במקום להתנהל באחריות, מפגיני המחאה החברתית ש"לא גומרים את החודש" דורשים ארוחות חינם מפוליטיקאים שפיזרו להם הבטחות ללא כיסוי.
מפגיני "הצדק החברתי" זועקים שהמעמד הבינוני "אינו גומר את החודש".
"לא גומרים את החודש" אינה תופעה כלכלית. היא מקיפה בעלי הכנסות גבוהות, בינוניות ונמוכות, כשם שרבים מבעלי ההכנסות הבינוניות וגם הנמוכות גומרים את החודש ללא חריגה.
המדובר במשקי בית שהוצאתם החודשית עלתה, בזמנו, על הכנסתם באותו חודש. התוצאה הייתה חריגה, או מה שנקרא "בעברית מדוברת": Overdraft. מאז אותה חריגה הם פורסים תשלומים, משלמים באיחור, מקטינים את החוב לבנק ושוב מגדילים אותו, לוקחים הלוואה מחברים ומחזירים את ההלוואה הקודמת. לאורך זמן הוצאותיהם זהות להכנסותיהם, הם רק נמצאים בלחץ מתמיד, סובלים מעצבנות, מתח ודיכאון, ומשלמים ריבית חריגה וקבועה לבנק.
ישנם מקרים בהם ההוצאות עולות על ההכנסות באופן קבוע, וחודש אחר חודש לוקחים הלוואה חדשה. תוך זמן לא רב החוב תופח לממדים שכבר אינם מאפשרים לגלגל אותו קדימה. הסוף הטרגי הוא במשרדי ההוצאה-לפועל ובבתי המשפט.
הטיפול ב"לא גומרים את החודש" אינו עניין כלכלי, חברתי או פוליטי, אלא נמצא בתחום הפסיכולוגיה, התרבות, החינוך ומדעי ההתנהגות.
Overdraft היא גם סטייה של ממשלות ופוליטיקאים; סטייה שתקפה את ממשלות יוון וגם את ממשלת ישראל, בהמלצתו של פרופסור טרכטנברג. הפוליטיקאים מקווים לבצע "צדק חברתי" ובו בזמן להוריד את המיסים, כשהחשבון יוגש לפוליטיקאים אחרים בקדנציה אחרת, או אם אפשר לבנינו בדור הבא…
ההתמדה בהגדלת הוצאות הממשלה והקטנת ההכנסות מסתיימת באבטלה, אינפלציה וב"תספורת" של חסכונות הציבור. פוליטיקאים וטייקונים יכולים להימנע מתשלום אישי ולבצע את התספורת הכואבת על ראשו של הציבור.
צדק חברתי
החדשות הרעות הן שגם לממשלה ולכנסת אין ארוחות חינם, למרות יכולתם לחוקק המון חוקים, להגדיל את התקציב והגרעון, להדפיס כסף ולהנפיק איגרות חוב ממשלתיות.
פוליטיקאי שהבטיח ארוחות חינם לא יוכל, לצערו, לקיים את הבטחותיו גם כשיזכירו לו אותן פעמיים ביום ויעמדו ליד ביתו עם שלטים ותזכורות.
המקור העיקרי לתקציבי כל מדינה, וגם בישראל, למרות אשליות ורעיונות דמגוגיים, היה ויהיה המיסוי לסוגיו הנגבה מהמעמד הבינוני.
המעמד הבינוני הוא גם הנהנה העיקרי מתקציבי המדינה, הרבה יותר מהעשירונים הנמוכים. אל המעמד הבינוני זורמים עשרות המיליארדים המוקצבים להשכלה הגבוהה, למערכת המשפט, למשרד החוץ, לשכר ולפנסיה של השרים, חברי הכנסת ועובדי המדינה. גם השכר והפנסיה של קציני צבא הקבע, המורים והרופאים עובדי חברת החשמל, "מקורות", הנמלים ויתר החברות הממשלתיות מגיע אל המעמד הבינוני. המעמד הבינוני זוכה גם במאות מיליוני השקלים שהממשלה מזרימה לחברות התכנון, הייעוץ, המחקר והמחשוב.
"צדק חברתי" על-ידי עוד תשלומי העברה ורווחה ממשלתיים לשכבות המוחלשות בפריפריה, בשכונות העוני, בערי החרדים, בישובי המיעוטים ובאוהלי הבדואים, עולה הרבה כסף שמקורו יהיה במיסוי המעמד הבינוני ובקיצוץ בשכרו ובהכנסותיו של המעמד הבינוני, שמקורן בתקציבי הממשלה.
מי שדורש צדק חברתי חייב להיות מוכן לשלם את מחירו.
עוד משהו
גנבים,ילדים ופוליטיקאים מוציאים כסף שאינו שלהם…
