את מס החברות חייבים להוריד כדי להישאר תחרותיים; הכסף למימון פעילות הממשלה צריך להגיע מביטול הטבות מס מגזריות בשווי עשרות מיליארדי שקלים
בכירי משרד האוצר המליצו לאחרונה לשר הטרי להעלות את המיסוי על הכנסותיהם של יחידים, וכן להגדיל את המס על רווחיהם של תאגידים וחברות ל-26%-27%. הצעדים הללו עלולים להיות טרגיים למשק הישראלי, אשר לא יצליח להתחרות במדינות בעלות מס חברות נמוך יותר, ויהפוך לאטרקטיבי הרבה פחות עבור משקיעים וחברות זרות
יאיר לפיד, שר האוצר החדש, החל אמנם לאחרונה לקחת שיעורים פרטיים במבוא לכלכלה, אך נראה שיצטרך שיעורים גם בפוליטיקה. אם המורים שלו טובים, הם בוודאי ילמדו אותו שלא ניתן להעלות את נטל המס מבלי לגרום לתוצאות שליליות, ובכלל זה פגיעה בצמיחת המשק. מוריו יוכלו להפנות אותו למחקרים כלכליים המוכיחים כי מדינות בהן נטל המס נמוך יותר, נהנות משיעורי צמיחה גדולים יותר. גם הניסיון הישראלי מוכיח זאת, שכן הפחתות המסים שהחלו בשנת 2003 תרמו לגידול ברווחיות ובצמיחה הכלכלית.
אמנם, לפיד עלול לקבל את העצות של בכירי האוצר, אשר כבר הסבירו לו שכדאי להעלות את שיעורי מס ההכנסה על היחידים באופן מתון, וגם להעלות את שיעור המס המוטל על רווחיהם של תאגידים וחברות. העמדה הרווחת כיום במשרד האוצר ביחס למס על יחידים, היא שניתן להעלות את שיעורו באחוז אחד עד שניים למשתכרים יותר מ-14,000 שקלים בחודש. ביחס למס החברות, באוצר סבורים כי לא יקרה אסון אם יעלו את שיעור המס – העומד כיום על 25% – ל-26% ואף ל-27%. אולם, קבלת עמדת משרד האוצר ביחס למיסוי יחידים וחברות תהיה טעות טרגית, שתדרדר את המשק הישראלי.
נכון להיום, נטל המס על היחידים בישראל גבוה מאוד בהשוואה למדינות ה-OECD. בעיית נטל המס המכביד על תושבי ישראל קשורה בטבורה לבעיה אחרת לא פחות חמורה – יוקר המחיה. כאשר הישראלי הממוצע הולך לסופרמרקט, הוא מגלה שהנטו שלו אינו מספיק לרכישת אותם מוצרים שרכש בחודשים הקודמים, כתוצאה מיוקר המחיה המאמיר. נטל מס גבוה ויוקר מחיה אינם גזירת גורל, אלא נובעים ממחדלי הממשלה.
הבעיות הללו גורמות למרמור בקרב אזרחי ישראל, ובעיקר אצל אלו שנושאים ברוב הנטל הכלכלי. ככל שהבעיות הללו יחריפו, אנשים צפויים להגיב בדרכים שונות, ביניהן הגירה למדינות אחרות או שימוש מוגבר בתכנוני מס.
מס החברות הישראלי (25%) גבוה יחסית למדינות מערביות רבות; כיום המגמה העולמית היא להוריד את מס החברות. כך לדוגמא, שיעור מס החברות הבריטי צפוי לרדת ל-23% החל בחודש אפריל 2013, ול-22% החל באפריל 2014. אפילו דנמרק, הידועה כמדינת רווחה מפותחת, הציגה לאחרונה תוכנית כלכלית שמטרתה להפוך את המדינה לאטרקטיבית להשקעות, באמצעות הפחתת מס החברות משיעור של 25% (כמו בישראל), לשיעור של 22% עד שנת 2016.
ממשלת ישראל אינה יכולה לקבוע מדיניות כלכלית במנותק ממה שקורה במדינות מערביות אחרות – במיוחד בתחום המיסוי – אחרת נפסיד בתחרות על השקעות בינלאומיות. אם הממשלה מעוניינת להאיץ את ההשקעות במשק ואת הצמיחה הכלכלית, עליה להפחית את שיעור מס החברות הישראלי, כדי למשוך משקיעים זרים וחברות בינלאומיות – אשר לרוב מעדיפים להשקיע במדינה שאיננה שואבת את רווחיהם באמצעות המס. הפחתת נטל מס החברות הישראלי תיצור עניין בקרב תאגידים בינלאומיים בשוק המקומי, אשר ייצרו מקומות עבודה נוספים ויעשירו את קופת המדינה.
