שערוריית יצוא הגז, כמו גם השערורייה בהתהוות של "ועדת ששינסקי 2" מתווים עבור ישראל כיוון עתידי הרה אסון. הירידה במשעול אל פגיעה בקניין הפרט תניב פגיעה נוספת בקניין הפרט. היום זה תשובה, מחר אנחנו.
הסיפור הזה יגמר רע. שערוריית יצוא הגז, כמו גם השערורייה בהתהוות של "ועדת ששינסקי 2" מתווים עבור ישראל כיוון עתידי הרה אסון. הירידה במשעול אל פגיעה בקניין הפרט יכולה רק להביא פגיעות חמורות יותר. היום זה תשובה, מחר זה עופר. ובכל יום, אלו אנחנו. (כתב: אורי רדלר)
"בכל מחיר: הבלוף של הקטנת יצוא הגז" מדווח בחמיצות "כלכליסט." החלטת ראש הממשלה ושרי האוצר והאנרגיה לשריין לישראל רק 60 אחוז מכלל הגז שיימצא בקידוחים לחופיה מוצגת כניצחון ל"ענקי הגז." האופוזיציה בראשות שלי יחימוביץ', ביקשה לייעד את כל הגז לישראל. ישראל שוקלת, להעלות את המיסוי הנוסף המוטל על הגז שייוצא.
במקביל, החליטה הממשלה על הקמת ועדת "ששינסקי 2," שתדון בגובה התמלוגים שייגבו על כריית אשלג ופוספטים. הקמת הוועדה באה על־אף שבשנת 2012 הגיעה הממשלה להסכם עם חברת כימיקלים לישראל (כי"ל) על העלאת התמלוגים ומימון קציר המלח בים המלח. פרופ' ששינסקי כבר חיווה דעתו בנושא, עוד לפני הקמת הוועדה (הוא בעד הגדלת התמלוגים בכל מקרה) ובהתחשב בכך שכל חברי הוועדה באים מגופים ממשלתיים, לא קשה לנחש שהחלטתה תהיה להגדיל את התמלוגים המשולמים לממשלה.
תהליך אובדן הבושה היה קצר. כאשר קמה ועדת ששינסקי הראשונה, חשו חבריה שלא בנוח. הם הרגישו בצורך לתרץ את ההחלטה של הוועדה להטיל מיסוי רטרואקטיבי—מיסוי שמשמעו התכחשות של הממשלה להתחייבויות קודמות שלה. הנימוק של הוועדה היה שהממשלות הקודמות נהגו בטיפשות: "היות וכמעט לא נותרו זכויות נפט פנויות, החרגת זכויות הנפט שניתנו לא תוביל כלל לשינוי בחלוקת ההכנסות בענף בעשרות השנים הקרובות," נכתב בדוח הוועדה (עמ' 72). כלומר, החלוקה הנדיבה מדי של זכויות קידוח על־ידי ממשלות קודמות (הטיפשות) מצדיקה שלילה רטרואקטיבית של קניין החברות הקודחות.
הרתיעה משלילה רטרואקטיבית של זכויות קניין מבוססת על תובנה כלכלית פשוטה: חברות משקיעות את הונן על־בסיס ההנחה כי יזכו לקצור את הפירות. כאשר ממשלה מתכחשת לחוזים עליהם חתמה ולהתחייבויותיה הקודמות, אחרי מימוש ההשקעה, היא שומטת את הקרקע מתחת לאמינותה. מי ישקיע היום, כאשר הממשלה עלולה להטיל מס רטרואקטיבי מחר? איזה קבלן ילווה כספים ויקנה קרקע מהמדינה, ביודעו כי הממשלה עלולה לתבוע ממנו מחר להכפיל את התשלום על הקרקע באופן רטרואקטיבי, משום שהצליח למכור את הדירות? גרוע מזה, איזה בנק ייתן לקבלן כזה הלוואה?
ועדת ששינסקי הייתה לא יותר ממעטה חוקי נאה לשוד מזוין
ועדת ששינסקי הייתה לא יותר ממעטה חוקי נאה לשוד מזוין, אך המעטה נוצר במידה של הקפדה. הפיתוי ליהנות מהכנסות גדולות משדות הגז היה גדול מכדי שהממשלה תוכל לעמוד בו—במיוחד נוכח התמיכה הציבורית במעשה (ואימתי היה הציבור נגד שוד של מישהו אחר?)—אך העולם, המשקיעים הזרים ושמה הטוב של הממשלה היו עדיין דברים שיוחס להם ערך מסוים.
