הקשר העיראקי: בגדאד וההתקוממות בסוריה

לאחר שלושה עשורים של עוינות, מתקרבות בגדאד ודמשק האחת לשנייה. הידידותהותנעה עם תחילת הלחימה בסוריה, ומגיעה על רקע השתייכותו השיעית של ראש-ממשלת עיראק

לאחר קרוב לשלושה עשורים של עוינות, מתקרבות בגדאד ודמשק האחת לשנייה. הידידות הפוליטית הותנעה עם תחילת הלחימה בסוריה, ומגיעה על רקע של היסטוריה ענפה של ראש ממשלת עירק, אל-מאלכּי השיעי, עם סוריה ואיראן. האינטרס העירקי נוגע ליציבות האזור כולו, המעורערת היום מן היסוד על-ידי קבוצות המזוהות עם אל-קאעידה בסוריה ועירק

התערערות מסוכנת. טנק סורי ברחובות חאלב

"עירק מסייעת לחיזוק משטרו הנצור של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בכך שהיא נותנת לנשק איראני וללוחמים לעבור דרכה אל סוריה". כך האשים במרץ האחרון מזכיר המדינה ג'ון קרי.

התקשורת העולמית התמקדה עד עתה בסיוע האיראני למשטר אסד ובסיוע התורכי והמערבי למורדים ולפליטים, אך התעלמה מרכיב נוסף בתמונה המלאה: המעורבות העירקית. איך הגיע הציוד האיראני לסוריה? כיצד אנשי משמרות המהפכה והבּסיג' שמו פעמיהם אליה? הדרך הגיאוגרפית הנכונה והבטוחה להעברת סיוע לאסד מטהראן היא דרך עירק, בוודאי לא דרך תורכיה ומדינות המפרץ שתומכות במורדים. הממשל העירקי הפדרלי בראשות נורי אל-מאלכּי מעלים עין אם לא מנגיש בחשאי את המרחב האווירי והקרקעי להעברת ציוד וכוח אדם איראני לטובת שרידות אסד, למורת רוחם של תורכיה, האיחוד האירופי וארה"ב.

ערב פרוץ ההתקוממות בסוריה, היו יחסי מאלכּי-אסד עוינים לכאורה. באוגוסט 2009 ספגה בגדאד התקפת מרגמות, ושלוש מכוניות תופת התפוצצו בו-זמנית לתוך בנייני משרד האוצר, החוץ וההגנה, וגרמו ליותר מ-100 הרוגים ומעל ל-500 פצועים. כמה ימים לאחר מכן קראו עירק וסוריה לשגריריהן לשוב לארצם, לאחר שבגדאד חשפה הודאה מוקלטת שקשרה לקמפיין הפיצוצים שני בכירי בעת' עירקים גולים בסוריה. רק שלוש שנים לפני-כן, חצי-שנה לאחר שנבחר במאי 2006 לראשות ממשלה, כונן אל-מאלכּי עם אסד יחסים דיפלומטיים לאחר עוינות ארוכה בין המדינות, שנמשכה מ-1982.

בשאר אסד נתן לאסלאמיסטים סונים – שמזהים עצמם עם אל-קאעידה –  אור ירוק לחצות את הגבול מזרחה ולייצר פיגועי ראווה לא מתוך רצון לפגוע באל-מאלכּי, אלא מתוך שאיפה להתיש את הנוכחות האמריקנית בעירק, מחשש שוושינגטון סימנה אותו כדיקטטור הבא בתור לחיסול במסגרת תכנית הנחלת הדמוקרטיה באזור והפלת הציר האיראנו-סורי.

