רבבות מילים נכתבו ונזרקו לחלל האוויר בשבוע האחרון, מאז פרסמה עמירה הס את מאמרה "התחביר הפנימי של הכיבוש", שנפתח בהכרזה הלירית לפיה "יידוי אבנים הוא זכות וחובה מולדות של מי שנמצא תחת שלטון זר". בראיון שהעניק ביום ראשון מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן לעיתונאי קלמן ליבסקינד ברדיו 'גלי ישראל', ביקש שוקן להצדיק ולהסביר את מאמרה של הס, אך התבלבל, גמגם ומעד בלשונו, עד ששחרר את ההצהרה ההומנית לפיה על שירותי הרווחה לקחת מידי המתנחלים "עזי המצח" את ילדיהם.
האופן שבו בחר עמוס שוקן להצדיק את דבריה של הס ואת החלטת העורך הראשי אלוף בן לפרסמם במלואם – אחרי שהתלבט על המילה "חובתם", אך החליט לבסוף להשאירה – פותח צוהר להבנת הסיבות להקצנה של 'הארץ' בשנים האחרונות, והקו שמנחילים למערכת שני האנשים החשובים ביותר ברחוב שוקן.
עובדים בעין הסערה
בעקבות סערת עמירה הס, פנינו לכמה וכמה עובדים ועובדים-לשעבר בקבוצת 'הארץ', חלקם בכירים ובעלי תפקידי-מפתח. הדברים ששמענו חזור והשמע – מפי אנשים ש'הארץ' יקר לליבם – מעידים על כך שהעיתון עובר תהליך של השטחה, הקצנה, וירידה דרמטית בסטנדרטים העיתונאיים שאפיינו אותו בעבר. נדגיש: אין זו התרשמות מבחוץ, אלא תחושת רבים מהעובדים במערכת.
התקופה הקשה הפוקדת את רחוב שוקן איננה סוד. בחודשים האחרונים התפרסמו בתקשורת כתבות רבות על הקיצוצים הנרחבים בכוח האדם, המשבר בין הנהלת העיתון לעובדים, סגירת והקטנת מוספים מרכזיים, והעברת מרכז הכובד של קבוצת 'הארץ' מהעיתון לאתר הדיגיטלי.
מקבל יד חופשית מן העורך והבעלים; גדעון לוי Bvyas10
אך לצד הפרסומים הגלויים ישנה ביקורת חריפה של עובדים ועובדים-לשעבר, שעד היום הושמעה, אם בכלל, רק מאחורי דלתיים סגורות. מהשיחות שניהלנו עולה כי פרשת עמירה הס מהווה חציית קו אדום גם עבור רבים בלב מערכת 'הארץ'. נפתח בהשמעת העדויות.
את המאמר של עמירה הס צריך לראות כחלק מהחלטה מודעת להקצין את העיתון ולהפוך אותו לשטחי, סנסציוני, מתלהם, ולייצר לו דימוי של עיתון, בעיקר אתר, אמיץ ופורץ דרך. בסופו של יום המטרה כעת היא אחת: לייצר טראפיק. לא משנה אם הפרסום טוב או רע, העיקר שהוא יוביל לתנועה באתר.
כך אומר ש', עובד לשעבר בדסק החדשות על החלטת המערכת לפרסם מאמר המביע תמיכה בידויי אבנים. נבהיר כי כמו שאר מרואיינינו, גם ש' רחוק מלהיות איש ימין. הוא מוסיף:
לכן המאמר של עמירה הס הוא כמו כפפה ליד עבור אלוף בן ועמוס שוקן. היא כתבה שם דברים הזויים. כל עורך בעל שיקול דעת מינימלי היה אומר שזה לא ראוי לפרסום. אבל כאן? ככל שאתה יותר פרובוקטור, לשמאל כמובן, ככה זה יותר טוב למערכת.
מחפשים את הטלפון האדום
י', גם הוא מאנשי דסק החדשות בעבר, מציג מקרה שלדבריו משקף הידרדרות מוחלטת של נורמות עיתונאיות. ב-30 לינואר 2012 פרסם ברק רביד, הכתב המדיני של 'הארץ', טור בבלוג האישי שלו 'דיפלומאניה'. בטור, שנשא את הכותרת "הטלפון האדום בין רוס לאובמה", ביקש רביד לחשוף כי דניס רוס – שליחם של כמה נשיאים אמריקנים למזרח התיכון – ממשיך להיות דומיננטי ומעורב בממשל האמריקני גם לאחר שעזב את עבודתו הרשמית בבית-הלבן ועבר למכון מחקר פרטי. כך כתב רביד ב'הארץ':
מסתבר, שזמן קצר אחרי שרוס עזב את תפקידו בממשל כיועץ לנשיא אובמה לענייני איראן והמזרח התיכון, ביקש הבית הלבן באופן חריג להתקין במשרדו של רוס במכון וושינגטון קו טלפון מאובטח. מדובר במה שרבים בישראל מכירים משירותם הצבאי כ"טלפון אדום" באמצעותו ניתן לדבר על מידע מסווג ללא חשש להאזנה.
אלו חדשות מרתקות, עבור הפוליטיקה האמריקנית הן מסעירות ממש. התקשורת האמריקנית החלה מיד לחקור; אלא שבמהרה התגלתה בעיה קטנה: במשרדו של רוס, כך התפרסם כבר למחרת, לא הותקן כל טלפון מאובטח. "הקו האדום", כך מסר לתקשורת האמריקנית דובר המועצה לביטחון לאומי, לא היה ולא נברא. ברווז עיתונאי מוחלט. ג'פרי גולדברג, שמוצג ב'הארץ' כאחד ממקורביו הבולטים של הנשיא אובמה, אף פרסם טור עוקצני באטלנטיק בו לעג לפרסום הקונספירטיבי של רביד, אותו כינה "סיפור מוזר".
Nrbelex אפילו הוא לא ידע שהוא כזה: דניס רוס
י', שעבד בדסק החדשות באותה עת, מספק את התרשמותו:
מדובר כאן בסופר פדיחה. הכתב המדיני, והאתר, נתנו כותרת לידיעה שהופיעה גם באתר בעברית וגם באתר באנגלית, כותרת שהתבררה כבלוף עיתונאי. אך מה עשה אלוף בן? נתן לברק רביד לכתוב מאמר עוד יותר מתלהם נגד רוס ונגד העיתונאים האמריקנים, שהעזו לבקר את הרמה הירודה של רביד והתקשורת הישראלית. הכל נמצא ברשת, זה פשוט מביך.
את עיקר הביקורת מכוון י' לטור ההמשך, אותו פרסם רביד ב-25 לפברואר, ובו תקף את רוס ומקורביו והאשים אותם בכך שמדובר ביהודים אמריקנים אשר
אוהבים את ישראל אבל את הישראלים קצת פחות. גם אם לא יגידו זאת בפומבי, הם רואים בישראלים כלבנטינים בורים. בעיניהם, העיתונות הישראלית היא נחותה לעומת לוחות הברית שנכתבים מדי יום במערכות העיתונים בארה"ב. אגב, גם בסביבתו של ראש הממשלה נתניהו יש אנשים שמפגינים לעתים את אותה גישה.
רביד, מבלי משים, חושף כאן את העובדה שירידת הסטנדרטים העיתונאיים של 'הארץ' לא נעלמה מעיניהם של רבים ובכירים הן בישראל והן בארה"ב, הן בעיתונות והן בקרב פוליטיקאים ואנשי ממשל. גרוע מכך, במקום להסתפק בהתנצלות כנה על טעותו הקשה ועל המבוכה שגרם לממשל, לדניס רוס, ולעיתון 'הארץ', הוא מוסיף חטא על פשע ומאשים את האמריקנים בפטרוניות והתנשאות על שחשפו את כשלונו.
