סופרים כבשים גנובות

בדרך למושב כמהין על גבול מצרים, במסגרת סיור גניבות חקלאיות שמכה את האזור, הרדיו על גלי צה"ל, והדס שטייף מתארת מכת גניבות. בדיווח שלה היא קוראת לאזור עמק חפר: "פריפריה". עבור מי שקורא לעוטף נתניה "פריפריה", יישובי פתחת ניצנה הן ודאי ערבות הסוואנה.

למען האמת, התכנון היה לנוח מעט מענייני בדווים, נגב וגניבות, ולעבוד על כמה סיפורים ברמה הארצית. אבל כמות הדיווחים שהצטברו במהלך החודש וחצי האחרונים לא השאירו מקום להעדפות אפנתיות.

המספרים שערורייתיים: 250 טלאים ו-33 עגלים במושב פארן; 28 כבשים באשל הנשיא; 30 כבשים ו-22 עגלים במושב גילת; 60 עיזים בקיבוץ לוטן; 152 כבשים במושב כמהין; 70 כבשים בקיבוץ נאות סמדר; 19 עיזים במושב פטיש; 13 עגלים במושב פדויים; 27 עגלים במושב חפץ-חיים.

מכיוון שהסטטיסטיקה הזו הופכת את הסוגיה לבעלת חשיבות לאומית – לפחות כמו פקקים באיילון או תחרות ריצה בירושלים –  יצאנו לשטח לבחון את המצב.

גנטיקה ייחודית

לפני כשבועיים, באישון לילה, במבצע מתוכנן במקצועיות, נגנבו 152 כבשים מהמשק של חנן שוויצר במושב כמהין. שמונת הגנבים הגיעו לשטח המושב בליווי משאית גדולה אותה החנו בין החממות, ובאמצעות רכב GMC מסחרי התקרבו לדיר. לאחר חיתוך הגדר עבדו הגנבים במשך שעתיים תמימות ורוקנו בכמה סבבים שתי מכלאות צאן שלמות.

"שום דבר פה לא היה מקרי", מספר שוויצר ל'מידה'. "הם ידעו בדיוק איפה נמצאות הנקבות, ופרצו שם את הגדר בכדי לשים יד על הגנטיקה הייחודית של הכבשים". העדר של שוויצר, המורכב מ-800 כבשים מזן דורסט הידועות באיכות הבשר שלהן, נחשב לייחודי בארץ. לדבריו, זו אחת הסיבות שהביאו את הגנבים להגיע עד אליו.

הנזק הנאמד מגניבה שכזו עומד על למעלה מ-350,000 ₪. "דבר כזה יכול למוטט אותך", אומר שוויצר. "מדובר באבדן הכנסה של ארבעה-חמישה חודשים". כשהוא נשאל לגבי הטיפול המשטרתי באירוע, מבליע שוויצר אנחה. "המשטרה לא עשתה הרבה, והעבירה את הטיפול בעניין למג"ב שמנהלים חקירה".

לטענתו, נכון לעכשיו כבר יודעים שהגנבים הגיעו משבט אל-אטראש, הידועים מפרשיית הגניבות מהחקלאי שי דרומי, אך אין בידיו די מידע מפליל שיאפשר למצוא את הכבשים ולהעמיד את הגנבים לדין. "הגנבים עושים מה שהם רוצים, ואין למשטרה יותר מדי מה לעשות בעניין", הוא מסכם. זו הפעם הראשונה שהתבצעה גניבה אצל שוויצר, והוא מתכוון לנקוט בכל האמצעים שבידו בכדי לוודא שהמקרה לא יחזור על עצמו.

מקצועיות זה שם המשחק

לעומת זאת, דרור פרידה מהמושב עזוז הוא כבר קרבן  סדרתי. בחמש השנים האחרונות גנבו ממנו שלוש פעמים, ובכל גניבה נלקחו יותר מ-30 עזים מתוך 120 לערך. "כל פעם שהעדר מתחיל קצת לגדול ולהגדיל את הרווח, בא מישהו והורס את הכל", מספר לנו פרידה, המתפרנס מייצור גבינות מחלב העזים. אמנם המשק שלו נמלט מהסטטיסטיקות האכזריות של החודש האחרון, אך גניבה שכזו התרחשה אצלו לפני פחות משנה. הנזק: 35,000 ₪.

