צביעות אירופית: מחרימים את ישראל; משקיעים בצפון קפריסין

מאז ומתמיד יחסו של האיחוד-האירופי לנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון לא היה סימפטי, אולם הצהרות החרם האחרונות מהוות עליית מדרגה במדיניות הדו-פרצופית של האיחוד • לא מאמינים? תשאלו את 259 מיליוני היורו שהאיחוד מתכוון להשקיע בצפון קפריסין הכבושה

כבר נכתב בעבר ב'מידה' על כך שהאיחוד-האירופי נוטה להבדיל בין כיבוש לכיבוש, כשהודיע על כוונתו לסמן מוצרים מיהודה ושומרון אך נמנע מלעשות זאת במדינות אחרות. עם זאת, הודעתו החדשה של האיחוד על כך שהוא אוסר כל מימון, סיוע ושיתוף-פעולה עם גורמים ישראלים הפועלים מחוץ לגבולות 67' מהווה עליית מדרגה בצביעות, בעיקר נוכח המאמצים שהאיחוד משקיע בניסיון לחדש קשרי-מסחר ושיתוף-פעולה עם צפון קפריסין, הכבושה על-ידי תורכיה מאז 1974. 

כיבוש אכזרי ופשעי מלחמה

תורכיה כבשה את חלקו הצפוני של האי קפריסין בשנת 1974. עד כמה אכזרי היה ועודנו הכיבוש התורכי של קפריסין? ובכן, לפי הדו"ח שהגישה הנציבות האירופית לזכויות אדם בשנת 1976 (ולאחר מכן שוב ב-1983), היא מצאה את תורכיה אשמה, בין היתר, ב"שלילת חיים, שלילת חירויות ושלילת נכסים", בהתבסס על העדויות שהגישה ממשלת קפריסין על האונס השיטתי של נשים קפריסאיות-יווניות על-ידי חיילים תורכים, ועינויי אסירים שנכלאו במהלך הפלישה. כמו כן, בדו"ח משנת 1999, מצאה הנציבות את תורכיה אשמה בהפרה בוטה של 14(!) סעיפים שונים של זכויות המעוגנות באמנה האירופית לזכויות-אדם, וחוקרים ואקדמאים רבים מצאו שפעילותיה של תורכיה מגיעות לכדי פשעי מלחמה (כהפרה של סעיף 49 באמנת ז'נבה) ואף לכדי טיהור אתני (כמו שגם טוענת ממשלת קפריסין עצמה).

כתוצאה מכך, מלבד תורכיה עצמה (ואזרבייג'ן, ברמה ההצהרתית), אף מדינה לא מכירה בעצמאותה של צפון קפריסין, ומבחינת האיחוד-האירופי האיזור נמצא תחת כיבוש תורכי. כשטח של האיחוד-האירופי (קפריסין הצטרפה כחברה מלאה לאיחוד האירופי בשנת 2004) שנמצא תחת כיבוש, חוקי האיחוד והסכמי הסחר שלו לא חלים על צפון קפריסין.

האיחור האירופי

לאור זאת, היינו מצפים כי האיחוד האירופי יפעל ללא-לאות על מנת להטיל סנקציות על צפון קפריסין ותושביה התורכים, בדיוק כשם שהוא מתכנן להטיל על יהודה ושומרון החל מינואר 2014. ובכן, נכונה לנו הפתעה: המדיניות הרשמית של הנציבות האירופית היא כי "יש לקדם את המגעים בין שתי הקהילות (של קפריסין – ד.ט.) ובין האיחוד האירופי על-ידי אינטגרציה כלכלית", דבר הבא לידי ביטוי בהקצאה של 259 מיליון אירו לצורך עידוד הפיתוח הכלכלי של צפון קפריסין.

לא זו בלבד, אלא שהנציבות אף הגישה בשנת 2004 הצעת חקיקה שמטרתה להסדיר את הסחר עם צפון קפריסין, שנחסמה ברגע האחרון על-ידי קפריסין בזכות הוטו שיש למדינות בהצבעות בנושא זה. אלא שהאיחוד לא אמר נואש, ובסעיפיה של אמנת ליסבון, שנכנסה לתוקפה בסוף 2009, נכללו שינויים הנותנים לפרלמנט האירופי זכות הצבעה בנושאי מסחר בינלאומי, ומבטלים למעשה את זכות ה'וטו' שהייתה שמורה עד כה למדינות יחידניות באיחוד בנושא זה. המשמעות היא שקפריסין לא תוכל להטיל וטו על החלטה עתידית לחדש קשרי מסחר עם צפון קפריסין הכבושה.

למען הסר ספק, סמוך לכניסה של האמנה לתוקף, הזדרז הפרלמנט האירופי להגיש בקשה להקים ועדה שתבחן את חידוש קשרי המסחר עם צפון קפריסין תחת ההבנות שבאמנת ליסבון.

בעוד שהאיחוד הוציא הוראה לנתק קשרי מסחר ומימון עם גופים ישראלים בשטחי יהודה ושומרון, הוא פועל ללא לאות בניסיון לחדש קשרי מסחר עם צפון קפריסין, הנמצאת תחת כיבוש תורכי כבר קרוב ל-40 שנה, ומהווה כשליש(!) משטחה של מדינת קפריסין, שהיא חברה מלאה באיחוד. לנוכח זאת, הניסיונות של האיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית לשמור על ארשת ניטרלית ודאגה לזכויות-האדם מתרוקנים מתוכן ומאמינות.