"'הארץ' הולך ומאבד ממעמדו ומהיוקרה שלו, וכשאתה רואה את ההתנהלות סביב פרשת רביד והטלפון האדום אתה מבין למה", מסכם י' את הפרשה.
פיטורים, קיצוצים בשכר, סגירת מוספים
מהשיחות שניהלנו בימים האחרונים עולה כי ישנם כמה וכמה גורמים אפשריים להידרדרות ברמתו העיתונאית של 'הארץ'. העובדים השונים חלוקים ביחס למשקל שיש לייחס לכל גורם, אך שותפים לקביעה הנחרצת כי העבודה ואיכות המוצר העיתונאי שמספק 'הארץ' ירדה בשנתיים האחרונות בצורה דרמטית.
כאמור הפיטורים הנרחבים והסכמי הפרישה מרצון שעברו על קבוצת 'הארץ' אינם סוד (ניתן לקרוא עליהם כאן, כאן, כאן, כאן וכאן). על-פי הפרסומים, מספר המפוטרים הצפוי ב'הארץ' ו-'דה מרקר' בתום הליך הפיטורים מוערך ב-70-100 עובדים, כ-20% מן המצבה. העובדים שלא פוטרו נדרשים לקיצוצים עמוקים בשכרם. הגורמים עימם שוחחנו מדברים על דרישות לקיצוץ בשיעור מינימלי של 15% ועד לקיצוץ גדול של 35%, נתון שעדיין לא התפרסם ומעיד על עומק הבור הכלכלי שנפער כנראה ברחוב שוקן.
מלבד הקיצוץ בכוח האדם ובהוצאות השכר, הוחלט כאמור גם על התמקדות במעבר לעולם הדיגיטל והאינטרנט תוך צמצום ניכר בעיתון המודפס. בחודש אוגוסט נסגר המוסף הפוליטי היוקרתי 'השבוע', והעובדים התבשרו על הכללת תכניו המסורתיים במסגרת חלק א' של מהדורת סוף השבוע. בחודש האחרון התבשרנו על סגירת מוסף הפנאי 'עכבר העיר' (שאמנם משתייך לקבוצת שוקן אך לא היה חלק אינטגרלי ממערכת 'הארץ'), זאת בהמשך לסגירת המקומון המרכזי של קבוצת שוקן: 'העיר' התל-אביבי לפני למעלה משנתיים. לצד זאת הוחלט בשנה וחצי האחרונות גם על הכללת מוסף הספורט של העיתון בעמודי החדשות.
פגיעה קשה באיכות העיתון
לדעת רבים, הקיצוצים הגדולים מובילים לירידה משמעותית באיכות. הכתבים והעורכים עימם דיברנו מעידים על עומס עבודה עצום שנוצר בחודשים האחרונים, על דרישה להגברת והעלאת כמות הכתבות שעליהם לכתוב או לערוך (בשל המעבר להתמקדות באתר), לצד צמצום מתמיד של כוח האדם שאמור לספק את התוצרת.
"יש היום פחות כתבים ופחות עורכים שאמורים לכתוב ולערוך יותר כתבות. אי-אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו, התוצאה הבלתי נמנעת היא ירידה משמעותית ברמה", כך אומרת א', כתבת לשעבר. מ', עובדת אחרת בעיתון, מוסיפה:
בניגוד לעבר, העיתון מתפקד במינימום האפשרי. נשארה מזכירה אחת שעושה פרילנסרים. הכתבים עצמם צריכים לרכז החזרי הוצאות, לארגן אישורי כניסה לשטחים, צווי איסור פרסום. זה פוגע מאוד בעבודה כי הכתבים עושים היום הרבה דברים מעבר לעבודה המסורתית שלהם. המערכת כרגע לא עובדת כמו בעבר. פעם היא עבדה עד חמש, היום היא נסגרת כבר בשעה שלוש.
ר' מציין גם הוא את הירידה הקשה ברמה ומותח ביקורת על כך שהנהלת העיתון לא הגיבה בזמן למשברים ונושאת באחריות למצב הקשה אליו נקלעה קבוצת 'הארץ':
יש קיצוצים בכוח אדם, בכמות הזמן שעורכים וכתבים מקדישים לכל אייטם, ובמספר המעגלים שידיעות עוברות לפני פרסום. אפשר להרגיש את הדעיכה ברוחב היריעה ובאיכותה. ההנהלה לקחה בחשבון שהמוצר ייפגע, וזאת למרות שברור להם שעבור תשלום הם צריכים מוצר יותר טוב.
המצב רע מכל כיוון. במשך שנה וחצי לא הגיבו בזמן לירידה. הייתה צניחה בהכנסות מפרסום, ולא ניהלו בזמן משא-ומתן עם העובדים. בגלל זה נאלצו לעשות קיצוץ כל כך חד וברוטאלי. תוצאות המחאה של 2011 לא זכו לתגובה בזמן. אם היו מגיבים היו יכולים לפטר פחות אנשים. כתוצאה מכך יש לא מעט פדיחות בעיתון ולכן הוא מושך אש. אנשי העיתון מאוד התעייפו. כרגע הם בעיקר צפים על-מנת לשרוד.
הטראפיק מעל הכל
לצד ההידרדרות שנובעת מהמשבר הכלכלי והקיצוצים הנרחבים, מעריכים כמה מחברי המערכת כי ישנה סיבה נוספת לדעיכה באיכות שמספק 'הארץ' לקוראיו: החלטה אסטרטגית של העורך הראשי, אלוף בן, על הנמכת הסטנדרטים ועל פנייה לקהלים כמה שיותר רחבים, תוך הצבת מטרה אחת לנגד עיני המערכת – הגדלת מספר הגולשים באתר 'הארץ'.
חלק מאסטרטגיה שיווקית: עמירה הס Novecentino
"הקו המערכתי של אלוף בן הוא שהעיתון, ובעיקר האתר, יציגו סיפורים שהם כמה שיותר נועזים, כמה שיותר פרובוקטיביים. זה מובן ומוכר כשאנחנו מדברים על 'ידיעות אחרונות' או על Ynet, אבל בעבר היו ב'הארץ' נורמות אחרות", אומר ת', התולה את פרסום מאמרה של הס בהחלטה מערכתית מודעת לשפר את נתוני הגלישה.
חיזוק לדברים מספק הגורם כשהוא מצטט מאיגרת שנשלחה על-ידי 'הארץ' למפרסמים כחלק ממסע השיווק של המהדורה המחודשת של 'מוסף הארץ', אשר הגיעה לידי 'העין השביעית'. כך משווק עצמו היום עיתון 'הארץ':
קצב החיים הפך מהיר, אין עודף זמן, ואם כבר לקרוא עיתון בסופ"ש, אז תן לי משהו יותר מחייך, שלא צריך בשבילו יום לימודים ארוך, שיהיה כיף לקרוא. אז החלטנו. לעשות מוסף שבת חדש. לבצע שינוי דרסטי. להתחשב בהרגלי הצריכה המשתנים ולהמציא מחדש את הגלגל.
"איפה האיגרת הזו ואיפה העיתון לאנשים חושבים?", תהה בפנינו ת'.
