פעמיים עם סגולה: הזהות הייחודית של יהודי אתיופיה

בניגוד לתדמית המקובלת, יהודי אתיופיה לא עלו לארץ בשל רעב, מחלות ובצורת • ההיפך הוא הנכון: הקהילה שמרה על ייחודה בגאווה במשך מאות בשנים, ויהודי המדינה, שנהנו ממעמד סוציו-אקונומי מכובד למדי, עלו לארץ ממניעים אידאולוגיים-דתיים מובהקים • ההיסטוריה הייחודית של אתיופיה, והזהות העתיקה והמרתקת של יהודיה, שופכים אור רב על שורשיה של אחת הקבוצות המיוחדות ביותר בישראל

באחד הביקורים שלי בעיר ניו-יורק, ניגש אלי אדם ממוצא 'אפרו-אמריקני', וללא כל התרעה מיוחדת צעק לעברי  "Oh my God! Are you Habashi?"  (האם אתה "פלאשי"?) כאשר השבתי בחיוב, נעמד אותו ברנש דום, כולו אומר כבוד והערצה, ואמר לי: "אתה יודע מה ההבדל בינך לביני?", השבתי שאיני יודע, והוא המשיך: "אתה הבן של אתיופיה. אבותיך היו מלכים וקיסרים שהצליחו להביס את האדם הלבן-הקולוניאלי. אתה בן-חורין", אמר. והמשיך: "כמו שאתה יודע, לי אין עבר ואין לי היסטוריה שאפשר להתגאות בה. אבותיי ואבות-אבותיי היו עבדים. לא הייתה לאבותיי כל הגנה חוקית על זכויותיהם והם חיו בתנאים קשים במיוחד. חרף כל זה, אבותיי מיעטו להתנגד. אבל אתיופיה לא נתנה לאף אחד לשלוט בה, וזו גאווה בשבילי לפגוש אותך". לחצתי את ידו ואיחלתי לו הצלחה.

כך למדתי שאני בן מלך ומהווה מושא לגאווה והערצה אפילו באמריקה.

ישראלי שם, אתיופי פה

מהתקופה הקצרה בה גדלתי באתיופיה – ממנה עליתי ארצה בגיל 8 לערך – אני זוכר איך הגויים צעקו לעברנו "ישראל", "בודה" (צבוע אוכל בני-אדם), או "פלאשה"; אבל מעולם לא שמעתי שמאן-דהו פונה אלי כאתיופי. במילים אחרות, לא  היה לי מושג קלוש בדבר מוצאי האתיופי. מה שכן ידעתי הוא שאני ישראל, ושאני גר בכפר של "ביתא ישראל".

כל זה השתנה כמובן כשעליתי ארצה; אז החלו להדביק לעולים שמות חדשים כמו "אתיופים", "יהודי אתיופיה" או: "עולים חדשים מאתיופיה", כך שבאופן אירוני, רק בארץ התחלתי להיות מודע למוצאי. ברם, בעוד שעבור רבים, כמו אותו ברנש מאמריקה, מוצא זה הוא מקור לגאווה,  הרי שבישראל נוטים לראות ביוצאי אתיופיה פליטים שברחו מרעב, מהמדבר ומעוני, וממעטים לציין את העובדה שיהודי אתיופיה היו בסביבתם הנוצרית מושא להערצה, בעלי אדמות שהחזיקו בצאן, במרעה ובבתים גדולים.

בקנה מידה אתיופי, אנו, הישראלים, נחשבנו עשירים מופלגים, כמו סבא וסבתא שלי זיכרונם לברכה. בניגוד לתדמית המקובלת, עזבנו ארץ יפה משום שרצינו לממש את זכותנו ההיסטורית על ארץ-ישראל, ועלינו לארץ מתוך אידאולוגיה. בדרך, מצאנו בני-זוג נאמנים ואוהבים: הצבא, המוסד, השייטת וכוחות הביטחון, אשר מסרו וקשרו נפשם איתנו.

היסטוריה מוסתרת

בעוד שמרבית המלומדים ממעטים להתייחס לפרטיקולריות הלאומית של אתיופיה, ונוטים לראות בה חלק בלתי-נפרד מ'אפריקה השחורה', הרי שההיפך הוא הנכון: אתיופיה טומנת בחובה היסטוריה שאין דומה לה באף מדינה במדינות אפריקה, ואולי בכל העולם כולו.

ההיסטוריה האתיופית מתועדת למעשה מהזמנים הקדומים ביותר. על-פי חלק מהמחקרים, שרידי מאובנים שנמצאו באתיופיה שייכים לתקופת הפיצול בין השימפנזות לבני-האדם. למעשה, גם מבחינת תרבות המערב לאתיופיה שורשים קדומים מאוד, באשר היא הייתה מהארצות הראשונות בתבל "להתחבר אל שלוש הדתות המונותיאיסטיות הראשונות, לתת הן פרשנויות משלה ולאמצן כדרך חיים מימי ראשיתן ועד עצם ימינו", כדברי החוקר חגי ארליך. בשל כך, "חשיבותה של הנצרות בתרבות ובהיסטוריה של אתיופיה רבה מעצם עובדת עתיקותה. הנצרות חדרה לאתיופיה במהלך התקופה הקדומה ההיא בה הוגדרו לראשונה הרכיבים הבסיסיים של החיים האתיופיים, והיא הפכה מני אז לחלק בלתי נפרד מן היסודות ומן המארג התרבותי מדיני שלה".

