ללמוד מארה"ב: חשיבות השימוע למינויי בכירים

המינוי של ג'ון או ברנן – יועץ הנשיא ברק אובמה ללוחמה בטרור – לראש הסוכנות המרכזית לביון (CIA) האמריקנית, נמצא בדיון מתמשך בסנאט האמריקני. מעשי ברנן, התאמתו לתפקיד הבכיר, מדיניותו וערכיו, עומדים כעת על הפרק בשימוע נוקב בסנאט, והוא נאלץ להשיב על שאלות קשות ומטרידות של סנאטורים משתי המפלגות, שעוזריהם הכינו שיעורי-בית וצברו ערימות של חומר על המועמד – כמעט מראשית דרכו בממשל.

על מידת החשש שיש לבכירים מפני שימועי הסנאט מזרי האימה, יעיד הסיפור הבא: בסוף השנה שעברה נחשפה חלופת מכתבים מביכים שניהלו גנרל ג'ון ר' אלן, המפקד הקודם של זירת אפגניסטן, וג'יל קלי, אשת-חברה נשואה מטאמפה, פלורידה (קלי הייתה מעורבת גם בפרשייה הרומנטית של גנרל פטראוס, ראש ה-CIA, שנאלץ להתפטר בשל רומן שניהל עם מחברת הביוגרפיה שלו, פאולה ברודוול, ואם כבר הזכרנו את פטראוס, נזכיר גם כי הגנרל הנערץ התמוטט בזמנו בעת שימוע שנערך לו בסנאט). מכתביו של אלן לקלי עוררו את זעמו של ליאון פאנטה, שר ההגנה, שהשעה את מינויו של הגנרל (הנשוי) למפקד נאט"ו. לאחרונה הודיע הנשיא אובמה כי אלן, למרות שתמה תקופת ההשעיה, החליט לוותר על המינוי למפקד העליון של נאט"ו ולצאת לגמלאות, בתואנה שעליו לסעוד את אשתו החולה. השמועות אומרות כי אלן לא רצה במינוי כיוון שחשש מחקירה צולבת בסנאט ומחשיפה פומבית של מכתביו האלקטרוניים.

הדיון בסנאט – שימוע – הנדרש לכל מינוי בכיר בממשל האמריקני, ובכלל זה גם בכוחות המזוינים ובקהילת הביון, הנו התגלמות הבקרה הפרלמנטרית על הרשות המבצעת, שצריכה להיערך בכל משטר דמוקרטי. השימוע יכול להיות רגע מביך ביותר לאנשים מסוימים, שמעדו בדרכם לפסגת הפירמידה או שצידדו במדיניות בעייתית. למשל, ג'ון טאואר – הסנאטור הבכיר (רפובליקני) מטקסס, שהיה מועמד הנשיא ג'ורג' בוש האב לשר ההגנה – לא צלח את השימוע בסנאט, כיוון שהתברר בדיונים שהוא חובב מדי את הטיפה המרה וחובב מאוד נשים, למרות היותו נשוי.

ארצות-הברית הפסידה, לדעת רבים, שר הגנה מעולה, אך הרוויחה בקרה אזרחית על מינויים בכירים. כששוקלים הנשיא האמריקני, או אחד משריו, מינוי של בכיר, הם מתחשבים בצורך להעבירו שימוע בסנאט. כך, מינוי צ'אק הייגל לשר ההגנה נתקל כידוע במשוכה קשה, בדמותו של שימוע מביך במיוחד בסנאט, ועוכב. זאת עקב דעותיו (והצבעותיו) של הסנאטור הרפובליקני מנברסקה.

לפני עשרים שנה, התברר בשימוע בסנאט כי זוֹאִי ביירד, המועמדת לשרת המשפטים של הנשיא קלינטון, העסיקה נהג ומטפלת, מהגרים בלתי-חוקיים, מבלי לשלם עבורם דמי ביטוח לאומי. ביירד הסירה את מועמדותה, אך גם קימבה ווּד, המועמדת הבאה בתור למינוי הבכיר, נפלה בשימוע לאחר שהתברר כי העסיקה מטפלת, גם היא מהגרת בלתי-חוקית. כתוצאה מכך, נבחרה ג'אנט רינו לשרת המשפטים.

לפני כמה שבועות שיפד הסנאט את ד"ר סוזאן רייס, שגרירת ארצות-הברית באו"ם, עוד לפני שהוצגה מועמדותה למזכירת המדינה. זה קרה בגין אמירותיה שהמעיטו מערך ההתקפה על הקונסוליה האמריקנית בבנגזי, בה נרצחו השגריר האמריקני בלוב וכמה מעובדי השגרירות. לאור הביקורת החריפה בשימוע, הסירה רייס את מועמדותה, וג'ון קרי נבחר להחליף את הילרי קלינטון.

בישראל אין נוהל של שימוע מקיף ויסודי

האם יש קשר בין יכולתו המקצועית של פלוני לשמש בתפקיד בכיר – למשל גנרל – לבין דעותיו, אורחות מיטתו או שתייתו?