כשהעורך הראשי עסוק בדברים אחרים
"בתקופה של שינויים, מַעֲבָר לדיגיטל ופיטורים, אלוף הוא האדם הלא נכון בזמן הלא נכון", כך מעריך באוזנינו ר'. אלוף בן נכנס לתפקיד העורך הראשי באוגוסט 2011, ומאז הוא מוביל מהלך כפול: העברת הדגש לאתר האינטרנט, לצד קיצוץ דרמטי במערכת. לטענת ר', "צריך מנהיג שינהיג והוא לא האיש. לגבי סנסציות? זה לא מה שהקהל הישראלי אוהב לשמוע".
פרשה נוספת המעוררת ביקורת רבה בנוגע להתנהלותו של אלוף בן היא "סקר האפרטהייד", שפרסם ב-23 לאוקטובר 2012 גדעון לוי, ואשר הופיע בכותרת הראשית תחת הכותרת: "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ".
התמונה מאתר ולווטאנדרגראונד
בדיקה מהירה ופשוטה העלתה כי הכותרת והפרשנות שהעניקו לוי ועורכיו לכתבה לא תואמים את ממצאי הסקר. בעקבות הביקורת הציבורית נאלץ 'הארץ' לפרסם כעבור חמישה ימים מודעת התנצלות והבהרה (מיניאטורית למדי) על הפרסום המוטעה:
התמונה מאתר ולווטאנדרגראונד
ש', שצוטט בראשית הכתבה, מותח ביקורת נוקבת על תפקודו של בן ומאשים אותו באי-מילוי חובותיו הבסיסיות כעורך:
ביחס לממצאי סקר האפרטהייד שלא היו ולא נבראו, עורך נורמלי שכתב שלו היה מפרסם כזה דבר היה קורא לכתב ומשעה אותו עד הודעה חדשה. זה בעיתון נורמלי שעיתונאי שלו חוטא ומחטיא, כמעט ביודעין. בחלק מהמקרים גם העורך שנתן לגדעון לוי את המשימה לכתוב על סקר כזה היה הולך הביתה. זה פשוט לתת לחתול לשמור על השמנת. וכאילו כדי להוסיף על זה, אחרי הפיצוץ שהיה סביב זה עוד הפכו את המערכת למופת, עד כמה 'הארץ' היא סמל לחופש העיתונות וכמה 'הארץ' הם גדולים ויפים.
לדעת ש' פרשת סקר האפרטהייד איננה חריגה, והוא מציין דוגמאות נוספות להחלטות לא מקצועיות, הפוגמות בשמו הטוב של העיתון וברף העיתונאי הגבוה שהציב בעבר. אולי שלא במפתיע, עמירה הס מככבת בדברים:
הקדימות המוחלטת שמקבלת עמירה הס לכל שטות שהיא כותבת, כולל שטויות לא רלוונטיות לעיתון שמכבד את עצמו. עמודים שלמים ביום שישי, עדיפות בכותרות ראשיות. היא פרסמה מסמך שתיעד לכאורה דיון אצל מתאם הפעולות בשטחים איך למנוע רעב במקרה של מצור ישראלי. המסמך מציג בדיוק את ההיפך מכפי שהוצג בעיתון. במקום להראות שישראל מקיימת דיון תיאורטי לגמרי איך להימנע מרעב בעזה, זה הוצג כאילו ישראל מקציבה כך וכך גרמים וקלוריות לנפש. זו עוד דוגמה לזה שאין שם יד אחראית מכוונת.
ביקורת חריפה עוד יותר על מקצועיותו של אלוף בן נשמעת מצד ד', המכיר היטב את מערכת החדשות:
אין יד מכוונת, אין עריכה מקצועית, אין בעל בית. אלוף בן מחפש לעשות פרובוקציות בשביל שימשיכו לדבר על 'הארץ', אבל אפילו בזה הוא לא כל כך מצליח. חלק גדול מהזמן הוא עסוק בהעברת הרצאות לקבוצות פרטיות שמשלמות לו כסף. כותב טורי דעה ומשלים הכנסה מהצד. ואז מתפלאים למה אין יד מכוונת?
כבר לא מה שהיה פעם. קוראת 'הארץ', אילוסטרציה. צילום: אילן שריף
האידיאולוגיה מחליפה את המקצועיות
ביקורתו של ד' אינה נעצרת בעורך הראשי, אלא ממשיכה גם לרבים מחברי מערכת החדשות:
אין שם כבר כמעט אנשים שאינם מהשמאל הרדיקלי, או ליתר דיוק, שלא התאימו את עצמם והפכו לפתע לכאלו. חוץ מעמוס הראל וחיים לוינסון, אין שם כמעט עיתונאים שהייתי מרשה לעצמי לומר שהם עיתונאים אמינים. השאר הם מלחכי פנכה, שאימצו את השמאל הקיצוני לפתע פתאום. במדור הדעות ישראל הראל הוא עלה התאנה הימני, אבל אם נתייחס למדור בכללותו, הרי שהוא פשוט מידרדר בשיטתיות.
עלינו להודות כי הופתענו מעוצמת הדברים ומן הביקורת הנחרצת של עובדים רבים. התמונה המתקבלת מן התיאורים שאספנו היא של משבר עמוק ברחוב שוקן, כאשר על המחסור החמור במשאבים, ניסיון וידע, תוצאת הקיצוצים, מנסה העיתון לפצות באמצעות כתיבה סנסציונית ופרובוקטיבית, תוך השלמה עם הירידה ברמה. אם בעבר היה 'הארץ' מופת לאיכות עיתונאית, כיום מתנהלת המערכת עם יד מכוונת דומיננטית פחות מבעבר, ועם כותבים מקצועיים פחות, שמועסקים בשכר נמוך. במציאות הזו, כאשר רבים חווים הידרדרות באיכות וברמה של המוצר העיתונאי, קשה לראות כיצד הניסיון לגבות תשלום עבור כניסות לאתר 'הארץ' יכול להצליח.
על-פי האסטרטגיה המסתמנת של שוקן את בן, העתיד צופן בחובו פרובוקציות נוספות, ופחת נוסף בסטנדרטים העיתונאיים. 'הארץ' הוא עסק, מסביר הרבה פעמים – ובצדק רב – עמוס שוקן. אלא שעל-פי ההחלטות הניהוליות שלקח העיתון לאחרונה, נראה כי "האנשים החושבים", אלו שצרכו את העיתון בעיקר בשל איכותו, אינם מהווים שוק אטרקטיבי מספיק.
תגובת אלוף בן, העורך הראשי של 'הארץ'
״הארץ״ חותר כל העת להגיע לקהלים חדשים, במהדורה המודפסת ובערוצים הדיגיטליים. לפי נתוני ועדת המידרוג לאינטרנט, בשנת 2012 נהנה אתר ״הארץ״ מגידול מרשים במספר הגולשים. בתחילת מארס השנה הנהגנו מנויים בתשלום למהדורה הדיגיטלית, שלה נרשמו כבר אלפי קוראים. ההישגים האלה נבעו מהתגייסות של אנשי המערכת ללימוד שפת העיתונות הדיגיטלית, ומארגון מחדש של מערכת החדשות והאתרים בעברית ובאנגלית. לא רק שהסטנדרטים המקצועיים לא נפגעו, אלא שהעיתונאים נדרשים היום ליתר הקפדה עליהם תחת האילוצים של כלי תקשורת דיגיטלי המתעדכן ללא הרף. אין ספק שהשינוי קשה לחלק מהעיתונאים, אך הוא חיוני לכל כלי תקשורת שרוצה להתקיים ולפרוח בעידן הדיגיטלי.
