למרות יללות האפליה שהשמיעו חברי הכנסת הערבים, הנתונים היבשים אותם הציגו הבנקים קלקלו את החגיגה.
הארץ געשה ורעשה סביב פרשיית ההלוואה הערבית בבנק המזרחי בקריית שמונה, וכך גם הח"כים, שכינסו דיון מיוחד בעניין בוועדת הכלכלה של הכנסת • אלא שלמרות ההתלהמות המקופחת ויללות האפליה שהשמיעו חברי הכנסת הערבים, הנתונים אותם הציגו הבנקים קלקלו את החגיגה • ההבדלים בדפוסי הצריכה והסיכון שבמתן הלוואות במגזר הם חלק מהטיעונים שזכו להתעלמות רועמת • רשמים
הדיון אודות תפקודה של המערכת הבנקאית במגזר הערבי, שנערך אתמול בוועדת הכלכלה, התנהל כולו בסימן של אפלייה, קיפוח ובאווירה של רגשי נחיתות מצד הנציגים הערבים, ששורשיהם באותו טיעון ישן נושן – "המדינה אשמה בכל". האפשרות לערוך בנושא דיון מושכל על בסיס נתונים ועובדות נראה רחוק מאי-פעם, לפחות כל עוד המושכות בידי יו"ר הוועדה חבר הכנסת ברוורמן.
"אפליית הבנקים במגזר הערבי הינה תופעה שנראתה כמו אפיזודה חולפת, אך מדובר בתופעה מתמשכת", קבע ברוורמן בפאתוס, "מדינת ישראל חרטה על דגלה את שוויון הזכויות, ואסור שתהיה בה אפליה".
ד"ר חנא סוויד המשיך באותו קו: "מה שקרה בסניף הבנק בקרית שמונה [בהקלטה שנחשפה, אחראית פתיחת חשבונות בסניף מזרחי טפחות בעיר הורתה למוקדן בבנק שלא להפנות לסניף לקוחות ערבים] זו אפלייה וגזענות. אני מקווה שהדיון יתפתח לא רק סביב המקרה הספציפי הזה אלא על כל שירותי הבנקאות במגזר". לדבריו, במצב הנוכחי "ישנם בנקים ליהודים ובנקים לערבים, מה שמזכיר חוק שהעבירה הכנסת הקודמת בעניין אזרחים ערבים שמנועים מלבנות בישובים קהילתיים".
גזענות, אפליה והתלהמות
ואכן, הדיון התפתח. יו"ר הועדה ברוורמן דרש מן הדוברים הצעות קונקרטיות לפתרון הבעיה, תוך שהוא מהסה באופן מיידי את אלו הסוטים מן הנושא, שהוא כמובן, אפליית הערבים. בכדי להמחיש את האחווה המסתמנת בין יוזמי הוועדה והעומדים בראשה לבין חברי הכנסת הערבים, הוא מתבל את הדיון בהומור ("אשמח לשבת עם ד"ר סוויד בקואליציה"), תבלין שמחבב גם הד"ר אחמד טיבי ("יש לעשות בדיקת ד.נ.א בעניין בני הדודים").
גם חברת הכנסת מיכל רוזין, יוזמת הישיבה, לא ויתרה על האפשרות להפגין סולידריות עם הח"כים הערבים, וטענה כי לא מדובר בתופעה מקומית: "האפליה היא שיטתית ולכן פנינו לקיים דיון דחוף לאור הפרסומים. עשיתי בדיקה מעמיקה וגיליתי כי העמלות למגזר הערבי הן גבוהות יותר, ישנה התחמקות ממתן אשראי ובעיות במתן משכנתאות". היא, כמובן, הקפידה לבסס את מעמדה כלוחמת זכויות אדם, וירתה: "התופעה מנוגדת למוסר ולחוק איסור האפליה. יש לנקוט בסנקציות חריפות כנגד העוברים על החוק".
לדברי ח"כ עיסוואי פריג' ממרצ, הגזענות במדינה היא מובנית ותודעתית והבנקים הם הראשונים שמגלים אפליה. כך, לדוגמה, הוא טען כי בבנק מרכנתיל-דיסקונט גובה הריבית מתקרב לזה של השוק האפור. בין התלהמות כזו או אחרת, מהן היו לא מעט, השכיל עיסוואי להציע פתרון יצירתי למדי; לדבריו ניתן לפתור את המצוקה הכלכלית במגזר באמצעות, כמה פשוט וקל, תספורות.
