טרגדיה של שגיאות פוליטיות

דווקא מבנימין נתניהו, הפוליטיקאי המנוסה והמשופשף ביותר בצמרת הפוליטית, ניתן היה לצפות להתנהלות רצינית, בוגרת וחכמה יותר מזו שהפגין בארבעת החודשים האחרונים. מי שהיה יו"ר האופוזיציה, שר אוצר ושר חוץ, מי שניצח בבחירות פעמיים (אך גם הפסיד פעמיים), והיה המנהיג האידיאולוגי של הימין ב-20 השנים האחרונות, מתנהל בחודשים האחרונים כאילו מטרתו היא להרוס את עצמו, את מפלגתו, ואת הימין הפוליטי בישראל.

מפלגת שלטון במשבר

מפלגת הליכוד רותחת ומבעבעת. תחושה קשה מאוד שוררת בקרב השרים וחברי-הכנסת של המפלגה, בקרב אנשי-צוות, פעילי-שטח וחברי מטה הבחירות. לדעתם נתניהו מרסק את עצמו ואת הליכוד. אם על הקמפיין הגרוע – שלטענתם נבע לא-מעט מהתערבות ישירה של נתניהו – ניתן היה לעבור לסדר היום, הניהול הבעייתי של המו"מ הקואליציוני הגדיש את הסאה.

רבים מאנשי הליכוד שותקים בתסכול, אך ישנם גם רבים שמתחילים לדבר. בשבוע האחרון אספנו רשמים מעשרות פעילים מרכזיים ואנשי ליכוד הנמצאים בלב העשייה של המפלגה; בשורה התחתונה, כמעט כל מי שמדברים איתו בליכוד אומר דברים קשים על התנהלות ראש-הממשלה בחודשים האחרונים.

שתיקת השרים והח"כים ברורה. הם תלויים עכשיו בנתניהו, שצריך להחליט את מי ימנה לשר ולמי יצטרך לבשר על הפרת הבטחה שפיזר לפני הבחירות. כאב הראש של הרכבת הקואליציה יהיה כאין וכאפס לעומת המאמצים שיאלץ נתניהו להשקיע במאוכזבים הרבים, מתוך ניסיון לשמר את אחיזתו במפלגה. זהו גם הרקע למאמצים שמשקיעה כעת לימור לבנת בביטול הפריימריס במפלגה. נתניהו מעוניין להקים ועדה מסדרת שתהיה נתונה לשליטתו, כדי להגדיל את התלות המוחלטת בו מצד השרים והח"כים.

פספוס 'הבית היהודי'

לטענת רבים, בליכוד וב'בית היהודי', נתניהו היה יכול לסגור עם 'הבית היהודי' מיד לאחר הבחירות במחיר סביר, ולנהל את המשא-ומתן עם יתר המפלגות מעמדת כוח, כשבידו 43 מנדטים. או אז היה יכול נתניהו להרכיב ממשלה כבר לפני שבועיים, עם אפשרות לכלול בה גם את 'יש עתיד' וגם את החרדים, בדיוק כפי שרצה.

פעיל ליכוד בכיר שבקיא בפרטי המו"מ הקואליציוני, טען בפנינו כי נתניהו שגה באופן גס בהתנהלותו מול נפתלי בנט ו'הבית היהודי':

לנתניהו ולאנשיו הייתה התרעה על ברית בנט-לפיד יום או יומיים לפני שהמהלך יצא לפועל. בערך לפני חודש. היינו אז שבועיים לאחר הבחירות, אך נתניהו ואנשיו זלזלו בידיעה, והמשיכו להתעלם מבנט ולהתייחס אליו כאל מנודה. בנט נדחק אל לפיד על-ידי נתניהו עצמו, אך גם בשלב ההוא ביבי היה יכול לסגור עם 'הבית היהודי' במחירים אפסיים יחסית למה שמדברים כעת. כך הכניס עצמו נתניהו לעמדת חולשה. והכל בגלל גחמות אישיות וענייני אגו מול בנט. אין לזה שום הסבר אחר.