נוגוס (מלך) אזָנָה שליט אקסום, ככל הנראה, הוכתר למלך בעודו ילד, בשנת 330 לערך, ונודע בשל התנצרותו בשנת 334 אשר קדמו לה רק התנצרותו של שליט ארמניה בשנת 301, ושל הקיסר הרומי קונסטנטינוס בשנת 312. לכך קודמת כמובן ההשפעה היהודית במדינה, שעל-פי המסורת נמשכת ברצף עוד מימי שלמה המלך ומלכת שבא.

זאת ועוד: על-פי ההיסטוריון האיטלקי קונטי רוסיני, "אתיופיה היא מוזיאון של העמים". המדינה שוכנת בצפון-מזרח אפריקה; שטחה ביחד עם אריתריאה יותר ממיליון קילומטרים רבועים. ועל אף היותה מדינה בתוככי אפריקה השחורה, אתיופיה היא המדינה העצמאית העתיקה ביותר ביבשת עד ימינו. היא גם המדינה היחידה באפריקה ששמרה על רצף היסטורי גם בזמנים קשים של התפוררות ומשברים.

חרף המציאות הפנים-אתיופית המורכבת, הכוללת יותר מ-80 לאומים שונים ו-84 שפות, הצליחה אתיופיה לשמור על אחדותה. אשר על-כן, "סוד המשכיותה, וחידת עמידותה מול כמה מהכוחות הגדולים בהיסטוריה, העצימו את תדמיתה המסתורית. אתיופיה לא קרסה מפני האסאלם, שצמח ממש בסמוך לה, ולא נספחה לאימפריות האדירות […] היא גם לא נכנעה למתקפתה של אירופה, לא לניסיונותיה המיסיונריים לעצב מחדש את נצרותה ולא לתוקפנותה האימפריאליסטית", כדברי ארליך. באופן לא מפתיע גם בשנים האחרונות ממשיכה אתיופיה בדפוס זה תוך התמודדות עם תהליכי אסלאמיזציה.

הישראלים ואתיופיה, ההזדמנות הכלכלית

גם כיום, יש משמעות מיוחדת לקשר הישראלי אתיופי: תהליכים שונים העוברים על הכלכלה האתיופית הופכת אותה לאטרקטיבית במיוחד עבור משקיעים ויזמים ישראלים, באשר הניסיון הישראלי בגידולי מדבר ומערכות השקיה מוצא לו ביקושים רבים במדינה האפריקנית.

באתיופיה חיים כ-85 מיליון תושבים, מתוכם כ-70 מיליון בכפרים ורק כ-15 מיליון בערים. הגידולים הבולטים הם קני סוכר, קפה, שומשום וזרעי שמן, והתעשיות המשמעותיות במדינה הן טקסטיל, עור, כימיקלים וגידול בקר. התוצר המקומי לנפש עומד על כ-1,100 דולרים בלבד, אך קצב הצמיחה מרשים, בוודאי בהשוואה למדינות אחרות עם נתונים דומים; אגף הכלכלה של מכון היצוא, שסקר את כלכלת אתיופיה בהסתמך על נתונים של קרן המטבע, מצא כי אתיופיה נמצאת במקום ה-11 בדירוג הצמיחה העולמי, עם צמיחה ממוצעת של יותר מ-8% מאז 2008.

הממשלה מעודדת את הצמיחה בדרכים מגוונות: כך, למשל, מנסה ממשלת אתיופיה לעודד שימוש בהשקיה כדי לצמצם את התלות במזג האוויר, ולכן נוצר ביקוש רב לציוד השקיה, כלי עבודה, מערכות מים וביוב, ועוד.

הדס מגן, בכתבה שפורסמה ב'גלובס', מציינת כי "הישראלים גילו את אתיופיה רק בשנים האחרונות. כוח האדם הזול – המשכורת הממוצעת עומדת על 60-50 דולרים לחודש – לצד היחס הידידותי של הממשלה האתיופית, המחלקת מענקים ופטורים ביד רחבה – מאפשרים להקים בקלות יחסית עסקים המייצרים ליצוא המתבססים על ידע ועל ניסיון ישראליים", כמו, למשל, פרחים שמיועדים לשוק האירופי. מגן מציינת עוד כי "באופן מפתיע ישראלים בני העדה האתיופית כמעט אינם מעורבים בעסקים הללו". נשיא לשכת המסחר ישראל-אפריקה, אלי אבידר, מגדיר את העדר המעורבות הזאת כ"אחד הפספוסים הגדולים של הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות".

בין אתיופיה לירושלים

כידוע, עלייתה של יהדות אתיופיה לישראל התאפשרה רק בזכות פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בשנת 1973, שהכיר במעמדה היהודי של הקהילה. פסיקה זו הביאה שנתיים לאחר מכן את ממשלת ישראל להחיל על הקבוצה את חוק השבות, ולאפשר את עלייתם לישראל. מבחינה תודעתית, נדמה כי מעמדם היהודי של יהודי אתיופיה נזקף עד היום לזכותו של אקט הלכתי זה: כביכול לא הועלו יהודי אתיופיה לישראל מכוח זכותם ההיסטורית, כמו שאר היהודים בעולם, אלא מכוח פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בלבד.

והנה שם באמריקה, באופן לא צפוי, למדתי שעלייתי ארצה היא מושא לגאווה בראש ובראשונה לקהילה "ביתא ישראל", על המסורת היהודית והציונית הגאה שהיא אוחזת בה.