בהעדר תוכנית ברורה נכשלה מפלגת הבעת' במימוש האידיאולוגיה שלה. בימים אלה נראה כי המורדים הסורים צועדים באותה הדרך
מאז הקמתה, חוותה סוריה לא פחות מ-16 הפיכות שונות. הפיכת הבעת', שסללה את דרכו של חאפז אל-אסד לשלטון, נראתה בתחילה מבטיחה ושונה מקודמותיה, בעיקר בשל האידיאולוגיה המגובשת שהציגו אדריכליה. אך מחסור בתוכנית פעולה יחד עם שלל סכסוכים פנימיים הובילו לבסוף לעלייתו של עריץ לשלטון. 50 שנה מאוחר יותר, נראה כי המורדים היום עושים את אותה הטעות
בלילה שבין ה-7 ל-8 למרץ 1963 עלו טנקים וכוחות צבאיים בהנהגת קצינים תומכי מפלגת הבעת' על דמשק, תפסו נקודות מפתח והפילו את המשטר ששרר בסוריה מאז ספטמבר 1961, עת פרשה מהאיחוד עם מצרים. כעבור כשלוש שנים בוצעה הפיכה נוספת על-ידי קצינים חברי המפלגה, שהדיחו את מייסדי המפלגה מן השלטון. לבסוף, לאחר 4 שנים נוספות, בוצעה ב-7 לנובמבר 1970 הפיכה לבנה בה תפס חאפז אל-אסד את השלטון בסוריה.
"מפלגת הבעת' [התחייה] הערבית הסוציאליסטית", בשמה המלא, נוצרה מאיחוד שתי מפלגות בתחילת שנות ה-50: מפלגת התחייה הערבית, מייסודם של מישל עפלק וצלאח אל-דין אל-ביטאר, והמפלגה הסוציאליסטית הערבית בראשות אכרם אל-חוראני. עפלק, כאידיאולוג המפלגה, העלה על נס את רעיון האומה הערבית המאוחדת, את זכותה למדינה אחת חופשיה, ואת הצורך בתחייתה מחדש על-מנת שתוציא לפועל את הכוחות העצומים הנמצאים בתוכה.
סיסמתה הראשית של המפלגה הייתה "אחדות, חירות, סוציאליזם", לצד "אומה ערבית אחת הנושאת שליחות נצחית". הכוונה ב"חירות" היא הן לחירויות הפרט בתוך המדינה הן לחירות המדינה מכבלי זרים, ו"סוציאליזם" נתפס לא כערך בפני עצמו, אלא כגורם מסייע לתחייה הערבית ודרך לטיפול בעושק ובניצול, להם אחראים גורמי חוץ ופנים המפלגים את האומה. המפלגה נוסדה בסוריה אולם זרועותיה הגיעו לעיראק, ירדן, לבנון, כווית, תימן ותוניסיה, כאשר רק בסוריה ובעיראק היא הגיעה לעמדות השפעה שלטוניות.
אידיאולוגיה ללא תוכנית ביצוע
במהלך השנים לא הצליחה מפלגת הבעת' ליישם את האידיאולוגיה שלה, הן בסוריה והן ומחוצה לה. רעיון האחדות הערבית לא קרם עור וגידים מעבר להתדיינות משפטית והסכמים שלא יצאו אל הפועל, למעט ניסיון הנפל של האיחוד המצרי-סורי (קע"ם) בשנים 1961-1958, שפורק ביוזמת סוריה ובתמיכת מסוימת של חברים בבעת'. שלטון המפלגה ארוך-הימים בסוריה, ובעיראק תחת סדאם חוסיין, לא הביא לרפורמות סוציאליסטיות ארוכות-טווח, לא הסיר את העושק והניצול, לא העניק חירות לאזרחים, ולא הביא לסילוק ההשפעה הזרה.