דוד בן-גוריון, למשל – שלכאורה הטיף לטוהר ולערכים ודיבר רבות על "עם סגולה" ועל "אור לגויים" – סבר שהעובדה שמשה דיין, הרמטכ"ל, נואף עם אשת-איש, אינה מהווה סיבה להדיחו. לעומת זאת, הדיח בן-גוריון את אל"ם אורי בן-ארי מתפקיד מפקד גיסות השריון, בשל אחריותו לגניבת שק סוכר בידי אחד מפקודיו. בשנת 1999 פסל בג"ץ את תת-אלוף ניר גלילי מלשמש מפקד גיס בדרגת אלוף, עקב התנהגות מינית פסולה. לעומת זאת, בג"ץ לא פסל, לפני כשנה, את מינוי רפי פרץ לרב הראשי לצה"ל, למרות שבהיותו טייס מסוק 'יסעור' הוא הפקיר שני פצועים קשה בתאונת הכבל שאירעה ליחידת החילוץ 669, בשנת 1992.

כך או כך, לו היו מאמצים בישראל נוהל של שימוע יסודי ומעמיק, לבטח היו נחסכים מהמדינה בזיונות רבים. לדוגמה, הסאגה של פסילת אלוף יואב גלנט מלשמש כרמטכ"ל, שנעשתה בדקה ה-89 עקב התנהגותו הבעייתית במקום מגוריו, לא היתה מתרחשת לו היה עובר שימוע רציני מוקדם יותר (אגב, השמועה אומרת כי גם למי שהחליפו – רב-אלוף בני גנץ – יש התנהגות בעייתית בתחום המקרקעין, ששימוע היה מעמתו איתה).

למרות שארבעת מפקדי האוגדות שלחמו במלחמת לבנון השנייה נכשלו בתפקידם, לא סיים הכישלון הרועם את הקריירה הצבאית שלהם בצבאנו. תא"ל ארז צוקרמן, שפיקד על אוגדה 366 'נתיב האש', פרש מצה"ל. תא"ל גל הירש, מפקד אוגדת הגליל 91, פרש מצה"ל, אך הוחזר לפני כשנה להיות סגן המפקד (במיל') של מפקדת העומק החדשה שהוקמה בצה"ל. תא"ל אייל אייזנברג, מפקד אוגדת 'עוצבת האש' 98, הודח אחרי לבנון השנייה, אך לא פרש מהצבא. אייזנברג מונה לאחר זמן למפקד אוגדת עזה, וכעת הוא כבר אלוף פיקוד העורף. 

לפני כחודש עלה תת-אלוף גיא צור לדרגת אלוף, ומונה לתפקיד ראש מפקדת זירת היבשה (מז"י) – למרות ביצועיו הכושלים כמפקד 'אוגדת הפלדה' 162, שלחמה בחזית המזרחית של דרום לבנון במלחמת לבנון השנייה. ועדת וינוגרד קבעה כי אוגדה 162 לא השלימה את משימותיה לפני כניסת הפסקת-האש לתוקף. המלחמה שובץ תא"ל צור למפקד המרכז לאימוני יבשה בצאלים, למרות שהתבטא באזני פקודיו שטוב שלא ניצחנו במלחמה, כי ניצחונות הסבו רק רעות לצה"ל. אכן, התבטאות הולמת למפקד בכיר, שאוגדתו פעלה באופן הססני ואטי במהלך המלחמה, ולא השיגה את יעדיה המערכתיים.

בעידן שבו חשיפה לתקשורת חיונית לצבא ולמפקד, קשה להבין איך קצין כמו צור קודם בדרגה, ולא נשלח לביתו מיד כשפרסמו אנשי המילואים את התבטאותו המבישה – אלא אם ביטא את עמדת הצמרת הצבאית בעשורים האחרונים. לדאבוננו, נראה שחלק ממפקדיו הבכירים של צה"ל הסתאבו והם שקועים עד צוואר בפוליטיקה.

שימוע כצעד מונע הכרחי

כאמור, לו היה לנו שימוע פרלמנטרי לבכירים – כמו בארצות-הברית – יכולנו למנוע ביזיונות רבים, שמלווים את חיינו הציבוריים ואת הווייתנו הביטחונית. לו הפעילו סינון כזה על מועמדינו לשרי ביטחון, למשל, ייתכן שמרבית המועמדים היו נופלים, או, למצער, היינו יודעים הרבה יותר עליהם, על קשריהם ועל מקורות התעשרותם. לו היה שימוע לבכירים, היו נשאלות שאלות לגבי התאמת תא"ל הירש ותא"ל אייזנברג לפיקוד קרבי, ויכול להיות שלא היו ממנים את רם רוטברג למפקד חיל הים ואת ניצן אלון למפקד פיקוד המרכז. בטח ובטח שתא"ל צור לא היה צולח שימוע ראוי.

לתשומת לבו של שר הביטחון הנכנס.