צריך להכיר בכך: אין כל אפשרות להסכם שלום או הסכם קבע עם הפלסטינים. הדרך היחידה להמשך הקונפליקט ללא שפיכות דמים היא באמצעות סדרה של הסכמים ומהלכים חלקיים.
אחד הייתרונות הברורים העומדים למי שאינו פוליטיקאי הוא היכולת לחשוב ולכתוב מחוץ לקופסא, ואפילו כנגד מה שברור ומוסכם בשמאל או בימין, בממשלה ובדעת הקהל. על כן אסתכן בקביעה כי מותר, ואולי גם צריך את שחרור האסירים הפלסטינים.
עובדות
צריך להכיר בכך: אין כל אפשרות להסכם שלום או הסכם קבע עם הפלסטינים. הסכם כזה לא יתכן, לפחות בשנים הקרובות; ומהסיבה שהסכם קבע מחייב את כל אחד משני הצדדים לויתורים בלתי אפשריים מבחינתו.
ישראל לא תוכל לחזור לגבולות 1967 וגם לא לפנות אזורים ריבוניים במסגרת חילופי שטחים; ישראל לא יכולה לפנות את גושי הישובים וגם את מרבית הישובים המפוזרים ביהודה ושומרון וביקעת הירדן; היא אינה יכולה לחלק את ירושלים או לוותר על בקעת הירדן ומדבר יהודה; ישראל גם תהיה חייבת לקיים אחריות ביטחונית בכל שטחי הגדה המערבית. ומצד שני, ישראל אינה יכולה לבטל את הרשות הפלסטינית ולספח את מיליוני הפלסטינים ברצועה ובגדה.
גם לפלסטינים יש שורה של קווים אדומים: הם אינם יכולים לוותר על "זכות השיבה", על מזרח ירושלים, ועל גבולות 1967 (לפחות!) כשטח ה"נקי" לחלוטין מישובים יהודיים; והם – כמו גם ערביי ישראל – לא יכולים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית.
יחד עם זאת, מדינה פלסטינית כבר קיימת למעשה: הרוב הגדול של הפלסטינית לא נמצאים תחת "כיבוש"; תחת שלטון פלסטיני עצמאי חיים כל תושבי רצועת עזה, וכל תושבי הערים הפלסטיניות הנמצאים בשטחי A שבשליטה פלסטינית מלאה; ומרבית הכפרים הפלסטינים נמצאים בשטחי B שהם באחריות אזרחית פלסטינית, ואחריות ביטחונית ישראלית.
שטח C שבשליטה ישראלית מלאה מקיף כשישים אחוזים משטחי הגדה, הכוללים ברובם אזורים כמעט ריקים מתושבים פלסטינים בבקעת הירדן בצפון ים-המלח ובמדבר יהודה. בשטחי C נמצאים גם כל הישובים היהודיים בגדה וכל הדרכים והכבישים המובילים אליהם, מה שמחלק את השטחים שבשליטה פלסטינית (שטחי A ו-B) ל 165 "איים" בשליטה פלסטינית.
אז מה יהיה?
בעתיד הנראה לעין הסכסוך יימשך. במקרה הגרוע, אך האפשרי בהחלט, יתרחש עימות קשה ומדמם בשטח, עימות שלא יוכל להסתיים ב"ניצחון" של אחד הצדדים, אשר יביא סבל קשה, רב וממושך לשני העמים.
על כן, התקווה היחידה במצב זה היא להמשך הקונפליקט ללא שפיכות דמים, תוך התפתחות והתקדמות היחסים בין שני העמים, באמצעות סדרה של הסכמים ומהלכים חלקיים, שאינם מחייבים את הצדדים לוותר על מה שאינם יכולים לוותר.
אולי שני העמים ושתי ההנהגות עייפו מהסבל ומהעימות שלא מובילים לשום דבר, ויעדיפו תחת זאת להמשיך את הקונפליקט ללא מלחמה, מוות וסבל.
כאשר יובהר לכל שהסכם קבע לשלום אינו עומד על הפרק כל צד יהיה חייב לחפש את הוויתורים החשובים לצד השני האפשריים מבחינתו.
