פצצות קטנות ומלוכלכות: תרומתו הייחודית של האסלאם לטכנולוגיית המסע בזמן

הבלוג "פצצות קטנות ומלוכלכות" חוזר, והפעם: מכורי כזבי העולם, התאחדו! אלון מזרחי במחשבות נוגות על אובמה, האסלאם, ודיכויה התרבותי, הממוסד, והמתמשך של אחות ערביה יפיפיה אחת ביפו, דיכוי מביש ומעורר סלידה שנמשך בהסכמה שבשתיקה של המערב

"תרומתו הייחודית של האסלאם לטכנולוגיית המסע בזמן"

אני מעוניין להתחיל עם קסם. קורא יקר (וכמו שהברסלבים נוהגים לומר – אתה יקר אף אם אינך יודע זאת): חזור נא בעיניך על הכותרת שלוש, ארבע, חמש פעמים. אחרי שתעשה כך תרגיש פתאום איך אתה מרחף, עף, איך המציאות הופכת לנקודה קטנה של חוסר-משמעות המשייטת בלא כוח כבידה בחלל חיצוני כלשהו.

הקסם המשכר הזה הוא אפקט הסימום שמעניק השקר רב-העוצמה. לשקר יש איכות שכזו: הוא גורם לאנשים, לחברות, אפילו לתרבויות שלמות – להתנהל במנותק מהמציאות, ליהנות מ-high נרקוטי מתגמל ומפנק ואוטם.

נזכרתי בקסם השקר רב-העוצמה כשקראתי השבוע את דבריו של אובמה לעולם, לאסלאם, לאמריקה ולעצמו לרגל חג הרמדאן, המועד החביב שבאופן קבוע מדלל את אוכלוסייתו של כדור הארץ בכמה עשרות-אלפים. וכך אמר אל פרזידנטה:

"As the Koran teaches, whoever does an atom's weight of good will see its results".

 כפי שמלמד הקוראן, מי שעושה את הטוב אפילו כדי משקלו של אטום אחד יחזה בתוצאות.

האיראנים צחקו. ועוד הוא אמר:

"Muslim-Americans and their good works have helped to build our nation, and we've seen the results".

מוסלמים אמריקניים ועבודתם הטובה עזרו לבנות את אומתנו, ואנחנו חוזים בתוצאות.

נשאלת השאלה: האם הנשיא האמריקני הוא חייזר שבא לעולמנו מכוכב רחוק בעזרת טכנולוגיית המסע בזמן שתרם לה האסלאם? ואם לאו, מדוע הוא מדבר על תרומתו העצומה של האסלאם לאמריקה? שמא היה הנשיא טרוד בסידור קוקאין בשורות בזמן הפלת מגדלי התאומים, או שקוע בספורט הגולף הכה אהוב עליו כשנידאל מאליק חסן, עוד אמריקני בעל שם מצלצל באפריקניות מוסלמית פואטית כמו זה של ברק חוסיין אובאמה עצמו, רצח 13 נחתים בבסיס של חיל-הנחתים תוך זעקות "אללהו אכבר" (שפירושו בערבית "הנה אני תורם לחברה העולמית")?

לדאבון לב, אובאמה איננו חייזר. הוא יודע טוב מאוד שהדיבורים על תרומת האסלאם לאמריקה הם קשקוש. דווקא משום כך הוא אומר את זה: כדי להשיג את אפקט השכרות והניתוק שמעניק שקר הזוי כל-כך כשאומרים אותו ברצינות. ומכיוון שכל תורות השמאל מבוססות על שקר מוחלט וטוטאלי, ומכיוון שמעט אמת מפיגה שקר טוטאלי, יש צורך לתחזק כל הזמן את טמטום-החושים באמצעות הזרקה של עוד ועוד שקרים טוטאליים והזויים.