מהיכן יבוא הכסף? מהמימון המגזרי
השאלה היא כמובן מהיכן יגיע "המימון" להפחתות המסים, במיוחד במצב הנוכחי של גרעון תקציבי. הרי הכנסות המדינה הן ממסים, ביניהם מס החברות, ומשרדי הממשלה נוטים שלא לאהוב קיצוצים בהכנסות.
אחד הפתרונות לכך הוא הרחבת בסיס המס באמצעות ביטול הטבות המס, המוענקות בארץ בסיטונאות. מדינת ישראל מחלקת הטבות מס למגזרים מסוימים בהיקף של יותר מארבעים מיליארד שקלים (!), לפי האומדן המתון של משרד האוצר. בפועל, מדובר בסכום גבוה בהרבה.
קיימת הסכמה כי מתן הטבות לסקטורים מסוימים באמצעות מערכת המס אינה ראויה. בין היתר מכיוון שקשה לאמוד את היקפן הכספי של ההטבות, הן אינן עומדות לביקורת פרלמנטרית במידה הנאותה, ותועלתן מוטלת בספק, שלא לומר מזיקה. כדאי לכן לשר האוצר למקד את מאמצי חיפוש הכסף בביטול הטבות המס המגזריות. אך לשם כך הוא לא יזדקק לשיעורים בכלכלה, אלא לשיעורים בפוליטיקה.
אבי נוב הוא ד"ר למשפטים ועורך דין לדיני מיסים ומיסוי בינלאומי
יכול להיות שהמאמר צודק, ויכול להיות שהוא טועה. אין לנו שום דרך לשפוט האם הפיתרון של ביטול הטבות מגזריות הוא יעיל, מאחר ולא ברור לאיזה הטבות מתכוון הכותב, ואיך זה מסתכם ל40 מיליארד שח. על איזה מגזרים מדובר? מהעמימות אפשר להסיק שמדובר על הטבות מס למגזר המאון העליון שזוכה להטבות מס על מיסוי יחידים,או אולי מדובר על מפעלים בינלאומיים שזוכים למענקי עידוד לטובת פתיחת מפעלים בארץ? למה המאמר חסר?
אני מציע לך לקרוא את פרק ד – תחזית הטבות המס לשנים 2012-2011
מהדוח השנתי של מנהל הכנסות המדינה
http://ozar.mof.gov.il/hachnasot/
אז אולי במקום להציע לקרוא את מה שהיה אמור להיות לב הכתבה במקום אחר, תספר קצת בעצמך.
לינק ישירות לפרק הזה:
http://ozar.mof.gov.il/hachnasot/doch09-10/docs/perek4.pdf
אחד המגזרים המקבלים הטבות מס מבלי שאף אחד מדבר על כך הם הקיבוצים.
ראוי להתייחס לגוף הקרוי קיבוץ כפי שמתחייסים לחברה בע"מ, ולחבריו כאל בעלי מניות אשר הם גם עובדים של החברה הזו.
לפי זה יש לגבות מס מחברי הקיבוץ על כל ההטבות שהם מקבלים –
יש להם מגורים מהקיבוץ, עליהם לשלם מס על ההטבה של אי תשלום שכר דירה, אי תשלום ארנונה, אי תשלום מים וחשמל וכו'. יש להחיל מס זה גם על הגינות וחדר האוכל וכו' שהם למעשה הרכוש המשותף בבית המשותף הזה שקרוי קיבוץ.
כיום לא משלמים חברי הקיבוץ מס הכנסה בגין שכרם, והקיבוץ מנהל את חשבונותיו עם מס הכנסה כאילו הוא סך חברי הקיבוץ, כאשר הוצאת הקיבוץ בגין שכר או דמי מחיה נלקחת בחשבון.
במקום זאת יש לחייב את הגוף קיבוץ במס חברות ואת כל ההוצאות שלו לטובת חברי הקיבוץ לשייך באופן אישי, ולחייב כל חבר קיבוץ בגין כל מה שהוא מקבל מהקיבוץ במס הכנסה אישי.
וזה עוד לפני שדיברנו על מס עבור השבחת קרקעות חקלאיות שהם קיבלו בחינם ועכשיו מוכרים בתור קרקע המיועדת למגורים וגורפים רווח אישי עצום.
כמו שבמשק או בחברה מסחרית לא ניתן לדון בתקציב רק מהצד של הכנסות, כך גם לגבי "משק הבית" של כלכלת מדינה. הדיון במסים הוא דיון מהצד של הכנסות (וזה מובן, היות שהכותב מתמחה דווקא בתחום הזה). אבל כמו שברור לכל בעל משק בית שניצב בפני תקציב לא מאוזן (הידוע גם כ"מינוס"), כך צריך להיות גם ברור לכולנו שאיזון תקציב לא יכול להתבצע בלי שקודם כל נצמצם את הוצאות הממשלה. כל זאת הרבה לפני שניתן בכלל להתחיל לדבר על צמיחה. אין ארוחות/חינוך חובה לגיל הרך חינם.