פרידה, המתגורר במקום משנת 1983, מספר כי מדובר בתופעה חדשה. "במשך שנים בכלל לא נעלנו. היינו נוסעים לבאר-שבע ומשאירים את העדר בשטח. לא היו בכלל גניבות", הוא אומר. מכת הגניבות החלה לפקוד את האזור ב-2003. "זה התחיל בפתאומיות ובקיצוניות. כנראה מדובר בחוליה שהתחילה לעבוד באזור. הם מכירים מצוין את השטח, את צירי התנועה, ויודעים בדיוק מה לעשות". לדבריו, הגנבים מקצועיים ביותר. "הם עובדים עם מודיעין מדויק. באים אלינו בלילות שיש מסיבות ורעש בחאן הסמוך ליישוב, ככה שכל הכלבים נובחים בלי הרף והם נכנסים בלי לעורר חשד". באחת הפעמים התברר שהגנבים הציבו תצפית בגבעה מעל המושב. "בדקנו את השאריות בשטח. הם שהו במקום למעלה משבוע, והגיעו עם ציוד מיוחד לחיתוך כבלים".

מהתיאורים הללו עולה כי בין הגנבים למגדלים מתקיימת א-סימטריה מובנית. בעוד שהגנבים משקיעים משאבים עצומים במעקב ובביצוע תכניות פריצה מפורטות, המגדלים עסוקים ראשם-ורובם בגידול ובשיווק תוצרתם, ואינם פנויים להשקיע משאבים אדירים בשמירה והגנה על השטח. בתנאי פתיחה שכאלה, אין להתפלא שהכף נוטה באופן קבוע לטובתם של הגנבים.

דוגמא טובה לכך מספק פרידה: "הם שולחים ילדים להסתובב בחווה ולאסוף מידע על כל מה שהולך בה. הבעיה היא שאי-אפשר לעשות להם כלום. אם חס וחלילה אתה נוגע בילד כזה, אכלת אותה".

את ההשלכות של התופעה על המשך קיומה של החקלאות מבהיר יואל זילברמן, מנכ"ל ומייסד ארגון 'השומר החדש', המסייע לחקלאים בשמירה. "חקלאי ממוצע בישראל משקיע את מירב זמנו באבטחת המשק החקלאי ולא בחקלאות עצמה". לדבריו, הירידה במספר החקלאים בעשורים האחרונים אינה רק תוצאה של התפתחויות טכנולוגיות, אלא גם "במידה רבה בשל הפסדים כספיים אדירים בעקבות גניבות והשחתות רכוש. החקלאים הם החומה האחרונה בהגנת הישובים והערים וראוי שכל אזרח יראה את הישארותם כתנאי הכרחי להמשך קיומנו".

הפתרון ברצון

למרות כל הקשיים, נדמה שהפתרון בר-השגה. "הטענה כאילו יש בעיות בחוק שלא מאפשרות לרשויות לטפל בפשיעה החקלאית היא לא נכונה", טוען עו"ד בצלאל סמוטריץ', מנכ"ל ארגון 'רגבים'. "העובדה היא שכשמחליטים לטפל בזה כמו שצריך, מגיעים לתוצאות מרשימות. בצפון מובילים בשנתיים האחרונות מהפכה בעניין הזה, תוך שיתוף פעלה של מג"ב, משטרת ישראל והפרקליטות. גם במסגרת החוק הקיים היו גנבים שקיבלו עונשי מאסר ממושכים". לדעתו הבעיה אינה בחוק, אלא במוטיבציה ובהקצאת משאבים.

"צריך לדעת שהרוב המוחלט של הפשיעה החקלאית היא תשתיתית. זה לא גנב ספורדי שבא עם טנדר ומעמיס שק תפוחי אדמה וכמה עגלים כדי שיהיה לו מה לאכול מחר בבוקר", מסביר סמוטריץ'. "רוב הגניבות הן כאלה שאם אין להן תשתית שלמה של פשע, הן לא יכולות להתבצע. אדם שפרץ למחסן וגנב חומרי הדברה ב-100,000 ₪, או רוקן מכלאה עם עשרות עגלים, ואין לו שוק לסחורה, אין לו מה לעשות עם זה. מספיק לשים יד על התשתית הארגונית, וכל המערך הזה מפסיק לפעול. זה רק שאלה של אמצעים והחלטה".

לדברי סמוטריץ', כך נפתרה בעיה קשה של גניבת תשתיות חשמל בנגב: חברת החשמל לחצה על הרשויות עד שהוקם צוות חקירה מיוחד המונה 80 שוטרים. הללו פעלו באופן שיטתי לחשוף את התשתית שמאחורי הגניבות והתופעה פסקה כמעט לחלוטין.

כדי להפעיל לחצים על מערכות האכיפה, הקימו ב'רגבים' מחלקה משפטית שנועדה לסייע בהגשת התלונות ובמעקב אחרי ההתפתחויות. "החקלאי צריך להשקיע את מעט הזמן לתעד את הנזק ולהגיש תלונה בזמן אמת ולתת לנו את כל החומר", אומר סמוטריץ'. "מכאן והלאה אנחנו מטפלים בתלונה. מבקשים עדכונים מהמשטרה, מגישים עררים וכן הלאה. אבל זה לא יכול לעבוד אם החקלאים לא יחזרו להגיש תלונות".