איש ליכוד אחר, שהיה מעורב במטה הבחירות, מסביר כי התנהלות דומה התגלתה גם במהלך מערכת הבחירות בקמפיין נגד 'הבית היהודי':

תוך יום-יומיים מתחילת המתקפה נגד 'הבית היהודי' היה ברור לכל הגורמים במטה שהקמפיין משיג תוצאה הפוכה ומבריח קולות מהליכוד לבנט. לא היה צריך להיות גאון פוליטי בשביל להבין שהמתקפה מתסכלת מצביעים דתיים-לאומיים. כמות הטלפונים שקיבלו חברי-הכנסת והשרים מפעילי ליכוד דתיים הבהירה מיידית את גודל הנזק. כולם רצו להפסיק את המתקפה, אבל נתניהו התעקש להמשיך.

גם לאחר הכישלון הבחירות, סירב נתניהו לשנות כיוון ולסגור הסכם עם 'הבית היהודי', שציירה עצמה כשותפה הטבעית ביותר של הליכוד. כך מתבטא גורם בכיר ב'בית היהודי':

לאחר הבחירות נפתלי בנט הלך לחרדים והציע להם ברית פוליטית וסגירת הסכם לשיתוף-פעולה על בסיס מתווה משותף לשוויון בנטל וכניסה משולבת לקואליציה. החרדים אמרו לבנט מפורשות: נתניהו אמר ש'הבית היהודי' לא יהיו בקואליציה, אז אין לנו למה ללכת אתכם לברית. ביבי היה נחוש להשאיר את בנט מחוץ לממשלה, ועכשיו הוא משלם על זה מחיר פוליטי לא-מבוטל.

ממשלת נתניהו השלישית

בינתיים סבורים אנשי ליכוד רבים כי חלק גדול מהקשיים במשא ומתן הקואליציוני ובעמדת החולשה אליה נקלע הליכוד מול 'יש עתיד' ו'הבית היהודי', נובע מהעובדה שנתניהו מנסה בכל כוחו להקים את הממשלה שנוחה עבורו אישית, ולא את הממשלה הנכונה והרצויה לציבור הרחב.

נתניהו רוצה את יחימוביץ' והחרדים בפנים, ואפילו הציע ליחימוביץ' את חצי-המלכות, כולל כל התיקים הכלכליים הכבדים, רק מסיבה אחת: הוא רוצה שקט פוליטי. החרדים ילכו איתו בכל מחיר, וליחימוביץ' הוא הסכים לתת למעשה את כל ההשפעה בנושאי כלכלה. זוהי לא פחות מקריסה אידיאולוגית של נתניהו, שהולך עם יריביו המושבעים בתפיסת העולם הכלכלית, ומוכן להפקיר את ישראל לסוציאליזם שיחריב אותה; העיקר לא ללכת לממשלה אזרחית עם לפיד ובנט, המתבקשת על רקע תוצאות הבחירות.

כך אומר משה איפרגן, פעיל ליכוד ותיק שרגיל להתבטא בגלוי ולשלם על כך את המחיר מול נתניהו וצמרת המפלגה. איפרגן מסביר:

זו גם הסיבה שנתניהו מתעקש מול לפיד על מספר שרים גדול. הוא רוצה להשקיט את הזירה הפנימית בתוך הליכוד ולתת כמה שיותר תפקידי שרים, כדי למנוע צמיחה של קולות ממורמרים בצמרת המפלגה. גם כאן ההתנהלות שלו נובעת משיקולים של טובת נתניהו ולא משיקולים של טובת המדינה או אפילו טובת הליכוד.

מי שעובד קשה בינתיים למען נתניהו היא לימור לבנת, שקראה אתמול לביטול הפריימריס במפלגה. לקריאתה צורף לאחר מכן מכתב עליו חתומים עשרות ראשי-רשויות וראשי-סניפים של הליכוד: ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי, ראש עיריית נתניה מרים פיירברג, ראש עיריית מודיעין חיים ביבס, ראש עיריית בית שאן ג'קי לוי, ראש עיריית מגדל העמק אלי ברדה, ראש עיריית קרית ביאליק אלי דוקורסקי.

אלי חזן, פעיל ליכוד מזה עשרים שנה, ובעבר יועצם של דן מרידור וגדעון סער, מוכן גם הוא להתבטא בגלוי, אך ביקורתו כלפי נתניהו מסויגת יותר. במערכת הבחירות ייצג חזן את הליכוד בפאנלים בבתי-ספר ובאוניברסיטאות, והוא נחשב לתומך נלהב במדיניותו של נתניהו. אך גם חזן ביקורתי כלפי ההתנהלות הפוליטית של ראש הממשלה:

נקעה נפשם של רוב אנשי הליכוד מהברית עם החרדים, והם תומכים בברית עם בנט ולפיד. זו כבר לא שותפות פוליטית אלא שותפות גורל של החיים בארץ. הליכוד הפסיד קהלים ציוניים גדולים בגלל הברית הלא-טבעית עם החרדים. אני לא פוסל את החרדים. שיצטרפו לממשלה, אבל בתנאים שהזרם הציוני קובע. לימודי ליבה, שירות אזרחי, יציאה לעבודה. אני יודע שהתהליכים הללו כבר קורים בעולם החרדי, צריך להאיץ אותם.