ההקפדה הלכה ונשמטה. הוויכוח על שיעור החלוקה של הגז באחוזים—לישראל או לייצוא—מסתיר את הדיון האמיתי. להלכה, חברות הגז היו אמורות להיות הגורם הראשון המעוניין במכירת הגז לישראל: העלויות נמוכות בהרבה מבחינתם, עם אפשרות לחוזים יציבים וארוכי טווח עם גורמים כמו חברת החשמל. רצונן בהגדלת נתח הייצוא—למרות עלויות גבוהות הכרוכות בהנזלתו ובהובלתו של הגז—נובע מכך שהן מבינות שמכירה בישראל תמסור את השליטה ברווחיותן לידי ממשלה חמדנית והפכפכה, שהוכיחה שוב ושוב כי היא נכונה להפר הסכמים והתחייבויות. ובמלים אחרות, התביעה של יחימוביץ' ודומיה להזרים את כל הגז לישראל אינה מונעת מדאגה לעתידנו האנרגטי—זו פשוט הלאמה של חברות הגז… בלי להשתמש במילה "הלאמה."
בינתיים. רק בינתיים.
פרשת האשלג והפוספטים הסירה מסיכות נוספות של בושה. בשנת 2012 הגיעה הממשלה להסכמה עם חברת כימיקלים לישראל (כי"ל) על שינוי בשיעור התמלוגים. ההסכמה, שהייתה מתונה ושקולה באופן יחסי לאווירה הציבורית, באה כאשר הממשלה קיוותה למשוך את ענקית האשלג הקנדית פוטאש לקנות את כי"ל—מהלך שהיה מניב לממשלה הכנסות של מיליארדי שקלים. כפי שדווח גם ב"הקפיטליסט היומי" החליטה פוטאש להימנע מהשקעה בישראל ונסוגה בה מכוונתה לקנות את כי"ל. מנכ"ל פוטאש, ביל דויל, הבהיר כי הסיבה היא ש"יש משחק פוליטי על כל העניין הזה ויש תגובה רגשית של התושבים. יש אנשים שונים בישראל שרוצים להיות ראש הממשלה… נצטרך לחכות ולראות מה יקרה שם."
חודש וחצי חלפו ממנוסתה המבוהלת של פוטאש מרפובליקת הבננות הישראלית, והממשלה החליטה לדרוס את ההסכם בן השנה שלה עם כי"ל. ההסכם הבטיח לממשלה מיסוי אפקטיבי של 56 אחוז. בממשלה לא הסתפקו בכך והחליטו להקים ועדת בובות נוספת, "ששינסקי 2," כדי להגדיל את המיסוי עוד יותר. מנכ"ל פוטאש, ביל דויל, מחייך עכשיו, מן הסתם: בפוטאש ידעו היטב ממה הם בורחים.
הנפגעים האמיתיים בכל הסיפור לא יהיו תשובה או עופר, אלא אנחנו. שינויי הסכמים, דריסת הסכמים, והתכחשות להתחייבות הם דפוס פעולה. רבים תומכים באלו, כאשר הם מופנים ל"בעלי ההון" וסבורים כי חוד החנית הממשלתית לא יופנה לעברם. אך דפוס פעולה הוא דפוס פעולה: אם לממשלה מותר להתכחש להסכמים, כי אז היא תעשה זאת כאוות נפשה. אם המטרה (יותר כסף בקופה) מצדיקה את האמצעים (שוד), כי אז אין מי שימנע שימוש באותם אמצעים גם נגד גורמים אחרים.
כפי שהראינו ב"הקפיטליסט היומי" אנחנו מוכרים את עצמנו בזול. התוספת להכנסות המדינה מהגדלת המיסוי על כי"ל ועל חברות הגז תעמוד על 2.9-4.1 מיליארד שקל בשנה, שיהוו גידול של כ-1.8 אחוז בהכנסות המדינה ממסים. אם נניח כי 60 אחוז מהגז יופנה לישראל, כי אז ההכנסה הזו תקטן עוד יותר. ישראל אינה משופעת באוצרות־טבע, וכנראה גם לא תהיה משופעת בהם בעתיד, מה שהופך השקעות זרות בתחומים אחרים חיוניות עוד יותר. אך אם ישראל 'תשרוף' את עצמה בשוקי העולם כמקום בו ניתן להשקיע כסף וליהנות מרווחים, לא יבואו לכאן משקיעים.
