?בלוג: מה עשית, גלפנד

או: איך כוכב נורווגי אחד בן 22 מעז לנצח בשחמט שבעה רוסים מנוסים?

מגנוס קרלסן וולדימיר קרמניק הגיעו ליום האחרון של טורניר לונדון בתיקו שמשמעותו ניצחון לקרלסן. שני רבי-האומן, לפיכך, היו חייבים ניצחון; אך הלחץ עשה את שלו, שניהם הפסידו, והתיקו נשמר. כך הוכרז קרלסן הנורווגי, הילד המשועמם, כמנצח 'טורניר המועמדים' בלונדון, ויתמודד מאוחר יותר השנה מול וישי אנאנד, ההודי הבלתי-נגמר, בקרב על אליפות העולם.

פסח התשע"ג היה קשה לשלטונות. 'טורניר המועמדים', שנמשך כשלושה שבועות, נפל בדיוק על החופש, והפך ליותר ויותר מותח. אך עבור השלטונות, גרונפלד, קינגס אינדיאן, או סיציליאנית, הם שמות אקראיים חסרי-משמעות, והדבר האחרון שמעניין אותה הוא אם גמביט המלכה נלקח או לא. לעומת זאת, בעל מנותק מהמציאות בשעות אחר-הצהריים של חופשת "אביב הגיע פסח בא" – בזמן שבו שלל הטף משועמם עד כלות, השפע הקולנירי במזווה היהודי מזכיר את סהרה, ומכות מצרים נשמעות כמו הרפתקה מרעננת – איננו בדיוק "שמחה רבה".

בכל אופן, ברוח החג עברנו גם את זה, ולהלן רשמים מספר – רכילותיים ובלתי-מקצועיים בעליל – מטורניר השחמט המותח בלונדון.

מתח עד הרגע האחרון

למסיבות העיתונאים המחוייבות, אחרי 7 שעות רצופות בהן הריצו במוחם הקודח אינספור מהלכים מורכבים, רבי-האומן מתייצבים בעיניים אדומות, מותשים, מתים כבר ללכת לנוח. הפתעת הטורניר, ולדימיר קרמניק, בירך ממש ביום שישי האחרון (בתום הסיבוב ה-12) על יום המנוחה שלמחרת. זה היה יום גורלי; קרמניק בשחור ניצח בו את לבון ארוניאן, ועקף במקום הראשון את מגנוס קרלסן הנורווגי. ארוניאן, שרבים ניבאו שרק הוא יעמיד תחרות לשמה לקרלסן, הוסג לאחור. בקרב על המקום הראשון נשארו רק קרמניק בראש וקרלסן, עם עוד שני סיבובים לפניהם.

מסתבר כי גם המזרח-אירופאים – שכבר בגיל צעיר נשלחים למחנות שחמט בצפון הקפוא, בהם משחקים שבעה משחקי שח-ראש מקבילים 18 שעות ביממה, לבושים בתחתונים וגופיה, בסביבת טיגריסים סיביריים שמחכים למפסידים – נותרו רצוצים במרדף אחרי קרלסן.

הפרס הגדול של טורניר המועמדים בלונדון הוא קרב על התואר העולמי מול האלוף הוותיק, וישי אנאנד ההודי. אם כן: שבעה מזרח-אירופאים קשוחים ומנוסים (וביניהם נציג ישראל, בוריס גלפנד), מול נורווגי צעיר וביישן אחד, נלחמים על הזכות לקרוא תיגר על האלוף. ברגיל היינו אומרים: רחמנות, לא כוחות. אלא מה? האחד ניצח; גם אם ממש כחוט השערה, ביום האחרון, אחרי שהוא מפשל ומפסיד בלבן, ורק בזכות כלל שובר שוויון.

נורווגי מטושטש בטורבו

מגנוס קרלסן הוא בחור מוזר להפליא. למרות גילו הצעיר, שפת הגוף שלו משדרת עצלות כללית, פאסיביות, אוטיזם קל, תרדמת בהקיץ ודכדוך-מה. החיוך חסר-ההומור שלו מאולץ, והוא נראה קצת כמו פקיד הסתדרות לאה בביטוח-לאומי, שמניח שלט "הגיע-זמן-להפסקת-עשר-ולכוס-התה-שלי" בעיצומו של תור ארוך, ושותה באדישות מול פני הממתינים. גם כשמדברים אתו על הכנתו למשחקים ועל שיטתו, הוא נראה מבולבל, וטוען שהוא לא ממש זוכר מהלכים ולא בקיא בתיאוריה. קשה להאמין שמדובר במי שהפך לרב-אומן בגיל 14.

אבל ברגע שהמטושטש הנורווגי מתיישב ליד לוח השחמט, צץ גאון חסר-תקנה. הוא כמעט לא זז, קם או משוטט. הוא ממוקד לחלוטין, הראש בהיפר-טורבו. השנה השיג את דירוג השח הגבוה בהיסטוריה, ורק גארי קספרוב עלה לקרב על התואר העולמי – הישגו הנוכחי – צעיר יותר ממנו.