עד כמה שתופעות אלו סוחטות דמעות, מפליא לראות כי דווקא חברי הכנסת הליברלים ושוחרי הזכויות סבורים כי מוטל עליהם להתערב באופן בוטה בהתנהלותן של חברות פרטיות כמו הבנקים, ובהעדפותיהם המסחריות. ח"כ אחמד טיבי חשף נתונים מעט תמוהים, המצביעים על 760 סניפי בנק ביישובים יהודים, 514 בישובים מעורבים ו-96 בלבד בערבים. בהתחשב בעובדה שהציבור הערבי מונה כ-20% מאוכלוסיית ישראל, ובכך שרבים מהם מתגוררים ביישובים המעורבים, 96 סניפי-בנק הוא לא מספר מבוטל. כך או כך הכריז טיבי כי ילך בעניין זה עד הסוף: "אלחם למען ייצוג הולם לערבים עד שיצא לכם מהאף ומהאזניים", הוא אמר. "במרכנתיל יש אפליה של המגזר הערבי-המוסלמי ואם זה לא ישתנה אכנס בכם חזיתית", הוסיף טיבי בנימוס הכה אופייני לו.
ולהלן המציאות
כדרכם של דברים, הנתונים והעובדות לא תמיד עולים בקנה אחד עם טענות הקיפוח, ולאחר שחברי-הכנסת סיימו להשמיע את קולם בנושא ניתנה הבמה לנציגי הבנקים. את הדברים פתחה גלי כספרי מאיגוד הבנקים שאמרה כי "אסור שיהיו מקרים של גזענות בכל מקרה ותקלות נקודתיות יוטופלו. באשר לסניפים – אין אפליה על רקע של דת או לאום". בכדי להוכיח את טענותיה ניסתה כספרי להציג נתונים סטטיסטיים אך מיד נקטעה על ידי יו"ר הועדה אבישי ברוורמן בטענה כי הוא אינו רוצה להתייחס לסטטיסטיקה ולמספרים אלא לשמוע הסברים ופתרונות; טענה מוזרה בהתחשב בעובדה שרק כמה דקות קודם לכן הציג ח"כ טיבי סטטיסטיקות משלו.
נציגי הבנקים השמיעו טענות וסיפקו הסברים ענייניים וכלכליים למצוקת המגזר הערבי: כך, למשל, זוהיר חורי, נציג הבנק הערבי ישראלי, שהריביות שלו נמצאו כגבוהות ביחס לריבית הממוצעת במשק, הסביר כי "לקוחות הבנק נוטים לעשות שימוש בעמלת פקיד, שעלויותיו גבוהות, ולא בערוצים הישירים והזולים יותר". לדבריו הובאו דיילות לכל הסניפים והלקוחות קיבלו הסברים אודות השימוש באינטרנט, כך שהרגלי המגזר הערבי שונו.
אלון בירון, נציג בנק מרכנתיל, ציין כי המגזר הערבי מהווה 40% מפעילות הבנק ו-50% מהעובדים הם ערבים: "אנחנו רואים במגזר פוטנציאל מעולה ומגייסים ממנו עובדים לעבודה לא רק מול המגזר". בדומה לחורי, הדגיש בירון את מאפייניו היחודיים של המגזר: "צריכת השירותים הבנקאיים במגזר היא שונה. יש הרבה יותר שימוש בערוצים של בנקאים שהם יקרים יותר והרבה התנהלות במזומן, מה שמעלה את עלויות השימוש בשירותי הבנקים במגזר". נתון נוסף שציין בירון הוא אופיים של היישובים הערבים הקטנים, המצריכים תמהיל עובדים מאוד מסוים.
אולם, מעניינת מכל היא ההצהרה של נציג בנק הפועלים במזרח ירושלים, שטען כי הבנק ממעט במתן משכנתאות לערביי האזור מכיוון שקשה מאוד לממש את המשכנתא ולהחזיר את הכסף. טענה חשובה ונוקבת, כך שלא מפתיע שהיא לא זכתה להתייחסות.
נציג בנק מזרחי מיכה ארגמן, ספג לא מעט אש בעקבות מקרה גילוי הגזענות בקרית שמונה. לדבריו, המקרה אינו מייצג כלל את מדיניות הבנק ומדובר בעובדת זוטרה. כמו בכל ארגון, אמר, ישנם עשבים שוטים שיש להוקיע. בכלל, מהדיון עלה כי המקרה הנקודתי שהתרחש בקרית שמונה הוא ששילהב את היצרים בקרב המגזר הערבי והוביל להתכנסות הוועדה. אחרת, לא ניתן להסביר את החזרה התכופה לתקרית הספציפית, כאילו מדובר במקרה מייצג שמעיד על מדיניותו של בנק כזה או אחר.
