לאחר שמיצב עצמו כקפיטליסט, נראה שנפתלי בנט שובר שמאלה; בשבוע שעבר הוא הכריז על הורדת מחיר הלחם שבפיקוח. מעידה חד-פעמית או סימן לבאות?
לפני ימים אחדים הכריז יו"ר הבית היהודי ושר הכלכלה הטרי, נפתלי בנט, על הורדת מחיר הלחם המפוקח ב-4% נוספים • למרות שהצעד נתפס בתקשורת כמהלך חיובי, בפועל הוא מעוות את האיזונים שקיימים בשוק • לאחר שמיצב עצמו כתומך בשוק החופשי, אסור לבנט להתפתות "להיטיב" עם הציבור על-ידי ניסיון ברוח סוציאליסטית להכתיב מחירי מינימום ומקסימום • התוצאה של ההתערבות הממשלתית תמיד רעה
חג הפסח חלף עבר, ואין תאריך מתאים יותר להכרזה על הורדת מחיר הלחם.
בראיון שנתן בשנה שעברה ל'דה-מרקר', הציג עצמו נפתלי בנט כקפיטליסט התומך בשוק החופשי:
אני לא סוציאליסט. אני לא חושב שאפשר או שצריך לחתור לשוויון בתוצאות או בהכנסות. צריך לחתור לשוויון בהזדמנויות ולניידות חברתית.
התוכנית החברתית הטובה ביותר היא יצירת מקומות עבודה: לתת פרנסה לאדם שיקיים את עצמו ולא יזדקק לך. זו כלכלה חופשית. מי שרוצה צדק חברתי, חובה עליו להגיד מאיפה יבוא הכסף. אם נעלה את המע"מ ואת מס ההכנסה, מי ישלם את המחיר? העסקים הקטנים.
בטור שפרסם חודשיים לפני כן, בנט אף תקף את מסריה של מחאת קיץ 2011:
אחד הדברים שהכי צורמים את אוזניי הם קריאות "מחאה חברתית" חסרות-פשר. יללות מעורפלות, מאהלים, וזעקות "צדק חברתי" אינן תחליף למדיניות. העם-דורש-צדק-חברתי. נכון. כלכלה חופשית (מושכלת) מובילה לצדק חברתי.
רבים במחנה הימין-הליברלי חגגו את עלייתו של מנהיג בימין שסוף-סוף מדבר בעגה קפיטליסטית, ושעשוי – יחד עם נתניהו ולפיד, שגם הם מזוהים עם גוש הימין הכלכלי – לשחרר את ישראל מלפיתתו של הסוציאליזם המפא"יניקי ההיסטורי. כאשר לפיד ובנט מונו לשתי המשרות הכלכליות הבכירות, האוצר והכלכלה והמסחר, חשו תומכי השוק החופשי כמעט אופוריה.
סימנים מדאיגים
אבל, עולה כעת חשש שהאופוריה הייתה מוקדמת. היו כבר רמזים מוקדמים לכך שמשנתו הכלכלית-קפיטליסטית של בנט איננה לגמרי מושכלת, אך רבים בחרו להתעלם מהם. כך למשל, באותו ראיון לדה-מרקר, אמר בנט את הדברים הבאים:
אני מזדהה הזדהות מוחלטת עם חלק מהמסרים של ראשי המחאה, כמו החלק שמדבר על ערבות הדדית, סיוע לחלשים והורדת יוקר המחיה.
"כלכלה חופשית, עם רגישות חברתית", הוא מתאר בקצרה את משנתו הכלכלית, אבל מקפיד להבהיר שהוא אינו מגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט. "לסוציאל-דמוקרטיה יש היום קונוטציה של שמאל".
"ערבות הדדית", "סיוע לחלשים" ו"רגישות חברתית" הן מלים נחמדות, אך לרוב כאשר פורטים אותן למדיניות, התוצאה היא אכן "הזדהות מוחלטת עם חלק מהמסרים של ראשי המחאה".
קפיטליזם לא עקבי
והנה, שעת המבחן הגיעה, ובצעד אנטי-ליברלי קלאסי פתח בנט במתקפה על השוק החופשי, שהוא כמובן תומך בו, וגם בחלשים, מתוך ערבות הדדית, אך בלי לנקוט צעדים פופוליסטיים. מבולבלים? גם אנחנו. מאחר שבנט עצמו בישר את החדשות הטובות, נביא את דבריו כלשונם מעמוד הפייסבוק שלו, ולצדם הפרשנות המתבקשת:
לפני זמן קצר חתמתי על צו להורדת מחיר הלחם האחיד, על סוגיו השונים, בכ-4%.