עמירה הס היתה ועודנה מטובי העיתונאים שפגשתי ב-27 שנות עבודתי. שמחתי לגלות שבעיני עמיתיה לשעבר, לרבות מי שבקיא מקרוב בתחום הסיקור שלה, לא נס ליחה וכתיבתה ממשיכה לעורר עניין רב ולהביא לשורותינו קוראים חדשים.
נפרדנו השנה בצער מכמאה מחברינו, שפרשו מרצון או פוטרו, בקיצוץ שנכפה על המערכת בגלל הירידה החדה בתקציבי הפרסום. במקרים בודדים הופחת שכרם של עובדים שנשארו במערכת. למרות זאת, לא רק שהקיצוץ לא פגע באיכות העיתון, אלא להיפך, הוא דחף אותנו למימוש תוכניות פיתוח והתחדשות ובראשן הוצאת המוסף החדש – המוצר העיתונאי הטוב ביותר בישראל; העיצוב מחדש של מוסף גלריה היומי וגלריה שישי; הוצאת ״הארץ השבוע״ שתכניו היו מפוצלים בעבר בין שני מוספים; ושדרוג המערכת הדיגיטלית. התגובות שקיבלנו מהקוראים, וההצלחה במכירת מנויים לסוף השבוע, מעידות על שביעות רצון רבה מהשינויים.
ב״הארץ״ נופלות לעיתים טעויות, וכמשעמידים אותנו עליהן אנו מתקנים. בידיעה על סקר האפרטהייד הופיעה כותרת שגויה, וכשהעניין התברר פרסמנו תיקון. בידיעה על דניס רוס היתה טעות בפרט שולי וזניח. לצערי, מי שהתלונן על הטעות בחר לגדף ולהשמיץ את כתב ״הארץ״, ולא הייתי ואינני מוכן לקבל אלימות מילולית כלפי עיתונאינו כבסיס להידברות. למרות זאת פרסמנו ראיון של רוס עם נטשה מוזגוביה (אז כתבתנו בוושינגטון והיום עובדת לשעבר) שהופיע בשער העיתון, שבו נכתב שאין טלפון כזה בלשכתו. הפוסט שפרסם בהמשך ברק רביד היה מצוין ושם את הדברים בהקשרם הנכון והראוי.
לא חדלתי מכתיבת פרשנות מדינית ופוליטית עם מינויי לעורך ״הארץ״, ואין ולא צריכה להיות סתירה בין התפקידים. הכתיבה מחייבת אותי ״להיות על הדופק״ ויש בה גם דוגמה אישית לכותבים אחרים. אני מרצה לעיתים בתשלום, אין בכך שום פגיעה בעבודתי במערכת, ואינני מונע מעיתונאים אחרים לעסוק בכתיבת ספרים, בהרצאות ובהוראה בצד עבודתם ככתבים ועורכים.
הגענו ל"זמנים טובים" אפילו העובדים "מתביישים" לעבוד בעיתון ה"ארץ" שנתמך ע"י "משפחה של נאצים", לשעבר…משפחת דומונט (בגרמניה ואירופה, תאגידים הינם "חברות משפחתיות" להבדיל מתאגידים אמריקאיים)…ושהשר לשעבר יוסי שריד, המושחת, נמנה עם כותביו הבכירים…
מה לעשות שאנשים שעבדו שם יודעים היטב שאם שמם היה מוזכר בכתבה הקריירה שלהם היתה נשרפת והם היו מוקעים את מחוץ למחנה הברנז'ה ונאלצים לחפש עבודה חדשה. ככה זה בתקשורת הפלורליסטית שלנו. ע"ע אמנון לורד, סתם כדוגמא.
מה שנשזף דרך "הארץ" היא תמונה מעוותת ומגמתית של ישראל. "ההשמצות" האלה על ה"ארץ" מסבירות הרבה דברים. אבל מה אתה בא למכור לנו את טענתך בשבב "השמצות" מצידך, כאשר העיתון שאתה מגן עליו נוהג בדיוק באותה הדרך?
לכן הטכניקה של לטעון "השמצות אנונימיות" אינו נכון, ואתה צריך להתייחס לתוכן המאמרים של השמאל הקיצוני שב"הארץ" ולתוכן הביקורות כנגדם.
שלום לכם.
הנזקים של הארץ גדולים מאוד בקרב קהל קוראי האנגלית.
אני מציעה לכם לפעול ולתרגם את המאמר הזה לאנגלית, ולהפיץ אותו בבלוגים ברחבי העולם.
בברכה,
נועם ליפשיץ
הגיעו ימות המשיח, אני מסכים עם ארז תדמור, לפחות באופן כללי. הארץ אכן נדפק לגמרי.
כמובן שהתחקיר הזה צבוע לגמרי יען כי שאר העיתונים (חוץ ממקור ראשון שהוא עיתון טוב) עוד לא התעלו למקום אליו הארץ היתדרדר, כולל האתר הזה, וכולל העיתון בו תדמור משמש כראש איזה דסק. אבל הם לא מקושרים לסמול – אז מותר להם.
הארץ על אף פגמיו הוא עדיין עיתון שעולה במאה דרגות על כל העיתונים האחרים
הארץ על אף פגמיו נותן ביטוי לערכים הומניסטיים ודמוקרטיים שאף עיתון אחר לא טורח להקדיש להם מקום
הארץ על אף פגמיו מייצג גישה נורמלית ולא מתלהמת למצב המורכב שבו נמצאת מדינת ישראל
תוקפיה של עמירה הס (קיצונית מדי לטעמי אבל פעמים רבות מציבה בכתיבתה מראה אל מול פניה המכוערות של המדינה ושל אזרחיה) מתעלמים מכך שעל כל מאמר של הס שקורא לפלסטינים להשליך אבנים יש מאות מאמרים וטורים של אנשי ימין (פוליטיקאים,רבנים,אנשי צבא לשעבר,מתנחלים) שקוראים לצה״ל לתקוף ללא רחמים את המקומות שבהם פועל הטרור הפלסטיני (כולל במחיר של הרג ילדים ואזרחים חפים מפשע)
באופן טבעי בישראל של השנים האחרונות הקריאות הללו נתפסות כנורמטיביות ואינן מעוררות סערת רגשות כפי שעורר הטור של הס
אני חרד לשיקול דעתך, הדס. ה"ארץ" מרבה להתמקד רק בעניין אחד – הפלסטינים. עיתון טוב מכסה את כל הספקטרום של העניין הציבורי ומביא מגוון שלם של דיעות ולא עוסק באינדוקטרינציה פוליטית צרה וקיצונית.
אני מבין שאת או אתה כותבים מתוך בורות עמוקה דהיינו חלמאות היא שם משפחתך הרי הפלסטנאים חיים פה חיים פי 10 מכול תושב ערבי אחר למעט קטר יתרה מכך הבורות שלך נובע מחוסר ידיעה רצונית או מכוונת של ההסטוריה יהודים חיו בשכם יריחו חברון ונרצחו על ידי הערבים שהתיישבו במקומם מורה בכיתה א בישובים הערבים מחנכים לרצח יהודים כל מתאבד הוא קדוש כול אם גאה ברצון של בנה לרצוח יהודים לכן את או באים בטענות ליהודים שרוצים להגן על עצמם עצם אמירתך מטילה ספק בשפיותך
כתבה ראויה… הגיע הזמן שהאליטות יתחילו לספק תשובות ולא להתחמק כמו אדמירל אלוף בן
אני קורא לכל מי שחושב במדינה פשוט לא להיות מנוי של "הארץ" ולא לקנות את גירסת הנייר לגריסה של "הארץ". זו תהיה הצהרת הכוונות והבעת הדיעה החיובית ביותר באפשרים נגד עיתון נתעב שכזה !!!!!
