מדוע זרקו השבוע בקבוקי תבערה על שוטרים בהר-הבית? בזמן בו מדינה שלמה קוראת "כולנו אשמים", ההסתה הערבית מחוללת אלימות קשה, אך זוכה להתעלמות.
מדוע התפרעו השבוע ערבים בהר-הבית, וזרקו בקבוקי תבערה על שוטרים? מתברר כי בזמן בו מדינה שלמה קוראת "כולנו אשמים" ומכה על חטא שעדיין כלל לא ברור שחטאה, פועלת ההסתה הערבית בישראל ובמדינות-ערב בעוצמה והתמדה, ומייצרת יש מאין זעקות שבר דתיות מעוררות יצרים ומולידות אלימות קשה.
בשבועות האחרונים מזדעזעת החברה הישראלית מגל הלאומנות היהודית הגואה ושוטף את המדינה. מחנכים מפגינים מול ביתו של ראש הממשלה, מפכ"ל המשטרה יוצא כנגד התופעה הבזויה, ונראה כאילו הערבים הם טרף קל לציפורני היהודים. במקרה האחרון, בחורות צעירות תקפו אישה ערבייה לאור יום וללא סיבה נראית לעין. למזלה של החברה הישראלית, יש לה מראה המשקפת את תחלואיה. במקרה נכחה במקום פעילת-שלום בשם דורית יורדן דותן, שצילמה את האירוע וסיפרה בזעזוע כי:
הצעירים שתו הרבה יין בגלל פורים והצעקות נשמעו לכל עבר. האישה ניסתה להילחם בהם אך הם צעקו עליה שלא תעז לגעת ביהודים והמשיכו להכותה. האדם שהיה איתה (עם הערבייה) עמד חסר אונים ולא ידע כיצד להפסיק את התקיפה. בכל אותה העת, עמד וחייך איש הביטחון במקום ואפילו לא ניסה להפריד.
תמונה קשה עולה מאירוע זה, תחושה בסגנון "כולנו אשמים". תחושה זו כבר הובעה בעבר על-ידי גברת דותן בצורה מפורשת. היה זה בסרטה "אנשים בשחור", שהוצג בשנת 1991 בפסטיבל חיפה. דותן היא צלמת ומעצבת גרפית, ועל-פי האתר הרשמי שלה, רוב לקוחותיה הם ארגונים פלסטיניים-ישראליים (כולל, למשל, 'גוש שלום'). עדת הראייה שהניעה מדינה שלמה לבחון את אשמתה, ביימה סרט בו ובו עדת ראייה אחרת האומרת: "כולנו אשמים".
מסתבר שבין אומנות, לתיעוד, לתפיסת המציאות, אין הבדל רב. כולנו היינו אשמים אז, וכולנו אשמים כיום: אשמים בכיבוש, גזענות, לאומנות, בדלנות; התקיפה האחרונה היא רק חוליה אחת בשרשרת האשמה הקולקטיבית המתמידה.
רק דבר אחד שכחנו לבדוק – את העובדות. לאחר שהספיקה המשטרה, התקשורת וכל מי שמכבד את עצמו, להכריז בראש חוצות כי אלימות לאומנית היא דבר פסול, נזכרה המשטרה לבדוק מה באמת קרה וזימנה את קרבן "ניסיון הלינץ'" לחקירה תחת אזהרה. מתברר כי קיים חשד שהיא הייתה זו שפתחה בתגרה האלימה, ולא, כפי שנקבע באופן חד-משמעי בתקשורת, שהיא קרבן תמים לשלוש נערות יהודיות גזעניות. לפי הפרסומים עד לאותה התפתחות, ניתן היה להבין שהמשפט הוא בסך-הכל הליך פורמלי שנועד להרשיע את הנערות באמת המובנת-מאליה: "כולנו אשמים".
בהחלט ייתכן כי לבסוף יתברר שהנערות אכן היו אלה שתקפו, ואולי אפילו מטעמים גזעניים. כך או כך, אין זה ראוי להאשים את אחד מהצדדים טרם התבררו העובדות, ובוודאי מוזר להתהדר במוסר סגפני של הלקאה עצמית, לפני שידוע שיש לאותה הלקאה סיבה מוצדקת. ללא סיבה שכזו, אין זה צדק, אלא מזוכיזם.