וכשייגמרו המשקיעים, הממשלה תפנה את עיניה החמדניות אל הכיס שלנו. כמו חיה מורעבת, היא תטרוף כל מה שמתחשק לה, בלי הרבה התחשבות בזכויות קניין או פרט. לאף אחד מאיתנו לא תהיה זכות להתלונן. אנחנו, הרי, תמכנו בדפוס הפעולה הזה.
אולי מישהו משלם לקפיטלסיט היומי ולכן הוא מתחבא מאחורי הכינוי המגוחך? הכתבה היא רצף של חצאי אמיתות במקרה הטוב ושקרים במקרה הרע!
מס הוא מטבעו משתנה עם הזמן ולא קבוע. הרי לשיטת ה"קפיטליסט" גם אני יכול לטעון שהעאלת המע"מ היא הפרת חוזה שחתמתי עם המדינה ברגע שהבאתי את ילדי לעולם והאמנתי שאוכל לפרנס אותם ברמה מסוימת.
מעבר לזה בכל הדיונים בתחילת שנות ה2000 כשגילויי הגז היו עוד בחיתוליהם טענו ברוני הגז ונציגים מטעמם שאין לשפוך את התינוק עם המיים ושיש להחליט על מיסוי הגז רק אחרי הגילוי….
מעבר לזה הטיעון שמטעמים כלכליים העאלת המיסוי אינה מוצדקת הוא בין מגוחך לפאטתי כי הרי גם לאחר ועדת שישנסקי התגמולים בישראל על נפט, גז ואוצרות טבע הם מהנמוכים בעולם ונמוכים משמעותית ממוצע הOECD.
בנוסף נניח אפילו שמקבלים את הנחת היסוד הקפיטלסטית בדבר החשיבות של השוק החופשי כמעודד יזמות, בנושא הגז ומשאבי הטבע היזמות והתחרות הן כמעט חסרי אפקטיביות, ההוצאות התפעוליות שוליות ביחס לרווח ולאחר בדיקה ראשונית כמות הגז כמעט ידועה.
אסיים בהמלצה, אם ה"קפיטליסט היומי" מדבר רבות כל כך בגנות הממשלה והכנסת שנבחרו על ידינו אולי יאזור אומץ וידבר בשבח השיטה החלופית שהיא בלי ספק פופוליסטית פחות ואף הצליחה ברחבי העולם לספק תגמולים אפסיים לממשלה על משאבי הטבע – דיקטטורה(בניגריה זה עובד יופי!)
ראשית, שם הכותב מצוין באופן ברור בסוף הפסקה הראשונה.
כמה מוכר, ובכל זאת מרענן בכל פעם מחדש, לראות שההתמודדות עם טיעונים — במקרה של תגובתך ושל "אזעקת אמת" — מתמצה בטיעון שהדעה שאינה כשלך היא של "לוביסט מטעם" ובפנינה הכלל לא שחוקה שהחלופה היחידה למעשה שוד הוא ה"דיקטטורה" שבה אנו תומכים, כביכול.
העלית טיעון מעניין לפיו "ברוני הגז ונציגים מטעמם" טענו כי יש להותיר את שאלת מיסוי הגז פתוחה עד אחרי הגילויים. אך הטיעון הזה אינו רלוונטי, שכן הקידוח בוצע לפי הסכם מסוים. אני סבור שאתה מבלבל בין שאיפתם של תשובה ושות' להרחבת ההכרה בהוצאות מוכרות ובפחת – ומיסוי.
טיעון נוסף שהעלית מעורר אצלי תמיהה. גרסת כי "בנושא הגז ומשאבי הטבע היזמות והתחרות הן כמעט חסרי אפקטיביות, ההוצאות התפעוליות שוליות ביחס לרווח ולאחר בדיקה ראשונית כמות הגז כמעט ידועה." כלומר, אתה גוזר מהעובדה שהרווחיות גבוהה את הרעיון שאין חשיבות ליזמה ולהתחרות. למעשה, זה הפוך. חלק חשוב מאוד מהיוזמה וההתחרות הוא בשלב של גיוס הכסף והמשקיעים – אנשים מסכנים מהונם בתקווה שהקידוח יצלח, כשלכל ברור כי ברוב המכריע של המקרים כספם יאבד. מדובר בהשקעה בסיכון גבוה: סיכוי גדול שהכסף יושקע לריק; סיכוי קטן לרווח גדול. כאשר אתה מקטין את הרווח, כשהסיכוי ממילא קטן, אתה גוזר שלא כדאי יהיה להשקיע בתחום או להתחרות בו.
אחרי קריאה ולא מעט עיוותי פנים (מודה…), אני חושב שיש כאן עסק או עם לוביסט מטעם או עם אידיאולוג מושבע ועיוור.
