איראן והסונים: ארוכה הדרך לפיוס

ביקורו של אחמדינג'אד במצרים לפני מספר חודשים, התפוצץ במסיבת עיתונאים מביכה שבה הואשמה ארצו בפגיעה בעולם הסוני • אין זו הפעם הראשונה שאיראן מנסה להביא את שתי עדות האסלאם הגדולות, הסונה והשיעה, לפיוס היסטורי • בינתיים, נראה שהמשטר האיראני סובל מפיצול אישיות בעניין, שכן ידו האחרת בוחשת בלי הרף במשטרים סוניים, תוך ניסיון מתמיד להשליט בהם את השיעה, דבר שגורם לבידודו גם בעולם המוסלמי • המתח העתיק בין העדות איננו עומד לפוג בקרוב, לשביעות רצונו של המערב 

בפברואר 2012 ערך נשיא איראן אחמדינג'אד ביקור היסטורי בקהיר. היה זה הביקור הראשון של נשיא איראני במצרים מאז תפס המשטר האסלאמי את השלטון במדינה השיעית ב-1979. הביקור נערך במסגרת ניסיונה של איראן לחזר אחרי מצרים ולחדש עמה את היחסים הדיפלומטיים, אך השיג תוצאה הפוכה והעלה שוב לכותרות את המתיחות בין השיעה לסונה.

במסיבת העיתונאים המשותפת עם אחמדינג'אד, חרג חסן אל-שאפעי – יועצו של ד"ר אחמד אל-טייב, המשמש כאימאם של מסגד אל-אזהר בקהיר – מכללי הפרוטוקול המקובלים, וחשף לעין כל את מה שהתרחש מאחורי הקלעים בפגישת אחמדינג'אד עם השיח' אל-אזהר. אל-שאפעי אמר שבפגישה דנו הצדדים בדיכוי הסונים באיראן על-ידי המשטר, וקרא לאחרון "לא לטמון את הראש בחול". אל-טייב עצמו האשים את איראן כי היא מסייעת לשיעים המתקוממים נגד משטר אל-ח'ליפה הסוני בבחריין, וכי היא מנסה לחולל 'שיעיזציה' במדינות סוניות, ובראשן מצרים. הוא קרא לאיראן לעצור את שפיכות הדמים בסוריה ולהעניק זכויות מלאות לסונים אזרחי איראן.

ניסיונותיו של אחמדינג'אד באותה מסיבת עיתונאים להעלות את אל-שאפעי על המסלול הרטורי המקובל ("אמרנו שנדבר על אחדות ועל אחווה"), משקפים את ניסיונה הכושל של איראן לקרוא לאחדות בעולם האסלאם. בהצהרותיהם בנושא פנים-מוסלמי טעון זה,  שבים וקוראים בכירים איראנים לסונים להתאחד עם השיעים תחת האמונה המשותפת בנביא מוחמד ובקוראן. כנגזרת מאמונה משותפת זו, טוענים הבכירים האיראנים, על המוסלמים לשלב זרועות ולפעול במשותף נגד ישראל, בהתאם לצו הקוראן המתנגד לעושק. קריאות אלו עולות מדי פעם על-ידי בכירים איראנים, דוגמת שר ההגנה אחמד וחידי שנאם בכנס בתחרות קוראן שאירחה טהרן בינואר 2013, בהשתתפות משלחות צבאיות מתשע-עשרה מדינות מוסלמיות.

בחינה מעמיקה של מבנה המשטר בטהרן ומדיניותו כלפי הסונים בשטחו, וכן של עמדות מרכזיות במדיניות החוץ שלו, מעמידה בספק רב את כנותה של טהרן בהכרזותיה למען אחדות שיעית-סונית.

לשכת ח'אמנאי: מקור לפעילות סותרת בעולם הסוני

בלשכת ח'אמנאי פועלות שתי אגודות. הראשונה, אסיפת אהל אל-בית העולמית (מג'מע-י ג'האני-י אהל אל-בית), מתיימרת להדק את היחסים בין המשטר האיראני בראשות ח'אמנאי לקהילות השיעיות ברחבי העולם, ולהפיץ את השיעה ברחבי תבל. השנייה, האגודה לקירוב בין אסכולות האסלאם (מג'מע-י ג'האני-י תקריב-י מד'אהב-י אסלאמי), פועלת לגשר בין השיעה לבין הסונה ולהשיג אחדות ביניהן. בפועל, מנהלות שתי האגודות פעילות סותרת. האגודה לקירוב אסכולות האסלאם עורכת כנסים בין-אסלאמיים ופעילויות שנועדו ליצור דיאלוג פורה בין השיעים לסונים, אולם אסיפת אהל אל-בית העולמית מואשמת על-ידי חוגים סוניים בחתירה עקבית להמיר סונים לשיעה. מפעל השיעיזציה שמקדמת איראן במדינות סוניות מטריד מאוד את האחרונות, עד כדי כך שהוא הביא את מרוקו לנתק את יחסיה הדיפלומטיים עם איראן ב-2009, תוך שהיא מאשימה אותה בהתערבות בענייניה הפנימיים.