הולך בין הטיפות. ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מאלכי

מניטרליות לתמיכה

באופן רשמי השתדל אל-מאלכּי בתחילה להציג מדיניות ניטרלית. כך, למשל, בהצבעה על השעיית סוריה מהליגה הערבית בנובמבר 2011, 18 מדינות הצביעו בעד, לבנון ותימן התנגדו, ועירק היחידה שנמנעה. מעבר לשאיפה להימנע מלהציג מדיניות חוץ מתריסה נגד איראן או ארה"ב, עמדה זו משקפת את שאיפת אל-מאלכּי השיעי להימנע ממתיחות בין-עדתית פנימית עם המחנה הערבי-סוני והמחנה הכורדי התומכים במורדים הסוריים. "אימוץ עמדה ניטראלית היא הדרך העדיפה לעירק בהתחשב באי-היציבות הפנימית שלה", הצהיר חבר ועדת יחסי החוץ בפרלמנט העירקי ארכּאן זבּארי.

והנה, כאשר החל מצב העניינים להידרדר, עבר אל-מאלכּי לתמוך באסד וליישר קו עם האיראנים. בחודשים שלאחר תחילת ההתקוממות החליפו ביניהן עירק וסוריה כמה משלחות דיפלומטיות, כולל ארבע משלחות סוריות מסחריות שהתארחו בעירק, ונחתמו מספר עסקאות. עירק היא אחת השותפות המסחריות העיקריות של סוריה, עם יצוא לסוריה בסדר גודל של 3 מיליארד דולר ב-2010, והשקעה בת כ-400 מיליון דולר ביותר מ-30 מיזמים. בסוף מאי 2011 ביקר שר החוץ הסורי וליד אל-מועלם בעירק, ואף פגש את אל-מאלכי עצמו. בנוסף, מאז פרוץ ההתקוממות, עזרה עירק לסוריה בהקלת הסנקציות הכלכליות, למשל על-ידי אספקת דלקים, נפט ומוצרים נוספים, סייעה לה בהלבנת כספים דרך בנקים עירקיים בסוריה, וכאמור התירה לאיראן להעביר דרכה באוויר וביבשה ציוד צבאי וכוח אדם.

גם הרטוריקה העירקית החלה להפגין תמיכה במשטר אסד. באוגוסט 2011 טען אל-מאלכּי בחגיגות יום השנה ה-30 להקמת ארגון אל-בּדר – כיום מפלגה עירקית-שיעית ובעבר ארגון צבאי שקיבל מקלט באיראן ולחם לצידה במלחמת איראן-עירק – כי "אין ספק שישראל מחכה שמדינות ערב ייקרעו ומצפה שהן תחלשנה מבפנים … ישראל והציונים יהיו למרוויחים הראשונים והגדולים מתהליך זה".

בהמשך החודש פרסמה לשכת אל-מאלכּי אזהרה כי "האביב הערבי" עלול להפוך ל"סתיו" ולהוביל להסכם "סייקס-פיקו" חדש, תזכורת להסכם הבריטי-צרפתי מ-1916 שתכנן את חלוקת האימפריה העות'מאנית בידי שתי אימפריות אירופיות. בפברואר 2013 השמיע אל-מאלכּי מסרים חד-משמעיים עוד יותר בראיון ל-אל-שרק אל-אוסט, כשטען כי אסד נלחם כעת מלחמה עדתית, ובניגוד לסדאם לנשיא הסורי "יש ראייה פוליטית מפוכחת יותר", וכי "לא המשטר ולא האופוזיציה יכולים לחסל סופית אחד את השנייה … הצעד המסוכן ביותר בתהליך זה הוא שניצחון האופוזיציה יחולל מלחמת אזרחים בלבנון, קיטוב בירדן ומלחמת עדות בעירק".

אל-מאלכי נמנע בכל-מחיר. פיגוע מכונית-תופת בבגדאד, 2007. צילום: Jim Gordon

מזרח-תיכון חדש

כפי שמשתמע מדבריו, הסבר מרכזי לתמיכת בגדאד בדמשק מצוי בחלוקה השיעית-סונית של המזרח-התיכון. אל-מאלכּי חושש כי אחרי שצבא המורדים, הכולל קבוצה של אל-קאעידה (ג'בּהת אל-נוסרה, "חזית הניצחון לאנשי סוריה הגדולה"), ישתלט על סוריה, יגיע תורה של עירק וגל של לוחמים סונים יחצה את הגבול כדי לעורר את מלחמת האזרחים שמאיימת להתפרץ מאז הפלישה האמריקנית.