עמיש ש.חם קראתי את תגובתך
להדס וכאן הופתעתי לטובה
אני מאמין שמיום ליום תרד תפוצת הזבל הזה
פרסום דעות כה קיצוניות כמו של עמירה הס
לא יצילו את העיתון ,ככל שהקיצוניות קרובה לקצה מקבלים תגובה הפוכה הן מבחינת כמות הקיצוניים שבקצה והן כאלו
שלא היו רוצים להיות שותפים לקיצוניות שכזו
נקווה לסגירת העיתון בהקדם
:-)העיתונאים המפוטרים יכולים להתכונן לרוץ לכנסת
?עדיין מבקר במסעדות
השמאלנות הקיצונית היא אכן ב-ד.נ.א. שלהם. שכן אם כמו שמר שוקן טוען העיתון הוא עסק מסחרי בראש וראשונה, היה צריך לעשות סקר שוק לודא איזה עיתון יתן לו תשואה גבוהה יותר, איזה עיתון ימכור עצמו יותר טוב, והיה מגלה שעיתון מאוזן היה נמכר הרבה יותר טוב. גם רמתו היתה גבוהה יותר. אך הנהלת העיתון לא היתה מסוגלת להחליף את הדיסק.
עולה לי בדמים להסכים עם דמגוג כמו ארז תדמור, אבל אי אפשר להתעלם ממה שעובר על העיתון – עריכה בינונית שתוצאתה פשלות עיתונאיות וביטול 'השבוע' המעולההפכו אותו
having said that, המוסף שהמציא את עצמו מחדש הוא הצלחה, ובכלל, הארץ הוא עדיין העיתון הכי טוב בסביבה. מקור ראשון טוב בהרבה ממעריב וידיעות, אבל הוא חזק בפוליטיקה ימנית ויהדות, ושם זה נגמר.
*עולה לי בדמים להסכים עם דמגוג כמו ארז תדמור, אבל אי אפשר להתעלם ממה שעובר על העיתון – עריכה בינונית שתוצאתה פשלות עיתונאיות וביטול ‘השבוע’ המעולה הפכו אותו לעיתון ללא תוכן פוליטי רציני, אלא רק טורי דעה שחוזרים כולם על אותן קלישאות צפויות.
having said that, המוסף שהמציא את עצמו מחדש הוא הצלחה עם כתבות רציניות ואיכותיות על נושאים חשובים מחוץ למיינסטרים, ובכלל, הארץ הוא עדיין העיתון הכי טוב בסביבה. מקור ראשון טוב בהרבה ממעריב וידיעות, אבל הוא חזק בפוליטיקה ימנית ויהדות, ושם זה נגמר.
נכון, וזה משום שהוא מצדיק את הטענות שעלו בכתבה אחת לאחת.
רבותי, אתם חייבים לתרגם את המאמרים לאנגלית
בארצות הברית יש הרבה אנשים שלא יודעים מה קורה בהארץ
העיתון ואתרו באנגלית מופצים כעיתון ליברלי
המינוח ליברלי אהוב על יהודי ארצות הברית
ארז תדמור, האם שמך בראש הכתבה לא מעיד מראש על המסר? הכתבה הזו היא אוסף של השמצות חסרות בסיס והיא מעידה בעיקר על כך שאתה ושכמותך חוששים מאוד מהארץ ומכוחו. אין ספק שיש דברים לתקן בעיתון הזה, אבל אוסף השקרים שגיבבת לא קשור לנושא בכלל. עלוב
את עיתון הארץ כמו את היטלר,אי אפשר להשמיץ,ככה זה שאתה דורך על מי שמגן עליך
לי היה מנוי להארץ ובטלתי אותו כי שנאת ישראל עברה כל גבול. מאז אני חווה הטרדות חוזרות ונשנות מהעיתון. הם מתקשרים כל שבוע ומנסים לגרום לי לחדש את המנוי. בקשתי שוב ושוב שיפסיקו להטריד אותי ואת אשתי. זה כמובן לא הועיל.
כנגד הארץ, אז מצב העיתון בסדר גמור. זה באמת כלום לעומת מה שקורה בעיתונים האחרים, כולל האמריקנים. ומי שרוצה שיהיה כוח אדם איכותי בעיתון, בכמות מספקת, שיכניס את היד לכיס וישלם עבר האתר. לא תקבלו עיתון טוב בלי לשלם.
(לא מהמערכת, לא מהמו"ל ואין לי אינטרס בעניין. סתם קוראת נאמנה שלא רוצה לאבד את העיתון היחיד שעוד שווה משהו בארץ הזו)
כתבה ראויה ! הבאזז השלילי שיש לה בפייסבוק בקרב השמאל רק מוכיח את הפגיעה המדוייקת של ארז תדמור. יתרה מכך, כל האמור כאן אילו הן עובדות יבשות, לא פרשנויות, לא חצאי אמת, פשוט האמת העירומה והמכוערת של העיתון האנטישמי היהודי הראשון.
לצערי ממזמן כמו בגץ התיקשורת השמאלנים לא בוחלת להשתמש במניעים של דעות קדומות ופוליטיקה מלוכלכת ומנסה לכפות על הציבור את דעתם ותפיסת העולם של מיעוט לא מסכיל ולצערי ראשי התקשורת והעיתונעות הולכים עם קו זה כפרובקציה שמושכת את הקורא או הצופה אבל במקרה זה מיצג את דעתו של העם שמאס בעיתון קיצוני והצביע בכך שהדיר את כספו מהעיתון
ניתוח זהיר של סטטיסטיקת תעבורת האינטרנט באתר הארץ:
מאז שהאתר התחיל לגבות תשלום, אחוזי התעבורה ירדו בצורה דרסטית. קל לראות שבימים האחרונים יש "פיק" כלפי מעלה כנראה בעקבות הפרובוקציות.
כנראה שהשיטה המתוארת של אלוף בן עובדת.
לא מזילה דימעה, הגיע הזמן לסגור את העתון הלא רלוונטי המנותק מהמציאות והאדמה שעליה דורכים כל המעופפים.
אם מעסיקים אנשים כמו אמירה הס וגדעון לוי, אז כל מילה מיותרת, בעבר עבדתי בחדר החדשות של לשכת העתונות הממשלתית ואני מכירה את האנשים המונעים מאינטרסים זרים אולי……….לא בטוחה שהעתון יחסר למי מאתנו.
נו באמת. גיבוב השמצות אנונימיות מקבוצה של אנשים שאיבדו את מקום עבודתם. ממש תחקיר עיתונאי מבריק. ואמין.
כאילו שאי אפשר למצוא חמישה אנשים שעזבו בזעם את "אם תרצו", מכורתו הישנה של א. תדמור, שיסכימו לספר בדיוק איך הוא התייחס למתנדבים שלו ברגע שהם הפסיקו למצוא חן בעיניו.
מצחיק שעובד עיתון מעריב (ארז תדמור) יוצא נגד כשלים ערכיים ומקצועיים בעיתון הארץ, ולא חושב שראוי לציין גילוי נאות.
גילוי נאות נוסף שחסר זה עצם העובדה שארז תדמור הוא מספר 2 באם תרצו – עמותה שמתמחה בלחפש דברים פסולים מכל מה שלא נמצא ימינה מהליכוד. החל מבתי משפט, אוניברסיטאות, גלי צהל, עיתונאים, ארגוני זכויות אדם ועוד.
אבל זה לא מפתיע שסטנדרטים שאם תרצו דורשת מהמבקרים שלה, היא בעצמה לא מתקרבת לעשירית .