בדיוק. מה שפוטר אותך מהתייחסות לתוכן! בדיוק!
אני לא מתיימר לנסות להשפיע על מר רדלר, שדעותיו ידועות. צריך את התבונה לדעת להבחין בין מה שניתן לשנות ומה לא, כידוע.
אבל דבר אחד חייב להיאמר, ואליו מר רדלר לא התייחס גם כאשר הדברים נאמרו על ידי המגיב הראשון – מיסוי תמיד נתון למניפולציות של השלטון. העלאת המע"מ, כמו גם המיסוי הישיר, הם חלק ממה שממשלות עושות כאשר הן נמצאות בגירעון. העלאת תמלוגים באופן מושכל, כאשר הפגיעה בבעלי ההון היא זניחה (לעומת הפגיעה שיוצרת הגדלה של אחוז במע"מ על אלו שלא מעניינים את מר רדלר), היא בהחלט אופציה סבירה מצד הממשלה. במיוחד כאשר ברור כי גם על פי ההערכות המקוריות של המשקיעים הם יצאו ברווח גדול מאוד מההשקעות שלהם, הרבה יותר ממה שהם ציפו לו.
אז לא צריך להיבהל מההבהלות של קפיטליסטים כאלו ואחרים. ממילא התיאוריה שלהם לא עובדת בעולם האמיתי. העובדה שממשלות עבר שגו ונתנו אפשרות לכל מיני בעלי הון לקבל את אוצרות המדינה, לא אומרת שאי אפשר לתקן את זה היום. למעשה, זו החובה של הממשלה לעשות זאת, אפילו אם זו עושה זאת בלית ברירה, כנגד רצונה האמיתי.
לדרור,
נכון הדבר: מניפולציות במיסוי הן חלק בלתי נפרד מהשלטון – אבל לכל הפחות צריך לנהוג בצורה נבונה.
לדוגמה, אם רוצים להטיל מיסוי גבוה יותר על כי"ל – האם לא כדאי לעשות זאת בחקיקה או בהסכם עם החברה, במקום להסכים איתה בשנה א' ובשנה שלאחר מכן להפר את ההסכם? מה ההיגיון בזה?
ואם רוצים להטיל מיסוי גבוה על חברות הגז – מה ההיגיון לעשות את זה עוד *לפני* שחברות הגז השקיעו את המיליארדים שהן צריכות להשקיע במתקני הובלה, הנזלה, צינורות וכו'. מה ההיגיון בזה? כך יצא שאם שיעור הייצוא יהיה נמוך, שדה לווייתן לא יפותח כי אין דרך להפיק ממנו הכנסה. אם לשדוד, לפחות כדאי לעשות את זה בשכל וברגע הנכון, לא כן?
קצת התבלבלתם
משאבי הטבע לא הועברו על ידי שום ממשלה לבעלות החברות
מה שניתן הוא זיכיון והחולט על שיעור מס לגביו
לא שונה בהרבה משיעור המס שמוטל על כל עסקה או עבודה במשק. כידוע אלה משתנים תדיר. בפרט, עקרון ההסתמכות על שיעור מס כזה או אחר (בביצוע השקעה) קיים גם בכל השקעה 'משעממת' בנדל:ן או בפיתוח של משהו…והממשלה והריבון משנים מסים על אך ההתסמכות הזו…אם רוצים לאסור שינוי מסים שפוגעים במישהו שהסתמך על רמת מס מסוימת אפשר לחוקק אף ורק מסים חדשים על אנשים שלא נולדו עדיין..הם לא יוכלו לטעון שהסתמכו על מס זה או אחר בלידתם….
אני לא מחזיק בדעה שאין משקל ואין חשיבות להעלאת מס על משאבי הטבע לאחר גילוים, ואכן יש פגיעה באמינות, אבל זה לא או-או..יש מידתיות גם פה, וממה שקראתי והתעמקתי,זו לא נפגעה באופן יוצא דופן…
מה שחשוב תמיד לזכור שמס , כל מס, פוגע בזכות הקניין שכן מה לממשלה ולעסקה בין שני פרטים שעושים אותה מרצונם? בין אם זו שכירות של נכס או שימוש ביכולת מקצועית לאספקת שירות, באיזה זכות יש לריבון אפשרות לקחת חלק מהתמורה?
התשובה היא שאנחנו חיים לא רק כאינדבידואלים אלא גם כיחידים בחברה, …וזה מצדיק את הלקיחה, מה שאתה קורא לו שוד…כינויי גנאי לא עושים אותך יותר צודק