השמים אינם הגבול

בסבב הקרבות הקודם עם ההסתדרות, השר ישראל כץ עשה שרירים אך לבסוף התקפל. הפעם הוא עמד בכבוד במשימה ולא נרתע מהאיומים בדרך להסכם שמים פתוחים • למרות הכאב על הקשיים הצפויים באל-על, שיגיעו אולי עד לקריסתה של החברה, חשוב לדעת שאל-על היא חברה כושלת, אשר מעסיקה מצבת עובדים מנופחת וצי קטן של מטוסים ישנים • העלויות הכבדות שכפה עליה ועד העובדים, הם שהפכו אותה לחברה לא יעילה ולא תחרותית, שזקוקה להגנות מלאכותיות מהממשלה • גם במקרה הזה, צפים ועולים הנזקים העצומים שגורמת ההסתדרות למשק הישראלי

רק בשבוע שעבר ביכינו את לכתה של תאצ'ר (או למען האמת, את העדרה של דמות מקבילה אצלנו), וכבר נראה שהיא שלחה לנו מהמרומים מקרה בוחן לראות אם קראנו את צוואתה או לא. "אני הכנעתי את כורי הפחם לאחר שנה שלמה של שביתה", היא אומרת, "נראה אתכם מחזיקים עם שביתת עובדי חברות התעופה למשך שבוע". ובכן, לעת עתה נראה ששרי הממשלה עמדו באתגר והרפורמה אושרה ברוב מוחץ. נקווה שהיא לא תתמסמס.

כמו במקרים נוספים מהשנים האחרונות, גם במקרה של 'שמיים פתוחים' התנגש ערך ה'ביטחון התעסוקתי' הסוציאליסטי, שהוא הגרסה המעודנת של 'מעמד העובד', עם החירות של כולנו לבחור למי לתת את כספנו ולשלם בזול יותר. אנו משלמים על שימורי טונה ביוקר כדי להציל כמה עשרות עובדי 'פרי-גליל' שאורזים אותה, בניית הבתים יקרה לנו בין השאר בגלל המונופול של חברת 'נשר' על שוק המלט, ועד לא מזמן היו מי שניסו לשכנע אותנו לשלם יותר על הסלולר, כדי לשמור על מקומות העבודה של עובדי החברות הגדולות שנזכרו להתאגד מאוחר מדי. מעניין לדעת מדוע שלי יחימוביץ', שבכל המקרים הנ"ל דאגה להתבטא בזכות המונופולים וביטחון עובדיהם, ממלאת פיה מים בסוגיית פתיחת השמיים. ייתכן שזהו אחד הלקחים שלה מכישלונה בבחירות.

עשור עבר מאז הופרטה אל-על, אך במובנים רבים היא עדיין מתנהגת כחברה ממשלתית. אחד השפנים האחרונים ששלפו מתנגדי ההסכם על מנת למנוע את החלטת הממשלה, היה פרסום ה'מסמך הסודי' שמחפש מענה לתרחיש של קריסת אל-על, כביכול בשל פתיחת השמיים. אך האמת היא שאל-על, שאת רוב שנותיה כחברה עצמאית סיימה בהפסדים, נמצאת בסכנת קריסה בגלל סיבה אחרת לחלוטין. למעשה, מאז הופרטה חברת התעופה, מי שמנהל אותה בפועל זה ועד העובדים האלים שלה, שלא בוחל באמצעים על מנת לשמר את האינטרסים של העובדים בכל מחיר. הסכמי השכר הקיבוציים, למשל, אינם ניתנים לפתיחה או לדיון, ויעידו על כך העיצומים שמתקיימים לקראת כל קיץ. פעם אחת הטייסים לא מגיעים משום שלא נותנים להם לשדרג את קרוביהם למחלקות היוקרתיות במטוסים, ופעם אחרת מטוסים בשיפוץ לא מוחזרים לבעליהם בזמן בשל שביתה של העובדים הטכניים.

חברת תעופה דומה במובנים רבים לחברת היי-טק. השווקים של שתיהן דינמיים ותחרותיים,  גורמים רבים משפיעים ויוצרים תנודות בהוצאות ובהכנסות, ותלותן בכוח אדם מקצועי ואיכותי רבה. אך אף אחד לא מעלה בדעתו לאגד עובדים בחברות ההיי-טק, מתוך הבנה שחוסר הגמישות של החברות להתמודד עם השינויים התכופים יגרמו לקריסתן במהרה. גם חסידי ה'ביטחון התעסוקתי' מבינים שחברה קורסת מהווה בעיה עבור עובדיה יותר מפגיעה מינורית בשכרם או בתנאיהם. מדוע באל-על זה לא ברור? כי היא עדיין נתפסת כחברה לאומית שהמדינה תלויה בה כמו בנמלי הים או בחברת החשמל. כי עובדיה סבורים שאין סיכוי שהמדינה תיתן לה לקרוס, בגלל שהיא היחידה שתישאר פה בזמן משבר, ושאר ירקות. אך חברה שלא מסוגלת להתייעל בזמנים קשים אין לה זכות קיום. עובדי אל-על צריכים להבין כי עיקשותם כל השנים משולה לקדיחת חור בדופן המטוס והתרסקותם עמו.

צודקים אלו הטוענים שכרגע אל-על איננה מסוגלת להתמודד בשוק התחרותי, שייכפה עליה בעקבות הסכם שמיים פתוחים. בחברות האירופאיות נבחן בקפידה הפריון של העובד, ואחוז ההוצאות על שכר קטן בהרבה מהנהוג בחברות הישראליות – מה שמאפשר להן השקעה בחידוש צי המטוסים והגדלת מקומות הטיסה. באל-על מצבת העובדים גדולה מדי, עלות השכר הממוצעת גבוהה מחברות מקבילות, וצי המטוסים מיושן יחסית. הסכם פתיחת השמיים עלול רק לזרז את התהליך שכבר החל ממילא. השר ישראל כץ חשף נתון מדהים בישיבת הממשלה: באל-על ישנם 6,000 עובדים ורק ארבעים מטוסים. בחברת אייר ברלין לעומתה, צי המטוסים מכיל 200 פרטים, ומצבת העובדים כוללת בסך-הכל 9,000 עובדים. לו היתה נכפית על אייר ברלין ה"יעילות" של אל-על, היה עליה להעסיק לא פחות מ-30,000 עובדים.

הטובה שתצמח למשק הישראלי מההסכם איננה מתמצה בהוזלת כרטיסי הטיסה. כפי שאמר יו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שתמכה במהלך, ההערכות הן שכבר בשנה הראשונה ל'שמים פתוחים', יתרום ההסכם לגידול של 250 אלף תיירים מאירופה. משמעות הדבר: יצירת 10,000 משרות חדשות במשק, חלק ניכר מהן באזורי פריפריה.

לאחר שבסיבוב הקרבות הקודם עם ההסתדרות, השר כץ רק עשה שרירים מול וועד עובדי הרכבת אך לבסוף נכנע לדרישותיו, מגיע לו שאפו גדול על המהלך של פתיחת שוק התעופה. זהו צעד קריטי בדרך לליברליזציה של המשק הישראלי.