עשר ההפרכות לעלילת א-דורה

לפני עשרה ימים, ובאיחור של למעלה מ-12 שנים, פרסמה ועדת הבדיקה הממשלתית של המשרד לעניינים אסטרטגיים את הדו"ח שגיבשה בשמונת החודשים האחרונים בעניין פרשת א-דורה.

הדו"ח, המונה 36 עמודים ו-12,791 מילים, מורכב ברובו מהממצאים, סימני השאלה, ההוכחות וההפרכות שסיפקו לאורך השנים שורה של חוקרים עצמאיים – הבולטים שבהם הם הפיסיקאי נחום שחף, העיתונאית הגרמניה אסתר שפירא, והרופא ד"ר יהודה דויד – שמצאו איש איש בדרכו חורים, סתירות, מניפולציות ושקרים בגרסת ערוץ הטלוויזיה 'פראנס 2', זאת לצד עדויות נוספות של רופאים וקצין-צה"ל המחזקים את הממצאים.

פרסום הדו"ח הוביל לשתי תגובות תקשורתיות שונות. מצד אחד בישרה העיתונות הפופולרית (ידיעות אחרונות, ישראל היום, מעריב) בכותרות צבעוניות וכפולות על הפרכת עלילת א-דורה. מנגד, הופיעו כתבות, ראיונות וטורים רבים, בעיקר בעיתונות המחשיבה עצמה כאיכותית ('הארץ', 'לונדון וקירשנבאום') שהתאפיינו ביחס מזלזל, ציני וסקפטי, המבקש לגמד את ממצאי הדו"ח ולהמשיך לקדם את הטענה לפיה חיילי צה"ל הרגו את מוחמד א-דורה בצומת נצרים ב-30 לספטמבר.

אם כן, מחלוקת, אך איזה צד משכנע יותר? לצורך בדיקה קראתי את הדו"ח שלוש פעמים וצפיתי מספר פעמים בסרטוני הוידאו הרלוונטיים. המסקנה חד-משמעית: העדויות נגד הנראטיב הפלסטיני פשוט רבות ומשכנעות מדי. כל אדם סביר, שאיננו אטום לראיות, שיקרא את הדו"ח ויצליב אותו עם צפייה בסרטונים, ישתכנע כי פרשת א-דורה היא עלילת דם. עלילת א-דורה רצופה בסתירות, חורים וסילופים; רק הלהט האנטי-ישראלי והסטנדרטים הכפולים כלפי ישראל ממשיכים להזין את הפרשה גם לאחר שהופרכה.

הנראטיב של אנדרליין

ב-30 לספטמבר 2000 שידרה רשת הטלוויזיה הצרפתית 'פראנס 2' כתבה של הכתב שארל אנדרליין, שביקשה להציג תקרית במהלכה ירו חיילי צה"ל במוצב שבצומת נצרים באב ובנו. בכתבה מופיעים צילומי וידאו שנעשו על-ידי הצלם הפלסטיני טלאל אבו-רחמה, לצד קריינות של אנדרליין, שערך והביא את הכתבה לשידור. אנדרליין היה ביום התקרית ברמאללה וכתבתו התבססה כולה על צילומיו ועדותו של אבו-רחמה.

בכתבה טען אנדרליין כי ילד בשם מוחמד א-דורה, ואביו ג'מאל, נקלעו לקו האש בסמוך למוצב צה"ל בצומת נצרים. על-מנת להתגונן מפני הירי של חיילי צה"ל הסתתרו השניים מאחורי חבית בטון כשמאחוריהם קיר בלוקים, שם ספגו אש במשך דקות ארוכות. הצילומים לוו בקריינות של אנרדליין שטען, לרקע קולות ירי, כי: "כאן ג'מאל ובנו מוחמד מהווים מטרה לאש המגיעה מהעמדה הישראלית … סבב אש חדש, מוחמד מת ואביו פצוע קשה".

