עלה ברשת: בשוויץ מפריטים עובדי עירייה

ביום שלישי האחרון, החליט הממשל המקומי בעיריית וייריאה שבשוויץ לבטל את העסקתם של פקידי הממשלה הקבועים ולהחליפם בהעסקה ישירה של הפקידים בחוזים אישיים.

ביום שלישי האחרון, החליט הממשל המקומי בעיריית Veyrier (וייריאה) – עיר קטנה של כ-10,000 איש שבקנטון ז'נבה שבשוויץ – לבטל את העסקתם של פקידי הממשלה הקבועים, ולהחליפם בהעסקה ישירה של הפקידים בחוזים אישיים, בדומה לסקטור הפרטי.

רחוב בעיירה וייריאה. צילום: HJPD

למהלך זה מספר יתרונות:

החשוב מכל הוא שבוטל סטאטוס הקביעות, ובמקומו יהנו עובדי הממשל המקומי מחוזה אישי. לאחר תקופת ניסיון של שלושה חודשים, כל פקיד יחתום על חוזה סטנדרטי, שיאפשר לשני הצדדים לסיימו בתנאים הדומים לאלה הנהוגים בסקטור הפרטי. בנוסף, גיל הפרישה הועלה ל-65 לגברים ו-64 לנשים, במקום גיל 62 שנהג עד עתה.

נקודה נוספת היא יצירת מנגנון שכר דיפרנציאלי שיעבור הערכה מחודשת, כל שנה, לפי הביצועים של כל פקיד. מכאן ולהבא, כל פקיד יידרש לעמוד במספר משימות ויעדים מוגדרים, והתגמול ייקבע על-פי יכולתו לעמוד ביעדים אלו. מהלך זה יאפשר לתגמל בצורה ראויה יותר את אותם עובדים המבצעים את עבודתם נאמנה, ולפטר את אלו שאינם מתאימים לתפקידים.

שינויים אלו יחד עם הגמישות הניהולית שהוחלה על המערכת, לוו בשיפור כולל של תנאי העבודה, לשביעות רצונם של העובדים החרוצים.

מה שהופך את הרפורמה הזו למעניינת ביותר היא העובדה שהמהלך התקבל בעירייה פה אחד: כל המפלגות המיוצגות בעירייה – כולל מפלגות השמאל והשמאל הקיצוני – תמכו במהלך שהתקבל לאחר תקופה ארוכה של דיונים בין הנהגת העיר ולבין העובדים.

לפי יוזם השינוי, תומס בארט, נציג המפלגה הליברל-רדיקלית (ימין), השינוי הזה מוכיח שניתן לעשות שינויים על בסיס הבנות ואין כל סיבה שמודל ההעסקה הזה לא יאומץ בכל הקנטון בכל הרמות, הן בערי הקנטון והן בממשל הקנטוני עצמו.

יש לציין שבשוייץ מרכז הכח הפוליטי מבוזר ונתון בידי הקנטונים והערים, ולכן לשינוי זה עשויות להיות משמעויות מרחיקות לכת, במידה ודפוס פעולה זה יאומץ במקומות נוספים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. סיפור מעניין, אך כאמור זה רק נכנס לתוקף ורק בעיירה קטנה, אני אומר שניתן לזה מספר שנים ונבדוק את ההשלכות ובעיקר את שביעות רצון התושבים.

