דעה: חורים בחזון של פירון

זבוב לא עף וציפור לא צייצה כאשר שר החינוך פירון הציג את חזונו החינוכי בועדת החינוך של הכנסת • "צמצום פערים חברתיים וקידום סולידריות" הן ססמאות הנאות לכל-עת ופירון עושה בהן שימוש מעורר השתאות •  עבור מי שמצפה להצטיינות לימודית והישגים מדעיים צפויות ארבע שנים מתישות במיוחד

שר החינוך, שי פירון, הציג שלשום את החזון החינוכי שלו בפני חברי ועדת החינוך של הכנסת. עבור שר ממוצע, הופעה בפני הוועדה המפקחת על עשייתו עלולה להיות טבילת אש רצינית, גם אם הוא בא רק לפרוס את חזונו בקווים כלליים. לא כך פירון. מעבר להערות נקודתיות, לא נשמעה ביקורת מפי חברי-הכנסת על  החזון של פירון, ונאומו חוצב-הלהבות של השר הטרי הצליח לחדור גם אל ליבם הנוקשה של אנשי הזרוע המפקחת של הכנסת.

שלא במפתיע, המטרה הראשונה שהופיעה במצגת הייתה: "משרד החינוך יפעל לצמצום פערים חברתיים, לקידום שוויון ויצירת סולידריות בין כלל החברה הישראלית על מגזריה השונים ולקידום הטמעתו של אתוס יהודי ודמוקרטי משותף".

פירון, כמובן, לא המציא מטרה זו אלא רק קידם אותה אל ראש הרשימה. הכלים ליישום המטרה: תקצוב יותר דיפרנציאלי, קידום החינוך לאוכלוסייה הערבית (תוך מתן אוטונומיה חינוכית), הכנסת רשתות החינוך החרדיות אל החינוך הממלכתי, צמצום תשלומי הורים, ועוד. כמובן, אין אופוזיציה למדיניות צמצום פערים. למי יש לב להתנגד? מי יצעק: אבל ניסינו ולא הצלחנו; אנחנו לא יודעים לעשות את זה; איך בכלל עושים את זה? לא מפתיע, אם כן, שהמושגים 'קידום מצוינות' ו'חופש חינוכי' נעדרו לחלוטין מחזונו של השר, שכן מה הם מועילים, לכאורה, לצמצום הפערים?

כשפירון מדבר על צמצום פערים הוא מתכוון לשיוויון בהשקעות המשרד, לאו דווקא בתוצאות הלימודיות. אחד השינויים המרכזיים אותם הוא רוצה לקדם הוא נסיגה מתרבות המדידה וההערכה שהשתלטה על המשרד תחת כהונתו של סער. אך אף אחד לא שאל: כיצד, כבוד השר, אתה מתכוון לבדוק האם המיליארדים שלקחת מכיסנו ושפכת בפריפריה סייעו לצמצם פערים? אתה רואה בחינוך הרבה יותר ממבחנים וציונים, וזה בסדר, אבל מה תספר לנו עוד ארבע שנים? שראית במו עיניך כיצד התלמידים בפריפריה ערכיים יותר משהיו בעבר? במילים אחרות, מדיניות השר היא: נתקצב יותר ונקווה לטוב, לעולם לא נדע אם הצלחנו. העיקר שניסינו.

מה זה לתכלל?

פירון אינו סבור שצריכה להיות אופוזיציה בחינוך. לטענתו, יש להפריד את החינוך מהפוליטיקה ולחשוב על מטרות ארוכות טווח המשותפות לכולם. מילת המפתח בנאום (שחזרה לפחות 5 פעמים) הייתה: לתכלל: "משרד החינוך יפעל ליצירת שפה משותפת ומתכללת של כלל הגורמים המשפיעים על עולמם הפנימי, הערכים ובסיס הידע של ילדי ישראל". פירון רואה בדמיונו את כל גורמי החינוך בארץ, ואת נציגי כל המפלגות והמגזרים מתכנסים יחד תחת "שפה אחת ודברים אחדים", ומחליטים על מתווה חינוכי משותף ותכנית עבודה משותפת ו'הוליסטית', למען ילדינו, ולתפארת מדינת ישראל.

שר החינוך, שטרם חווה מאבק פוליטי, חושב שהוא יושב על כיסא מנהל בית-הספר כשסביב לשולחנו יושבים המורים הסרים למרותו. הוא רוצה גם לתכלל, וגם לשמוע את כולם ולספק את רצונם. כדאי לשר לזכור כי ישראל איננה פינלנד, וכי על כל תכנית לימודים יש ויכוח פוליטי סוער, בו יצטרך להכריע לכאן או לכאן.

פירון אף ממשיך את טעויות קודמיו בסוגיות כמו "טיוב המורים" במערכת החינוך, או "התאמת ההוראה למאה ה-21", בחושבו כי משרד החינוך ייטיב ליישמן באופן ריכוזי ללא מתן עצמאות וגמישות העסקתית ותקציבית לבתי-הספר עצמם.

כאמור, לאחר הנאום דיברו בשבח החזון לא רק חברי הוועדה אלא גם נציגי ההורים והסתדרות המורים. כולם מהללים את החזון ורק מייחלים ליישומו. בניגוד למשרדים אחרים, משרד החינוך הצליח לחמוק מחרב הקיצוצים, כאשר הפגיעה היחידה היא בתוספות המתוכננות לשנתיים הקרובות להגדלת תקציב החינוך. הסיבה לכך היא שתקציב החינוך נחשב משום מה כמעודד צמיחה בעתיד, למרות שאין לכך שום סימוכין והוכחות מחקריות. בתשתיות הפיזיות של משרד התחבורה, שתועלתן לצמיחה איננה מוטלת בספק, ישנו קיצוץ, אבל החינוך הוא נשמת אפנו ובו אין לגעת.

אם שר החינוך באמת רוצה לשפר את החינוך בפריפריה, מוטב לו לחשוב מחוץ לקופסה. לא שפיכת הכסף תעשה זאת, כפי שלא הועילה עד עתה, אלא צמצום מעורבותה של המדינה ומתן אפשרות לגורמים הפרטיים בשטח לנסות את כוחם. בניגוד לתושבי המרכז, להם יש מגוון אפשרויות חינוכיות פרטיות, דווקא תושבי הפריפריה כבולים למערכת החינוך נעדרת התחרות וחסרת התמריצים לשיפור. הגברת אחריותם של ההורים לחינוך בניהם היא צעד ראשון לצמצום הפערים בין החופש היחסי של השכבות החזקות, ובין התלותיות המוחלטת של תושבי הפריפריה.