אסיפת אהל אל-בית היא רשת טרנס-לאומית, שפועלת בכיסוי דתי להשיג את יעדי המשטר. לאחרונה אמר יו"ר האסיפה, איתאללה מוחמד חסן אח'תרי, ששלושת אלפים אנשי דת פועלים ברחבי העולם במסגרת האסיפה. מעניין לציין, שבכיר באסיפה התלונן שדווקא המשטרים הסוניים במפרץ הפרסי מקשים על פעילות האסיפה, לעומת חופש פעולה לו היא זוכה באירופה ובאמריקה. ריחוקן של מדינות היעד בהן פועלת האסיפה אינו משפיע על קרבתה ואהדתה למשטר. כך למשל הגדיר בכיר בשלוחת אסיפת אהל אל-בית בקנדה את ח'אמנאי, כ"אחד מחסדי האל לאנשי עולם האסלאם", ואמר כי "אנו מוכנים מכל הלב לבצע ברחבי העולם כל הוראה שיפרסם ח'אמנאי, ולא נרפה מכך אף לא לרגע".

דיכוי סונים באיראן

למרבה הפרדוקס, איראן, הקוראת למשטרים הסוניים – ובראשם משטר אל-ח'ליפה בבחריין ואל-סעוד בסעודיה – להעניק לאזרחיהם השיעים זכויות שוות, מדכאת בעקביות את אזרחיה שלה הסונים. עפ"י דיווחים של כלי תקשורת איראניים ואנשי דת סונים באיראן, המשטר אינו מתיר למיליון הסונים המתגוררים בטהרן לפתוח מסגד סוני, והאגודה לקירוב בין אסכולות האסלאם מתעלמת בעקביות מבקשות שהפנו אליה הסונים בנושא.

בהתאם לכך האשים בנובמבר 2011 איש הדת הסוני הבכיר באיראן, מולאנא עבד אל-חמיד, כי המשטר מפלה את הסונים לרעה, למרות שהם נאמנים לו ולחמו ומסרו את נפשם בחזית נגד עיראק במלחמת איראן-עיראק (1988-1980). אל-חמיד אמר שהמשטר יכול להפגין חיבה כלפי הסונים בשטחו ובכך לפעול לאחדות בקרב עולם האסלאם, אולם הוא עושה בדיוק את ההיפך. הוא האשים את המשטר שמאז כינונו הוא לא מעניק לסונים חלק במשרות ממשלתיות, כגון שגרירים או מושלי מחוזות, וקרא לח'אמנאי לתקן את המעוות ולהסיר את האפליה לרעה ממנה סובלים הסונים. אל-חמיד עצמו נרדף על-ידי המשטר, חלק מקרובי משפחתו עצורים בכלא באשמת ריגול ופגיעה בביטחון הלאומי, והוא עצמו לא הורשה בשנים האחרונות לקיים את מצוות החג' ולעלות לרגל לסעודיה.

טהרן גם מדכאת כל שאיפה לאומית של המיעוט הבלוצ'י הסוני, המרוכז במחוז סיסתן-בלוצ'יסתן (דרום-מזרח איראן), ומנהלת מלחמת חורמה בארגון הסוני-בלוצ'י הבדלני, 'ג'נדאללה'.

מדיניות המוסר הכפול של איראן כלפי משברי בחריין וסוריה

גם המוסר הכפול בו נוקטת איראן כלפי המשברים שפוקדים את בחריין ואת סוריה אינו פועל לטובתה. בבחריין, מהווים השיעים בין שישים לשבעים אחוזים מכלל האוכלוסיה. בהתאם לכך, תומכת טהרן במאבק השיעים ומעמידה את שופרה העיקרי בעולם הערבי, ערוץ אל-עאלם המשדר בשפה הערבית, לרשות ההתנגדות השיעית בבחריין, כדי לגנות את פשעי משטר אל-ח'ליפה הסוני ולהציג את מצוקתם של השיעים ואת שאיפותיהם. מעבר לכך, טהרן מקיימת כנסי תמיכה במפגינים השיעים בבחריין, וקוראת להם להמשיך במאבקם עד להפלת המשטר. לעומת זאת, בסוריה בעלת בריתה, מציגה טהרן את המחאה כמזויפת וכמי שנכפתה על העם הסורי מצד ארה"ב, ישראל ושותפותיהן הסוניות, המנסות להחליש את ציר ההתנגדות. בהתאם לקו זה, מסקר ערוץ אל-עאלם את המהומות בסוריה באורח חד-צדדי ומוטה לטובת משטר אסד. למרות הפגיעה שהסבה התמיכה באסד ליחסיה עם העולם הסוני, ובמיוחד עם תנועת חמאס, דבקה טהרן בגרסתה לפיה זכותו של המשטר הסורי להשיב אש במלחמה שנכפתה עליו. לדעת טהרן הפתרון היחיד למשבר בסוריה הוא דיאלוג לאומי בין אסד למתנגדיו.

איראן כמקור למתיחות אתנית ופוליטית בלבנון

גם בלבנון, השסועה במתיחות אתנית ודתית, פועלת איראן מתוך סתירות פנימיות. שגריר איראן בבירות, ע'דנפר רכן אבאדי, מרבה להיפגש עם פוליטיקאים ואישי ציבור מכלל העדות במדינה, ולהצהיר שאיראן תומכת בלבנון באופן גורף ושתמיכתה אינה מצטמצמת לחיזבאללה השיעי בלבד. אולם בפועל, בכירים נוצרים, סונים ואף שיעים מתנגדי חיזבאללה, מאשימים את איראן בליבוי המתיחות בלבנון. לטענתם הסיוע הפיננסי והמזוין של איראן לחיזבאללה (המסתכם במאות מיליוני דולרים בשנה) הורס כל סיכוי לדיאלוג לאומי ולהפגת המתיחות הפוליטית במדינה. החלטתו של חיזבאללה לחטוף את חיילי צה"ל ביולי 2006 מבלי לשתף את השלטונות בכך, והמכה הקשה שספגה לבנון מישראל במלחמה שבאה בעקבותיה, כמו גם המהומות בלבנון במאי 2008, פגעו במעמדם של איראן וחיזבאללה בלבנון. הן שיקפו היטב את המציאות בה הנשק של חיזבאללה משרת אינטרסים איראניים ולא לבנוניים – החטיפה בוצעה בדיוק ביום בו היתה אמורה מועצת הביטחון לאשר סנקציות נגד איראן – ואשר בה רובי חיזבאללה כוונו לא רק נגד ישראל אלא גם נגד יריביו הפוליטיים.

טהרן אף ליבתה את המתיחות בתוך העדה השיעית בלבנון, ולפיכך היא זוכה לביקורת מצד תומכי תנועת אמ"ל, היריבה העיקרית של חיזבאללה בקרב השיעים בלבנון. התמיכה המובהקת והכספים הרבים שמעניקה איראן לחיזבאללה, לעומת יחסיה הצוננים עם אמ"ל, היטו את הכף במאזן הפנים-שיעי בלבנון. שכן, באמצעות כספים אלו מבצע חיזבאללה את פעילותו החברתית הענפה, הכוללת גני ילדים, מוסדות צדקה ורבים אחרים, וזוכה לאהדת הציבור השיעי אותה הוא ממנף בקלפי.

אחדות שיעית-סונית איננה באופק

קריאתה של איראן לאחדות שיעית-סונית, לא תוכל אפוא להיתפש כאמיתית על-ידי המשטרים הסוניים. כל עוד תמשיך איראן לדכא את הסונים בשטחה, לנהל מדיניות של מוסר כפול כלפי המחאות בבחריין ובסוריה, ולפעול להמרת סונים לשיעה בארצות הסוניות, ימשיכו צעדיה להשיג תוצאה הפוכה וללבות את המתיחות השיעית-סונית רבת השנים. היריבות השיעית-סונית בהובלת ראשי המחנות, איראן וסעודיה, עוברת כחוט השני בכל הזירות בעולם האסלאם: בתימן, בבחריין, בלבנון, בסוריה, בעיראק ואף בפקיסטן, ונראה שהיא איננה עומדת לפוג בקרוב.

יוסף מנשרוף הוא חוקר בדסק האיראני במכון לחקר התקשורת במזה"ת, ודוקטורנט במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי בחוג להיסטוריה של המזה"ת באונ' חיפה.