ביקורת רבה מותח חזן גם על הזנחת תחום הצעירים במפלגה:

התנהלות הליכוד יצרה, אולי מבלי משים, מצב שלליכוד אין עתיד מבחינת הדור הצעיר, הן מבחינת מצביעים והן מבחינת חברי-כנסת עתידיים. אנחנו משולים ל'מערך' של 1973: ניצחנו בבחירות, אבל אם לא יחליפו דיסקט, לא נהיה בשלטון ולא נוכל לממש את האידיאולוגיה שלנו בשנים הבאות. זאת למרות שהליכוד הציג ממשלה לא רעה בכלל בארבע שנים האחרונות, בוודאי בהשוואה לשמאל. חבל שאלו תוצאות הבחירות, וחבל שאף לא עושה חשבון נפש אמיתי ושואל למה אלו התוצאות.

מפלגה במשבר

כך, למרות שהליכוד זכה במספר המנדטים הגדול ביותר בשיעור ניכר מיריביו, הליכודניקים מודאגים מאוד מן המגמה הציבורית המסתמנת בבחירות ומן ההתנהלות של צמרת המפלגה. הקולות המתוסכלים מבשילים אט אט לפעילות שטח של אנשי ליכוד בתוך המפלגה. ביום רביעי שעבר התכנסו ברחוב התעשייה בתל-אביב כ-60 אנשי ליכוד תחת הכותרת "רוצים ממשלה אזרחית", וביום שני האחרון נערך כנס דומה בסניף הליכוד בחיפה בהשתתפות כ-40 אנשי ליכוד מהצפון.

"אם הליכוד לא יעשה מהלך דרמטי בעתיד הקרוב, המפלגה גמורה", העריך השבוע ראש עיר מטעם הליכוד, ופעיל אחר אמר: "אין צעירים, אין אנשים חדשים, וכרגע נראה שאין לליכוד יכולת להמציא את עצמו מחדש. הבעיה היא שלא נראה שלמעלה זה מטריד מישהו".

ההסכם הקואליציוני על סף סיכום

כך או אחרת, והגם שנראה כי נתניהו ירכיב קואליציה שאיננה לרצונו, גורמים המעורים בפרטי המו"מ מעריכים כי ההסכם בין הליכוד ל'יש עתיד' ו'הבית היהודי' קרוב מאוד לחתימה. הנושאים העקרוניים וקווי היסוד כבר סוכמו והדבר היחיד שמעכב את הקמת הממשלה, לפחות בינתיים, הוא דרישתו של לפיד לקבל את תיק החוץ. כך הסביר אחד המקורבים למו"מ:

נתניהו הבטיח לליברמן לשמור לו את תיק החוץ והוא יודע שלא כדאי לו להפר את ההבטחה הזו אם הוא רוצה לשמור על 11 חברי-הכנסת של 'ישראל ביתנו'. לפיד בינתיים מתעקש לקבל את תיק החוץ, לצד האוצר לבנט. לכאורה המצב לא ניתן לגישור, אבל ההערכה היא שלפיד יתגמש בסוף בתמורה לכמה תיקים בכירים אחרים ולעוד כמה הישגים בקווי היסוד. לפיד חוטף הרבה אש בימים האחרונים בגלל ההתעקשות שלו על תיק החוץ, ולא סביר שיבחר ללכת לבחירות בגלל נושא של חלוקת תיקים.

ההערכות כעת הן שההסכם הקואליציוני והרכבת הממשלה קרובים מאוד לסיכום סופי. ייתכן שההסכם עצמו יושג עד סוף השבוע, גם אם יוצג לציבור רק במהלך השבוע הבא. אך עתידו של הליכוד אינו ידוע. המפלגה מתקשה לייצר מנהיגות חלופית לנתניהו, ונתניהו מתקשה לייצר אחדות לאומית. מפלגת השלטון המרכזית בישראל מאז 1977, עוברת כיום טלטלה.