בסוף הכתבה המצולמת נראה הילד שוכב בלא נוע על הקרקע, בעוד ראשו של האב נע בצורה המאפיינת טשטוש חושים של אדם שנפגע קשה. אבו-רחמה טען כי התקרית נמשכה כ-45 דקות, אולם קטעי הצילום שסיפק הכילו רק 27 דקות מצולמות, ומתוכן 55 שניות בלבד המציגות את הילד ואביו מסתתרים מאחורי חבית בעת שנראים סימני פגיעה בקיר שמאחוריהם. בשום שלב בקטע המצולם לא נראים סימני פגיעה בשניים, ובקטע המצולם האחרון, שכולל שניות ספורות ולא נכלל בכתבה (אך נחשף במסגרת הליך משפטי בצרפת), נראה הילד מזיז את רגלו וידו לאחר שכביכול נהרג.

עשר ההפרכות לעלילת א-דורה

הסתירות והחורים בעלילת א-דורה רבים ומגוונים (בליסטיים, רפואיים, ויזואליים, נסיבתיים, ולוגיים). מתוך המגוון נתמקד ב-10 נקודות מרכזיות.

1. זווית הירי. כפי שנחשף על-ידי הפיסיקאי נחום שחף, וכפי שמוכיחים הסרטונים שצולמו על ידי סוכנויות רויטרס ואיי-פי, ג'מאל א-דורה והילד שלצדו ניצבים מאחורי חבית הבטון כשהם מוגנים. מזווית זו הם לא יכולים להיפגע מירי שהגיע מכיוון המוצב הצה"לי בצומת נצרים. טענה זאת ניתן לראות בבירור החל מדקה 3:34 של הסרטון המוצג כאן (להלן 'סרטון א'):

 בשחזור האירוע בתחקיר הצהלי הילד ואביו שהיו מיוצגים באמצעות דמויות ירי היו מוגנים מכיוון העמדה הישראלית ותוצאות דומות התקבלו בניסויים נוספים שערך שחף בהם שולבו ילד ואדם מבוגר. בשחזור התברר שקליעים מכיוון העמדה הישראלית, אם היו נורים לכיוונו של הילד, לא היו יכולים לחדור את חבית הבטון. בנוסף, בצילומי הפלסטינים התברר שאין חורי יציאה בחבית מכיוון עמדת צה"ל לכיוון ג'מאל א-דורה והילד.

2. זווית הפגיעה של הקליעים בקיר הבלוקים. לאורך כל הקטעים המצולמים, הן אלו שהוצגו בצורה חלקית על ידי אנדרליין ו'פראנס 2', וכן בקטעי הצילום הנוספים שהוכרחו לספק (בניגוד לרצונם) במסגרת דיון משפטי בצרפת, נראים סימני פגיעה בודדים בקיר הבלוקים שמאחורי האב ובנו. לו היה הירי מתבצע מכיוון המוצב הצה"לי, היו צריכים סימני הפגיעה שעל הקיר להיות אלפיטיים, וענן האבק שיצרו הפגיעות אמור היה להיות גדול יותר ולנוע מכיוון המוצב והלאה (כלומר מצד ימין של המסך לצד שמאל).

בפועל, סימני הפגיעה על הקיר היו עגולים, וענן האבק שנוצר עם הפגיעה הוא קטן וכמעט עגול לחלוטין. מכאן עולה בבירור כי הירי בוצע מזווית אנכית לקיר הבלוקים – דהיינו, מן המקום בו היו ממוקמים החמושים הפלסטינים ולא חיילי צה"ל. המחשה ניתן לראות היטב בסרטון א' החל מדקה 5:35.

לא מדובר בהשערה לוגית בלבד. כחלק מהחקירה ביצע שחף סדרה של ניסויי ירי מזויות שונות לעבר קיר בלוקים וחבית בטון דומים לאלו מזירת האירוע. תיעוד של הניסויים מופיע בחלק 2 של סרטה של אסתר שפירא "א-דורה – הילד, המוות והאמת" (להלן סרטון ב'), ואימתו את המסקנות. ראו בסרטון הבא החל מדקה 4:14:

3. תזוזת הילד לאחר "מותו". כתבתו של אנדרליין מסתיימת בהכרזה של הכתב לפיה "מוחמד מת ואביו פצוע קשה" על רקע תמונת הילד שוכב בלא ניע. אך הסרטון המלא, ששוחרר על ידי 'פראנס 2' בהוראת בית-משפט בצרפת, חושף כי הקטע המצולם (שהושמט מהכתבה של אנדרליין) מסתיים בתזוזה של הילד לאחר שכביכול נהרג מהירי. זאת כפי שניתן לראות בסרטון א' החל מדקה 8:17. אנדרליין טען כי השמיט את הקטע מכיוון שמדובר היה בפרפורי הגסיסה של הילד וכי המראות היו קשים מדי עבור הצופים.