בינתיים נמשכת ההסתה האפקטיבית
בכל זאת, כדאי לזכור שההסתה אכן קיימת, והיא מהווה חלק אינטגרלי מחיינו כאן. בזמן שהתקשורת הישראלית הטיחה בנו אשמתנו, העולם הערבי סביבנו היה עסוק בסוגיה בוערת הנוגעת לחיינו כאן ועכשיו, אשר אליה, משום מה, אף אחד לא טרח לשים לב. בשלושה במרץ געש ורעש העולם הערבי בעקבות טענתן של כמה נערות ערביות, כי שוטר "מחיילי הכיבוש" השליך לארץ ספר קוראן במתחם אל-אקצא, דרך עליו, ומנע מהן בכוח מלהתקרב לשער המערבי של המתחם, האזור ממנו "מכניסים כוחות הכיבוש את המתנחלים והתיירים".
הגדיל לעשות אתר החדשות "ענאוין", שהציג סרטון בו נראה ה"אירוע". בסרטון לא נראה שוטר זורק ספר קוראן על הרצפה, דורך עליו או הודף באלימות נשים. כל שנראה בו הוא כמה נשים שמזיזות את הכיסאות שלהן, על-פי בקשת השוטר הנוכח במקום. הבקשה מהווה, מסתבר, פגיעה קשה בקודשי האסלאם, עד כי ילדה נסערת שלא יכולה לעצור את פרץ רגשותיה למול המצלמה, פורצת בבכי היסטרי וזועקת על חילול כבוד האסלאם, ועל כך שגירשו אותן ממסגד אל-בוראק. הקוראים מוזמנים לצפות בעצמם בזוועות הכיבוש:
כצפוי, הגינויים לא אחרו להגיע. דובר התנועה האסלאמית (הפלג הצפוני) עו"ד זאהי נוג'ידאת הצהיר כי ביזוי קודש הקודשים של המוסלמים באשר הם, אותו ניתן לראות בסרטון (שבו לא רואים דבר, כאמור), הוא עדות להתעמרות הכובש הישראלי באומת הקוראן. נציג הפלסטינים בליגה הערבית, מחמד צביח, אמר בתגובה לטענות כי לא מדובר בפעולה חדשה וכי הליגה הערבית אספה דיווחים רבים, על-פיהם "שלטונות הכיבוש" פועלים במרץ רב נגד המאמינים באשר הם על-ידי כתיבת ספרים ושירים נגד הנביא ונגד האדון המשיח (ישו). צביח הסביר כי לא מדובר במאבק בודד של "שלטונות הכיבוש" נגד הפלסטינים, אלא נגד כל האומה הערבית כולה, וקרא, בעצם, למלחמת-דת כללית נגד הכובשים.
על רקע זה, ניתן להבין את ההתפרעות החמורה שאירעה ביום השישי האחרון בהר-הבית, במהלכה נפגע שוטר פגיעה ישירה מבקבוק תבערה. בסרטון שהעלה ערבי שנכח בהר ליו-טיוב נשמעות קריאות "אללה אכבר". תגובות המגיבים לסרטון הן שיר הלל לתקיפה, תוך כינוי השוטר "בן קופים וחזירים", כפי שמופיע בסורה 5 פסוק 60 בקוראן.
ניסיונו של צביח להפוך את עלילת הדם השבועית למלחמת-דת הצליחה, גם אם בזעיר אנפין. המשטרה מודה כי מדובר בעליית מדרגה, אך נראה כי איש לא מוכן לעשות את החיבור המתבקש מאליו, קרי, שהטענה שהועלתה על-ידי נשים מוסלמיות הובילה לאחת ההתפרעויות האלימות ביותר שהיו בהר הבית מזה זמן רב, חמישה ימים לאחר תחילת ההסתה.
בזמן שהיינו עסוקים בקריאת "כולנו אשמים" בעקבות דותן, התעלמנו לחלוטין מן המציאות בה רבים משכנינו כלל לא זקוקים לדותן וחבריה, ותופסים את היהודים כאשמים מעצם היותם יהודים. אין בדברים הללו כדי להצדיק פגיעה באדם זה או אחר בשל מוצאו, וודאי שיש לדחות על הסף אלימות לאומנית. אבל יש לגנות גם הסתה גזענית ודתית קשה, המולידה אלימות קשה כלפי יהודים. אך במקומותינו, באותו שבוע בו "הלאומנות היהודית" זכתה לגינוי מיידי פזיז, ההסתה הערבית זכתה להתעלמות רבתי.
שמא "כולנו אשמים" בעיוורון מרצון?
