ההיבריס הביורוקרטי ושקיעתה של הבורסה הישראלית

ניסיונם של גורמים מוסדיים לכפות על  יו"ר ומנכ"ל מאלנוקס, איל ולדמן, לוותר על אחד מתפקידיו הניב את התוצאה הגרועה ביותר מבחינתם: מלאנוקס החליטה למחוק את מנייתה מהמסחר בבורסה התל אביבית הגוועת שאיבדה את אחת המניות הנסחרות ביותר.

בבורסה אל תהיה צודק – תהיה חכם. ניסיונם של גורמים מוסדיים לכפות על  יו"ר ומנכ"ל מלאנוקס, איל ולדמן, לוותר על אחד מתפקידיו הניב את התוצאה הגרועה ביותר מבחינתם: מלאנוקס החליטה למחוק את מנייתה מהמסחר בבורסה התל אביבית הגוועת שאיבדה את אחת המניות הנסחרות ביותר בבורסה.

 Harald Groven באדיבות
Harald Groven טובעים בבירוקרטיה; באדיבות

זה היה מאבק עם שפע אגו ולא מעט כסף, אך בשורש הדברים היה משהו פשוט יותר: צורת החשיבה אכולת-הרגולציה של הגורמים המוסדיים גרמה להם להתנהל בדקדקנות שמתאימה לרגולטור אובססיבי ולשכוח שיש חברות שדווקא יש להן אפשרויות אחרות. (כתב: אורי רדלר)

את שורשי המשבר ניתן לאתר בשנת 2012. מלאנוקס, חברת מוליכים-למחצה המתמחה בקישוריות במהירות גבוהה (אינפיניבנד, אתרנט) לשרתים ולאחסון, צומחת בעקביות משך שנים ארוכות. בשנים האחרונות זינקו הכנסות החברה מכ-155 מיליון דולר בשנת 2010 לכ-501 מיליון דולר בשנת 2012. עם זאת, ברבעון האחרון של שנת 2012 היו תוצאות החברה מאכזבות וברבעון הראשון של שנת 2013 אף רשמה החברה הפסד.

מניית החברה בבורסה הישראלית רושמת עליה מתמדת מאז סוף שנת 2008. עם זאת, בשנת 2012 חוותה, נוסף על העליה הרגילה, גם התנפחות בלתי מוצדקת בעליל בבורסה התל־אביבית. ההתנפחות דעכה החל בספטמבר 2012, אך בעלי המניות—חלקם לפחות—נותרו עם תחושה כאילו רומו. טוב יותר היה, סברו חלקם, אילו היה העסק מנוהל על־ידי מישהו הממוקד יותר במשקיעים ובבורסה ופחות בטכנולוגיה.

הכלי ליישום הרעיון היה דו"ח של חברת הייעוץ אנטרופי. חברת הייעוץ מעניקה ייעוץ לגופים המוסדיים, וביניהם בעלי מניות כמו "כלל פיננסים," "מגדל" ו"פסגות," כיצד להצביע באספות הכלליות של בעלי המניות. הנחייתה כאן הייתה ברורה: לפעול כדי להדיח את ולדמן מתפקיד היו"ר. הנחת המוצא הייתה שוולדמן יקים קול זעקה, אך רוב בעלי המניות יאשרו את התביעה להדיחו. ולדמן אמנם איים למחוק את מניית מלאנוקס מהמסחר בבורסה בתל־אביב, אך המוסדיים סברו כי מדובר באיומי שווא. סבירות נמוכה, קראו לזה.

איל וולדמן
איל וולדמן מנכ"ל ויו"ר מאלנוקס

ואז, לפתע פתאום וללא כל אזהרה, התברר שהסבירות דווקא גבוהה מאוד. וולדמן החליט לומר שלום לרגולטורים, לסוחרים, למוסדיים ולכל הגבעטרון הזה, ולמחוק את מלאנוקס מהבורסה בתל־אביב. המוסדיים זעמו כאישה נבגדת: "ולדמן לא מעוניין, משיקולי אגו צרים, להתנהל בצוותא עם מנכ"ל דומיננטי בסדר גודל עולמי או יושב ראש אקטיבי," אמר יניב פגוט, האסטרטג הראשי של קבוצת איילון. "אנו סבורים כי המעשה של ולדמן מסוכן ומהווה תקדים לחברות דואליות אחרות שעלולות לנצל כל ויכוח עם הרגולטורים המקומים, על מנת למחוק את מניותיהם ממסחר בבורסה המקומית."

תדהמתם של האנליסטים ואנשי המשקיעים המוסדיים הייתה כנה. מי שמצוי בהוויית עולמם של אלו יודע כי ההתערבות הממשלתית הבלתי־פוסקת, הרגולציה השרירותית, המעורבות של ביורוקרטים בהתנהלות של חברות השקעה הוטמעה בתפישת עולמם והפכה טבע שני. כך פועל העולם, הם סבורים. הם צופים ברגולטור ובבנק ישראל מעמיסים תקנות על הבורסה הישראלית המדממת שאיבדה בין השנים 2010-2012 מאה חברות – 16% מכמות החברות שנסחרו בה בשווי כולל של 35 מיליארד שקלים – וסבורים כי כי העובדה שהיא הולכת וגוועת היא דרכו של עולם.