4. העלמות כתם אדום מרגלו של הילד במהלך הסרטון. כתם דם (כפי הנראה פיסת בד אדומה שהוחזקה על-ידי הילד) שהופיע במהלך הצילומים על רגלו של הילד נעלם כעבור מספר שניות ומופיע בהמשך על בטנו. גם בסיום הסרטון, לאחר שכביכול נהרג, לא מופיע כתם דם על רגלו של הילד. ראו סרטון ג', החל מדקה 0:10.

5. הוספת כתמי דם בזירה למחרת התקרית. אולי ההוכחה המובהקת ביותר למניפולציה מכוונת, היא הסתירה בין צילומי מקום האירוע לאחר התקרית, שבהם נראית הרצפה שליד חבית הבטון נקייה ובלא סימני דם, לבין צילומים שנעשו במקום למחרת, ובהם כתם דם דווקא במקום בו ניצב ג'מאל, ולא במקום בו ניצב הילד. כפי שניתן לראות בסרטון ג' החל מדקה 1:02.

אבו רחמה טען כי הילד דימם מבטנו במשך 15-20 דקות לפחות עד שהגיע אליו האמבולנס. ג'מאל טען כי בנו נפגע מכדור שחדר לבטנו ויצא דרך גבו. ד"ר מוחמד טאוויל, אשר לטענתו קיבל את הילד בבית החולים, דיווח כי איבריו הפנימיים של הילד יצאו מתוך בטנו. אם הדיווחים הללו נכונים, קשה מאוד להסביר את העדר הדם מהקיר, הקרקע או החבית בצילומים שבזמן ומיד לאחר האירוע.

6. הגעת הגופה לבית החולים שיפא בשעה 10:00. כפי שניתן לקרוא בעמוד 8 של דו"ח ועדת הבדיקה, וכפי שמופיע בסרטה המלא של אסתר שפירא "א-דורה – הילד, המוות והאמת", דיווחי התקשורת מיום התקרית ומהיום למחרת, וההצהרות שנמסרו מגופים מעורבים, חושפים סתירות רבות לגבי שם הילד, גילו, משך התקרית, שעת האירוע, פרטים הקשורים להגעת הילד לבית החולים שיפא בעזה, הפצעים אשר הוא וג'מאל סבלו מהם ומועד הלוויית הילד.

במיוחד מעניין לגלות כי הרופא שכביכול קיבל אותו בבית-חולים שיפא הצהיר כי הוא הגיע בשעה 10:00 בבוקר, הרבה לפני הזמן שבו לכאורה התרחשה התקרית בצומת נצרים.

7. הסתירה והזיופים בדו"חות הרפואיים. הדו"חות הרפואיים והפתולוגיים מבית חולים שיפא בעזה ומבית-חולים 'המלך חוסיין' בירדן, אליו הועבר ג'מאל, רצופים בסתירות והצהרות שאינן סבירות מנקודת-מבט רפואית. סביר מאוד שחלק מהפציעות והצלקות שג'מאל טען שנגרמו במהלך התקרית, נגרמו כתוצאה מתקיפה שחווה ג'מאל ב-1992 על-ידי פלסטינים חמושים בסכינים ובגרזנים, ומהניתוחים שעבר בעקבות התקיפה בבית-חולים ישראלי ב-1994.

בדו"ח הרפואי מבית חולים 'המלך חוסיין', אותו הציג א- דורה ב-2004, כתוב כי הרופאים הבחינו ב"צלקות ישנות ביד ימין, וקרע ישן בעצב הגומד הימני", בעוד שהדו"ח הרפואי מאותו בית-חולים, שהוגש על-ידי הצוות המשפטי של ג'מאל לבית-המשפט הצרפתי ב-2011 אינו מכיל משפט זה ומעלה חשד לזיוף. לקריאה נרחבת בנושא מומלץ לקרוא את עמודים 23-28 בדו"ח, הכוללים את עדויותיהם של ד"ר ריקארדו נחמן, סגן מנהל המרכז הארצי לרפואה משפטית, ושל ד"ר יהודה דויד.

8. אין צילום של הפגיעה בג'מאל ובילד. אם מתעלמים מהקריינות של אנדרליין, שביקשה למסגר את פרשנות הצופים, הקרנה איטית של הצילומים מגלה כי בסרט עצמו ניתן לזהות רק פגיעות קליעים על הקיר שמאחורי השניים. באף קטע מצולם לא ניתן לראות פגיעת ירי בג'מאל א-דורה ובילד.

9. במהלך התקרית שהו עשרות פלסטינים בין צה"ל ומיקומם של ג'מאל והילד – כפי שניתן לראות בקטעי צילום רבים, למשל החל מדקה 6:23 של סרטון א', עשרות אנשים נמצאו בשטח שבין מוצב צה"ל בצומת נצרים לבין הנקודה בה הסתתרו ג'מאל והילד. במהלך הצילומים של רויטרס ואיי-פי ניתן לשמוע גם פרקי זמן ארוכים בהם אין ירי. אותם עשרות פלסטינים מצולמים כשהם נוכחים במקום בלא כל חשש, ובהמשך הם עוזבים את המקום בריצה ועוברים על פני ג'מאל והילד. בהנחה שלא מדובר בסצנה מבוימת, מדוע לא עזבו ג'מאל והילד את הנקודה במהלך ההפוגות בירי? כמו כן, מדוע לא סייעו להם עשרות הנוכחים להימלט?

10 עדותו של טלאל אבו רחמה ביחס לאיסוף הקליעים. אבו רחמה טען בתחילה כי המשטרה הפלסטינית מחזיקה בקליעים שפגעו בא-דורה ובילד. לאחר שהתברר שאין זו אמת, העלה אבו רחמה את הטענה התמוהה לפיה 'פראנס 2' מחזיקה בקליעים, ולאחר מכן הוסיף את האמירה כי "יש לנו את הסודות שלנו … איננו יכולים למסור דבר". ב'הארץ' קראו לכך ראיה נסיבתית שלא מוכיחה דבר ביחס לא-דורה ולתקרית, ובכל זאת, כאשר מסתבר כי האדם שצילם את האירוע, ושעל סמך צילומיו ועדותו נבנתה והורכבה הכתבה, משקר ביחס לתקרית עצמה, משהו באמינות הנראטיב ראוי להיסדק אפילו אצל "אנשים חושבים". את אבו-רחמה מגמגם, משנה גרסאות ומצחקק במבוכה משנתפס ניתן לראות החל מדקה 10:11 בסרטון א'.

כשנראטיב מתנפץ

כאמור מגוון העדויות, ההפרכות, הסתירות והצילומים שהוצגו מראים עד כמה מחוררת, לא אמינה ומסולפת היא עלילת א-דורה. נקודות 1 ו-2, כלומר סוגיית היעדר זוית ירי מהמוצב הצה"לי לנקודה שבה שהו ג'מאל והילד מאחורי חבית הבטון, וכן זוית הפגיעה של הקליעים כפי שהיא מתועדת בסרטון שצילם אבו-רחמה – מוכיחות מעבר לכל ספק סביר כי גם אם האירוע לא בוים, השניים לא יכלו להפגע מאש חיילי צה"ל.

העובדה שהילד נראה זז לאחר שכיכול נהרג, שכתם אדום על מכנסיו הופיע ונעלם, שכתם דם הופיע למחרת מבלי שהיה שם קודם, העובדה שלא נראית פגיעת ירי בשניים, הסתירות בדו"חות הרפואיים, בדיווחים על שעת הגעת הגופה לשעת האירוע, והשקרים בדברי אבו רחמה, מובילים כל בוחן בלתי-משוחד למסקנה כי האירוע בוים ושעלילת א-דורה היתה למעשה עלילת הדם הראשונה והחמורה ביותר של המאה ה-21.

אולי לא נדע לעולם אם עבור עלילת א-דורה הוקרב ילד פלסטיני בן 10-12 למטרת קמפיין שנאה אנטישמי, על-ידי ירי מכוון של חמושים פלסטינים, או שג'מאל א-דורה והילד לקחו חלק בסצנה פאליוודית מבוימת מתחילתה ועד סופה. כך או אחרת, שלל הסתירות, ההפרכות והנתונים לא מותירים מקום לספק כי הילד בצילום לא נורה על-ידי חיילי צה"ל, וככל הנראה כלל  לא נורה ונהרג באותו היום בצומת נצרים.