כמה תובנות:
1. אין כאן גבורה מיוחדת שלנו. מחירי התשומות (הדברים שמרכיבים ייצור לחם: חיטה, אנרגיה וכו') ירדו, ולכן המחיר של הלחם ירד. כלומר, אין כאן יצירת תחרותיות, וכו'. זה תהליך סטנדרטי.
למה מתכוון בנט? "אין כאן גבורה מיוחדת שלנו" – כידוע ליודעי ח"ן, צעדים של סבסוד ממשלתי הם תמיד קלים, שלא לומר פופוליסטיים. גבורה מיוחדת נדרשת דווקא בקטיעת הסובסידיות למיניהן (ותוכיח מרגרט תאצ'ר שהלכה השבוע לעולמה). ועוד, מדוע אם מחירי התשומות ירדו, הממשלה צריכה להוריד באופן מלאכותי את מחיר הלחם? מדוע לא לתת לשוק החופשי לעשות את שלו? והאם העובדה שההליך "סטנדרטי" מצדיקה אותו? האם הביורוקרטיה, שבנט אמור להיות מפקדה הראשי, כופפת אותו במצוותה ה"סטדנדרטית"?
הלאה:
2. בכל זאת, זה נחמד מאוד לחתום על צו להורדת מחירים של מוצר כל-כך יסודי ב4%, כי מחירי מוצרי יסוד משפיעים על השכבות החלשות הרבה יותר מעל העשירונים העליונים. לאדם עשיר אין זה משנה אם מחיר הלחם יורד, עבור אדם עני זה כן. גם אותם שקלים בודדים עשויים לעזור.
"לאדם עשיר אין זה משנה אם מחיר הלחם יורד, עבור אדם עני זה כן". זהו טיעון ריק. מבוא קצר לקפיטליזם: אין ללחם מחיר, אלא זה שנקבע בשוק חופשי. אם המחיר שקבעה הממשלה נמוך ממחירו בשוק החופשי, המאפיות לא תייצרנה, אלא אם כן יתקבל פיצוי עבור המכירה בהפסד. את הפיצוי יממנו מעמד הביניים והעשירים, לא העניים. אם המחיר שנקבע גבוה מן המחיר בשוק החופשי, כולם (להוציא המאפיות), מפסידים. המאפיות, בדרך הטבע, מנפחות עלויות כדי שהמחיר המפוקח יהיה גבוה. כך שלמעשה, הממשלה היא חותמת הגומי של מחיר לחם יקר, וכאשר היא מורידה אותו, היא בסך-הכל מתקנת במעט עוול שבלעדיה לא היה קיים.
קפיטליסט צריך לחוש אשמה כאשר הוא מתערב בשוק החופשי. זה בטח לא דבר "נחמד". המתערב בשוק גם עושה רע, וגם, בשל אמונות סוציאליסטיות חסרות אחיזה במציאות, בטוח שהוא מועיל למישהו. שילוב קטלני של כוונות טובות ואמצעי כפייה, שהמקום אליו הן מובילות ידוע מראש.
3. במהלך השיחה עם אנשי הפיקוח אצלי במשרד למדתי שאחד השיקולים בקביעת המחיר הוא מידת הריווחיות של המאפיות. כלומר אם המאפיות מרווחיות יותר מדי על הלחם האחיד, סימן שהן מגזימות במחיר, ולכן צריך להוריד את המחיר.
לוגיקה זו מאוד הפריעה לי קודם כל כי זה לא מתמרץ אותם להיות רווחיות ויעילות, וגם מעודד אותם להלביש הוצאות-יתר על עצמן (למשל, "להעסיק" את אחיך) כך שהרווחיות המדווחת תרד, למרות שלמעשה אתה מושך כסף.
סיכמנו שנבחן מחדש את כל שיטת קביעת המחיר.
זו אכן נקודת אור בדברי בנט. לא ברור מדוע לא שעה לדברים אלא רק סיכם לבחון מחדש את השיטה.
4. בכללי, אינני מאוהב בפיקוח על מחירים כמנגנון לשמירה על הצרכן הישראלי, אך יש מצבים שזה ראוי. גם את זה נבחן מחדש, במסגרת ועדת יוקר המחייה שנקים בזמן הקרוב.
