למרות שסוגיית השוויון בנטל נראית פתאום כתורה מסיני, הדבר כלל לא פשוט. מסתבר שהחלטת ממשלה על גיוס חרדים רק תכניס אותם למגננה עזה, ותפגע בהישגי השנים האחרונות
משום מה ה"שוויון בנטל" הפך לטרנד בבחירות האחרונות. לכולם ברור שחייבים לגייס את החרדים, ורק על כך יקום או ייפול דבר. אך כאשר משאירים בצד את הפופוליזם והססמאות, נראה כי דבר זה רק עשוי להזיק: לא רק שהצבא כלל לא ערוך לקליטתם של עשרות-אלפי מתגייסים חדשים, הדבר גם יגרום לרגרסיה חמורה בציבור החרדי, שבשנים האחרונות החל להשתלב בחברה הישראלית
בספרה 'מצעד האיוולת' משרטטת ברברה טוכמן את דיוקנה של האיוולת המדינית. טענתה העיקרית היא כי אירועים הרי-אסון לאורך ההיסטוריה האנושית היו בני-מניעה, אילו לא היו מתעלמים מנהיגי העמים מהכתובת על הקיר המתריעה מפני האסון. בעוד שבחלק מהדוגמאות בספר מתואר שליט יחיד שעצם את עיניו לנוכח הקטסטרופה המתקרבת, רוב המקרים מתייחסים לשכבת הנהגה שלמה שנהגה באיוולת מיוחדת, בלי יכולת או רצון לשמוע את הילד הצועק שהמלך הוא עירום.
השוויון הלא-חשוב
דומה כי זה מה שקורה היום בכל הקשור לשוויון בנטל, סיסמא שהצליחה להשתלט על מערכת הבחירות ועל המשא-ומתן להקמת הממשלה. כדי להסביר מדוע זו איוולת נתחיל עם כמה מתאבנים, ולאט לאט נעלה במצעד. ובכן:
גם בלי החרדים אין שוויון בנטל: מעולם לא היה ולעולם לא יהיה. אין דינו של כתב 'במחנה' כדין לוחם המסכן את חייו. רוב הצבא מורכב מחיילים המשרתים בתפקידים שלא גורמים לאימהות להשקיף בדאגה מבעד לחלון. ובכל זאת, הביקוש לשירות קרבי עודנו גבוה, משום שהחברה הישראלית (ולא המדינה) מוקירה את לוחמיה ומתגמלת אותם.
יותר ביקוש מהיצע: אלי ישי צודק באומרו כי הביקוש של חרדים לשירות צבאי או אזרחי בשנים האחרונות עלה על ההיצע. למרות שראשי הצבא טוענים שהם צריכים אותם, אין להם את היכולת לקלוט אותם, בוודאי לא בטווח של שנים ספורות.
לא צריך אותם: החרדים שעושים היום שירות אזרחי תורמים בתחומם: 40 שעות שבועיות למשך שנה אחת, או 20 שעות שבועיות למשך שנתיים. אפילו מאבטחי מתקנים בצבא וספרים משרתים יותר. מה ששוב מוכיח את הטענה שאין בהם כרגע צורך אמיתי, אחרת דרישת שעות העבודה מהם הייתה אחרת לחלוטין.
אך גם בלי אנקדוטות אלו, ראוי לשאול מהי מטרת גיוס החרדים. כל בר דעת מבין שמטרת-העל בסיפור לא צריכה להיות השוויון בצבא אלא השתתפותם בשוק העבודה, והתערותם בחברה הישראלית. אמנם באוצר נוהגים להתפאר בנתוני האבטלה הנמוכים, אך כידוע, לא כל מי שלא משתתף בעבודה מדווח כמובטל. לשם כך צריך לגשת ללשכות התעסוקה.
הנתון החשוב יותר אפוא הוא שיעור ההשתתפות בשוק העבודה (המדווח), שעומד סביב ה-63%, נמוך מאוד ביחס למדינות המערב.
תוך כדי מפנה היסטורי
האנומליה של 'חברת הלומדים' הוא פטנט ישראלי אליו הובילה המדינה עצמה. משום שהישיבות הן מקלט מפני גיוס ומשאבת תקציבים, לא השתלם לחרדים לעבוד. כך, על-ידי תמריצים מלאכותיים, דחפה המדינה עשרות-אלפי חרדים אל תוך כותלי הישיבות.
בשנים האחרונות חל מפנה, והחל תהליך מבורך של השתלבות החרדים בחברה. שיעור התעסוקה של החרדים עלה מ-41% ב-2005 ל-53% ב-2011, ובמוסדות להשכלה גבוהה עלה שיעורם מכמה מאות ב-2005 לכ-7,000 כיום. גם בצבא המגמה דומה כאשר הגורם המעכב, כאמור, הוא ההיצע, לא הביקוש. נכון, זה לא מספיק, אבל בתהליכים כאלו נדרשת סבלנות והבנה כלפי ציבור שמשנה את אורחותיו.
