מערכת החינוך באה לעזרת התלמידים ומלמדת ברשת שימוש במילון. חידה: באיזה גיל ולאיזה צורך נדרשת מיומנות זו?
הסרטון למטה הוא תוצאת יוזמה מבורכת של משרד החינוך – לסייע לתלמידים להשתמש במילון עברי. לומדים בסרטון דברים חשובים בהחלט, כגון: האות ז' במילון משמעותה שהמילה בזכר, האות נ' משמעותה שהמילה בנקבה; בסוף הערך מופיעות נטיות המילה; יש כתיב חסר וכתיב מלא, יש סוגים שונים של הגדרות, ועוד.
אכן יוזמה מבורכת. אך אליה וקוץ בה: הסרטון, שנראה ונשמע כמיועד – וזאת אנו אומרים בנדיבות רבה – לתלמידי כיתה ו', מיועד כהכנה לבגרות בלשון.
ועוד בעיה קטנה: שימוש במילון הוא עזר טכני למקצוע הלשון. כיצד הפך ההיבט הטכני לחומר הלימוד עליו נבחנים? מה ממתין לנו בשלב הבא של רידוד הבגרות? בחינה על חידוד דקדקני של עפרונות? על דפדוף נכון בספר? על שימוש נכון במחשבון במתמטיקה?
ועוד נתמהה: בקצת יותר מעשר דקות, מכסה הסרטון חומר שהניקוד עליו בבחינה הוא עשר נקודות.
אין צורך ביחידות בגרות רבות בחשבון כדי לפתור את השאלה הבאה: מה הציון שמקבלת מערכת החינוך הישראלית, כאשר עשר נקודות בבגרות ניתנות על שימוש במילון הנלמד בעשר דקות, ואשר התלמיד היה צריך להכיר עשר שנים קודם לכן?
התשובה (לא במהופך): אולי קצת קשה לחשב במדויק, אבל התוצאה מתחילה במינוס.
תצחקו כמה שאתם רוצים, אבל אין לכתוב "נתמהה" אם כוונתכם לכתוב בגוף ראשון, רבים, אלא "נתמה".
אסתייג ואכתוב כי הצורה "אתמהה" או "אתמהא" אכן קיימת במדרשים ובמשנה, אך היא משמשת כשם עצם, ואילו במשפט לעיל מדובר, כפי הנראה, בפועל.
אם כבר, יש לשנות את תכנית הלימודים בלשון, ולהשיב את לימודי הניקוד, שכן אלה ישפיעו באופן ישיר על שגיאות הכּתיב של תלמידינו ושל מבוגרינו.
בקורס קצינים בבה"ד1 עושו לנו מבחן דיפדוף בספר שאינני זוכר מה הוא היה אבל הוא היה מסודר לפי א-ב'.