גלאון משבשת את הפנסיה

זהבה גלאון מתנגדת נחרצות להעלאת גיל הפרישה לנשים, ובכך תומכת, אולי מבלי להבין זאת, בקיצוץ רוחבי של קצבאות הפנסיה לכלל האוכלוסייה, וביצירתו של גירעון ענק בתקציב המוסד לביטוח לאומי. מה קורה כשתפיסות מוזרות של צדק לא-שוויוני פוגשות מציאות כלכלית

בימים האחרונים מנסה זהבה גלאון למנוע בחקיקה את העלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-67. יחד איתה חתומות על החוק שלי יחימוביץ', פאינה קירשנבאום, ציפי חוטובלי, וחברות-כנסת נוספות. אם אנחנו מרוויחות מעט, הן טוענות, אז שכולם ירוויחו מעט.

בזמן בו שיח הערכים המרכזי מתמקד ב"שוויון בנטל", מוזר לראות חברי-כנסת מכובדים מעלים הצעות לשימור אי-השוויון בין גברים לנשים. לא רק שגיל פרישה זהה של גברים לנשים (וגבוה מישראל) נהוג במדינות רבות בעולם המערבי – למשל: דנמרק, גרמניה, אירלנד, ספרד, צרפת והולנד – אלא שההצעה לשימור המצב הקיים היא חסרת-אחריות מבחינה תקציבית, וגובלת בחוסר-הבנה בסיסי של תחום הביטוח.

איך הדברים עובדים?

כל אזרח שמתחיל לעבוד באופן חוקי זכאי לאחר שישה חודשים לקבל מהמעביד הפרשה לפנסיה. גובה ההפרשה המינימלי נקבע בחוק והוא עולה מידי שנה, עד שיגיע ל-17.5% משכר העובד (כולל הפרשות העובד והמעביד).

כך, בהגיעו לגיל הפרישה יקבל העובד קצבה מחברת הביטוח בה הפקיד את כספו. גובה הקצבה תלוי בסכום שהצליח לצבור במשך חייו, ובתוחלת החיים הצפויה לו. ככל שתוחלת החיים שלו צפויה להיות ארוכה יותר, כך יקטן סכום הקצבה החודשי.

יותר פרישה, פחות כסף

נעבור לדוגמא מהחיים: זוג עובדים השכיל לחסוך במהלך 40 שנות עבודה כ-2 מיליון שקלים, סכום המקביל לשכר ממוצע של כ-7,000 שקלים בחודש לכל אחד. לפי ההערכות המקובלות בשוק, חברות הביטוח צופות שהחל מגיל הפרישה צפויים בני-הזוג בממוצע לחיות כ-200 חודשים כל אחד, ובחישוב פשוט הם אמורים לזכות לקצבה חודשית של כ-5,000 שקלים מחברת הביטוח לכל אחד.

הבעיה היא שתחזית זו אינה תואמת את המציאות. על-פי נתוני הלמ"ס הפרש הגילאים בין בני הזוג עומד על שנתיים בממוצע, ותוחלת החיים שלהם עומדת על 83.6 לאישה ו-80 לגבר. בהינתן גיל הפרישה הנוכחי, העובד יחיה כ-13 שנים לאחר גיל הפרישה, ואשתו כ-22 שנים, המסתכמים יחד בכ-420 חודשים לאחר הפרישה. אלא שכזכור, חברת הביטוח צופה שהם יחיו רק 400 חודשים. ההפרש של 20 חודשי-קצבה, יוצר חוסר של 100,000 ₪ בחברות הביטוח. עם התשואות הנוכחיות בשוק ההון, הן לא יצליחו לממן זוגות מסוג זה לאורך זמן. אגב, מכיוון שנשים חיות יותר, גם כאשר גיל הפרישה זהה יוצא שהגברים מממנים, דרך הקופות, חלק מן הפנסיה של נשים.

במידה וגיל הפרישה לא יעלה, חברות הביטוח ייאלצו לעדכן את חישוביהן, ולתת קצבאות נמוכות יותר. האם זו התועלת הגדולה לה מייחלת חברת-הכנסת גלאון?

"חור" בביטוח הלאומי

השארת גיל הפרישה על כנו יוצרת גם בעיה בתקציב המוסד לביטוח לאומי. על-פי נתוני המוסד, יותר מ-20 מיליארד שקלים שולמו ב-2011 למימון קצבאות זקנה ושארים. ככל שנוקפות השנים, החלק היחסי שמוציא הביטוח הלאומי על קצבאות זקנה ושארים עולה, דהיינו, יש פחות כסף לנכים, למובטלים ולמילואימניקים. לאזרחי מדינת ישראל יש אינטרס מובהק לשמור על האיזון של המוסד לביטוח לאומי, שאחרת כולנו נקבל פחות. גם בהקשר זה, העלאת גיל היא צעד חיוני.

 מגדרון חלקלק

המהלך שמובילות גלאון וחברותיה אינו כלכלי, הוא לא בריא למשק ואינו אפקטיבי. למה אם כך, הן מובילות אותו? כנראה שהרצון להכניס את כל המשק לקלחת ההסכמים הקיבוציים שקובעים איפה יעבוד כל אחד, כמה ירוויח ומתי יפרוש, מזיק לשיקול הדעת של חברי-כנסת. לעומת הדעה הלא-מגובה של חברי-הכנסת, לפיה עדיף לנשים לפרוש מוקדם, מראים מחקרים כי עבודה בגיל מבוגר גורמת לאנשים להיות בריאים יותר, פיזית ונפשית. ועבור מי שרוצה לפרוש מוקדם, המציאו את מסלול הפנסיה המוקדמת.