הגזענות הנעלמת
אם כך, התבוננות בתמונה הרחבה מציגה מציאות מעט שונה מזו שמנסים לצייר חברי הכנסת הערבים בתמיכת עמיתיהם מהעבודה וממרצ. מקרים נקודתיים כאלו ואחרים של גילויי גזענות יש להוקיע כמובן, אך האשמה גורפת של "הבנקים" בגזענות מובנית היא פופוליסטית, מתלהמת ושגויה מן היסוד. חבל מאוד שאף נציג ממפלגות הימין לא השמיע את קולו במהלך הדיון. אולי כך היה ניתן להפריך את הקשר ההזוי בין מצבו הכלכלי של המגזר הערבי לבין גילויי גזענות, לכאורה, של הבנקים.
היו"ר ברוורמן אמנם ביקש פתרונות מעשיים לבעיית הגזענות, אך בסופו של דבר שמע הרבה הסברים עובדתיים השוללים למעשה את קיומה של הבעיה. על-כן, קביעתו כי "זוהי הישיבה הטובה ביותר שנכחתי בה בנושא זה", בה חתם את הדיון, היא תמוהה ביותר: הרי בניגוד לבקשותיו לרעיונות יצירתיים וקונקרטיים לפתרון ה"בעיה", לא הוצע ולו פתרון אחד לבעיה שכנראה כלל לא קיימת. על כל פנים, באוקטובר תתכנס הוועדה פעם נוספת. עד אז סביר להניח שהעוסקים במלאכה יעלו בחכתם לפחות עוד פקיד זוטר גזען אחד שעליו יהיה ניתן לפרוק את התסכול הערבי.
מדינת ישראל אכן מפלה את הציבור הערבי בתחום האשראי וכופה עליו קשיים בקבלת משכתנא ומעודדת התנהלות במזמומן. היחיד שהתייחס לעניין הוא אותו נציג בנק הפועלים במזרח ירושלים. המדינה מסרבת לאכוף את החוק ביישובים ושכונות ערביות ולכן הבנקים לא מסוגלים לאשר משכנתאות בלא בטחיונות ניתנים לחילוט ובצדק רב מבחינתם. רשויות המס לא נכנסות לכפרים ערביים אלא בליווי מסיבי ועתים נדירות. לפני הערבים, מי שאשם בהיעדר אכיפת החוק היא המדינה. הערבים רק מקשים. אז האם יש קיפוח? כן.
אם רוצים למנוע קיפוח, צריך לבחור באחת מבין שתי אפשרויות: להחיל את הריבונות או לסלקה לחלוטין.
מוזר שאתה מאשים את המדינה באלימות הערבית (לדבריך) הנלווה את רשויות המס.
מדוע לא מצויין שנציגת איגוד הבנקים ציטטה ממסמך בנושא של מרכז המחקר והמידע בנושא הסניפים, וגם המפקח על הבנקים ציטט ממסקנה של אותו מחקר בנושא הריביות
מדוע אתר מידה מצניע את המחקר
בעברי עבדתי מול המגזר הערבי לא רק בתחום הבנקאות אלא גם בתחום הביטוח. ידוע לכל שמוסר התשלומים במגזר הערבי ירוד מאד וכאמור יש בעיה גדולה מאד לגבות חובות מאנשים שגרים בכפרים משכנתאות או חובות אחרים. כתוצאה מכך הלוואות למגזר (בממוצע) הן הלוואות מסוכנות – הלוואות מסוכנות מתומחרות בריבית גבהה. לכסף אין ריח ולא "דופקים" את הערבים בכוונה בריבית גבהה כי הם ערבים, אלא כי בהרבה מהקרים הלוואות לערבים הן הלוואות מסוכנות. ועובדה – רופא ערבי שאישתו מורה שגרים בעיר (נגיד חיפה) יקבל הלוואה בתנאים מצוינים למרות שהוא ערבי. הערבים בוכים על הקיפוח שבכפרים אבל מאוחרי הבכי יש צביעות כי יש לכפרים הערבים במתכונתם הנוכחית יתרונות רבים להציע לערבים – בניה בילתי חוקית ללא אכיפה, חייב ערבי מתחבא בכפרים והוצאה לפועל לא מגיעה לשם. מבצעי אכיפה בכפרים צריכים גיבוי מראש של מג"ב ואז הערבים עושים מזה רעש גדול של קיפוח. הערבים לא באמת רוצים לצאת מהכפרים כי הם לא מוכנים לוותר על היתרונות. הם רק רוצים שנשפר להם באמצעות עוד זכויות את מצבם בכפרים כדי שיוכלו להינות מכל העולמות. צריך להפסיק עם זה. הם צריכים לוותר על הפרימיטיביות ולעבור לקידמה ואז כולם ירוויחו מזה.