חברו הכל ביחד: מה יזעקו בכותרות העיתון אם מגפת פוליו תכה בג'יהאדיסטים צ'צ'נים בסוריה? ומה קשור לכל זה הלל הזקן? אלון מזרחי פותח שבוע
חוסר הפרופורציות מכה בנו מכל עבר: מצד אחד, יש בקרבנו מי שלוקחים כמובן מאליו את היעלמותן של מגיפות נוראיות ומחלות ילדות משתקות; מצד שני, יש מי שנוסעים על-פני כל המזרח-התיכון רק עבור ההזדמנות לטבוח בבני דתם. ובתווך העיתונאים עסוקים בהפצת היסטריה לא פרופורציונלית בכל סוגיה, קלה כחמורה. טוב שהלל הזקן עושה לנו קצת סדר. אלון מזרחי פותח שבוע.
לא נפלו מהגג הזה כבר עשרים שנה, אז אולי נוריד את המעקה?
זהו ההיגיון של מתנגדי החיסון לפוליו: בעשרים שנה האחרונות לא היה פוליו, אז כדאי להפסיק לחסן נגד פוליו. שזה כמו בכותרת, או: בעשרים שנה האחרונות לא היו הרוגים מתאונות חזית במהירות של ארבעים קמ"ש, אז בואו נפסיק עם הכריות אוויר.
ידידיי היקרים: כואב לי לומר, אבל אתם ואני חיים בעולם שמסתובבים בו אנשים בגירים שאינם מעלים בדעתם שאין פוליו בגלל שכולם מחוסנים נגד המחלה.
הטכנולוגיה מחזירה את האנושות לעבודת אלילים. הקישור הוא אלוהים; הציטוטים הם מלאכי עליון. בואו נתפלל לקישור, בואו נעבוד את הציטוט. יש לנו אינטרנט עכשיו; מה זה שיתוק ילדים בשביל יצורים מיתולוגיים כמונו?
הסאגה הסנסציונית וחסרת-התקדים של הנגיד
אם להאמין לתקשורת, שום דבר חסר-תקדים כבר לא קורה. ואם לא חסר-תקדים אז מזעזע. ואם לא מזעזע אז מדהים. ואם זו לא מדהים אז מעורר זעם. ואם לא מעורר זעם אז סנסציוני, היסטורי, קונטרוברסיאלי או שלא נשמע כדוגמתו.
ידידינו התקשורתנים כבר כה שבויים בעולם ההגזמה ההיסטרית, ששום כוח חילוץ מהמציאות שאנו חיים בה לא יוכל לשחרר אותם מהווייטקונג המילולי שתלה אותם הפוכים מהתקרה בג'ונגל דרום-מזרח אסייתי של התודעה.
ההיסטריה הלפני אחרונה (לפני אותו חיסון פוליו השנוי-במחלוקת באופן מעורר זעם וחסר-תקדים) הייתה סביב הנגיד. שני מועמדים אמרו שלא מתאים להם, והעיתונות החלה לזעוק. קרה איזה אסון? ולדימיר פוטין אסף את כל העיתונאים הישראלים ושיגר אותם לחלל כדי לבדוק את השילוב של חוסר-פרופורציה עם חוסר כוח-כבידה? סוף העולם הגיע?
לא. ישנה משרה ממשלתית חשובה כמו מאה אחרות, היא לא אוישה במהירות בזק ונשקלים כמה מועמדים. אז? לפי גלובס וישראל היום מדובר ב"סאגה". סאגה שנמשכת שבועות ספורים? הרי במקור האיסלנדי מדובר בסיפורים על גיבורים מיתולוגיים שמתארים את המתרחש על-פני דורות שלמים.
יש משהו לא מאוזן בעליל בפרקטיקה התקשורתית המעייפת של מילים וכותרות גדולות. וזה קצת עצוב שמי שאמור לעמול על תיעוד הסיפור וביטוי רחשי המקום והזמן במקום זה מתבוסס בסרסור סאגות סנסציוניות וחסרות-תקדים.
על דאטפת יטופוך
הלל הזקן היה דמות מרשימה ונישאת גם בדור התנאים הארצישראלי, עתיר החושבים המפולפלים והמבריקים. כמה סיפורים מאירי עיניים ולב במיוחד מאוצר החכמה היהודית נקשרו בשמו; אהבת הלימוד ואהבת האדם שלו עשו לו שם גדול בחייו ומשמשים מופת חינוכי עד עצם היום הזה. מוכר למשל הפתגם "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך (וכל השאר פרשנות)"; פחות ידוע שהאמרה היא מענה לאתגר של איש אחד שאמר להלל: "נראה אותך מצליח ללמד את כל התורה היהודית על רגל אחת". הלל לא שלח את האיש המחוצף הביתה עם גערה או הביע תרעומת על הזלזול-כביכול, אף-על-פי שהיה מחשובי המורים הרוחניים של דורו, והאיש כנראה סתם נודניק. הוא ויתר למפרע על התנהלות שבאה מתוך חשיבות עצמית או אגו מפותח, ופשוט ענה לעניין הכי טוב שיכל. הוא ענה טוב כל כך עד שהסיפור מחזיק מים גם קרוב לשני אלפים לאחר שהתרחש. הלל הזקן החכם והטוב: אי אפשר שלא להתאהב בו.
והנה, הלל הולך יום אחד לאורך נהר ורואה גולגולת אנוש צפה במים. תגובתו הספונטנית היא:
"עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן". כיוון ששלחת גולגולות אחרות לצוף על פני המים, הנה גולגולתך שלך צפה בעצמה עכשיו. ומי ששלחו אותך לצוף – הראשים שלהם יגמרו באופן דומה. קארמה איז א ביצ'.
