כל-כך מתוק להיות קרטל

הדבש בישראל יקר בהרבה מאשר בשאר מדינות המערב. הסיבה לכך איננה עצלנותה של הדבורה הציונית, אלא מערך של חסמים המוטלים על המשק בחסותה של מועצת הדבש. במקום לשפר את המצב, מציע תיקון חוק שהוגש לאחרונה לעגן את סמכותה של המועצה בחוק, ולהעניק לה סמכויות דרקוניות נוספות

והרי תגלית מרעישה: גם בארצות שאינן ידועות כ"ארץ זבת חלב ודבש" ניתן למצוא צנצנות דבש, ואף במחיר זול יותר מאשר בארץ. בעוד שבארץ רוב הדבש נמכר במחיר של כ 40 ש"ח לקילוגרם, הרי שבאנגליה למשל, ניתן למצוא דבש הנמכר בחצי המחיר, ובארה"ב, אף במחיר זול עוד יותר. האם האקלים בישראל קשה יותר? או אולי הדבורים עצלות יותר מאשר בנכר? שמא הדבורים הישראליות סוציאליסטיות במיוחד, והשכילו להתאגד על מנת לזכות בזכויות עובד בסיסיות, כייצור מופחת וימי שבתון לרוב?

לא ולא. פשוט, בישראל קיים גורם נוסף, המקשה על מחירו של הדבש לצנוח: רגולטור שבהקשר זה נודע בכינוי המתקתק "מועצת הדבש".

קרטל עוקצני

הדבש שעולה על שולחננו בראש השנה משווק ברובו על ידי שני משווקים גדולים, עמק חפר ויד מרדכי. שני אלו שולטים על 80% מהשוק ושאר השוק מתחלק בין כל השאר. מי שינסה להתחרות ביצרנים המקומיים (להלן, דבוראים) ולמכור דבש מיובא יגלה שעל יבוא דבש מוטל מכס שיכול להגיע עד ל-255%, שהופך את היבוא ללא כדאי. כך עולה ממחקר שפורסם על ידי "מכון ירושלים לחקר שווקים" (JIMS). מדי פעם לקראת ראש השנה מתעורר מחסור בדבש עקב הצריכה הגבוהה. במקרים כאלה מוענק פטור ממכס ליבוא דבש בכדי לענות על הביקוש הגבוה לקראת החג. ומי זוכה בהיתר המיוחד לייבא דבש ללא מכס? הפתעה: אותם יצרנים ששולטים על השוק בשאר ימות השנה. אז מדוע לא קמים מתחרים מקומים, יצרנים חדשים שינסו להתחרות ביצרנים הגדולים? כי מי שיעשה את זה יתעורר בוקר אחד לקול דפיקות בדלת, כשנציגי רשויות החוק ומועצת הדבש יודיעו לו שהוא עבריין.

מועצת הדבש היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1969 השואבת את סמכויותיה מצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצור דבש ומכירתו) תשל"ז 1977. צו זה מעניק לה את הסמכות לחלק רישיונות לייצור דבש, למכירת דבש, לאחזקת דבש ולהובלת דבש.

תמורת רישיונות אלו משלמים הדבוראים אגרה שמנה המכבידה על רווחיו של המגדל הבודד, ומשפיעה על מחיר הדבש לצרכן, אותו אנחנו משלמים. כספים אלו מממנים את מועצת הדבש, עובדיה, מנהליה, מזכירותיה ונהגיה.

מי שמיצר דבש ללא אישור המועצה, עובר על החוק. מי שמוכר דבש ללא אישור, עובר על החוק. אדם פרטי המחזיק בתא המטען שלו דבש בכמות העולה על 6 ק"ג בלי אישור בכתב מאת מועצת הדבש, עובר על החוק. וגם מי שכבר קיבל אישור לייצר דבש אבל העז לעסוק גם בשיווק הדבש שהוא בעצמו מייצר, עלול לאבד את הרישיון באופן מידי (ואז יאלץ להאכיל את ילדיו הרעבים במלאי הדבש שנותר לו, אותו אסור לו למכור). בהתחשב בחוקים אלו, ברור למה לא קמים מתחרים לקרטל ששולט בשוק.

מבנה חוקי זה מתבסס על תקנות הגנה לשעת חירום שעדיין חלות בישראל מאז הקמתה. כידוע, במקרה שתפרוץ מלחמה כוללת נגד אויבינו, חשוב מאוד להבטיח אספקה שוטפת של דבש לכוחות הלוחמים.

כוורת של סתירות

מועצת הדבש מצידה מאמינה שקיומה הכרחי ושחשוב מאוד להסדיר את משק הדבש, עד שהיא מגייסת לטובתה שלל טיעונים סותרים: בתגובתה לעתירת "התנועה הליברלית החדשה" כנגד פעולותיה נכתב כי "הדבש המיובא אינו זול יותר מאשר הדבש האיכותי המיוצר ומשווק בישראל" (סעיף 33), דבר שלא מונע מהם לטעון כי  "פתיחת היבוא למוצרים זולים ונחותים מסין והודו, תביא לכך שרשתות השיווק לא יזדקקו לדבש הישראלי" (סעיף 34). הדבש המיובא אינו זול יותר ולכן כולם ירוצו לקנות אותו. הבנתם?