מצחיק שארז תדמור כבר לא עובד במעריב.
גילוי נאות נוסף שחסר הוא שארז תדמור, שאכן היה ממייסדי אם תרצו כבר מזמן לא מס' 2.
אבל זה לא מפתיע שסטנדרטים שטוקבקיסט עלום דורש מהכתב, הוא עצמו לא עומד בהם.
שמח להודיע שחברים שלי ביטלו מינויים ב ״הארץ״ ללא כל התלבטות
וכן ירבו..
מידה מגדיר עצמו כ״ליברלי״ או ״שמרן ליברלי״. הגדרה זאת עובדת בקרב מי שאיננו נובר במיומנות אקדמית בסיסית ומחפש סימוכין להגדרה מטעה זאת. כאשר עיתון הארץ מפרסם מאמרים שאינם לרוח האתנוצנטריזם הלאומני רדיקלי של המסתתרים מאחורי ״מידה״ – אלה נוהגים כפי שמקובל בחברות מה״סוג״ הזה: נקמה במלוא העוצמה העומדת לרשותם. לדאבוני – לא לכל פרט באוכלוסיה יש די כלים כדי לבחון את הבסיס לעמדות של שני פרסומים אלה: האשמה בכך שחלק ניכר באוכלוסיה הישראלית אין כלי ביקורת הולמים נובעת ממדיניות החינוך ל״דמוקרטיה״ במשמעותה בישראל האתנוצנטרית לאומנית.
ואו, אני מקווה שבכתבות אחרות שלכם אתם משקיעים קצת קצת יותר. אין אף משפט על זה שתהליך הקיצוצים והפיטורים הוא תהליך רוחבי שעובר על כל התקשורת המודפסת בארץ ובעולם? אתם מציגים את זה כאילו משהו רקוב בממלכת הארץ וזה ממש עיוות של המציאות. בנוגע לטעות של רביד – מביך בכל קנה מידה, אבל זו טעות אחת. אחת!! לא, אני לא מצפה מכם לעשות הנחות לעיתון שמתיימר להיות הבחירה של "אנשים חושבים", אבל דוגמא אחת ממש לא מספיקה כסימוכין לטענה כל כך בומבסטית כמו אובדן יושרה עיתונאית. עמירה הס כתבה משהו שעיצבן אותכם, אז החלטתם שאתם יוצאים למתקפה. יצא מצחיק במקרה הטוב.אני מסכימה אתכם שעובר על העיתון משהו לא טוב, אבל הוא עדיין העיתון הכי טוב בארץ.
It is difficult to hide my compliments for this unedited take, which calls a spade a spade, having been a theft victim of my own work by Haaretz in 1977, I cannot pretend to admit that it was a long wait, to see this yellow rag finally taken off the pedestal and treated with a measure of hiding. Everything that I disliked about the elite corridor of Israel that years back was pretty much who ever reported to a fress at Kassit on Friday afternoon, a smug, arrogant, mostly ignorant and unpatriotic lot of smokers, obese fresser and a score of perverts, many used to write, report for the local media, a dissolute lot of rotten characters, who knew how to cobble a few sentences together and than go home and abuse their wife, these is the face of the Journalistic Elite of Israel, and no one stands better as a symbol of his decomposing group. To see them heading for Hiriya is nothing more than a dream come true!
אוסף השמצות חסרות ערך כאלו לא ראיתי זמן רב.
הארץ הוא העיתון הלא ימני היחיד שנותר.
איני מסכים עם כל דיעותיהם של עמירה האס וגדעון לוי, אולם הם היחדים שמביעים גם את דעת הרחוב הפלסטיני.
בקשר לעלה תאנה ימיני: גם משה ארנס כותב טור קבוע בעיתון. האם הוא חושב כמותכם?
הגענו ל"זמנים טובים" אפילו העובדים "מתביישים" לעבוד בעיתון ה"ארץ" שנתמך ע"י "משפחה של נאצים", לשעבר…משפחת דומונט (בגרמניה ואירופה, תאגידים הינם "חברות משפחתיות" להבדיל מתאגידים אמריקאיים)…ושהשר לשעבר יוסי שריד, המושחת, נמנה עם כותביו הבכירים…
ראיה לכוחו של העם והטוקבקיסטים…
אני ממש לא אוהד של הארץ, אבל גבב כזה של השמצות אנונימיות הוא בדיוק מה שהכתבה שמה לעצמה להוקיע. די מביש
מה לעשות שאנשים שעבדו שם יודעים היטב שאם שמם היה מוזכר בכתבה הקריירה שלהם היתה נשרפת והם היו מוקעים את מחוץ למחנה הברנז'ה ונאלצים לחפש עבודה חדשה. ככה זה בתקשורת הפלורליסטית שלנו. ע"ע אמנון לורד, סתם כדוגמא.
מה שנשזף דרך "הארץ" היא תמונה מעוותת ומגמתית של ישראל. "ההשמצות" האלה על ה"ארץ" מסבירות הרבה דברים. אבל מה אתה בא למכור לנו את טענתך בשבב "השמצות" מצידך, כאשר העיתון שאתה מגן עליו נוהג בדיוק באותה הדרך?
לכן הטכניקה של לטעון "השמצות אנונימיות" אינו נכון, ואתה צריך להתייחס לתוכן המאמרים של השמאל הקיצוני שב"הארץ" ולתוכן הביקורות כנגדם.
שלום לכם.
הנזקים של הארץ גדולים מאוד בקרב קהל קוראי האנגלית.
אני מציעה לכם לפעול ולתרגם את המאמר הזה לאנגלית, ולהפיץ אותו בבלוגים ברחבי העולם.
בברכה,
נועם ליפשיץ
נועם, לצערינו גם בישראל זה עדיין העיתון הכי משפיע על האייטמים של גל"צ רשת ב' ו-3 ערוצי הטלויזיה, ומשם לקהל ולפוליטיקאים
צודק לגמרי. אני רואה איך התקשורת באיים הבריטיים ניזונה מהשטויות שהארץ כותב . הנזק שנגרם למדינת ישראל וליהודים בעולם הוא עצום
"אינני מוכן לקבל אלימות מילולית כלפי עיתונאינו כבסיס להידברות", אמר זה שדורש להיכנס להידברות עם החמאס ומיד.
הגיעו ימות המשיח, אני מסכים עם ארז תדמור, לפחות באופן כללי. הארץ אכן נדפק לגמרי.
כמובן שהתחקיר הזה צבוע לגמרי יען כי שאר העיתונים (חוץ ממקור ראשון שהוא עיתון טוב) עוד לא התעלו למקום אליו הארץ היתדרדר, כולל האתר הזה, וכולל העיתון בו תדמור משמש כראש איזה דסק. אבל הם לא מקושרים לסמול – אז מותר להם.
הארץ על אף פגמיו הוא עדיין עיתון שעולה במאה דרגות על כל העיתונים האחרים
הארץ על אף פגמיו נותן ביטוי לערכים הומניסטיים ודמוקרטיים שאף עיתון אחר לא טורח להקדיש להם מקום
הארץ על אף פגמיו מייצג גישה נורמלית ולא מתלהמת למצב המורכב שבו נמצאת מדינת ישראל
תוקפיה של עמירה הס (קיצונית מדי לטעמי אבל פעמים רבות מציבה בכתיבתה מראה אל מול פניה המכוערות של המדינה ושל אזרחיה) מתעלמים מכך שעל כל מאמר של הס שקורא לפלסטינים להשליך אבנים יש מאות מאמרים וטורים של אנשי ימין (פוליטיקאים,רבנים,אנשי צבא לשעבר,מתנחלים) שקוראים לצה״ל לתקוף ללא רחמים את המקומות שבהם פועל הטרור הפלסטיני (כולל במחיר של הרג ילדים ואזרחים חפים מפשע)
באופן טבעי בישראל של השנים האחרונות הקריאות הללו נתפסות כנורמטיביות ואינן מעוררות סערת רגשות כפי שעורר הטור של הס
אני חרד לשיקול דעתך, הדס. ה"ארץ" מרבה להתמקד רק בעניין אחד – הפלסטינים. עיתון טוב מכסה את כל הספקטרום של העניין הציבורי ומביא מגוון שלם של דיעות ולא עוסק באינדוקטרינציה פוליטית צרה וקיצונית.
