הצעת מדיניות לשר האוצר ושר הכלכלה

תחרות טובה למשק. את זה הצרכן הישראלי גילה ברפורמת הסלולר אשתקד, והוא יראה זאת שוב בשנים הקרובות במחיר כרטיסי הטיסה, הודות להסכם 'שמים פתוחים' • כעת צריכה הממשלה להרחיב את התחרות לתחומים נוספים, ולהעמיקה באמצעות חשיפת השוק המקומי לתחרות מחו"ל • נכון לעכשיו, היצרנים הישראלים מוגנים מתחרות בינלאומית באמצעות מכסים ומסי קנייה • הורדת המכסים תייעל את השוק המקומי ותוזיל את עלויות המחיה בישראל    

לאחר שהממשלה הכריזה על מספר מהלכים משמעותיים שיגבירו את התחרותיות במשק, ביניהם הסכם 'שמים פתוחים', צמצומו של מכון התקנים ורפורמה בייבוא הרכבים, עליה לטפל בחסמים מרכזיים נוספים שתוקעים את הכלכלה הישראלית ומכבידים את יוקר המחיה.

אחד האתגרים המרכזיים הוא פתיחת המשק המקומי לתחרות מחו"ל; כרגע, הממשלה עצמה אחראית לחלק גדול מחסמי השוק – המעלים את רמת המחירים בישראל מעל לממוצע המשקים המפותחים – והפתרון לכך נעוץ בשינוי המדיניות הממשלתית. מיסוי על יבוא ורגולציה מגבילת סחר, הם בין המחסומים העיקריים לייבוא תחרותי, שיאלץ את המשק המקומי להתייעל. הממשלה החדשה פתחה ברגל ימין (תרתי משמע), והיא יכולה להרחיב את צעדיה בכיוון, אם תישא בשורה משמעותית בנושא המסים על הייבוא.

כמובן, יש בעיה קטנה: הממשלה כבר סובלת מחור בכיס שהיא צריכה לסגור – הגירעון התופח. הפחתות מס יצמצמו את הכנסות הממשלה ויגדילו את החור. ואף-על-פי-כן, לא ניתן להשתמש בתירוץ זה כדי להימנע מרפורמה במבנה מערכת המס ומפתיחת השוק לתחרות. הממשלה צריכה לתרום את חלקה למאבק ברמת המחירים בישראל, ולסתום חורים בדרכים אחרות, ולא על גב הציבור.

שני מסים מיוחדים מושתים על הייבוא: מכס ומס קנייה. בשנת 2012 הכניסו מסים אלו 17.6 מיליארד ₪ לקופת המדינה, שהם כ-8% מהכנסותיה ממסים. מתוכם, 15 מיליארד הם מס קנייה, והשאר מכסים. לחלק הארי ממסי הקנייה הצדקה מטעמי מדיניות: מדובר בעיקר במס על רכבים מיובאים. מטרת מס זה דומה למטרת מיסוי הדלק: במדינה קטנה וצפופה, השימוש במוצרי דלק כרוך בעלויות חיצוניות כבדות, הבאות לידי ביטוי בזיהום אוויר, צפיפות בכבישים ותאונות דרכים. את ההוצאות העקיפות הללו צריך לממן ממקור כלשהו, וזהו – בין השאר – תפקידו של המיסוי. המס הגבוה אמור לגרום לנהג הישראלי להפנים את העלות האמיתית של הנהיגה שלו, ולגרום לו לנצל את השימוש ברכב לצרכים חשובים בלבד. מסי קנייה על משקאות חריפים וטבק הם מסים מאותו סוג: מטרתם להגביל את השימוש במוצרים, אשר שימוש חופשי יותר בהם כרוך בעלויות כבדות לחברה.

עם זאת, חלק ניכר מהמכסים ומסי הקנייה על יבוא מוטלים על "מוצרי מותרות", שאינם מותרות כלל. רבים מהם הפכו מזמן למרכיב קבוע בסל הצריכה של משפחה ישראלית ממוצעת, כמו, למשל, כלי מטבח שונים ומוצרי אלקטרוניקה. אמנם קשה למצוא נתונים זמינים על חלוקת תקבולי מסי הייבוא בין מסים על רכב למסים על מוצרים אחרים, אך אפשר לאמוד את האחרונים בין 1-3 מיליארד ₪ לשנה.

הנה אפוא, הצעה לשר האוצר לפיד ולשר הכלכלה בנט: הכריזו על ביטול כל מס על יבוא שאינו מס על אנרגיה, רכבים פרטיים, משקאות חריפים וטבק. פשוט כך. מדובר במסים העולים לצרכן 4-5 מיליארד ₪ לשנה. אין צורך לעשות את המהלך במכה אחת. אפשר לפרוס את הקיצוץ על-פני 3-5 שנים, ובלבד שיש התחייבות לבצע אותו עד תום. תהיה בכך הצהרת עקרונות חשובה: הצרכן הישראלי (והקמעונאי הישראלי) חייבים להיות חשופים לשוק העולמי. כשאין הצדקה למדיניות מיוחדת, והצדקות כאלו מצומצמות מאוד, לא יהיו חסמי ייבוא.

מהלך זה לא יביא עמו שוק חופשי מוחלט בישראל וצניחה מהירה ברמת המחירים – כדי להשיג מטרה זו נכונו לממשלה עוד שנים של מאבק ועבודה קשה נגד קרטלים ואינטרסנטים למיניהם – אך יש בו הצבעה על כיוון המדיניות, וצעד בונה אמון כלפי הצרכן הישראלי החבוט והחשדן. חשבו על זה.