הדחתו הצפויה מראש של רובי ריבלין

כדי להבין את הרקע להחלטת בנימין נתניהו שלא לתמוך במועמדותו של רובי ריבלין לתפקיד יו"ר הכנסת, יש לזכור שני תאריכים רלוונטיים: הראשון הוא ה-14 ליוני 2014, מועד הבחירות לנשיאות המדינה, השני הוא ה-14 לדצמבר 2000, היום בו הודיע בנימין נתניהו כי לא יתמודד בבחירות לראשות-הממשלה לאחר שהוחלט שלא לפזר את הכנסת.

נתניהו, כך אומרים השבוע גורמים בכירים בליכוד, לא שוכח ולא סולח על מה שהם מתארים כ"חלקו החשוב של רובי ריבלין במסע הלחצים שנועד למנוע את פיזור הכנסת בסוף שנת 2000", מהלך שנועד לחסום את שובו של נתניהו לחיים הפוליטיים ולסלול את דרכו של אריאל שרון לראשות-הממשלה.

נתניהו, כזכור, התנה אז את חזרתו ואת התמודדותו בבחירות 2001 בכך שהכנסת תתפזר ויערכו בחירות כלליות לצד הבחירות לראשות-הממשלה. אותם גורמים בליכוד מזכירים היום כי מי שנטל חלק במסע השכנוע היה לא אחר מאשר רובי ריבלין, אז מקורבו של אריאל שרון, שלדעת נתניהו נושא באחריות לא מבוטלת להחלטת הרב עובדיה וש"ס דאז להתנגד לפיזור הכנסת. "לנתניהו יש חשבון פתוח עם ריבלין עוד מאז, ולא ברור איך ריבלין השלה את עצמו לחשוב אחרת", כך אמר אתמול איש ליכוד ותיק, שהוסיף כי נתניהו לא מעלה בדעתו שרובי ריבלין יכהן כנשיא המדינה בעוד שנה ושלושה חודשים.

שובו של דוד לוי

להיסטוריה של נתניהו עם ריבלין יש פן נוסף: ידידותו וקשריו של נתניהו עם דוד לוי, אותו רואה ראש הממשלה כנשיא ראוי מטעם הקואליציה בראשותו. כך, בעוד ריבלין ביקש לבנות את המרוץ שלו לנשיאות מתפקיד יו"ר הכנסת היוקרתי, ביקשו נתניהו וליברמן להחליש את מעמדו ולסלול את דרכו של דוד לוי לנשיאות המדינה.

לדוד לוי, סמל של תנועת הליכוד לא פחות מאשר ריבלין, קשרים משמעותיים הן בליכוד והן בישראל ביתנו. יחסיו עם נתניהו מצוינים, ובנו ז'קי הוא ראש עיריית בית-שאן מטעם הליכוד ונחשב לאחד מתומכיו הגדולים של נתניהו במפלגה. אורלי, בתו של דוד לוי, מכהנת כחברת-כנסת מטעם ישראל ביתנו זו הקדנציה השנייה, ושרון שלום, אחד האנשים המקורבים ביותר לליברמן, נשוי לסימה, בתו השנייה של דוד לוי.

נתניהו וליברמן תיאמו ביניהם את ההחלטה לקדם את מועמדותו של לוי במשך חודשים ארוכים. בשנים האחרונות ביקר נתניהו את לוי מספר פעמים בבית-שאן וכעת כבר אין כל ספק כי הפגישות היו לא רק חברתיות אלא גם מוכוונות מטרה ברורה: נשיאות המדינה. ריבלין מצידו לא שיפר את מצבו כאשר באוקטובר 2010 התפרסמה התבטאות חריפה שלו בישיבת הקואליציה: "אצלי, אשתי לא ממנה אנשים". כבר אז צוטטו מקורבי נתניהו כמדווחים על מועמדותו של דוד לוי לנשיאות על חשבונו של ריבלין.

פופולרי בחוץ, פחות בבית

ריבלין, לדעת רבים בליכוד, היה נאיבי לחשוב שנתניהו וליברמן יגישו לו את תפקיד יו"ר הכנסת ויחזקו בכך את סיכוייו בבחירות הבאות לנשיאות. אמנם, בסניפי הליכוד ובקרב המתפקדים, כמו גם בתקשורת ובמערכת עיתון "הארץ", נהנה ריבלין מתמיכה ואהדה, אולם נתניהו וליברמן אינם היחידים שנפגעו מהתנהלותו לאורך הקדנציה האחרונה. לא מעט חברי-כנסת ושרים בליכוד סבורים שריבלין ניסר את הענף עליו ישב וסלל את הדרך לתמיכת רבים מהם במועמדותו של יולי אדלשטיין, או אפילו של יובל שטייניץ, לתפקיד יו"ר הכנסת.

ריבלין מנהל בימים האחרונים קמפיין שנועד לשנות את החלטת נתניהו, בין השאר באמצעות פעילים בולטים ובעלי השפעה בליכוד. מסע הלחצים כולל גם איומים בנקמה פוליטית, לפיהם "נתניהו ישלם מחיר אישי כבד על הבגידה הזו, ולא יעמוד בראש הליכוד בבחירות הבאות". אלא שהבעיה לא מתחילה ונגמרת בנתניהו, וריבלין מודע לכך היטב.

"אם ההצבעה בין ריבלין לאדלשטיין היתה נערכת רק בקרב 20 הח"כים של הליכוד המאבק היה שקול, אבל כשלוקחים בחשבון שההצבעה תהיה כנראה משותפת לליכוד ולישראל ביתנו, מבינים שלרובי אין סיכוי ממשי", אמר בכיר בתנועה. הכעס כלפי ריבלין בקרב רבים בליכוד על התנהלותו בשנים האחרונות אינו מבוטל וכולל רבים מחברי הסיעה.

התנגד לחקיקה לאומית מטעם הליכוד

כיצד הגיע ריבלין למצב שבו הוא עשוי שלא לזכות ברוב אפילו בקרב חברי סיעתו? חברי הליכוד מזכירים בשיחות סגורות את ההתנגדותו להצעות חוק רבות שהובילה הקואליציה בראשות הליכוד. אותם גורמים בליכוד מזכירים את התנגדותו ל"חוק העמותות", שנועד להגביל את התרומות מממשלות זרות לארגונים פוליטיים רדיקליים, ליוזמה להקמת ועדות-חקירה לאחר חשיפת מעורבות ארגוני השמאל בדו"ח גולדסטון, לתיקון לחוק האזרחות לפיו כל מתאזרח יחויב להישבע אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואפילו לשלילת הדרכון הדיפלומטי של חנין זועבי לאחר פרשת המרמרה. כמו כן התנגד ריבלין להצעת החוק להעדפת יוצאי שירות-צבאי ולאומי בקבלה לעבודה בשירות המדינה.

חלק גדול מהכעס על ריבלין נובע לא רק מהתנגדותו להצעות חוק שזכו לתמיכת מרבית חברי הליכוד, אלא גם מן הסגנון שבו בחר ריבלין להתבטא בכלי-התקשורת ביחס לחקיקה ולחברי סיעתו. כך לדוגמא תקף ריבלין את ההצעה להקים ועדות חקירה פרלמנטרית לבדיקת פעילותם של ארגוני השמאל הקיצוני בראיון ל'מקור ראשון': "אין זה תפקידו של הפרלמנט לדרוס מיעוט ולבטל את זכויותיו", ואף הוסיף לדברים השוואה בין הקמת הוועדה להטבעת אלטלנה. במקרים אחרים כינה ריבלין את הצעות החוק של חברי סיעתו כ"גל חקיקה עכור ששולח את חיציו הפרלמנטריים והרטוריים לכיוונו של בית-המשפט העליון".

"בכל פעם שריבלין התנגד להצעות החוק האלו הוא מיהר לרוץ לתקשורת ולגזור שם קופונים בדמות מחמאות על היותו אחד הדמוקרטים האחרונים בליכוד", אומר איש ליכוד מוכר, ומוסיף: "ריבלין היה נראה נלהב ומאושר לשתף פעולה עם הקמפיין התקשורתי שנועד להציג את הליכוד ואת חברי-הכנסת שלו כמי שאינם דמוקרטיים. אז עכשיו הוא מצפה מאותם אנשים שהכפיש לתמוך בו?"

גורם מרכזי אחר בליכוד אמר אתמול ל'מידה': "אנשים כבר לא יכולים לשאת את החנופה שלו לסיעות הערביות ואת ההתבטלות שלו בפני אחמד טיבי. אגב, גם אנשי שרון היו מאוכזבים מהתפקוד של ריבלין בתור יו"ר הכנסת. אני זוכר שהם היו מסתובבים במליאה ואומרים: עשינו אותו יו"ר הכנסת וככה הוא גומל לנו?"

הפשרה המסתמנת?

אם כן, הדחתו של רובי ריבלין מתפקיד יו"ר הכנסת הייתה צפויה להפליא, גם אם משרדי הקרן החדשה ורחוב שוקן הוכו בתדהמה. בכל זאת, מספר חברי-כנסת מן הימין מנסים לגבש פשרה בין נתניהו לריבלין לפיה יתמנה האחרון לתפקיד יו"ר הכנסת ויפרוש מהתפקיד חודשיים או שלושה לפני הבחירות לנשיאות.

מי שפועל במרץ בכיוון זה הוא חבר-הכנסת יריב לוין, שאמנם נפגע מריבלין לא פעם בקדנציה האחרונה, אך עדיין רואה בו סמל של התנועה וסבור שיש למצוא פיתרון שיכבד הן את ריבלין והן את הליכוד. לעת עתה נראים הסיכויים לפשרה שכזו קלושים, בעיקר משום שהסיפור העיקרי הוא הבחירות לנשיאות, ולנתניהו ולליברמן אין כוונה לאפשר לריבלין לבסס את מועמדותו מכיסא יו"ר הכנסת במהלך השנה הקרובה.