לרכב על הגלים: האם ישראל יכולה להפוך למקלט מס

הפופוליזם הישראלי גועש ורוגש: חברות גדולות זכו להטבות מס ממשלתיות. "הנה הכסף"! זועקת יחימוביץ', ומחרים מחזיקים אחריה נציגי השמאל הכלכלי, תוך שימוש לא-אחראי בנתונים. אך בעולם של כלכלה גלובלית ותחרות בינלאומית, העלאת מס החברות מבשרת רעות לישראל. האם לא הגיע הזמן שנשנה את המחשבה על מיסוי חברות, וננסה סוף סוף לנצח, במקום רק לקרב או לדחות את ההפסד הידוע מראש?

בשבוע שעבר נחשפו הטבות המס שקיבלו חברות ישראליות רבות, וקמה סערה ציבורית צפויה מראש. יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' הובילה את המתקפה:

הנה הכסף. העסקים הקטנים והבינוניים, שמהווים 99% מהעסקים בישראל, נאנקים תחת מחנק אשראי – בעוד הממשלה מעניקה פטורים על ימין ועל שמאל לתאגידים החזקים ביותר ללא כל הצדקה כלכלית. 16.5 מיליארד שקלים של פטורים בחמש שנים, וזה רק קצה הקרחון, הם רעידת אדמה במדיניות הכלכלית.

העיתונים הכתירו את חברת טבע בתור "שיאנית ההטבות" תוך התמקדות בסכום האבסולוטי של ההטבות במקום באחוז המס המשולם (והתעלמות מכך שגם חברות קטנות ובינוניות מקבלות הטבות מס במסגרת חוק עידוד השקעות הון), וכלכליסט ניצל את ההזדמנות כדי לדחוף שוב גרף שקרי לחלוטין המכריז כי מס החברות בישראל הוא מהנמוכים בעולם, למרות שהוא דווקא גבוה בהשוואה למדינות מערביות בסדר הגודל של ישראל וממוצע ביחס לעולם (ראו תוצאות מחקר שביצעתי בנושא עבור מכון ירושלים לחקר שווקים).

מעניין להיכן נעלמת אותה שליטה מיתולוגית של בעלי-ההון בכלי התקשורת בארץ בכל פעם שמתרחש דיון בנושא מיסי חברות בישראל. בהשוואה לתומכים בביטול ההטבות, תגובותיהם של בכירים בחברות הגדולות כגון גיל שוויד (מנכ"ל ומייסד צ'ק-פוינט) וחיים הורוביץ (בנו של אלי הורוביץ, ממייסדי טבע) נדחקו לעמודים האחוריים של העיתונים וקולם כמעט שלא נשמע.

העולם  מוריד, ישראל מעלה

אין שום דבר יוצא דופן בקנה-מידה בינלאומי בהטבות המס שמקבלות החברות הגדולות בישראל. בכל העולם המערבי שיעור מס החברות נמצא במגמת ירידה מובהקת מזה שלושה עשורים. בין השאר הפחיתה שבדיה השנה את שיעור מס החברות הסטטוטורי שלה ל-22%, יפן וקנדה הפחיתו את מס החברות שלהן בשנת 2012, פינלנד מתכננת להפחית את שיעור מס החברות בשנת 2014 ל-20%, בריטניה מתכננת להפחית את שיעור מס החברות ל-20% בשנת 2015, ותוכניות דומות מוזכרות לגבי ספרד, ארצות-הברית ומדינות נוספות (לשם השוואה, מס החברות במדינת ישראל עתיד לעלות ל-26%).

הסיבה העיקרית למגמה זו היא האצת תהליך הגלובליזציה, והנטייה הגוברת והולכת של חברות להגר בעקבות תנאי מיסוי טובים יותר (ראו למשל את פעילותן של אפל וגוגל). המדינות היחידות שיכולות למשוך חברות למרות מיסוי גבוה הן מדינות עם שוק פנימי גדול יחסית, כגון ארצות הברית, יפן וגרמניה, שאצלן מיסי החברות הגבוהים ביותר בעולם המערבי. בניגוד לטענה הקבועה, גובה מס החברות הוא פשוט לא עניין של אידיאולוגיה.

