יהודה הראל מנסה להבין מדוע עסקני העיירות בפריפריה מרבים לתאר את העוני, החולשה וההזנחה של האזור. התשובה, כך מסתבר, נעוצה באפיו של המימון הממשלתי.
היפוכונדרייה נחשבת לסטייה והצגה לראווה של מחלות ומומים קשים לשם פרנסה; מקובלת בעיקר אצל מקבצי הנדבות ברחובות הודו.
קצת קשה להבין ולהסביר ראשי ערים בפריפריה בצפון ובדרום המזכירים מדי שבוע את הקטיושות שנחתו על עריהם בעבר ומבטיחים שלא ירחק היום ומטח הטילים ינחת שוב. אותם עסקנים מרבים לתאר את העוני, החולשה, חוסר העבודה, המפעל שנסגר ואת עובדי המתנ”ס שאינם מקבלים שכר כבר שלושה חודשים. עבור אנשים אלו, שיפור מצבה של העיר בדרוג הסוציו-אקונומי של הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה מתקבל כ"חדשה רעה" העלולה להקטין את התשלומים והסובסידיות מהאוצר.
הסיבה לכך קשורה כנראה בשיטת המימון המקובלת בפריפריה. כידוע, ישנם שני מקורות אפשריים לפיתוחו של אזור: השקעות של יזמים ומשקיעים פרטיים קטנים וגדולים (המכונים "בעלי הון") או כספים ממשלתיים המוענקים על ידי פוליטיקאים נדיבים.
ההבדל בין שתי שיטות גיוס הון אלו תהומי: בעוד שבכדי למשוך השקעות פרטיות יש להבליט כל מה שיפה ומצליח בעיר ולהציג את האזור כמבטיח, חזק וצומח; הרי שבכדי להתחרות על הכספים הממשלתיים צריך להשיג מקום גבוה ב"ליגת החלכאים והנדכאים" ולהציג לראווה את המומים הפצעים והחולשות.
המשקיע הפרטי המונע ממטרת רווח, יבדוק היטב את סיכויי העסק בו הוא משקיע את כספו. הכספים הממשלתיים, לעומת זאת, נוהגים בדיוק להיפך: הם מולידים שחיתות ו"פילים לבנים" פרי חזונם של פוליטיקאים, מפעלים כושלים אשר מפעם לפעם מתחננים להזרקה נוספת של כסף בכדי למנוע, או לדחות, את פיטורי העובדים.
למרות כל זאת רבים מפרנסי ערי הפריפריה מעדיפים את "אופציית המסכנות" משום שכספי המענקים הממשלתיים, בשוני מההשקעות הפרטיות, עוברים דרכם, מחזקים את כוחם הפוליטי ומיטיבים עם מקורביהם וקרוביהם. והדבר כמובן גם מועיל לפוליטיקאים ולשלטון, הנהנים מהתלות של הישובים החלשים בכספי האוצר ובנדיבות השרים.
למרבה הצער לתיאורים השליליים ולתדמית המצוקה ישנה נטייה להגשים את עצמם: אווירת מסכנות אותה משדר ראש-העיר מבריחה את האוכלוסיות החזקות ומפחידה את המשקיעים. בני המקום בעלי היכולת נוטשים, ובישוב משתררת אוירה עצובה של ייאוש.
כך הוציאו שם רע לפריפריה שהייתה יכולה להיות החלק היפה והמבטיח ביותר במדינה.
ההיפוכונדרייה, כך נראה, היא סטייה שלמרות שאינה מועילה, קשה מאוד לנגועים להשתחרר ממנה.
עוד משהו
"אמרתי לכם!" ביקש ההיפוכונדר לכתוב על קברו.
הדברים נכונים, אבל המאמר קצרצר. הייתי שמח אם היית מעבה אותו בתוכן ודוגמאות מהשטח.
אגב, מהיכרותי כמה וכמה ערי פריפריה, לא כולם נוהגים כך. מזל.