי (למרות שלא פירסמו בזמנו), סביר שידעו עוד אנשים או שהאוסטרלים העבירו את שמו לכתב ישראלי ומשם כבר לבדוק את המשפחה וקצת בירורים ואפשר להגיע לכלא איילון וכולי. יתכן והיה מדליף שני ויתכן שהמדליף הראשון הדליף בשנית.
בכל מקרה, גם אם נניח הדלפה שניה ושההדלפה השניה הגיעה ממקור שני, הרי שההדלפה הזאת קשורה לפרסום של YNET ב-13.5.2010. זיגייר התאבר רק כחצי שנה לאחר מכן. בשלב הזה, זיגייר היה בכלא מזה כ-3 חודשים והיה לכל היותר בפני ערכאה אחת וכנראה שופט אחד. כל שאר הפסיקות ניתנו לאחר מכן ועל כן לאחר ההדלפה.
לכל היותר, ערכאה אחת רלוונטית להדלפה השניה (אם היתה בכלל), והיות והיא היתה חשאית, ההנחה שהמדליף ידע על כךף היא הנחה של הכותב בלבד.
הכתבה הזו אכן מראה שיתכן ושירותי הביון האוסטרליים עלו על זיגייר ועל שני סוכנים נוספים בלי קשר למדליפים ישראלים, דבר שנאמר בימים האחרונים כמה פעמים. יחד עם זאת בכתבה עצמה כתוב במפורש שגם אם המידע על זהותו של זיגייר הגיע לבורמן ממקור שאינו ישראלי, ברור לגמרי שההדלפות על מעצרו ומותו הגיעו ממקור ישראלי. מה שהפך את הפרשה למעניינת, ומה שייצר את עיקר הנזק לישראל, היה חשיפת מעצרו ומותו של זיגייר – ובעיקר פרסום שמו ותמונתו. הכתבה שצירפת מראה דווקא שבלא ההדלפות על שמו ותמונתו של זיגייר לא היה נגרם נזק משמעותי שכן גם כיום, שלוש שנים מאוחר יותר, איש אינו יודע את שמם ותמונתם של שני הסוכנים האחרים שמוזכרים בכתבה שצירפת.
ונקודה חשובה נוספת, מי שהדליף את המידע על מעצרו ומותו של זיגייר הוא כמעט בוודאות לא אותו גורם שהדליף לקוטסוקיס את המידע הראשוני של שלושת האוסטרלים שמחליפים שמות ודרכונים אלא מדליף אחר, בוודאות ישראלי. אותו מדליף, סביר להניח, לא ידע על חומרת ההדלפה וחומרת הנזקים שהיא עשויה לגרום, אולם כאם בא לידי ביטוי היסוד האידיאולוגי שהוביל להדלפה: מי שסבור שישראל היא מדינה חשוכה, אלימה, רצחנית ומפרת זכויות אדם ירוץ למהר ולהדליף גם כשאינו יודע ואינו טורח לברר אודות מה הוא מדליף. אדם שנאמן למדינה בה הוא חי לא ממהר להדליף מידע שלדעת הרשויות עשוי לגרום נזקים עצומים לבטחון המדינה. כל מי שחי בישראל, ומחובר למציאות ולא לתעמולה שקרית, יודע שבישראל לא מעלימים אנשים ומסתירים מידע סתם, ואם ישנו צו איסור פרסום על מעצרו ומותו של אדם, והדבר נשמר בקפדנות, מן הסתם זה עבר הליך שיפוטי ולא נקבע באופן שרירותי על ידי איזה פקיד של מנגנון היד השחורה. ובמילים אחרות: -מישהו שחשב שישראל מעלימה אנשים בצורה אנטי דמוקרטית מיהר להדליף מידע שבדיעבד הסתבר שגרם נזק עצום לבטחון המדינה וכנראה למאבק באיראן.
אביתר,
זאת לא השאלה. נכתב בפוסט שההדלפה הגיעה לאחר המשפטים – היא לא.
גם אם נניח שתי הדלפות (אחת לאוסטרלים ואחת ל YNET ), הרי שגם ההדלפה השניה, הגיעה לכל המאוחר לאחר ערכאה אחת ולא ארבע כפי שנכתב בכתבה.
עקרונית, עדיף להניח כי ההדלפה המקורית, היא שהולידה את כל הפרשה, היות והיא דורשת פחות מעורבים והיא תאוריה פשוטה יותר.
למרות שלכותב ולכם נדמה שהסיפור חדש, הסיפור על הסוכנים ידוע מא הכתבה האוסטרלית. הסיפור על האסיר X הוא בן 2-3 שנים והסיפור על ההתאבדות ידוע קצת פחות מכך.
התחקיר האוסטרלי שפורסם, למעשה לא הוסיף מידע על התוכן שכבר פורסם, אלא פשוט נתן יכולת לתקשורת הישראלית לדבר עליו היות והוא היה "על פי מקורות זרים".
בכל מקרה, אם לא מובן לכם, אז המוסד והמדינה סגרו את החברה הקשורה לכך והוציאה את כל הסוכנים המעורבים עוד ב-2009-10. החשיפה הנוכחית לא גרמה לישראל שום נזק, מלבד נזק פובליציסטי (שזה כמובן לא סיבה להסתיר מידע). העניין הביטחוני נסגר עוד בסוף 2009.