לא הבנו. הורדת מחיר הלחם היא ראויה? אם כן, מדוע אפוא "גם את זה נבחן מחדש"? אם לא, מדוע לא לגלות מנהיגות כלכלית? ידוע שהצעדים הראשונים במשרד קובעים הרבה; אסור ליישר קו עם מדיניות כלכלית מזיקה ועם הסטנדרט הביורוקרטי. יש כאן עוד כשל. מתי פוליטיקאים נאלצים להסיר פיקוח? כאשר הם צריכים להעלות מחירים מפני שהתשומות מתייקרות מאוד. ואז, כאשר הפיקוח מוסר, המחירים מזנקים, ונוצרת האשליה שהפיקוח הוא שגרם להם להיות זולים. הזמן הטוב ביותר להסרת פיקוח, לכן, הוא דווקא כאשר התשומות יורדות. אלא שכדי לתת לשוק לקצור את הפירות, נדרשת מנהיגות כלכלית של ממש.
מהפרט אל הכלל: סובסידיות ופיקוח על מוצרי יסוד – ועל כל מוצר באשר הוא – הן רעות לכלכלה ורעות לאזרחים, למרות הנטייה הרחמנית לחשוב שזה מקל על מישהו במצוקותיו. מחירים בשוק נקבעים לפי חוקי היצע וביקוש, לא לפי חוקים של הכנסת (למרות שיש כאלה שהיו שמחים לבטל אותם בחקיקה). כאשר יש שפע ממוצר מסוים, מעבר למספר הקונים הרלוונטי, מחירו יורד. לעומת זאת, כאשר ההיצע של מוצר קטן, מחירו מאמיר שכן הלקוחות מתחרים ביניהם על השגתו.
למשל, מחירו של משולש הפיצה האחרון שנשאר בדוכן, בשעה שיש עשרה נערים החושקים בו, יהיה גבוה בהרבה ממחירו של משולש כאשר עשר פיצריות מציעות אותו למכירה, ורק נער אחד חושק בו. באופן הזה משיג השוק ויסות נכון של המחירים. בהפשטה גסה, האדם הרעב ביותר יוציא על משולש הפיצה את הסכום הגבוה ביותר מבין עשרת הרעבים, ובדוגמה השנייה, משולש הפיצה הטעים ביותר מבין העשרה ימצא את דרכו אל לב הנער במחיר נמוך. כך משיג השוק איזון.
התערבות ממשלתית של סבסוד או קביעת מחירים מחבלת במנגנון המופלא הזה, ויוצרת נזקים ישירים ועקיפים, לעתים עד אבסורד. כבר היו מקרים קיצוניים של קביעת מחיר מקסימום נמוך מאוד ללחם, שהביאו חקלאים לרכוש לחם במקום מספוא יקר לבהמותיהם.
המחשה ידועה לנזקי התערבות ממשלתית במחירי השוק החופשי, מופיעה בספרו של תומס סואל 'יסודות הכלכלה'. נדמיין שבעיר גדולה השתוללה שריפה שכילתה בתים רבים. בתי המלון שנבנו בפאתי העיר ניצלו מהשריפה, וכעת תושבי העיר שמחפשים קורת גג צובאים על דלתותיהם בבקשה להעביר בחדריהם את הלילה. באופן טבעי, על-פי חוקי ההיצע והביקוש, מזנק מחירם של החדרים – ממש כמו בבתי-המלון בארץ ערב חג הפסח. ראש העיר, בצעד פופוליסטי ידוע, מכריז על הגבלת מחירי הלינה, "כדי שיהיו שווים לכל נפש". במהרה מתברר שזוגות בעלי ילדים שזקוקים לשני חדרים – והיו מוכנים להוציא על כך את כספם – נאלצים להסתופף בחדרים בודדים. מה קרה? סטודנטים רבים יכולים עתה להרשות לעצמם לשכור לבדם חדרים במלון, במקום ללון בבית האחות, או סתם באוהל במדשאה הציבורית. במבחן השוק החופשי, המשפחה הייתה גוברת על הסטודנט הצעיר. התערבותו של ראש העיר מנעה זאת ממנה.
לחם משועבד יקר, לחם חופשי זול
מטרת הפיקוח הממשלתי על המחירים היא למנוע מהם לעלות לרמה שהשוק החופשי היה לכאורה מביא אליה. אלא שבפועל הפיקוח משיג תוצאות הפוכות. מחיר הלחם המפוקח בישראל גבוה משמעותית ממחירו במדינות בהן אין פיקוח. בבדיקה של 'ארגון אמון הציבור' מהשנה שעברה, עלה כי מחירו של לחם לבן פרוס בישראל גבוה פי שניים ממחירו בארה"ב, ופי שלושה ממחירו בבריטניה. זאת ועוד, הלחם האחיד בישראל יקר ב-34% מלחם מקמח מלא בארה"ב. בנוסף, לצורך הרגולציה של מחירי הלחם מפעילה המדינה מנגנון אכיפה של מפקחים ומנהלים, אשר עולים הון נוסף למשלם המסים. ומה גם שבישראל הפיקוח על הלחם אבסורדי במיוחד: העניים נוטים לצרוך פיתות.
