עבור מבקרי הקולנוע של אתר אל-ג'זירה, הסרט 'לינקולן' הוא חלק נוסף בקנוניה היהודית-ציונית של שפילברג
ב-15 באפריל יחול יום השנה למותו של אברהם לינקולן, הנשיא השישה-עשר של ארצות-הברית, שנורה למוות בשנת 1865. דמותו ושמו הונצח בסרטו של במאי-העל ההוליוודי סטיבן שפילברג, שיצא לאקרנים בנובמבר האחרון, תוך מתן דגש לארבעת החודשים האחרונים בחייו בהם העביר את התיקון ה-13 לחוקה ושחרר את העבדים. אך בעוד תעשיית הקולנוע באמריקה ובעולם שיבחה, היללה ואף עיטרה את הסרט ואת שחקנו הראשי במספר פרסים נחשבים, נראה כי אתר אל-ג'זירה בערבית לא אהב אותו כלל.
אולם במקום ביקורת עניינית, החליטה מערכת האתר להביע את מורת רוחה מהסרט דווקא באמצעות מתן במה לאנטישמיות, תיאוריות קונספירטיביות ועלילות דם שקריות. החל מתחילת החודש, הופיעה במדור התרבות של האתר סדרה של שלוש כתבות ביקורת ארוכות המאגדות שלל תיאוריות פרועות ביחס לקשר שבין לינקולן ליהודים וכן עוסקות בהרחבה בפועלו של שפילברג ובמטרתו האמיתית בסרטיו – קידום אג'נדה יהודית-ציונית.
שפילברג כסוכן יהודי
"לא נגזים אם נאמר ששפילברג נחשב באופן מוחלט לבמאי ולמפיק הגדול והמסוכן ביותר שידע הקולנוע העולמי, בשל תבונתו בה ניחן לבחור רעיונות ונושאים ציוניים ולטפל בהם באופן אומנותי ולהגיש אותם בזמן ובהקשר המתאימים", קבע הכתב מחמוד עבד אל-האדי, " שפילברג לא הפסיד כל הזדמנות לנצל סרט שביים או הפיק לטובת השתייכותו היהודית ומחשבת התנועה הציונית, בין אם ברמזים ישירים או עקיפים".
תחילה עבר הכתב על הקריירה המרשימה של שפילברג וסקר את עבודותיו, תוך שהוא מציין במיוחד את 'רשימת שינדלר' כסרט ציוני. הוא הדגיש את זיקתו של שפילברג לאוניברסיטה העברית ולארכיון סרטי הראיונות עם ניצולי השואה שהקים בה בנימת ביקורתית ומצא בכך חיזוק לטענתו. פרופ' ראובן עמיתי, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, אמר לנו בשיחה כי הוא כלל לא מבין את העיסוק הקטנוני בפועלו של שפילברג:
איזו הפתעה. אמן יהודי, במקרה זה במאי ידוע, מתעניין בשואה. אני מנחש שנגמרו להם החומרים [החדשותיים] המעניינים בעולם הערבי אם מישהו חושב שזה נושא חשוב או בעל ערך עיתונאי… ובאשר לארכיון שפילברג: זוהי אחת מנקודות הגאווה של הפקולטה שלנו. שוב, למה לנו להיות מופתעים אם במאי יהודי מפורסם מממן ארכיון שמוקדש לתחומים תיעודיים בנושאים יהודיים? אני סבור שאם אתה רואה את כמות הסרטים שיצר שפילברג, הזווית היהודית די צנועה. אני לא חושב ש"להציל את הטוראי ראיין" הוא בעל עלילה יהודית במיוחד.
אך עבד אל-האדי דווקא כן מצא את "נקודה היהודית", משל היה מחזיר בתשובה, אפילו בסרטים שאין בינם לבין היהדות כל קשר נראה לעין. בהקשר של הסרט 'לינקולן', לו הקדיש הכתב את עיקר הדברים, הלה טען ששפילברג ניסה לגזור גזירה שווה בין שחרור העבדים על ידי לינקולן ליציאת בני-ישראל לחירות מעבדות מצרים על ידי הנביא מוסא, "עליו השלום".
