הקביעות האוטומטית ושכר המינימום הגבוה גורמים למעסיקים לזהירות רבה בהעסקת אנשים חדשים, ובמיוחד צעירים מהגרים זרים וחסרי כישורים
עבור סוציאל-דמוקרטים, "שוודיה" הוא שם-קוד למדינת רווחה בעלת שיוויון וסולידריות חברתית גבוהה ועוני נמוך. שלווה זו הופרה בחודש שעבר כשהתפרעויות אלימות התפרצו בערים כמו שטוקהולם והאסבי. ההתפרעויות התרכזו באזורי מגורים של מהגרים – בדיוק אותם אנשים ששוודיה לכאורה הצליחה לקלוט טוב יותר ממדינות אחרות. פרשנים סוציאליסטים מנסים להטיל את האשמה להתפרעויות על הליברליזציה שעברה שוודיה בעשורים האחרונים, שלטענתם החריפה את אי-השיוויון והעוני וגרמה להתמרמרות בקרב השכבות התחתונות של החברה בשוודיה.
האם זהו אכן הגורם להתפרעויות? ממש לא, טוען יוהאן נורברג, עמית בכיר במכון CATO. בטור שפורסם ב'ספקטייטור' הבריטי, טוען נורברג כי שוודיה היא בעלת אחוז העוני הנמוך ביותר באירופה ומחזיקה במקום השני במדדי השוויון החברתי היחסי. אם עוני ואי-שיוויון היו אמורים לגרום להתפרעויות, הרי שכמעט כל מדינה אירופית הייתה צריכה לבעור לפניה. מלבד זאת, הוא מסביר כי הליברליזציה לא פגעה במערכת הרווחה של המדינה, הממשיכה להתקיים ולתפקד כראוי.
אז למה בכל זאת מתפרעים? לטענת נורברג, הסיבה היא מבנה ההעסקה הנוקשה בשוודיה. הקביעות האוטומטית שניתנת לעובדים מעל חצי שנה גורמת למעסיקים להיות זהירים מאוד בשכירת עובדים חדשים, בוודאי לתקופה ארוכה. הדבר נכון במיוחד עבור צעירים זרים, החסרים את הכישורים ההתחלתיים שיאפשרו להם לעבוד בשכר המינימום הגבוה שנקבע בחוק השוודי.
התוצאה: אחוז גבוה מאוד של צעירים זרים מובטלים ללא תקווה, שנחסמת בפניהם למעשה האפשרות לעלות בסולם החברתי-הכלכלי. מדינת הרווחה המתפקדת לא יכולה לחפות על מחסומים אלה בפני הניידות, שבמידה רבה היא יוצרת. כפי שאומר נורברג: "מדינה יכולה לספק טובין ושירותים, אבל לא ערך עצמי", המגיע רק מעבודה מכובדת.
אז אל תייבאו טמבלים ו/או פרימיטיבים