הגורם העיקרי לתהליך חשוב זה הוא הצורך האנושי בפרנסה. לאחר הקיצוצים בקצבאות הילדים ובתקציבי הישיבות לפני כעשור, הסתבר כי רבים מהחרדים אינם מעוניינים להמית עצמם באוהלה של תורה. רוב הרבנים החרדים מכירים היום בצורך של צאן מרעיתם להשתלב בשוק העבודה, ולכן נותנים את ברכתם (מי בחשאי ומי בפומבי) לפרויקטים צה"ליים ואקדמיים.
כעת, למה לפגוע בתהליך חשוב זה, להכריז על מלחמת אור בחושך, ולגרום לחרדים לצעוק "גוועלד", "שמד", ו"העיירה בוערת"? למה לא ליצור עבורם תמריצים חיוביים לצאת לעבוד, במקום להתכתש עמם ולדחוף אותם להמשיך ולרבוץ בישיבות?
האינטרס האמיתי של מעמד-הביניים
מגוחכת מכל העובדה ש'מחאת הפראיירים', שנישאה על גלי ההדף של המחאה החברתית, נוגדת במטרותיה את האינטרסים של מעמד-הביניים. איך אפשר להתלונן על יוקר המחיה ושיעורי המסים, ובאותה נשימה לדרוש מהמדינה לממן מאותם מסים את גיוסם היקר של עשרות-אלפי חרדים? הרי אותם חרדים שיגויסו יקבלו משכורות, הטבות ומענקי שחרור, בזמן שהמדינה מונעת מהם עבודה יצרנית לה משוועים המשק והמדינה. כיצד כל אלו המדברים בקול בס על הצורך לקצץ בתקציב הביטחון, רוצים בד בבד להגדיל את מצבת כוח האדם שלו, המנופחת ממילא?
החברה הישראלית גדלה, צרכי הצבא השתנו, ותודה לאל, על אף שישנם אתגרים ביטחוניים לא פשוטים, איננו חיים על חרבנו. כיום, כאשר ממילא כשליש ויותר מכל שנתון אינו מתגייס, חשוב שהצבא יוכל לבחור את חייליו מכל שנתון על-פי צרכיו ומטרותיו, באופן יעיל וללא שיקולים זרים. על המדינה לתגמל כראוי את אלו המחויבים ואת אלו המתנדבים להגן עליה, ולשחרר את ההמונים שלא יועילו לצבא בביצוע מטרותיו. אותם עקרונות רלוונטיים גם לשירות הלאומי.
על-מנת למוטט את חומות הגטו החרדי ולהגדיל את שיעור התעסוקה, יש להכירבכך שהנטל האמיתי המוטל על כתפי מעמד הביניים איננו העול הצבאי אלא נטל המסים ויוקר המחיה, שנגרמים בשל חוסר יעילות משקית, ובשל מימון פרזיטים בנדיבות יתרה. תהיה זו איוולת יקרה וחסרת-היגיון, אם במקום לקדם ביתר-שאת את שילוב החרדים בשוק העבודה, יונף הדגל של השוויון בשירות הצבאי, ותחזור 'מלחמת הגנת הדת' על חשבון כולנו.
גם לתגמל את אלה המשרתים עולה כסף
אם המדינה היתה צריכה לשלם רק לחיילים קרביים ולתומכי לחימה את שכר המינימום המדינה היתה נכנסת לגרעון עצום.
אני מציע לשחרר את הבן שלי מהצבא בו הוא משרת עתה ולשלוח אותו לשוק העבודה. זה יותר כדאי כלכלית למדינה. או שיש עוד כמה דברים חשובים שאי אפשר לכמת אותם כמו הגנה על חיינו ואי הפליה בין דמו לדם אחיו?
בני תגמול אין משמעו דווקא שכר חודשי, למרות שבטור נוסף שפורסם היום, של אורי כץ, מוצעת דרך לעשות גם את זה בלי להיקלע לגירעון עצום. כבר כיום ישנן הטבות כמו זיכויי מס, מענקים וסבסודים מעבר לזה ניתן לתת הנחה לקרקעות,סבסוד משמעותי של הלימודים וכו'. הבעיה היא שתמיד מחשבים את ההוצאות על הביטחון בלי לחשב את ההפסד האדיר שנגרם לפריון בגלל צבא גדול מידי שמוציא שלושה שנתונים ממעגל העבודה.