אני מבין שאת או אתה כותבים מתוך בורות עמוקה דהיינו חלמאות היא שם משפחתך הרי הפלסטנאים חיים פה חיים פי 10 מכול תושב ערבי אחר למעט קטר יתרה מכך הבורות שלך נובע מחוסר ידיעה רצונית או מכוונת של ההסטוריה יהודים חיו בשכם יריחו חברון ונרצחו על ידי הערבים שהתיישבו במקומם מורה בכיתה א בישובים הערבים מחנכים לרצח יהודים כל מתאבד הוא קדוש כול אם גאה ברצון של בנה לרצוח יהודים לכן את או באים בטענות ליהודים שרוצים להגן על עצמם עצם אמירתך מטילה ספק בשפיותך
כתבה ראויה… הגיע הזמן שהאליטות יתחילו לספק תשובות ולא להתחמק כמו אדמירל אלוף בן
אני קורא לכל מי שחושב במדינה פשוט לא להיות מנוי של "הארץ" ולא לקנות את גירסת הנייר לגריסה של "הארץ". זו תהיה הצהרת הכוונות והבעת הדיעה החיובית ביותר באפשרים נגד עיתון נתעב שכזה !!!!!
מסכים עם כל מילה!
עמיש ש.חם קראתי את תגובתך
להדס וכאן הופתעתי לטובה
אני מאמין שמיום ליום תרד תפוצת הזבל הזה
פרסום דעות כה קיצוניות כמו של עמירה הס
לא יצילו את העיתון ,ככל שהקיצוניות קרובה לקצה מקבלים תגובה הפוכה הן מבחינת כמות הקיצוניים שבקצה והן כאלו
שלא היו רוצים להיות שותפים לקיצוניות שכזו
נקווה לסגירת העיתון בהקדם
:-)העיתונאים המפוטרים יכולים להתכונן לרוץ לכנסת
?עדיין מבקר במסעדות
השמאלנות הקיצונית היא אכן ב-ד.נ.א. שלהם. שכן אם כמו שמר שוקן טוען העיתון הוא עסק מסחרי בראש וראשונה, היה צריך לעשות סקר שוק לודא איזה עיתון יתן לו תשואה גבוהה יותר, איזה עיתון ימכור עצמו יותר טוב, והיה מגלה שעיתון מאוזן היה נמכר הרבה יותר טוב. גם רמתו היתה גבוהה יותר. אך הנהלת העיתון לא היתה מסוגלת להחליף את הדיסק.
חבר'ה, התשובה מאוד פשוטה:
תסתכלו מה קרה באותו הרגע שבו העיתון התחיל להתדרדר. מה בדיוק היה השינוי שהתבצע שם.
ובכן, השינוי היה כניסתו של אלוף בן לתפקיד עורך ראשי.
זה היה השינוי, וזו בדיוק הסיבה לבעיות.
פטרו אותו – והעיתון אולי ינצל…
עולה לי בדמים להסכים עם דמגוג כמו ארז תדמור, אבל אי אפשר להתעלם ממה שעובר על העיתון – עריכה בינונית שתוצאתה פשלות עיתונאיות וביטול 'השבוע' המעולההפכו אותו
having said that, המוסף שהמציא את עצמו מחדש הוא הצלחה, ובכלל, הארץ הוא עדיין העיתון הכי טוב בסביבה. מקור ראשון טוב בהרבה ממעריב וידיעות, אבל הוא חזק בפוליטיקה ימנית ויהדות, ושם זה נגמר.
*עולה לי בדמים להסכים עם דמגוג כמו ארז תדמור, אבל אי אפשר להתעלם ממה שעובר על העיתון – עריכה בינונית שתוצאתה פשלות עיתונאיות וביטול ‘השבוע’ המעולה הפכו אותו לעיתון ללא תוכן פוליטי רציני, אלא רק טורי דעה שחוזרים כולם על אותן קלישאות צפויות.
having said that, המוסף שהמציא את עצמו מחדש הוא הצלחה עם כתבות רציניות ואיכותיות על נושאים חשובים מחוץ למיינסטרים, ובכלל, הארץ הוא עדיין העיתון הכי טוב בסביבה. מקור ראשון טוב בהרבה ממעריב וידיעות, אבל הוא חזק בפוליטיקה ימנית ויהדות, ושם זה נגמר.
אני ויתרתי על העיתון.. לא נעים
הפיסה היחידה של עיתונות שקולה, מקצועית ורצינית בדף הזה היא התגובה של אלוף בן בסוף.
נכון, וזה משום שהוא מצדיק את הטענות שעלו בכתבה אחת לאחת.
רבותי, אתם חייבים לתרגם את המאמרים לאנגלית
בארצות הברית יש הרבה אנשים שלא יודעים מה קורה בהארץ
העיתון ואתרו באנגלית מופצים כעיתון ליברלי
המינוח ליברלי אהוב על יהודי ארצות הברית
ארז תדמור, האם שמך בראש הכתבה לא מעיד מראש על המסר? הכתבה הזו היא אוסף של השמצות חסרות בסיס והיא מעידה בעיקר על כך שאתה ושכמותך חוששים מאוד מהארץ ומכוחו. אין ספק שיש דברים לתקן בעיתון הזה, אבל אוסף השקרים שגיבבת לא קשור לנושא בכלל. עלוב
את עיתון הארץ כמו את היטלר,אי אפשר להשמיץ,ככה זה שאתה דורך על מי שמגן עליך
לי היה מנוי להארץ ובטלתי אותו כי שנאת ישראל עברה כל גבול. מאז אני חווה הטרדות חוזרות ונשנות מהעיתון. הם מתקשרים כל שבוע ומנסים לגרום לי לחדש את המנוי. בקשתי שוב ושוב שיפסיקו להטריד אותי ואת אשתי. זה כמובן לא הועיל.
.יופי של כתבה. סוף סוף חשפתם את כל האמת
כנגד הארץ, אז מצב העיתון בסדר גמור. זה באמת כלום לעומת מה שקורה בעיתונים האחרים, כולל האמריקנים. ומי שרוצה שיהיה כוח אדם איכותי בעיתון, בכמות מספקת, שיכניס את היד לכיס וישלם עבר האתר. לא תקבלו עיתון טוב בלי לשלם.
(לא מהמערכת, לא מהמו"ל ואין לי אינטרס בעניין. סתם קוראת נאמנה שלא רוצה לאבד את העיתון היחיד שעוד שווה משהו בארץ הזו)
כתבה ראויה ! הבאזז השלילי שיש לה בפייסבוק בקרב השמאל רק מוכיח את הפגיעה המדוייקת של ארז תדמור. יתרה מכך, כל האמור כאן אילו הן עובדות יבשות, לא פרשנויות, לא חצאי אמת, פשוט האמת העירומה והמכוערת של העיתון האנטישמי היהודי הראשון.
ישר כוח !