  2. אמיר היקר שלום רב
    הכותרת של הכתבה שלך בעיתון בדה-מרקר היום היא ״שוק העבודה״.
    מה שאתה מציע הוא שוק עבדים.
    כן. כמו שאתה שומע!!!… שוק !!!! ועבדים !!!!
    אנשים שאפשר לפטר אותם כל יום ובכך בעצם לעשות בהם כמעט כל דבר, אלה הם עבדים ולא עובדים. וההתנהלות היא בהכרך התנהלות של שוק… בתחילת היום הגזר שווה עשרה שקלים לקילו ובסוף היום הוא לא שווה אפילו שקל.
     כך גם עובד שהוא בשיא אונו ירצו להעסיק אותו. וכאשר ניצלו אותו עד תום ותש כוחו… יעיפו אותו כמו הגזר שכבר לא שווה כלום. בבחינת הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת… ( עבדים כבר אמרתי?) וההתנהלות כולה בשוק העבדים תהיה כמו בשוק.
    אז בוא אני יעשה לך סדר בדברים ואני יספר לך כמה עובדות.
    א. כשיש קביעות זה טוב גם למשק כולו. כשאנשים מרגישים בטוחים בעבודתם ההוצאה השולית שלהם עולה, והם מרגישים הרבה יותר בטוח להוציא ולהתחייב. וכך מחזור העסקים והכלכלה עולה. מה שמגדיל את הצמיחה ומקטין את האבטלה.
    ב. למעסיקים לא צריך לדאוג. הם גם ככה 
    מספיק חזקים ויש להם מספיק דרכים להתעמר בעובדים. מי שצריך לדאוג לו אם כבר זה העובדים. ולא צריך ללכת רחוק ולהסתכל מאה שנה אחורה איך התייחסו לעובדים.
    ג. כשיש יכולת לפטר האבטלה לא קטנה. ההיפך. היא גדלה. 
    ד. אם אתה חושב שהאופציה לפטר תביא להתייעלות אתה טועה. זה יביא רק לרוחיות יותר גדולה אצל המעסיקים. ופיטורים של עובדים. כלומר העשירים יתעשרו יותר. והעניים… יפוטרו.
    ה. כל הכלכלות הסוציאליות הם הכלכלות המצליחות ביותר המאה האחרונה ולא סתם. ובכלכלות האחרות בדיוק ההיפך. זה לא סתם. זה בגלל העובדות שהזכרתי .
    ו. הבנקים בישראל הם דוגמא למקום שבו יש קביעות והם בין המוסדות הכי רווחיים ועם השירות הטוב ביותר. וזה בגלל התחרות ולא בגלל האפשרות לפטר. בבנקים יש שיטת תגמול שמעודדת אנשים לעבוד יותר ולאו דווקא בשל החשש שיפוטרו. הגיע הזמן ששיטת התגמול הזאת תעבור גם למגזר הציבורי ומיד תראה שינוי דרמטי בשירות לציבור.
    ז. כשאדם חי בפחד ובחשש מתמיד שיפוטר או שיבולע לו , מעבר לזה שחייו הופכים בלתי נסבלים ובלייכולת לתכנן כלום, הוא גם עושה שטויות במקום עבודתו וכך גם מקום העבודה נפגע. אדם שפועל מתוך לחץ ופחד בהכרח עושה טעויות ושטויות שמשתלמים לו בטווח הקצר. אבל לא טובים לאירגון בטווח הארוך. אדם שיש לו קביעות יש לו תחושת שייכות לארגון ותחושת אחריות כלפיו כאילו זה ביתו. ולכן הוא פועל בהתאם.
    ח. כשיש יכולת לפטר נוצר עיוות של אנשים מבוגרים מפוטרים. אנשים שנתנו את כל חייהם לאירגון ובסוף דרכם קצת פחות מתאימים לתקופה או לאנשים או שהם באופן טבעי פחות נמרצים. האם צקיך לזרוק אותם לפח??… עיוות של אנשים מצויינים שמפוטרים רק כי לא מצאו חן באותו רגע על ידי המנהל באותו זמן.
    ט. בישראל יש את אחוז האבטלה הנמוך בעולם. וישראל היא ברוך ה׳ עדיין אחת מהמקומות הסוציאלים בעולם. ויש בה את מוסד הקביעות. אז קביעות זה מתכון לאבטלה נמוכה ולא ההיפך. ואם תגיד שחלק מהעובדים מוחזקים סתם כי חייבים… אני מעדיף כך שעוד משפחות יתפרנסו ולא יפלו על כתפי החברה וכך יניעו את גלגלי המשק, מאשר שבעלי החברות יתעשרו עוד יותר. הכסף צריך להיות מפוזר כלפי מטה. 

    לסיכום אני כלכלן ואני יודע ומכיר את כל התאוריות שגמישות ניהולית והורדה בהוצאה הציבורית היא מתכון לכלכלה יותר טובה. זה נכון אבל עד גבול מסויים. והמתכון צריך להיות שביל הביניים / שביל הזהב. והאיזון בין הדברים. כלומר לאפשר כלכלה פתוחה ותחרותית מצד אחד ומצד שני לשמור על זכויות העובדים. ממש כמו שהיה ועדיין נהוג בישראל עד היום, כלכלה חופשית וסוציאלית. בקיצור עם קביעות ותגמול ותמריץ נכון לעובדים גם יהיה טוב יותר לעובדים גם יהיה טוב יותר לחברות וגם יהיה טוב יותר לכלכלה כולה.