הפסקת הטרור לאורך זמן, מאבק בטרוריסטים והמשכת הקונפליקט ללא אינתיפאדה הם הוויתור הפלסטיני החשוב ביותר לישראל שאפשרי ליישום מבחינת הפלסטינים. ככל שיפחתו איומי הטרור, ישראל תוכל לקחת סיכונים ולהקטין את מעורבותה בכבישים, במחסומים ובאזורי B וכן לאפשר ליותר פלסטינים למצוא עבודה ופרנסה בישראל. תסריט כזה יוכל לאפשר לישראלים לקנות ולרכוש שירותים בשטחי הרשות הפלסטינית, והענקת שורה של הקלות כלכליות וסיוע לרשות הפלסטינית.
כל אלה הם ויתורים משמעותיים אך הם אינם שווי-ערך לויתור ולהשלמה הנתבעים מהפלסטינים.
מה יוכל להיות הוויתור המשמעותי ביותר של ישראל, שיהיה משמעותי ביותר לעם ולהנהגה הפלסטינית, אך לא יחייב את ישראל לוותר על מה שהיא אינה יכולה לוותר?
האלטרנטיבות הן נסיגה נרחבת משטחים במדבר יהודה ובקעת הירדן, הפסקת הבניה ביהודה ושומרון ובירושלים המזרחית, או שחרור מדורג של האסירים במקביל לשיפור הביטחוני.
בבתי-הכלא נמצאים אלפי אסירים פלסטינים, עד כדי כך שאין כמעט משפחה פלסטינית שאין לה קרובים בכלא הישראלי. בשל כך, שחרור אסירים חשוב ומשמעותי לתושבים הפלסטינים הרבה יותר מקבלת שטחים שוממים בבקעת הירדן ומדבר יהודה או מעצירת הבניה בירושלים ובתחום התב"ע של הישובים.
ידועות וברורות המשמעויות הרגשיות, המוסריות הביטחוניות והחוקיות הקשות של שחרור, ולו גם מדורג ומבוקר, של המוני האסירים. אולם כל צעד חייב להישקל מול האלטרנטיבות: לצערנו איננו צפויים לחיים קלים וגם לא להחלטות קלות פשוטות וזולות.
ומה עם הסכם השלום?
כמה שהדבר מצער, בשנים הקרובות הסכם שלום אינו אפשרי. תליית כל התקדמות רק בהסכם שלום וסיום הסכסוך היא מתכון למלחמה ולסבל נוספים. הסכם שלום הוא אשליה שתסתיים באכזבה ובהידרדרות. לעומת זאת, שביתת נשק לאורך זמן היא מטרה קשה אך אולי אפשרית.
הפסקת הטרור, שקט לאורך זמן, צמצום המעורבות הצבאית של ישראל בשטחי הרשות, התפתחות כלכלית ועליית רמת החיים של הפלסטינים ופיתוח יחסי שכנות תוך הקטנת הפחד ההדדי – יקרבו את השלום גם כאשר הוא עדיין רחוק מאוד.
כל אלה אינם מתיימרים להיות תחזית, אלא רק הצעה למטרות מציאותיות שניתן לחתור אליהן.
עוד משהו
סוד ההליכה על המים טמון בידיעה היכן מונחות האבנים.
אם המטרה היא הפסקת טרור, כיצד אתה ממליץ על שחרור טרוריסטים המנוסים ברצח יהודים?
הגיון ממש צלול ואפשר לסכמו כך:
כדי שנוכל לחיות בשנים הקרובות בשקט יחסי כל אחד צריך לתת משהו.
הפלסטינים ישתדלו שלא לרצוח יהודים.
ומדינת ישראל מה תתן בתמורה?
ובכן מדינת ישראל תשחרר את הרוצחים שרצחו יהודים בשנים הקודמות כדי שהפלסטינים יסכימו להשתדל לא לרצוח יהודים בשנים הקרובות.
ומאחר שכמעט לכל משפחה פלסטינית יש קרוב בכלא שרצח יהודים או ניסה לרצוח או סייע לרצוח יהודי, אז אין שום סיבה שזה לא יעבוד.