לצערי ממזמן כמו בגץ התיקשורת השמאלנים לא בוחלת להשתמש במניעים של דעות קדומות ופוליטיקה מלוכלכת ומנסה לכפות על הציבור את דעתם ותפיסת העולם של מיעוט לא מסכיל ולצערי ראשי התקשורת והעיתונעות הולכים עם קו זה כפרובקציה שמושכת את הקורא או הצופה אבל במקרה זה מיצג את דעתו של העם שמאס בעיתון קיצוני והצביע בכך שהדיר את כספו מהעיתון
מומלץ להכנס:
http://www.alexa.com/siteinfo/haaretz.co.il
ניתוח זהיר של סטטיסטיקת תעבורת האינטרנט באתר הארץ:
מאז שהאתר התחיל לגבות תשלום, אחוזי התעבורה ירדו בצורה דרסטית. קל לראות שבימים האחרונים יש "פיק" כלפי מעלה כנראה בעקבות הפרובוקציות.
כנראה שהשיטה המתוארת של אלוף בן עובדת.
לא מזילה דימעה, הגיע הזמן לסגור את העתון הלא רלוונטי המנותק מהמציאות והאדמה שעליה דורכים כל המעופפים.
אם מעסיקים אנשים כמו אמירה הס וגדעון לוי, אז כל מילה מיותרת, בעבר עבדתי בחדר החדשות של לשכת העתונות הממשלתית ואני מכירה את האנשים המונעים מאינטרסים זרים אולי……….לא בטוחה שהעתון יחסר למי מאתנו.
נראה לי שזה משקף את המצב בכל השמאל הישראלי – הולך וקטן, רודף פרובוקציות, ובעיקר: לא ציוני
נו באמת. גיבוב השמצות אנונימיות מקבוצה של אנשים שאיבדו את מקום עבודתם. ממש תחקיר עיתונאי מבריק. ואמין.
כאילו שאי אפשר למצוא חמישה אנשים שעזבו בזעם את "אם תרצו", מכורתו הישנה של א. תדמור, שיסכימו לספר בדיוק איך הוא התייחס למתנדבים שלו ברגע שהם הפסיקו למצוא חן בעיניו.
נתניהו מתעקש שצה"ל ירכוש 2000 גליונות של עיתון הארץ כל יום חכ"ים מהליכוד ביקו שהוא יבטל את זה
הוא סירב
זו תהיה הנאה צרופה לחזות בקריסתו של עיתון אלארד' רק צריך לזרז את העניין
אני לא זוכר מי היה החכם שאמר, שהממשלה האחרונה שעיתון "הארץ" תמך בה היתה ממשלת המנדט
אשכנאצים
מצחיק שעובד עיתון מעריב (ארז תדמור) יוצא נגד כשלים ערכיים ומקצועיים בעיתון הארץ, ולא חושב שראוי לציין גילוי נאות.
גילוי נאות נוסף שחסר זה עצם העובדה שארז תדמור הוא מספר 2 באם תרצו – עמותה שמתמחה בלחפש דברים פסולים מכל מה שלא נמצא ימינה מהליכוד. החל מבתי משפט, אוניברסיטאות, גלי צהל, עיתונאים, ארגוני זכויות אדם ועוד.
אבל זה לא מפתיע שסטנדרטים שאם תרצו דורשת מהמבקרים שלה, היא בעצמה לא מתקרבת לעשירית .
מצחיק שארז תדמור כבר לא עובד במעריב.
גילוי נאות נוסף שחסר הוא שארז תדמור, שאכן היה ממייסדי אם תרצו כבר מזמן לא מס' 2.
אבל זה לא מפתיע שסטנדרטים שטוקבקיסט עלום דורש מהכתב, הוא עצמו לא עומד בהם.
שמח להודיע שחברים שלי ביטלו מינויים ב ״הארץ״ ללא כל התלבטות
וכן ירבו..
עיתון מחורבן.
חבל שהגסיסה אלו כל כך ארוכה.
הייתי שמח לו מישהו היה מוציא את העיתון הזה כבר להורג וגואל אותו מייסוריו.
The sooner Haaretz goes, the better.
מידה מגדיר עצמו כ״ליברלי״ או ״שמרן ליברלי״. הגדרה זאת עובדת בקרב מי שאיננו נובר במיומנות אקדמית בסיסית ומחפש סימוכין להגדרה מטעה זאת. כאשר עיתון הארץ מפרסם מאמרים שאינם לרוח האתנוצנטריזם הלאומני רדיקלי של המסתתרים מאחורי ״מידה״ – אלה נוהגים כפי שמקובל בחברות מה״סוג״ הזה: נקמה במלוא העוצמה העומדת לרשותם. לדאבוני – לא לכל פרט באוכלוסיה יש די כלים כדי לבחון את הבסיס לעמדות של שני פרסומים אלה: האשמה בכך שחלק ניכר באוכלוסיה הישראלית אין כלי ביקורת הולמים נובעת ממדיניות החינוך ל״דמוקרטיה״ במשמעותה בישראל האתנוצנטרית לאומנית.
ואו, אני מקווה שבכתבות אחרות שלכם אתם משקיעים קצת קצת יותר. אין אף משפט על זה שתהליך הקיצוצים והפיטורים הוא תהליך רוחבי שעובר על כל התקשורת המודפסת בארץ ובעולם? אתם מציגים את זה כאילו משהו רקוב בממלכת הארץ וזה ממש עיוות של המציאות. בנוגע לטעות של רביד – מביך בכל קנה מידה, אבל זו טעות אחת. אחת!! לא, אני לא מצפה מכם לעשות הנחות לעיתון שמתיימר להיות הבחירה של "אנשים חושבים", אבל דוגמא אחת ממש לא מספיקה כסימוכין לטענה כל כך בומבסטית כמו אובדן יושרה עיתונאית. עמירה הס כתבה משהו שעיצבן אותכם, אז החלטתם שאתם יוצאים למתקפה. יצא מצחיק במקרה הטוב.אני מסכימה אתכם שעובר על העיתון משהו לא טוב, אבל הוא עדיין העיתון הכי טוב בארץ.
It is difficult to hide my compliments for this unedited take, which calls a spade a spade, having been a theft victim of my own work by Haaretz in 1977, I cannot pretend to admit that it was a long wait, to see this yellow rag finally taken off the pedestal and treated with a measure of hiding. Everything that I disliked about the elite corridor of Israel that years back was pretty much who ever reported to a fress at Kassit on Friday afternoon, a smug, arrogant, mostly ignorant and unpatriotic lot of smokers, obese fresser and a score of perverts, many used to write, report for the local media, a dissolute lot of rotten characters, who knew how to cobble a few sentences together and than go home and abuse their wife, these is the face of the Journalistic Elite of Israel, and no one stands better as a symbol of his decomposing group. To see them heading for Hiriya is nothing more than a dream come true!
אוסף השמצות חסרות ערך כאלו לא ראיתי זמן רב.
הארץ הוא העיתון הלא ימני היחיד שנותר.
איני מסכים עם כל דיעותיהם של עמירה האס וגדעון לוי, אולם הם היחדים שמביעים גם את דעת הרחוב הפלסטיני.
בקשר לעלה תאנה ימיני: גם משה ארנס כותב טור קבוע בעיתון. האם הוא חושב כמותכם?
וכי מדוע נרצה לדעת את דעתם של אלו ששונאים אותנו ממניעים מיסטיים ומייחלים לשחוט כל אחד ואחד מאיתנו כביטוי לנאמנותם לרוצח הפדופיל ממכה?
חיים לוינסון "אמין"? הצחקת את הזין שלי.