המסתננים זה לא הכל

בשנים האחרונות הפכה שאלת המסתננים לישראל ממדינות אפריקה לאחת המחלוקות המרכזיות בשיח הציבורי בישראל. לפיכך, אין פלא שעם כניסתו לתפקיד שר-הפנים ביקר גדעון סער בדרום תל-אביב והכריז על מדיניותו בתחום. סוגיית מעמד המסתננים והיחס אליהם היא שאלה חשובה שיש לתת עליה את הדעת, אך מסתבר שכאשר באים לבחון את שאלת הזרים בישראל כחלק מאופיה הדמוגרפי של המדינה, מגלים כי סוגיית המסתננים מגבול הדרום היא רק משתנה חלקי במשוואה המסובכת הזו.

לאחרונה הניח פרופ' ארנון סופר על שולחנו של שר הפנים את "המלצות צוות משימה לעצירת ההסתננות לישראל ולהרחקת אלה השוהים בישראל", שסיכמה את מסקנותיה של וועדה שבראשה עמד סופר. רועי ילינק כבר עמד ב"מידה" על פגמים שנפלו בדו"ח, אך אחד מהם מעלה שאלה חשובה נוספת. טענתו של סופר היא שחדירת המסתננים לישראל מהווה סכנה דמוגרפית לעם היהודי. אלא שבישראל חיים כיום למעלה מחצי-מיליון זרים שאינם אזרחים – המהווים כ -8% או 9% מהאוכלוסייה – ואילו סופר מרכז את מסקנות הדו"ח שלו בשאלת המסתננים מגבול מצרים בלבד, המהווים בסך הכל כ-55,000 איש. למעשה, תופעת המסתננים לישראל נפסקה כמעט לגמרי בשנה האחרונה, כפי שמציג הגרף הבא, הסוקר את כמות המסתננים החודשית לישראל בשנת 2012:

אם בתחילת 2013 נכנסו בכל חודש כ-2000 מסתננים, החל מחודש יוני השנה ישנה ירידה דרסטית במספרם. כמות המסתננים האפסית נמשכה גם בחודשים הראשונים של שנת 2013: 10 מסתננים בינואר ו-5 בפברואר. על-פי הגורמים המקצועיים פסק זרם המסתננים בשל ההתקדמות בבניית המכשול הקרקעי ובשל תחילת החלתו של התיקון לחוק ההסתננות ביוני 2012, שבהתאם אליו שונה באופן משמעותי פרק הזמן המותר להחזקת מסתנן במשמורת, מחודשיים לפני התיקון עד לשלוש שנים אחריו.

ארנון סופר זרים

אמנם, יש לקחת את הנתונים שמציג סופר בערבון מוגבל: הוא מציג כמות אסטרונומית של שב"חים פלסטינאים (300,000) ללא ביסוס רציני, כולל בנתוניו סטודנטים זרים ועובדים זרים בענף ההייטק, ומוסיף השערות אישיות שונות ומשונות בדבר זרים שאינם נמנים בנתוני רשות-ההגירה.

עם זאת, כאמור, נתוני רשות ההגירה מלמדים שקבוצת המסתננים אינה מהווה רוב בקרב הזרים השוהים בישראל שלא כחוק. על-פי הנתונים חיים כיום בישראל כ-15,000 עובדים זרים שנכנסו לישראל עם אשרת עובד זר אך המשיכו לעבוד בה גם לאחר שתוקפה פג. רשות ההגירה אינה מספקת נתונים אודות כמות השוהים הבלתי-חוקיים הפלסטינים, אך גורמים במשטרה ובמשרד הביטחון מעריכים שמספרם נע בין 20,000 ל-50,000.

אף-על-פי-כן, הקבוצה הגדולה ביותר של זרים החיים בישראל ללא אזרחות היא קבוצה התיירים ללא אשרה בתוקף: בישראל ישנה קבוצה גדולה של זרים מארצות בלתי-מפותחות שנכנסו למדינה כתיירים מאז שנת 1995 וחיים בה כיום ללא אשרה. להערכת גורמים מקצועיים במשרד-הפנים ובמשרד התמ"ת, רובם המוחלט נשאר בישראל על-מנת לעבוד. הנתונים העדכניים ביותר שהציג הלמ"ס מראים כי נכון לסוף שנת 2011 מדובר ב-92,000 אנשים, שמתוכם הגיעו כ-50,000 ממדינות ברית-המועצות לשעבר. מדינות מוצא נוספות של תיירים נשארים הן ירדן (6,800), מקסיקו (4,100), רומניה (4,100) וטורקיה (2,800).

לעומת זאת, לפי נתוני רשות ההגירה כמות המסתננים מאפריקה החיה כיום בישראל עומדת על 56,150 מסתננים. לפי הערכות רשות ההגירה 5% מהמנסים להסתנן אינם נתפסים, ולפיכך חיים כיום בישראל בסך הכל כ-60,000 מסתננים. זהו אמנם מספר לא מבוטל, אך בוודאי הוא מצדיק את התמקדות השיח הישראלי בנושא רק בקבוצה זו. תהיה אשר תהיה סיבת הטיה זו (ארגוני הזכויות יאמרו גזענות, אחרים ידברו על שיעורי הפשיעה הגבוהים), בסופו של דבר ההתמקדות בקבוצת המסתננים בלבד מסיחה את הדעת מקבוצות רבות אחרות המאיימות על מאפייניה היהודיים של המדינה.

מדיניות לא ממומשת

דוגמה טובה לבעיית ההטיה נותנת החלטת המדינה בדבר גירוש תיירים ללא אשרה. בשנת 2008 עמד מספר התיירים ללא אשרה בישראל על 107,000. באוגוסט 2008 קיבלת הממשלה, במסגרת החלטות בדבר עובדים לא-ישראלים, החלטה לגרש תיירים ללא אשרה בתוקף. במסגרת ההחלטה סוכם שבשנת 2008 יגורשו כ-10,000, ולאחר-מכן יגורשו בכל שנה כ-20,000, כך שבסוף 2013 לא יישארו בארץ תיירים ללא אשרה. אלא שההחלטה לא מומשה, וכמות התיירים ללא אשרה המגורשים לא התקרבה לצפי המיועד. לא שהדבר בלתי-אפשרי; בין השנים 2001 ל-2006, הצליחו הרשויות להוריד את מספר התיירים ללא אשרה מ-140,000 בקירוב לכדי 84,000 בלבד.

גיבושה של מדיניות מושכלת וברת-יישום ביחס ל-60,000 המסתננים מאפריקה היא יעד לאומי חשוב, אך אסור להמשיך ולהתעלם מלמעלה מ-100,000 זרים לא-חוקיים אחרים, העשויים להוביל למציאות מסוכנת לא פחות.