במכתב ששלחו נציגי מועצת הדבש למשרד החקלאות, הודגשה תרומתן של הדבורים לחקלאות על ידי האבקת הפרחים של הצמחים הגדלים בארץ: "אין בידינו ספק, כי ללא הסדרה רגולטורית של ענף הדבורים, יפגע אינטרס ציבורי חיוני מאין כמותו של האבקת הצומח… ללא דבורים לא יהיה צומח!! וללא הסדרת ענף גידול הדבורים לא יתקיים הענף". כלומר: יש מחסור בדבורים, ולכן הרגולטור צריך להתערב. אלא שבמסגרת מאבק משפטי אחר שניהלה מועצת הדבש, כתב עורך-הדין שלה כי ישנו מחסור הפוך: "במדינת ישראל קיים מחסור חמור במשאב הצומח, ולכן החשיבות הרבה בהסדרת מיקום הכוורות ומספרם בכל מקום". עקב עודף בדבורים ומחסור חמור בשטחי מרעה, חשוב להסדיר את חלוקתם, כי אין בארצנו מספיק צוף לכל הדבורים.

בכדי להשתכנע בטענות המועצה צריך להאמין שהדבש בחו"ל הוא גם זול יותר מאשר בארץ וגם באותו המחיר, וכן שיש מחסור בדבורים וגם עודף בדבורים ביחס לשטחים החקלאים. אכן, דבר דבור על אופניו.

מתקדמים לאחור

אם תיאור המציאות גורם לקורא תסכול או חשש, אזי אל דאגה, בקרוב המצב ישתנה. אלא שלצערנו הרב הוא עומד להשתנות לרעה. לפני כמה ימים פורסמה טיוטת חוק להסדרת רעיית דבורים ויצור דבש. החוק המוצע יעגן בחקיקה את סמכויות מועצת הדבש ואף ירחיב אותן. מועצת הדבש – שהיא, כזכור, חברה פרטית – תקבל את אותן סמכויות שיש בידיה היום, ועוד קצת. על פי סעיף שנראה על פניו הוגן וסביר, תוקם ועדת היתרים שתחלק למגדלים באופן הוגן ושקוף היתרים לגידול דבורים ברחבי הארץ. אלא מה? מי שהחזיק בהיתר במשך תקופה של עשר שנים או יותר, ימשיך להחזיק בו גם בעתיד. מכיוון שכמעט ואין קרקעות פנויות בארצנו, הרי שמגדלי הדבש הנוכחים ימשיכו להחזיק בזכויות הרעיה לגבי כמעט כל הקרקעות הזמינות וימשיכו לשלוט בשוק. הסיכוי שנראה יצרני דבש חדשים הוא קלוש.

אגרות הרישוי תמשכנה לזרום לקופת מועצת הדבש, ועובדי המועצה ימשיכו ליהנות ממשכורות נאות על חשבון הדבוראים ועל חשבון הצרכנים. על פי החוק החדש מגבלות השכר הנהוגות במגזר הציבורי לא תהיינה תקפות לגביהם. במצב שכזה, אפילו הממשלה לא תוכל להפריע לחגיגת השכר המתוכננת.

פלישה בחסות החוק

המחוקק הנועז לא מסתפק רק בזאת. על פי החוק המוצע, תקבל מועצת הדבש את הזכות לכפות את בעלי הקרקע להניח כוורות בשטחו גם ללא הסכמתו:

…ועדת ההיתרים רשאית לתת היתר אם לא ניתן אישור המחזיק, אם מצאה כי הוא נמנע ממתן האישור משיקולים שאינם נוגעים לעניין, כי הוא מתנה את האישור בקבלת תמורה בכסף או בשווה כסף ממבקש ההיתר, או כי עניינו של המחזיק, בהתחשב במשך התקופה בה הוא רשאי לעשות שימוש בקרקע, אינו גובר על עניינו של מבקש ההיתר. (סעיפים 7(א)(5) ו-7(ב)(1))

במילים אחרות, אם פרדסן המתפרנס ממכירת תפוזים מעונין לקבל מדבוראים תשלום תמורת הצוף החבוי בפרחי ההדרים שבפרדס אותו נטע, השקה וגידל, תהיה לו בעיה, כי החוק החדש יאסור זאת. נראה אם כן שבקרוב מאוד, כל הצוף בפרחי ישראל יופקע מרשות האזרחים והחקלאים ויעבור לבעלותה של מועצת הדבש: אם דבורה בבעלותך תינוק צוף מפרח בשדה –  אולי עברת על החוק; אם אפשרת לדבורה של אדם אחר לינוק צוף מהפרחים בשדה שלך – כנראה שעברת על החוק.

טיעון המחץ בעד החוק החדש, המופיע בדברי ההסבר המלווים את נוסח ההצעה, קובע שהסדרת ענף הדבורים הכרחית לא רק למען המגדלים, הצרכנים, החקלאים אלא אף לטבע עצמו מכיוון ש"לא יכולות כיום להתקיים דבורי הדבש בטבע". ללא רגולציה של דבורים, אפוא, אין דבורים. בהתחשב בכך שדבורים קימות למעלה ממאה מיליון שנים, כנראה שגם מועצת הדבש היא גוף ותיק בהרבה מכפי שנהוג לחשוב.

אפשר רק לקוות שכאשר יתנהל בכנסת דיון בין נציגי הציבור בנוגע לחוק המוצע, ישקלו אלה את טובת כלל האזרחים ששלחו אותם ובחרו בהם ולא רק את טובת הסקטור העוקצני של מגדלי הדבורים.

אורי עקביה הוא חוקר ב'פורום קהלת'. העמדות במאמר אינן משקפות בהכרח את עמדת פורום קהלת