מעל לכל מרחפת התחושה שאין להם לאן ללכת. המשקיעים המוסדיים כפותים לישראל. הם קרנות הגמל וההשקעות והפנסיה שלנו. הם אינם יכולים ללכת לשום מקום. הם חייבים לקבל את מורא הרגולטור על ראשם ולציית לו. ומכאן, הם מתגלגלים לסברה כי כך מתנהל העולם. כי לאף אחד אין בררה. שהכל חייבים לקבל את הגזירה ולציית.

כשהמשקיעים המוסדיים מביטים אל מי שניצב מולם, אל החברות בבורסה, הם מזהים את הדמות במראה. רבות מהחברות הגדולות בבורסה הישראלית הן בשליטת מניפולטורים שעיקר כוחם בקשרים ולא בכישורים—אנשים שהתמחו ביניקת הונם וכוחם מדדי הממשלה, מחברים ומקורבים בבנקים, מקשרים אישיים עם אישי ממשל, מדילים עם הרגולטור, מהעסקת הרגולטורים בעסקיהם, מרגולציה מחניקה המאפשרת להם למנוע כניסת מתחרים לשוק, משוק בנקאי שבו אין יוצא ואין בא, משוק פנסיוני שהממשלה עושה בו כרצונה, מהטבות, מתמיכות, מסובסידיות, ממכסי מגן, מזיכיונות ומרישיונות. המוסדיים רואים מולם את העצים המעוותים הגדלים בגן הטחוב של השוק הישראלי. הם מזהים את הדמות במראה.

איל וולדמן קורץ ככל הנראה מחומר אחר. הוא יודע מה הוא רוצה, הוא יודע מה אינו רוצה. "המוסדיים דוחקים אותנו החוצה," אמר ל"דה מרקר" והוסיף: "המסחר הדואלי אינו תורם למחזור המסחר ורק מייצר עוד ועוד עבודה ומערים קשיים על החברות הנסחרות." ולדמן התעלם לחלוטין מהטיעון הרגולטורי-מנהלי של "ממשל תאגידי." הוא הזהיר כי הטרטור הישראלי המקובל אינו מקובל עליו וכי הוא מתכוון למחוק את החברה מהמסחר באחד־העם. קחו את זה או דחו את זה. המוסדיים קיבלו אזהרה. הם התעלמו ממנה כי איבדו את היכולת להבין אותה.

איל ולדמן הוא האיש מכוכב אחר. עולמו הוא יקום של תחרות בה אתה צף או שוקע בהתאם למוצרים ולכישורים שאתה מביא אל השוק. עולם המושגים שלו שונה מזה של הגופים המוסדיים ותאגידי המונופולים והקרטלים הישראליים שהתעצבו בתוך ביצת הרגולציה. הוא לא מבין מדוע הוא צריך לשאת בכל הבלאגן הביורוקרטי. למזלו, יש לו לאן ללכת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. מאלנוקס התרסקה היום ב-12% מי שלא קונה פראייר. המוסדיים נפטרים מהסחורה וזה בדיוק הזמן לאסוף.

    1. אבל מרגע שהמניה שלה תסחר בבורסה בניו-יורק למשל, האם שוויה לא יוערך מחדש? מי אמר שהמניה שלה שם תיוצג ע"י סכום שלא משקף את ערכה רק בגלל ההתמוטטות שלה פה? אני שואל ברצינות, כי אני שוקל לקנות

  2. אכן הבורסה במשבר, אבל דווקא בנושא מלאנוקס הכותב לא ממש צודק.
    החברה אינה שייכת לוולדמן, אלא לבעלי המניות. כשהוא הנפיק אותה הוא לקח שותפים – שצריך לדאוג גם לזכויותיהם. המוסדיים דרשו מנהל תאגידי טוב יותר, וזכותם לדרוש זאת, כאשר הצעה אמורה לעלות להצבעה ע"י בעלי המניות.
    מה עשה ולדמן? "למה שאני אתייחס לנציגים של בעלי המניות, פשוט אברח מפה". לא בטוח שזה בדיוק הוגן.
    לא משנה אם ההגיון של בעלי המניות (והמוסדיים) היה נכון או לא, זכותם להעלות כל הצעה, וזכותם של בעלי המניות לקבוע על התנהלות החברה. החברה בסופו של דבר שייכת להם, לא למנהלים, ולא לאף אחד אחר. ההצעה נקבעת אם היא תקינה או לא רק בהתאם לאם בעלי המניות בוחרים לאשר אותה – זו זכותם.

    דווקא ראוי היה לכתוב מאמר שעוסק יותר במשבר, ברגולציות ובעלויות האינסופיות שהבורסה בת"א גורמת לחברות, שמצידן בוחרות להמחק מהמסחר. אני לא בטוח שהמקרה עם מלאנוקס מייצג את זה.

  3. לרועי,

    המאמר אינו עוסק במידת הצדק בדרישת המוסדיים. לגבי דידי, אולי הם צודקים ואולי לא. מוקד העניין הוא בסוג של "מנטליות" שהשתרשה והאופן בו היא מתבטאת במציאות.

    מעבר לכך, אני חושב שהרגולציה האינסופית ניכרת בדלדול המתמשך במספר החברות הנסחרות ובהיעלמות המסחר (היקפי מסחר נמוכים).