פעילות רווחה מגוונת, יחד עם עמדה מתריסה כלפי המדינה הם הגורמים לעליית כוחו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בקרב הבדווים בנגב
פעילות רווחה מגוונת, יחד עם עמדה מתריסה כלפי המדינה הם הגורמים לעליית כוחו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, בראשות השייח' ראאד סלאח, בקרב הבדווים בנגב
בהמשך לתחקיר 'מידה' אודות המעורבות המסיבית של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשות השייח' ראאד סלאח בבניה הלא-חוקית בנגב, שוחחנו עם עאטף אבו-עג'אג', החוקר באוניברסיטת בן-גוריון את הפעילות של התנועה האסלאמית בקרב הבדואים בנגב. בכדי למנוע טעות נפוצה, יש לדעת כי המונחים "צפוני" ו "דרומי" ביחס לתנועה האסלאמית אינם מתייחסים לנגב ולגליל, אלא לוואדי ערה והגליל לעומת כפרי המשולש. בכל הארץ ניתן למצוא נציגים של שני הפלגים, אם כי מרכז הכוח של הפלג הצפוני נותרו בוואדי ערה, ושל הדרומי במשולש.
בהקשר הנגב, מה ההבדלים בין הפלג הדרומי לפלג הצפוני?
בעוד שהפלג הדרומי רואה עצמו שותף לפוליטיקה הישראלית, הפלג הצפוני מתמקד בעיקר בפעילות רווחה. הוא רואה את עצמו כאלטרנטיבה לשירותים שהמדינה אמורה לספק. הם מגיעים ליישובים על-מנת לשקם בתים שהמדינה הורסת, בונים כבישים, בונים גשרים, ועוזרים לאוכלוסייה. יש להם פעילות כזו שנמשכת לאורך כל השנה, אבל בשל ההתעניינות התקשורתית הגוברת לקראת יום האדמה, הם מרכזים מאמץ עיקרי באותו זמן, ועושים את ימי העבודה [הבנייה הלא חוקית] שלהם בדרך כלל שבוע לפני.
איך התנועה מתנהלת?
הם מקימים מנהיגות מקומית בכל יישוב, כך שבכל מקום יש להם יחידות ניהוליות המורכבות מפעילים וותיקים, עם היררכיה מסודרת של הנהגה, ניהול כספים, גיוס צדקה וכן הלאה.
למרות זאת, התנועה האסלאמית אינה רשומה כגוף רשמי (לא ברשם החברות ולא ברשם העמותות). זאת מכיוון שהתנועה האסלאמית רואה באסלאם דרך חיים כוללת שאמורה להחליף את מוסדות המדינות המערביות. "האסלאם הוא הפתרון", זו הסיסמא. הם פועלים באמצעות מאות עמותות מבוזרות, הרשומות במדינת ישראל. כמעט כל מסגד בכפרים הבדוויים מנוהל על-ידי עמותה ייעודית שאחראית על גיוס כספים, תכנון ותחזוקה של המקום. מאות המסגדים הללו והעמותות שלהם משתייכים לתנועה האסלאמית במובן הזה שהם כפופים לאחד מפלגיה מבחינה דתית.
צריך להבין שמסגד הוא לא רק ביטוי סמלי-דתי. מסגד הוא מקום פיזי ועוגן, שבו אפשר לתכנן ולהוציא לפועל את כל הפעילות החברתית והפוליטית. בחלק מהמסגדים אפילו יש במרתף משרדים מסודרים עם מחשבים, קלסרים, מפות, חדרי ישיבות, כיתות לימוד וכן הלאה.
כיצד ממומנים ימי העבודה?
לתנועה האסלאמית יש שני מקורות כספיים. הראשון הוא תרומות שהקוראן מטיל על המוסלמים. לפי הקוראן כל אחד יכול לתת את הסכומים הללו למי שהוא רוצה. אך התנועה האסלאמית התארגנה לגיוס הכספים ולחלוקת התרומות; בכל יישוב יש ועדת 'זכאה' מקומית שבנויה ממספר חברים, הם מכירים היטב את הקהילה ויודעים לפנות לתושבים בצורה מכובדת. הקהילה נוטה לתרום ביד רחבה לעמותות של התנועה, ובכך מושלם מעגל גיוס התרומות וחלוקה על-פי החלטות של התנועה עצמה. גם כאן, ישנן ועדות זכאה לכל אחד משני הפלגים ובכל היישובים הבדואים בנגב.
מלבד זאת התנועה, במיוחד הפלג הצפוני, מגייסת כספים בחו"ל, במדינות המפרץ וארצות מוסלמיות אחרות. לראא'ד סלאח יש יחסי ציבור מעולים בעולם הערבי. הוא מתואר בתקשורת הערבית כמתנגד לשלטון, מצולם כשהוא מובל לבית-המשפט ומתעמת עם המנגנון, ובמיוחד לאור המסר הגלוי בדבר התייחסות הפלג הצפוני לסוגיית הבחירות לכנסת ולמסגד אל אקצא.