כישלון הבעת' ליישם את רעיונותיה נבע ממספר סיבות. בראש ובראשונה לא השכילו מייסדי המפלגה, עפלק וביטאר, לבנות מהאידיאולוגיה ומהסיסמאות תוכנית ברורה ובת-ביצוע, אשר תדריך את צעדי המפלגה בשלטון. מעבר לכך, המפלגה סבלה מאוד מהיעדר ארגון חזק שימנע פילוגים בקרבה, ולאורך השנים התפצלה לסיעות יריבות. בנוסף, לרוב מנהיגי המפלגה לא הייתה אישיות כריזמטית שסחפה אחריה את ההמונים. בהיעדר תמיכה ציבורית רחבה, נשען שלטון הבעת' על כידוני מנגנוני הביטחון.
הפיכת הבעת' הראשונה הייתה שילוב של דחף אידיאולוגי ואמביציה, שילוב של קצינים ואידיאולוגים בעת'יסטים. אך כבר בהפיכה השניה (66'), ניכר השינוי. הייתה זו פרי קנוניה בתוך מפלגה קונספירטיבית מטבעה. המייסדים נדחקו הצידה, עפלק גורש משורות המפלגה שהקים ולימים עזב את סוריה לבלי-שוב. זכורה היטב אמרתו כי הבעת' אינה עוד הבעת' שלו והחיילים אינם החיילים שלו. ההפיכה של 1970 שמה אמנם קץ למעגל ההפיכות הצבאיות, אשר ליווה את סוריה מיום היווסדה, אך מחיר היציבות היה כבד.
כאז כן עתה: בין הבעת' לאופוזיציה הסורית
בסוריה מתנהל כיום מאבק על השלטון בין בשאר אל-אסד, בנו של אחד האנשים החשובים בהיסטוריה הסורית ומנהיג מפלגת הבעת', למתנגדיו. מתנגדי המשטר אוחזים מזה כשנתיים באמצעים אלימים על מנת להפילו, ועד-כה עלה המאבק בסוריה בחייהם של עשרות-אלפי הרוגים ופצועים, בזרם של מאות-אלפי פליטים המשתכנים במדינות השכנות, ובהרס ניכר ברחבי המדינה. חרף הידרדרות המצב, נמנעת הקהילה הבינלאומית מלהתערב באופן פעיל וגלוי, למעט סיוע לפליטים.
מתנגדי אסד סובלים כיום מבעיות הדומות לאלו ממנה סבלה מפלגת הבעת'. נראה כי גם אם יעלה בידם להדיח את אסד, הם לא יצליחו ליישם את רצונם בסוריה, ויש יסוד סביר להניח כי האי-יציבות במדינה לא תפחת. האופוזיציה הסורית סובלת מהיעדר תוכנית ריאלית ליישום האידיאולוגיה, אולי משום שהאידיאולוגיה שלהם עצמה איננה ברורה. האופוזיציה מביעה בקול תקיף התנגדות לאסד, אך כמעט ואין דיונים או הצעות בנוגע ל'יום שאחרי'. היעדרה של אידיאולוגיה ומטרה ברורה בקרב האופוזיציה איננה מפתיעה, שכן היא סובלת מפיצול רב, העולה אף על הפילוג ששרר בבעת'. בעוד פלגי הבעת' תמכו להלכה באידיאולוגיה אחת, פלגי האופוזיציה הסורית נמנים על קבוצות שונות בעלות צביון, אידיאולוגיות, ומטרות מסוג אחר, במנעד שמתחיל בחילונים ומגיע עד לרדיקלים מבית מדרשה של אל-קאעידה.
הפיצול באופוזיציה נותן את אותותיו לא רק לגבי העתיד אלא גם לגבי העבר וההווה, שכן הרבגוניות הזו העיבה זמן רב על גיבוש מנהיגות מקובלת על כל הזרמים, וללא ספק היא משפיעה על גיבוש הכוח הלוחם. במידה רבה הפיצול משחק בסופו של דבר לידי המשטר, ומהווה את אחד הגורמים לשרידותו לאחר כשנתיים של מאבק דמים מר.
ד"ר ינון שלמה הוא חוקר המזרח-התיכון, מומחה לזירה הסורית.