היו גיבורי-על שחצו את גבולות השחמט, כמו מיכאיל טל, בובי פישר וגארי קספרוב – שלושתם, אגב, ממוצא יהודי (חלקי) – בזכות אישיותם יוצאת הדופן. קרלסן הוא היפוכם הגמור, יורש ראוי לווישי אנאנד המשמים בשח של עידן המחשב. ועדיין, שימו את אנאנד מול קרלסן בבליץ, ושני דמויי-העצלנים הללו, שנראים בשגרה כמו סוסיתא בהילוך ראשון בעלייה, טסים לפתע במהירות האור ומריצים על הלוח מהלכים גאוניים במהירות של מחשב-על; בקושי מצליחים לראות את הידיים זזות.

הכל בגלל בוריס

תם ונשלם, אם כן. ארוניאן האגרסיבי הפסיד, וקרמניק היצירתי – עליו אמר בוריס גלפנד שחידש בשנים האחרונות יותר מכל מתחריו יחד – פספס הזדמנות גדולה ביום האחרון. קרלסן לא עמד בלחץ והפסיד בלבן (לפיטר סבידלר), אך איתרע מזלו של קרמניק לשחק בשחור מול וסילי איבנצ'וק, שמשחק שח מאני-דפרסיבי: מצד אחד הפסיד "צ'אקי" 5 פעמים בטורניר רק מפני שכמו חובב לא שם לב שהגיע למגבלת הזמן, ומצד שני ניצח לא רק את קרמניק, אלא גם את קרלסן; לא לחינם אמר עליו קספרוב שבין המשחקים השונים שלו יש לפעמים הבדל של 500 נקודות דירוג. איבנצ'וק תפס יום מאני, הביס את קרמניק, והפריך באופן מפואר את החשש מפני קונספירציה מזרח-אירופאית נגד קרלסן.

אולי בגלל ששח הוא ספורט כל כך אובייקטיבי, הוא גם האישי ביותר. אישיות המתחרים חשופה: הם מתראיינים ארוכות אחרי כל משחק, מפרשים ומנתחים משחקים של מתחריהם, ומבקרים את עצמם בלי סוף. לבני-תמותה רגילים הדברים נשמעים לרוב כמו סינית בפאסט-פורוורד, ובכל זאת, גם חובבן גמור מגלה במהרה שהוא מחבב אחד ולא סובל את השני.

ולכן, למרות יכולותיו הפנומנליות של קרלסן, אין לי ברירה אלא לשטוח תלונה בפני בוריס גלפנד היקר, השחמטאי הישראלי. אתה יודע שגלפנד הוא שחמטאי אדיר, ושאתה ישראלי גאה, כשאתה רואה אותו משחק, מנתח מהלכים ומתארח בעמדת השידור. הלב מתרחב בלוקאל-פטריוטית; קשה לתאר כמה כבוד הוא מביא לישראל. גלפנד שיחק בשחור ביום ה-13 מול קרמניק, ירק דם, והוציא תיקו הירואי. בזכות התיקו שב קרלסן להוביל, אחרי שניצח עם שחור במשחק של 7 שעות את טיימור רדג'בוב, המתמודד שהגיע למקום האחרון בטורניר ("זה כמו לשחק עם כרישים שמריחים דם", אמר המפסיד במסיבת העיתונאים).

אנטי-גיבור נורדי

אז בוריס הוא ספורטאי אמתי, ואי-אפשר לבקש ממנו שלא יתאמץ. אבל מגיע לקרמניק יותר. הוא הגיע כאנדר-דוג, אך השיג תיקו עם קרלסן בניקוד הכללי. כלל שובר-השוויון של הטורניר קובע שמי שניצח יותר משחקים זוכה, וקרלסן קטף את המקום הראשון; אך אם היה גלפנד מפסיד לקרמניק ביום ה-13, היה קרמניק המנצח.

בשלב מסוים במהלך הטורניר עברה אהדתי מארוניאן לקרמניק הוותיק. הוא היה יצירתי ומעניין יותר, בוודאי אנושי יותר מקרלסן. מגנוס קרלסן הוא מעין מחשב נושם, אנטי-גיבור מובהק, מעניין בערך כמו השח שלו. הוא מצטיין בעיקר בהתשה אינסופית של היריב, והמשחקים שלו ארוכים ומייגעים. יתרונו המובהק הוא חוסר-אנושיות, שנפגמת קצת רק בשל חוסר-ניסיון והתרגשות שבאים עם גילו הצעיר. אם יתמיד במסלולו, בעוד 5 שנים יהפוך לרובוט מושלם. בקיצור, איפה קרלסן ואיפה קספרוב, שהשאיר (גם בגיל צעיר) משחקים אלמותיים לרוב, עם שח מתפרץ, מפתיע וסוער?

קרלסן ישלוט בדד בפסגה עוד הרבה זמן, ואחרי שקסם הנעורים יחלוף, כולם יפללו שיימצא מתחרה ראוי לממשיך מורשת קרפוב האנמי. ובכל זאת, היום מגנוס הוא בשורה לעולם השח של עידן המחשב; עוקבים אחריו אוהדים רבים, ובשל גילו ודירוגו יוצא-הדופן הוא מעורר הרבה עניין. לקראת סוף השנה נדע אם המאמץ היה שווה, כשאנאנד יאבק על הבכורה מול תופעת הטבע הנורדית.