כך, למשל, השייח' סלאח נהנה מבלעדיות בעולם הערבי כ"שומר על האקצא". זאת, לעומת הפלג הדרומי המתואר כחלק מהממסד הישראלי, שנציגיו נואמים בכנסת ומתוארים כחלק מהרב-תרבותיות בישראל. הם משלמים על זה מחיר כבד בעיני העולם המוסלמי החיצוני, דבר המתבטא בקשיים לגייס תרומות ממדינות המפרץ. מלבד כל אלו, ישנם אנשי עסקים עמידים רבים החברים בתנועה, שתורמים מכספם בנדיבות.
באופן ספציפי, ימי העבודה ממומנים על-ידי התקציב השוטף של הפלג הצפוני. כחלק מבניית הסולידריות בין הבדואים בנגב לבין האוכלוסיה הערבית בצפון, ובמאמצים לגייס את הכסף הדרוש לימי העבודה, מגיעות לשטח ועדות תכנון כחודש לפני תחילת הביצוע, מתכננות את הפרויקטים ובוחנות את העלות שלהם. הם מפרסמים את המידע הזה בכפרים בצפון ומגייסים את התרומות הנדרשות לכל פרויקט. כל כפר בצפון (ולפעמים קבוצה של כפרים) לוקח אחריות על פרויקט ומגייס את המשאבים שצריך בשביל לבצע אותו.
מדובר בארגון ברמה גבוהה ביותר. מגיעים אנשים מכפר בצפון ויודעים בדיוק איפה הפרויקט שלהם מתנהל ומה בדיוק צריך לעשות. הם מגיעים, מבצעים את המשימה, ומתרכזים בסוף היום להתכנסות ציבורית. מסביב לזה יש מנהלה שלמה של חלוקת מזון, ציוד הגברה, חלוקת כובעים של התנועה וכדומה. והכול מנוהל בסדר מופתי.
איך מקבלים את זה הבדואים?
הבדואים הם חלק מעולם המוסלמים. מרביתם מתפללים ושומרי מצוות. עם זאת, בשל המצב הסוציואקונומי מפתחת הקהילה הבדואית בשנים האחרונות תלות הולכת וגוברת בגופי החברה האזרחית. התנועה האסלאמית הינה גוף זמין שנכנס לוואקום שהמדינה יצרה. בשורה התחתונה, מגיע גוף שעוזר לבדואים, אז למה שלא ייקחו?
התנועה האסלאמית היא כרגע הגוף החברתי הגדול ביותר בנגב מזה עשרות בשנים. אלו אנשים שהמדינה הזניחה אותם, חלקם נמצאים בתחתית המבנה השבטי הבדווי. ואז מגיע גוף שנותן לו ביטוי ונותן לו מעמד. הרבה אנשים קפצו על התנועה מהסיבות האלו. לא בגלל דת או שנאה למדינה, אלא בעיקר מהמניעים החברתיים.
מה טיב היחסים בין שני הפלגים?
יש מתחים בין שני הפלגים, הן במישורים הסמויים, כמו בנוגע לתחרות על גיוס כספים, והן במישורים הגלויים, בפעילות הציבורית. הפלג הדרומי לא משתתף בפעילויות הפלג הצפוני, ולהפך. השנה קרה דבר מעניין: הפלג הדרומי החליט לחקות את ימי העבודה של הפלג הצפוני, ולעשות את אותו דבר כשבועיים לאחר מכן. הם מעתיקים את הפעילות אחת לאחת. הפלג הדרומי מתקשה לייצר אלטרנטיבה תחרותית לפלג הצפוני בתחום הסעד והרווחה. מנגד, לפלג הדרומי בלעדיות רבה על הבחירות לרשויות המקומיות והתמודדות בשדה הפוליטי. לפלג הדרומי בנגב יש נציגים כראשי רשויות, תפקידים בכירים בתנועה הארצית (אפילו יו"ר התנועה הארצית של הפלג הדרומי הוא בדואי מרהט), וחבר כנסת.
עם זאת, בתחרות הקיימת היום בקרב ארגונים פוליטיים, חברתיים ואסלאמיים על הבדואים בנגב, הפלג הצפוני מצליח למשוך תשומת לב מיוחדת. רק כדי לסבר את האוזן, באירוע הסגירה של ימי העבודה של הפלג הצפוני נכחו למעלה מ-1500 איש. ועדת המעקב העליונה של ערביי הנגב, שמרכזת את כל יתר הארגונים הפועלים באזור, קיימה ביום האדמה אירוע דומה בצומת שוקת. הגיעו רק 300. הפלג הצפוני מצליח לגייס כל כך הרבה אנשים וכל האחרים לא מצליחים להגיע לחמישית מזה, ועוד ביום האדמה. מי שידו על העליונה בנגב כיום זה הפלג הצפוני.
1 תגובות למאמר