כך, גם עיתון אל-אהראם המצרי טען על בסיס דברי אל-מאלכּי באוגוסט 2011, כי מקריאה קפדנית של דבריו מתגלה ש"השיעים העירקים לא יהיו מוכנים לשלם את החשבון על הדחת אסד ויצירת משטר סוני בסוריה או לראות את סוריה מתחלקת לנגד עיניהם בין העדות המרכיבות אותה".

במרץ האחרון הגיע לבגדאד מזכיר המדינה ג'ון קרי ללא הודעה מוקדמת, והשתדל אצל אל-מאלכּי שיקפיד על הטיסות האיראניות העוברות דרך עירק. אך הודעת מפקד הסניף העירקי של אל-קאעידה ("מדינת עירק האסלאמית") באפריל על איחוד כוחות עם ג'בּהת אל-נוסרה, רק חיזקה את האינטרס של אל-מאלכּי שלא לתמוך במאמצי ארה"ב להפיל את משטר אסד. ב-9 באפריל כתב אל-מאלכּי ב-וושינגטון פוסט, כי הוא לא מצליח להבין את האמונה הרווחת בארה"ב, כי כל תוצאה בסוריה שתדיח את בשאר אל-אסד מהשלטון עדיפה מהסטטוס קוו … סוריה הנשלטת בשלמותה או בחלקה על-ידי אל-קאעידה ותומכיה, תוצאה שנהיית סבירה עם הזמן, תהא מסוכנת לשתי המדינות יותר מכל מה שראינו עד עתה. אמריקה צריכה לזכור כי תוצאה לא-צפויה של חימוש המורדים שלחמו בסובייטים באפגניסטן הייתה הפיכת המדינה לשלטון הטאליבּן ואל-קאעידה.

היסטוריה של קשרים

כדאי לזכור כי שרידותו של אל-מאלכּי תלויה יותר בלגיטימציה העירקית-שיעית והאיראנית, מאשר בגיבוי תורכי, סעודי או אמריקני, ויש לו קשרי עבר ענפים עם האיראנים והסורים. אל-מאלכּי נבחר לראשות הממשלה כמזכ"ל המפלגה השיעית העירקית אל-דעוה ("הקריאה/ההטפה האסלאמית"), מפלגה שתמכה בעליית חומייני לשלטון באיראן, העבירה ב-1979 את מפקדותיה לטהראן, ובמלחמת איראן-עירק נתמכה על-ידי איראן בהתקוממותה נגד סדאם חוסיין הסוני. גם היום מקבלת אל-דעוה תמיכה פיננסית מאיראן. אל-מאלכּי עצמו, לאחר שהתגלה כחבר אל-דעוה שהוצאה מחוץ לחוק, קיבל מחסה בסוריה בשנים 1982-1979, לאחר מכן באיראן עד 1990, אז חזר לדמשק, שם נשאר עד פלישת כוחות הקואליציה בראשות ארה"ב לעירק והפלת משטר סדאם ב-2003. כששהה בסוריה עבד כקצין פוליטי של אל-דעוה ופיתח קשרים הדוקים עם חיזבאללה ועם איראן.

על כל פנים דאגתו של אל-מאלכּי מובנת בהחלט. נפילת משטר קדאפי בלוב ערערה את יציבות המגרבּ כשהובילה לטלטלה אזורית ולהתפשטות נשק ומחבלים באזור זה. לא מופרך להניח כי נפילת אסד עשויה להמיט תוצאה דומה על האזור כולו, כולל ישראל. על ארה"ב לקחת ברצינות את דאגות אל-מאלכּי בעניין מעורבות אל-קאעידה בסוריה ובעירק. תמיכתו באסד נובעת, בין השאר, ממודעות להשלכות הפוטנציאליות של התמוטטות המדינה הסורית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר