אפשר עדיין לייחל, יחד עם טובי האנשים החושבים בישראל, שאובמה יגאל אותנו סוף סוף מעצמנו, ויכפה על הפרובינציה היהודית שלום, אחווה וצדק חברתי
שנים חיכינו לרגע הזה. כל כך נעלבנו כשאי-שם בתחילת כהונתו, הוא ביקר בשכונה ורק אצלנו לא דפק, אפילו לא קפץ לקפה. והנה הוא מתקן את העוול ומעניק לנו יומיים מופלאים של שכרון חושים.
לא, לא מדובר ברונאלדו, שמגיע אף הוא באותו יום, אלא בהוד סלבריטאיותו מיסטר פרזידנט אובמה. מרגש. באמת מרגש. מה יביא הדוד באמתחתו? איזו מתנה יישא לנו מארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות? כבר אי-אפשר לחכות.
האמת, היה יותר טוב אם היה בא לפני חודשיים, לפני הבחירות. אם היה מגיע אז, היינו ממליכים אותו עלינו וצועדים בעקבותיו מכיכר רבין אל הכנסת, משל הייתה הבסטיליה. זה היה יכול להיות פאנצ' טוב של המחאה החברתית. אך לא בכדי החליט אובמה לבוא לקראת האביב. מניסיונו מהסיבוב הקודם בשכונה, הוא ראה כיצד נאומיו מבשרים את בוא האביב, מניעים מהפכות דמוקרטיות ומשכינים שלום לרוב. אולי נאומו כאן יתחיל לגלגל את כדור השלג האביבי שלנו, והדמוקרטיה, שהייתה למרמס לאומני-ציוני, תשוב לזרוח גם במדינתנו.
במקום לנאום בכנסת החליט הנשיא לנאום ב'בנייני האומה' (כדי לשמור על נייטרליות מתבקשת, לא נכתב איזו 'אומה'). בחירה קצת מוזרה, לא? לא שוויתר על הכנסת, הדמוקרטיה כאן הרי רעועה מיסודה ולא ראויה להכרה. אבל איך טאלנט בסדר-גודל כזה מוותר על פארק הירקון, או לפחות קיסריה? הצניעות, כנראה.
אמנם די ברור על מה ידבר: על הקשר בין העמים, על המחויבות לביטחון-ישראל וכמובן על החשיבות של שתי מדינות לשני עמים. אולי גם יפתיע עם איזה וורט על מסורת החירות המשותפת בפרוס עלינו חג-הפסח? הקול אולי צפוי אך ההתרגשות עצומה. רבים מייחלים לכרטיסים המעטים המוקצים לנאום. לא בשביל התוכן, אלא החוויה; הפאתוס בדיבור, חיתוך המילים, מבט אל האופק ומעבר בלתי-מורגש בין הטלפרומפטרים. אומנות.
החלק הכי מרגש, כמו בכל מסיבה, הוא שלב פתיחת המתנות. כרגיל, ראש הממשלה הישראלי מגלה מה המתנה לפני הזמן והורס את ההפתעה. המתנה שלנו לאובמה תהיה ננו-שבב מיניאטורי שבתוכו מוטבעות מגילות העצמאות של ישראל וארה"ב זו לצד זו. המסר של נתניהו לאובמה ברור: אתה רוצה לחלק את הארץ? נראה אותך קודם מחלק את הננו-שבב הזה לשתיים. או, במילים אחרות: מר ברק, כל כך צפוף לנו פה, עד שאת הדברים היקרים לנו ביותר אנחנו דוחסים לננו. נותר רק לנחש מה יביא לנו אובמה בחזרה? האם ישקיע ויכין תכנית שלום חדשה, או שיחפף – למוד-ניסיון ויגע מעיקשותו של נתניהו – וישלוף איזה שניצל-שלום קפוא מהבוידעם של אולמרט-לבני?
כצפוי, נתניהו ואבו-מאזן ינסו במהלך היומיים הבאים עלינו לטובה לשכנע את אובמה במאמציהם לקדם את תהליך השלום. את מיידי האבנים בכבישי יהודה ושומרון יחליף אבו-מאזן בתותחי קונפטי, לפחות בזמן גיחתו של אובמה לרמאללה. ביבי, לעומתו, יספר לנשיא כי רעש הדחפורים שהוא שומע מכיוון היישובים הוא רעש הריסתם של מבנים בלתי-חוקיים, לא חלילה פיתוח של ההתנחלויות, ולו מטעמי "ריבוי טבעי".
וכך צפויים לנו יומיים של שכרון חושים, ולאחר מכן חזרה אל שכרון המעמקים. אובמה אמנם משאיר לנו את ג'ון קרי כנציב מטעמו, אבל – מן הסתם בשל מעללי הלובי היהודי בוושינגטון – מותיר אותו כאן ללא סמכויות. קרי לא יוכל לכפות על נתניהו תכנית חדשה-ישנה, ואובמה יאלץ לרדת מבמת ההיסטוריה המזרח-תיכונית ולשוב לכלכלת ארה"ב המקרטעת. מייאש.
טוב, לפחות אם הפלסטינים יתייאשו מהאפשרות לשלום, אף אחד לא יוכל להגיד שלא הזהרנו. שהביקור לא היה סימן לכך שעלולה עוד להתעורר פה אינתיפאדה שלישית. ניתן רק לקוות שזו תישאר מחוץ לגבולות הקו הירוק, כדי שלא תפריע למחאה העממית שתתקיים בתוך הקו, תצא משליטה ותהיה אלימה, כדי להשיג את התוצאות הרצויות. ממילא, הקשר בין הכיבוש למצב החברתי ברור מאין כמוהו: אם כובשים לא שוויוניים.
אבל למה להיגרר לרומנטיקה הזו, של אלימות מחייה ומאוששת, כשאפשר עדיין לייחל, יחד עם טובי האנשים החושבים בישראל, שאובמה יגאל אותנו סוף סוף, אחת ולתמיד, מעצמנו, ויכפה על הפרובינציה היהודית, ברוח חג-הפסח של חירות לאומית, שלום, אחווה וצדק חברתי?
אברום – לשונך חדה כתער…מי כמוך יודע שאין דבר ראוי מאדם שלא חושש לבטא דעתו גם במחיר אחרים שיראו בכך גאוותנות.
כמו כן ברצוני, בתור סטודנט באריאל, להזכיר שהוד רוממותו מוביל חרם על 11 אלף סטונטדים יהודים , ערבים מכלל העדות על שם היותם ג"ג, חטאו בבחירת מקום לימודיהם..היכן התאחדות הסטודנטים הארצית?
יפה לכם ממורמר. נראה שמידה התקנאו בהארץ וניסו לעשות לעצמם בני ציפר.
אבל הכי חמוד הוא הסטודנט מאריאל שלא מבין מדוע הנשיא האמריקאי לא משתף פעולה עם המשחק הפוליטי שהפך את המכללה שלו לאוניברסיטה. כי עם זה שהקהילה האקדמית העולמית לא תכיר בתואר שלו אין לו בעיה. הוא פשוט רוצה לראות את הנשיא.
לעודד הנאור והחמוד גם כן שלום.
הרב קוק אמר יפה :"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו – בן חורין הוא, מי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים – הוא עבד."
משמעות המושג תודעת-עבד הינה שאתה מעניק לאחרים לקבוע בעבורך, באופן מוחלט את הנורמות, המוסר, הערכים והאינטרסים שלך ללא יצירה עצמית – הוא 'דוחף'…אתה 'מושך' והנה אתה מאמץ את התזה של האינטרס האמריקאי אליבא דאסטייט דפרטמנט כאינטרס שלך.
חיקוי נהדר , חירות נעדרת.
אני מוחה על כך שאני ואחד עשר אלף חברים לספסל הלימודים מוחרמים – בעולמי חרם הינו דבר רע הגובל באלימות – בעולמך כנראה שחרם הוא הכלי להתמודד עם טיעון שקשה לך לנצחו בטיעון נגדי.
מה שכן אתה צודק בכך שלארה"ב האינטרס שלה, זכותה להחרים…אולם היכן הקהל הישראלי? היכן התאחדות הסטודנטים הארצית בה אני חבר? היכן אחיי לספסל הלימודים מרחבי הארץ?
כעדר כבשים ילכו לרעות אחר כרטיס לפסטיבל אובאמה – חג היין הישראלי החדש. וישתכרו ממילותיו של משיח על חמור האיירפורס 1.
ואתה…אתה ושכמותך..עבדים הייתם, מילא, אבל עבדים תהיו?
עודד- הצרה במה שאובמה עושה היא ההתעלמות מריבונות המדינה שבה הוא נמצא.
הוא מגיע לפה, אבל לא נואם בכנסת, לא מכבד את החלטת הממשלה להכיר באריאל כאוניברסיטה, ובכלל- איזה אורח מרשה לעצמו לבוא ולדבר ישירות אל העם? הוא בא לפה וצריך לעמוד אל מול המוסדות הרשמיים של המדינה, ולא לנאום בבנייני האומה במקום זאת. (בנוסף זה אולי בסדר)
המחשבה האמריקאית שכסף קונה את הכל חילחלה אלינו, ואנחנו בתחושת נזקקות אומרים כן לכל מה שהוא רוצה, ולא עומדים על האינטרסים והכבוד הלאומיים.
הדוד סם בא לפה ולא מביא שום מתנה.
אפילו לא בקבוק יין. בטח לא את פולארד.
אני חושב שביבי יכל לוותר על הננו-מתנה שלו.
הדוד פשוט לא מנומס.