אם מישהו כאן חושב שבמוסד קראו את הכתבה האוסטרלית והמשיכו להפעיל את אותם הסוכנים ולהפעיל את אותה החברה – אז הוא הפך את המוסד לחבורת אידיוטים. כל האלמנטים הבטחונים טופלו עוד ב-2010 (ואם לא, אז זה חמור מאוד).
אביתר,
יש הנחות סבירות ויש הנחות שאינן סבירות.
אם יש סיכון אמיתי לחיי אדם, לא ניתן באותה נשימה לומר שהמוסד המשיך להפעיל סוכנים שכבר נחשפו בכתבה האוסטרלית ואלו המשיכו למכור ציוד לאיראנים, בתקווה שאף אחד באיראן לא קרא את הכתבה.
אז או שלא היה סיכון והמשיכו להפעיל את החברה והסוכנים, או שהיה סיכון והפסיקו בעוד ב-2009-10. אבל ההנחה שהיה סיכון ולמרות שכך המשיכו להפעיל את החברה והסוכנים כשהם גלויים היא הנחה בלתי סבירה.
בכל מקרה (בפעם ה-10), כל זה לא רלוונטי לכך שלוח הזמנים שהוצג בכתבה, לא נכון באופן בסיסי.
השאלה האם ההדלפות הגיעו אחרי ערכאה משפטית אחת או אחרי ארבע ערכאות משפטיות אינה חשובה לאור העובדה שהמדליף לא ידע לא על זו ולא על זו. כל שהוא ידע, וכל מה שהוא היה צריך לדעת, זה שיש צו איסור פרסום. אדם שומר חוק שאינו נגוע בשנאה פתולוגית למדינתו אמור להבין שבמדינה כמו ישראל אם יש צו איסור פרסום כדאי לחשוב רבות, ולעשות בדיקות כלשהן, לפני שאדם מחליט להיות לוחם חירות וזכויות בעיני עצמו ולהדליף מידע, שבמקרה של ישראל יכול לגרום לנזק עצום.
המדליף במקרה הזה פשוט רמס צו איסור פרסום חמור והשאלה על כמה ערכאות שיפוטיות הוא צפצף בעת ההדלפה לא רלוונטית. יכול להיות שבשעת ההדלפה הראשונה הוא צפצף על אחת, ובשעת השנייה ,הוא צפצף על שתיים או שלוש. מבחינתו, כמי שאינו חשוף למידע יכול להיות באופן תיאורטי שהוא צפצף על עשרים ערכאות שונות. כל זה לא עניין אותו, הוא הדליף מבלי להתחשב בהשלכות, יתכן שמתוך תפיסה שרואה בישראל תמצית של הרוע עלי אדמות. את משמעות ההדלפה, שאתה מנסה לצמצם ולמזער, כתבה מפורשות השופטת הילה גרסטל בחוות הדעת שלה: "אין לי כל ספק שעסקינן בפרשה רגישה שאזכור כל פרט אודותיה, אודות עצם קיומה, אודות הנאשם, תנאי כליאתו ועצם מעצרו – עלול לפגוע פגיעה קשה ביותר בביטחון המדינה ואנשיה … בחנתי … לאפשר פרסום חלקי ומסויג, אך שוכנעתי כי אף פרסום שכזה עלול באופן ממשי להביא לפגיעה בביטחון המדינה": http://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2013/02/prisonerX090111.pdf
אישתון אתה חופר. אין לך עבודה?
וזו הכתבה האוסטרלית המקורית למי שמתענין:
http://www.smh.com.au/world/asio-targets-new-spy-suspects-20100226-p929.html
אני חושב שאתה ממהר לקפוץ למסקנות שנוחות לך מבלי שיש למסקנות האלו ביסוס כלשהו. אין לך מושג מה החברה הזו עשתה, אין לך מושג מה היא מכרה. אין לך מושג מה השימוש האיראנים עשו בציוד שהם קנו ואין לך מושג מה המשמעות של החשיפה הנוכחית לעסקאות שבוצעו עוד לפני שזיגייר נחשף על ידי שירותי הביטחון האוסטרלים. יכול להיות, וזו סתם השערה שהגיונית כמו ההשערות שלך, שהמוסד היה חייב להמשיך להפעיל את החברה, גם בלי זיגייר, ולו על מנת שההישגים הקודמים לא ימחקו. – כלומר למשל שהאיראנים ימשיכו לעשות שימוש בציוד. כמו כן זה שהחברה נחשפה על ידי שירותי ביטחון של מדינה ידידותית כמו אוסטרליה לא אומר שהאיראנים נחשפו למידע שהיה נגיש לאוסטרלים. בקיצור יש פה הרבה סימני שאלה מכיוון שאין לנו מושג, ויותר מדי סימני קריאה בהשערות שלך.
זוית יפה , כשראיתי את התחקיר תהיתי מה היא אותה שיחה מסתורית בפקיד בשב"ס או משהו כזה
כלומר מפקיד בשב"ס