בשאלת מניעיו של שפילברג ל'לינקולן' כסרט "ציוני" מנה עבד אל-האדי שלושה מניעים: האחד, חיזוק הקשר בין יהודים לשחורים; השני, הכנת הקרקע להרצת מועמד יהודי לנשיאות ארצות הברית, מתוך התפיסה כי ברק אובמה הוא "בלון ניסוי" שבא לבדוק האם ארצות-הברית תסכים לקבל בן-מיעוטים כנשיא; והשלישי, מתן לגיטימציה מפי לינקולן בסרט עצמו, שם הוא דיבר על רצונו לבקר בירושלים, עירם של דוד ושלמה, הסמל היהודי להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. ועבד אל-האדי מדגיש שבית לחם, המשמשת כסמל נוצרי, לא הוזכרה באות הקטע.
שפות שונות להסתה
אין ספק כי הגישה הערבית העומדת בבסיס גישתו של עבד אל-האדי ומאחורי כל אלו הטוענים ש"היהודים שולטים בהוליווד", נובעת מתוך השאיפה לעשות דמוניזציה ליהודים ולציונים כאויב מסוכן ואפקטיבי, ולתלות כל תנועה ותהליך בעולם ב"קונספירציה ציונית". ייתכן לומר כי ישנו צד נוסף לעניין, הנובע מתוך קנאה, הדוחק בערבים לשאוף להצליח כמו היהודים, גישה שהופיעה בכמה מאמרי מערכת ערביים בזמן האחרון. כך, למשל, דן הכתב הירדני אבראהים ע'ראיבה בשאלה "מה הדבר אשר מונע משתי מדינות כמו לבנון וירדן להיות ברמה כלכלית וברמת פיתוח המתקרבת לישראל?", במאמר מערכת שהופיע באתר העיתון אל-חיאת הלונדוני. בדומה לכך במאמר שכותרתו "המוסלמים לא ינצחו" תיאר הליברל המצרי מחמד דויכ את שלל הישגי העם היהודי לדורותיו בתחום המדעים וסיים בקריאה לערבים להצטיין כמותם. אולם גישה זו אינה גישה הרווחת, הגם שלמעשה אין היא מציגה קבלה או השלמה עם ישראל והיהודים אלא מדרבנת את הערבים להתעלות על אויביהם.
אך אם, לכאורה, הייתה זו גישתו של המחבר, הרי שאין הדבר כך ביחס לאל-ג'זירה. כפי שדווח בעבר ב'מידה', הודות לצביעות המוסרית של אל גור, שמכר את ערוצו לקטארים, אל-ג'זירה פרצה לאחרונה לשוק התקשורת האמריקני. האמריקנים החשדנים העבירו ביקורת רבה על העסקה בשל החשדנות כלפי האג'נדה של הערוץ הקטארי, זה ששידר בזמנו סדרת תעודה על הארכי-טרוריסט אוסמה בן לאדן, אך אל-ג'זירה ביקשו לדחות את הטענות והציגו לראווה את הערוץ בשפה האנגלית כערוץ מקצועי ואמין. כתבה זו הינה אחת מיני כתבות רבות המוכיחות כי בעוד הקטארים נזהרים בשידורים ובכתבות בשפה האנגלית, הרי שבערבית המצב שונה לגמרי וחושף את פרצופם האמיתי: הקונספירטיבי, האנטישמי והלא-מקצועי בעליל.
מוסלמים פשוט מקנאים ביהודים על ההשגים שלהם מפני שאין סיכוי שמדינות מוסלמיות ולא משנה כמה כסף יש להם יגיעו איפעם לחלק קטן מהשגי היהודים באשר הם הדת המוסלמית מושטטת על שינאה וכוחנות אין פלא שאנשים כאלה כותבים מאמרים כאלו וחוץ מאללה עכבר לא יודעים לעשות שומדבר שמועיל לאנושות בכלל ולעמם ביפרט
פשוט יותר למכור לצופי אל ג'זירה את "משחק סכום האפס". אם ליהודים יש זה בגלל שהם לקחו מהערבים.