הנה בחלומות הפוסטמודרניים של אדיוטי השמאל האסלאם אינו אויב, הוא חבר; זאת אף-על-פי שהרג אלפי אמריקנים ומיליוני אחרים. בעולם השכרות השמאלנית המנותקת אובמה שיקם את הכלכלה; במציאות החוב תופח וההשתתפות בכוח העבודה בצניחה. ביקום הכזב האלטרנטיבי אובמה הביא רוח חדשה ליחסים עם העולם; על-פני האדמה שגרירויות אמריקניות נשרפות ושגרירים מוצאים להורג ונגררים מאחורי רכבים. בחזון העוועים הסוציאליסטי אובמה הביא לאנושות בשורה ירוקה; בכל מימד ארצי האנרגיה הירוקה תקועה, שולית, עולה סכומים מקפיאי דם, חסרת-תועלת, משמשת לשימון מקורבים וקבוצות אינטרסים, וחונקת את ההתקדמות האנושית.

התורות של השמאל בנויות על שקר וכזב. שקר וכזב יכולים למלוך רק באין תחרות מצד האמת. זו הסיבה שהשמאל אינו יכול להתיר חדירה, ולו מינימלית, של אמת לשיח.

האחות הערביה

השבוע נזדמן בידי להיות בקופת חולים ביפו. מכיוון שאני מנסה להיפטר מכמה קילוגרמים, עשיתי לי מנהג לסור לחדרה של האחות להישקל במאזני ברזל ישנים וטובים, וכך עשיתי גם הפעם. בחדר המיועד פגשתי באחות, בת יפו. יפה מאוד הייתה: עיניים כחולות מהממות, שיער שמעט בלונד נשזר בו, גוף נשי ושמח.

עמדתי על המשקל והאחות היפה שאלה אותי אם רזיתי. עניתי שכן. שאלה כמה, השבתי שבערך שלושה וחצי קילו מהפעם האחרונה שהייתי. אמרה, בחיוך, שזה לא רציני. שהיא ירדה שבעה קילו ברמדאן. צחקתי – האווירה הייתה ידידותית ומלבבת. אמרתי לה שזו לא חכמה, כולם בטח מרזים ברמדאן. היא הכחישה בתוקף.

ככה חלפו בנעימים שתיים או שלוש דקות של שיחת חולין, האחות הערביה היפה מאוד ואני.

כשיצאתי מבניין קופת החולים חשבתי לעצמי שבמרחביו העצומים (מידי) של תחום ההשפעה המוסלמי, ישנן בוודאי רבות מאוד כמו האחות הזו שזה עתה פגשתי. נשים יפות ומלאות-חן ושמחת חיים, שבתרבות הברברית שנתפרה סביבן אין להן שום דרך להביע את עצמן. אין להן קול, אין להן יכולת החלטה – אין להן ערך של קיום אנושי למעשה. האישה המוסלמית היא הקורבן הראשון והגדול ביותר של הפנאטיות: מוטל בה מום גופני והיא אסורה וכלואה בין קירות בית אביה או בעלה; משיאים אותה בגילאי ילדות מכמירי לב; מתעללים בה ומשתיקים אותה ומטילים אותה בקרן זווית ככלי אין חפץ בו מלבד סיפוק מיני והולדה.

העולם הזה מלא בגברים מוסלמים ששפיכות דמים וקריאה לשיגעון קולקטיבי היא דרכם לבטא את עצמם. זה גורל אומלל בפני עצמו, אבל הם בוחרים בזה. האישה המוסלמית לא בחרה בכלום; הקיום הזה נכפה עליה באיומי רצח. והאישה הזאת, הערביה או הסומלית או הפקיסטנית, המושפלת והעלובה שביצורי אנוש – ליבי יוצא אליה. דווקא אליה, בעולם המטומטם והמכור לשקרי אובמה הזה, שבו אף אחד לא שם עליה, אף אחד לא מקשיב לה. לאף אחד לא חראם עליה.

אני חושב: האישה הערביה היא המפתח להפיכתו של העולם הזה למקום שפחות מבייש לחיות בו. השבי שלה, של הנשמה הזאת, שהיא שווה ויפה בדיוק כמו שלך ושלי, הוא חרפה על מצפון העולם. האוזן הערלה שהתרבות המערבית מטה למצוקתה, תוך העדפה לדיבורי הטירוף של אביה ואחיה ובעלה, היא הביזיון הגדול של דורנו. האוזן הערלה הזו היא כתם בדברי ימי האנושות, שאיננו בהיר במעלה אחת מזה שהותירה עבדות השחורים – שאפילו היא עוד נהוגה בחלקים של העולם המוסלמי.

שבוע טוב.