אורי, אני מציע שקודם כל תשאל את הבן שלך אם הוא מעוניין להשתחרר, אני סבור שלא, אחרת היו לו דרכים לעשות את זה, שאל את החרדים. גם לא נראה לי ש60,000 לומדי ישיבות כיום שתורתם אומנותם אינם גורמים לו להרגיש שהוא נותן יותר מהם. הסיבה לכך היא שהוא חלק מהחברה הישראלית שמעריכה אותו על שירותו ומפני שהוא מרגיש אחריות כלפי המדינה. על פי סגנון דבריך בנך משרת בשירות קרבי, ובכך הוא משתייך למיעוט גם בתוך הצבא עצמו- זו לא הפליה? מה לעשות, אין שוויון, לא בתשומות ולא בתשואות. אני סבור ששחרור החרדים אל שוק העבודה בעזרת תמריצים חיוביים ושליליים יזרז את התערותם בחברה וממילא את שאיפתם לקבל את הערכתה של החברה דרך תרומה למדינה
כתגובה ראשונה – הנה תמונה, המעידה על חשיבות השוויון בנטל – http://www.global-report.com/eviathar/a345199-%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A0%D7%98%D7%9C
יש לנו צבא גדול מדי, מסואב ומפוטם, שעיקרו במי שאינם תורמים להגנת המדינה והעם, אלא עושים כל מיני דברים בטלים בשם הביטחון. יש מפקדות שלמות, שאין צורך בהן (ודי להזכיר את קצין חינוך ראשי, שקיים רק בקוריאה הצפונית, בסין ובמונגוליה החיצונית).
אז מי צריך אותם בצבא?!
בראש ובראשונה, אנשי הקבע – אלפי קצינים ונגדים – שאין בהם צורך, כי הם משרתים ביחידשות מיותרות. הם צריכים אלפי חיילים, כדי להצדיק את קיומם, וכדי שיוכלו להתקדם בדרגות. חלק מהחיילים המיותרים משרתים את הקצינים ואת הנגדים המיותרים; ואם נקצץ את כל היחידה – לא יקרה דבר שום רע למדינה ולביטחונה. אדרבא.
אינה דומה השתמטות אינדיבידואלית מכל סיבה, לפתור ולשחרור גורף של סקטור שלם באוכלוסיה שהולך וגדל. באותה מידה לא היה דומה פתור גורף ממס הכנסה ,אילו היה ניתן למשל למתנחלים ,להעלמת הכנסות ע"י חלק מהמתנחלים. גם אם אחוז הקרביים בצבא הוא קטן ולא מתחלק באופן שווה במגזרי האוכלוסייה השונים, זועקת לשמיים ההיעדרות הכמעט מוחלטת של החרדים מבתי הקברות הצבאיים . אף אחת מתוכניות ה"שוויון בנטל" לא מדברת על גיוס חרדים המוני בכפייה. מה שבאמת חשוב לצבא זה שכולם יגיעו להתגייס בגיל צעיר ככל שאפשר, ושמתוכם יבחר הצבא את אלה שמתאימים לו ביותר. אני משוכנע למשל,שאחוז המתאימים באוכלוסיה החרדית ליחידות המודיעין השונות, גבוה באופן משמעותי מהחלק היחסי שלהם באוכלוסיה. הצבא , כמו תחומים רבים אחרים, הופך לטכנולוגי ומקצועני יותר , מה שיגרום להקטנת כמות כוח האדם שתידרש מצד אחד, ולהגדלת איכותה והצורך בהכשרתה במקביל.
הפיתרון בסופו של דבר- וגם זה כלול ברוב התוכניות המוצעות- יגיע דרך הכיס. קיצוץ תקציבי הישיבות מחד, ותשלום משכורות לחיילים מאידך. אומנם אין מחיר לסיכון החיים , אבל זה לא מצדיק שאותו מיעוט קרבי,כמו גם שאר החיילים ,ישלמו גם את המחיר הכלכלי.
יגאל, תכניות הגיוס של לפיד וגם של קנדל מדברות על מכסות גיוס של מעל 60% מהחרדים תוך חמש שנים, כשהאכיפה לא נעשית אולי ע"י משטרה צבאית אבל כן ע"י סנקציות כלכליות. בכל מקרה, חשובה לענייננו הכוונה להוסיף אל הצבא המנופח שכבר צריך להצטמצם משמעותית (כפי שכתבת בעצמך) עוד עשרות אלפי חיילים יקרים ללא צורך צבאי לכך. גם ההצעה שלך להוסיפם אל יחידות המודיעין לא תעלה את אחוז החרדים בבתי העלמין הצבאיים (לא עלינו).
אני לא נגד גיוס חרדים וייתכן שיכולה להיעשות בהם תועלת רבה ,אך הקריטריון היחיד צריך להיות צרכי הביטחון ולא שום דבר אחר. לכן טוב שבתכניות השונות יש הצעות לתגמל משרתים, בטח קרביים, ולא יזיק קיצוץ מסיבי בתקציבי הישיבות ותמריצים ליציאה לעבוד. אני מאמין שההשתלבות של החרדים בשוק העבודה תביא איתה רצון מצידם להראות את נאמנותם למדינה ואת מחויבותם לבטחונה כפי שאכן מתחיל לקרות בשוליים. כך התוצאה תגיע בלי מלחמות מיותרות ובלי יכולת אמיתית להתנגד.