מחיר המס

אפשר לטעון שהמגמה של הפחתת המיסוי שמשלמות חברות היא רעה, ועלינו להתנגד לה. אך למלחמה נגד המגמה ישנו מחיר כבד. נכון להיום, מדינת ישראל היא פחות או יותר המדינה היחידה בעולם המערבי שמיסי החברות אצלה נמצאים במגמת עלייה, וזהו מסר מהדהד עבור המנהלים של תאגידים בינלאומיים השוקלים היכן למקם את המפעל הבא שלהם. אפילו אם מדינת ישראל עדיין אטרקטיבית עבורם באופן יחסי, הם לא יכולים להתעלם מהמגמות בשיעור המס הישראלי, מהדיון הציבורי, ומהשפעתו האפשרית על שיעורי המס העתידיים. כאשר שיעורי המס במדינות אחרות ימשיכו לרדת פוליטיקאים ישראלים לא יהיו מסוגלים להגיב בהתאם, ועד מהרה מדינת ישראל תהיה בעלת שיעור מס חברות מהגבוהים בעולם.

הדיון הציבורי בנושא נערך כיום בין אלו שטוענים שצריך להילחם בחריפות כנגד המגמה, ואלו שטוענים שצריך להילחם באופן מתון יותר נגד המגמה. למעשה, הם מתווכחים האם עלינו להפסיד במלחמה הזו מהר או להפסיד בה לאט, מבלי להבין שישנה אפשרות נוספת: לא להילחם כלל.

לרכב על הגלים

שתיים מהמדינות שבחרו באפשרות זו הן אירלנד ושוויץ. בשוויץ קיים מיסוי חברות של 8.5% ברמה הפדרלית ומיסוי נוסף המשתנה בין הקנטונים השונים, כך ששיעור מס החברות הסטטוטורי הכולל נע בין 22% ל-13%. בשנת 2011 שודרה במסגרת התכנית 'שישים דקות' כתבה מעניינת שתיארה את מקלטי המס השוויצרים ואת השפעתם על משיכת חברות בינלאומיות. שיעור מס החברות באירלנד, העומד כיום על 12.5%, מוזכר כאחד הגורמים לצמיחה המהירה שאפיינה את "הנמר הקלטי" בשנים 1995-2008, וגרם בעשור האחרון לסכסוך בינה לבין צרפת שטענה כי אירלנד מתחרה באופן לא הוגן על השקעות זרות. במקום להתנגד למגמה, אירלנד ושוויץ מנסות "לרכב על הגלים", וכך למעשה מרוויחות על חשבונן של מדינות אחרות המנסות להילחם לשווא. הן עובדות ביחד עם התאגידים הבינלאומיים, במקום נגדם.

גם מדינת ישראל יכולה לבחור באסטרטגיה הזו ולהפוך למקלט מס. הירידה המיידית בהכנסות ממיסים תתאזן עד מהרה כתוצאה מהגידול בבסיס המס, כאשר יותר ויותר חברות יעבירו את הכנסותיהן דרך מדינת ישראל ויעסיקו את כוח העבודה המקומי (האירופאים אולי יכעסו על התחרות, אבל האמת היא שהם ממילא לא מחבבים אותנו במיוחד בשנים האחרונות…). זהו לא פיתרון קסם עבור כל בעיותיה הכלכליות של המדינה, וייתכן שרצוי לחכות עד לכיסוי הגירעון הנוכחי כדי ליישמו, אבל מדובר בסופו של דבר באסטרטגיה משתלמת הרבה יותר מאשר מלחמה חסרת-סיכוי נגד מגמה עולמית יציבה שנמשכת כבר עשורים רבים.