הדרישה הבלתי-מתפשרת והאמיצה שהציב יו"ר הבית היהודי לפוליטיקאים, לעמוד מול הוועדים הגדולים וקבוצות הלחץ, ולפעול לשחרורו של השוק, מתחילה בהימנעות מצעדים שאולי מצטיירים טוב בתקשורת, ואולי הם "סטנדרטיים" במסגרת הביורוקרטיה הריכוזית הישראלית, אך בטווח הארוך מכבידים את נטל המס ופוגעים בכלכלה.
עדיין לא מאוחר לתקן.
אני חושב שכל הכתבה הזו היא שטות אחת גדולה.
בנט אמר במפורש (כמו שמובא פה) שצריך לבחון את השיטה.
בינתיים כשזו השיטה הנוהגת, היה צריך להוריד את מחיר הלחם שבפיקוח, כי הוא באמת היה גבוה ממה שהוא צריך להיות.
אם רוצים להפסיק את הפיקוח על הלחם זה לא משהו שנעשה ביום אחד אחרי שנים של מדיניות.
להעביר ביקורת במצב כזה זה קצת מגוחך בעיני.
ישי צודק. בקושי עבר זמן מהקמת הממשלה, ובנט הודיע שיש לו הרבה מה ללמוד עדייןץ אצם מעדיפים שיצא להרפתקאות מול המערכת בלי שלמד אותה כמו שצריך?
הנושא פה הוא ממש לא כן/לא בנט או כן/יחימוביץ'.
מטרת הכתבה היא קודם כל להסביר לקוראים שאין להם ידע כלכלי רחב, על האבסורד שבפיקוח מחירים, ואת זה עושה הכתבה בהצלחה.
בנט עשה את הונו בזכות השוק החופשי, מה שאפשר לו ביטחון כלכלי ועיסוק בפוליטיקה למען החברה. נקווה שהוא יזכור חסד נעורים למנגנון היפה הזה ויפעל בהתאם.
אלעד, זה ממש לא נושא הכתבה.
הכתבה עסקה בהורדת המחירים האחרונה של בנט.
רק בסוף הכתבה הוכנסה פסקה שמבטאת ככלל את רוח האתר, ומסבירה את העקרונות של שוק חופשי וקפיטליסטי בנוגע לפיקוח על מחירים. עד שם, מדובר על השוואת התבטאויותיו של בנט לפני הבחירות אל מול 3 הפסקאות שכתב בפייסבוק בעניין.
שכעולה נושא כזה, יכול היה להיות מעניין לקבל כתבה שלמה וממצה לגבי הגישות השונות בעניין פיקוח על מחירים, או לחילופין , כמנהג האתר, הבעת דעה מנומקת, ארוכה ומלווה בסטטיסטיקות בעניין.
זה ויכוח סרק. אחרי כל פסקה שאתה מדבר עליה הופיע ניתוח של כותבי האתר מזווית הסתכלות ליברלית. כל כתבה כאן היא "ברוח האתר" כמו שקראת לזה. חשוב להבין את ההיקשר הרחב. בנט לא יהיה כאן עוד 4 שנים. אנחנו כן.
לא הבנתי מה אתה רוצה לומר, אם כי אני מסכים שלהתווכח מה נושא הכתבה זה מיותר.
נראה לי שאנחנו חולקים דעות די דומות ברוב מה שנוגע לשוק חפשי, אבל אני מתנגד לתקיפת פוליטיקאים כשהם מבצעים את תפקידם נאמנה.
אני חושב שבנט עשה מה שהיה צריך לעשות, ולא חשוב מה דעתי או דעתו (אני חושד שהן דומות) לגבי הפיקוח על הלחם.
לא נכון לשדד את כל המערכות מייד כשנכנסים לתפקיד, ועוד יותר לא נכון להשאיר את מחיר הלחם הגבוה כל כך על כנו.
כתבה מצויינת
חבל שלא פתחתם עם הפסקה האחרונה שקל הרבה יותר לצאת ממנה לדיון בסיבות למחירי הלחם היקרים.
הנושא הזה, בניגוד לתחומים מסובכים יותר בכלכלה הוא פשוט מאוד להבנה.
אין שום סיבה שמחירי הלחם יהיו כל כך גבוהים. לחד אחיד פרוס ב8 שקל זה טירוף!