קפיצה קטנה קדימה במכונת הזמן המילולית שלנו בחזרה להווה. אם זה לא היה מזעזע זה היה משעשע: העובדה שמוסלמים מאסכולה אחת נלחמים באכזריות אולטימטיבית במוסלמים מאסכולה שניה (שלישית, חמישית, עשירית) בכל רחבי המזרח-התיכון ידועה ומוכרת ואינה מרגשת איש. מאה-אלף מתים בסוריה, מליון בעיראק. זה רק מספרים. כמו המרחק בין הארץ לירח. מה זה משנה כמה הוא בדיוק?
אבל עכשיו לחדשות הישנות של מוסלמים משמידים מוסלמים יש טוויסט חדש ומרתק: השבוע למדנו שג'יהאדיסטים צ'צ'נים נוהרים לסוריה באלפיהם כדי לטבוח בסורים מהצד של אסד. אז המוסלמים מהצד של אסד מביאים ג'יהאדיסטים מלבנון כדי לטבוח בצ'צ'נים שבאו לטבוח במוסלמים מהצד של אסד. כי למה לא להרחיב את מעגל האהבה? מה שנקרא: הגיון מוסלמי בשיא תפארתו.
אם זה לא היה מזעזע זה היה משעשע. כל עוד האסלאם הטיף לטבח יהודים ושחיטת כופרים, עוד היה ניתן לתרץ את זה בטראומה מהקולוניאליזם או איזה טיפשות אחרת שרק אקדמאים מסוגלים לה. אבל מה ההסבר לכך שאזרחי רוסיה מוסלמים עולים על מטוס וטסים לנופש דמים בעיירה סורית נידחת שאפילו לשטן לא איכפת איזה סוג של מוסלמי שולט בה?
ההסבר הרציונלי היחיד הוא: יש משהו דפוק באופן יסודי בתפיסות הבסיסיות ביותר של מוסלמים מכל הזרמים. אבל ההסבר הזה רציונלי מידי עבור האדם המערבי של ימינו אז נניח לו לעת עתה.
ולמי בעולם המוסלמי, שחשבו שכל עוד הם מגבילים את הג'יהאד לרצח חייתי של בני אדם מסוג אחד (יהודים, קופטים, חיילים אמריקאיים, אזרחי לונדון, שוכני מגדלי התאומים) אז הכל סבבה ועכשיו הם נטבחים בידי צ'צ'נים או סומלים או אלוהים יודע מי עוד, נותר רק להגיד מה שאמר הלל הזקן לגולגולת הצפה על פני המים: על דאטפת יטופוך. מי שמפיץ רוע במוקדם או במאוחר ייפול תחת ידי רוע. מוסלמים, יותר מבני כל דת אחרת, הם קורבנות השיגעון הג'יהאדיסטי שקנה לו שביתה באמונתם.
יש עוד הסבר קטן לעניין הצ'צ'נים: שאולי זה לא באמת קורה. זאת אומרת, אני לא מזלזל לרגע בידידינו הג'יהאדיסטים, שיצאו מהמזה"ת להפיץ את תורתם גם ברוסיה ובשאר העולם, תוך עריפת לא מעט ראשים בדרך; אבל ספציפית לגבי הצ'צ'נים, יש אלפי סיפורים עליהם, ורובם ; כנראה מיתוסים. מעט מאוד צ'צ'נים אשכרה זוהו כלוחמי ג'יהאד בחו"ל (אחד מהם, בחורצ'יק בשם רוסתאם גלאייב, הבן של רוסלאן גלאייב הידוע לשם או לשמצה בצ'צ'ניה, תלוי את מי שואלים, נהרג שם ב-2012), אבל סיפורים יש באלפים. לפני עשור גם אצלנו סיפרו השכם והערב על מתנדבים צ'צ'נים שהגיעו לעזור לפלסטינים בעזה; למותר לציין שאיש מהם לא נמצא, ועיקר הרושם שהסיפור השאיר הוא על ההנהגה הצ'צ'נית הבדלנית עליה השלום, ששחררה לעיתונות את ההודעה המצחיקה-עד-דמעות לפיה הצ'צ'נים לא קשורים בכלל לסכסוך הישראלי פלסטיני, ש"ייפתר באמצעות משא ומתן ולא באמצעות פלוגה צ'צ'נית".
צ"ל "נהרג בסוריה ב-2012".
האמת שזה רעיון כל כך מבריק שחייבים לא לדחות אותו על הסף (: אינטואטיבית זה נשמע לי נכון שקצת עפים על מיתולוגיה צ'צ'נית. מצד שני לאחרונה יש באמת דיווחים, מכמה מקומות, שהאסלאם המסויים הזה החליט לקחת חלק פעיל יותר בג'יהאד העולמי
שלום אלון,
פוסט מעולה נהניתי לקרוא.
בנוגע לחיסונים, באופן אישי איני יכול לסבול את הרעיון שיש טרמפיסטים שלא מחסנים את ילדיהם ומסכנים את הציבור (הם תופסים טרמפ על אלו שכן מחסנים וכך באופן פלא ילדיהם אינם נדבקים במחלות, מה שלא מפריע להם לתלות את סיבת אי ההידבקות בסיפורי אלף לילה ולילה). מה שכן מטריד אותי בסיפור הנוכחי הוא הפופוליזם שנוטף ממשרד הבריאות בקדנציה הנוכחית וגם נידונה כאן באתר. כשביום ראשון אסור להוזיל מוצרי חלב, ביום שני יש חוסר אמון בקריאה להתחסן. אודה לך אם תאיר את עיני בעניין.
נ.ב
עוד עניין שמשום מה לא מוזכר הוא תרומתם של מסתננים לתקומתם המחודשת של מחלות שעד כה היו רק שמות חסרי משמעות בפנקס החיסונים