להלאים את מקס פאסט: מלחמתה של אם בפקידי המדינה

מילי פאסט חשבה תמיד כי הילד שלה הוא אכן שלה, אך לפני כחודש הבהירה לה מדינת ישראל כי צאצאה שייך לביורוקרטיה הממשלתית • בקשתה של פאסט להעביר את בנה מקס מבית־הספר הכושל בו למד, לימדה אותה כי הסמכות ההורית שלה היא על-תנאי, והשליטה האמיתית בגורלו של מקס מסורה בידי פקידי מנהל החינוך (כתב: רותם סלע)

הסיפור מתחיל בשמחה גדולה ובתגלית עגומה. לפני שנה עלזה משפחת פאסט על מעבר לדירתה החדשה בשכונת קטמון הישנה שבירושלים. אלא שלא עבר זמן רב, ועל צהלת המעבר העיב ענן קודר: בני משפחת פאסט גילו כי בית הספר 'לוריא לאומנויות' שבשכונה, אליו שלחו את בנם מקס ללמוד, אינו עומד בציפיות.

המוסד התאפיין בסטנדרטים לימודיים, מנהליים וניהוליים נמוכים מאוד: מורים החומקים תדיר מלימודים, שיעורים במקצועות כמו חשבון ועברית הניתנים על־ידי מורים מחליפים ומתחלפים, אלימות וגניבת ציוד ללא טיפול הולם, שירותים שריחם נודף למרחוק, מקקים בחדר האוכל של הצהרון ושאר מרעין בישין.

על התרשמותה העגומה של מילי פאסט מאיכותו של 'לוריא לאומנויות' אפשר להתווכח, אך גם העובדות מדברות בעדה. בשכבת כיתה ג' בה למד מקס יש כיתה אחת בלבד, בה למדו בשנה האחרונה 29 תלמידים. במעבר לכיתה ד' נטשו את המוסד חמישה מהם, לאחר שהוריהם בחרו 'לעבור דירה' באופן אמיתי או פיקטיבי, ולו בכדי למנוע מילדיהם את הצורך להמשיך וללמוד במוסד. במהלך השנה האחרונה גם עזבו את בית־הספר הקטן תשעה אנשי סגל חינוכי.

מילי פאסט יכלה ללכת בדרכי הישרא-בלוף ולפברק מעבר דירה, אבל היא החליטה ללכת בדרך המלך. אחרי שבית־ספר יסודי אחר הסכים לקבל את בנה ללימודים בכיתה ד', היא פנתה לוועדת ההתמדה במנהל החינוך של עיריית ירושלים וביקשה להעביר את מקס לבית־הספר החדש. אחרי ישיבה סוערת, בה השתתפה גם מנהלת 'לוריא לאמנויות', שטענה כי פאסט אינה מתנהלת כהורה אחראי, החליטו במנהל החינוך לדחות את הבקשה.

פאסט סירבה לקבל את רוע הגזרה, אך אנשי הוועדה הבהירו לה כי אם תמשיך ותתעקש להעביר את בנה יישלח לביתה קצין ביקור סדיר, שתפקידו לוודא כי "חוק חינוך חובה" מיושם וכי היא אכן שולחת את בנה ללמוד במוסד אותו היא רואה כאנטי-חינוכי. עבירה על "חוק חינוך חובה", יש לציין, דינה עד חודשיים מאסר.

מילי פאסט יוצאת לקרב

הסיפור הקטן הזה יכול היה להיות עוד פסיק בדברי הימים של הביורוקרטיה החינוכית בישראל, אלא שכאן התרחשה התסבוכת. אחרי עירעור נוסף שנדחה אף הוא, החליטה מילי פאסט לפעול באופן אקטיבי ומיידי כדי לסגור את בית הספר 'לוריא לאומנויות'. החישוב שלה היה פשוט: אם המוסד ייעלם, לא תהיה למנהל החינוך ברירה אלא לאפשר לבנה ולתלמידים אחרים הנאלצים לשהות בו לעבור למוסד אחר, טוב יותר.

לחצו והצטרפו לקבוצת הקפיטליסט היומי בפייסבוק

בעצומה אינטרנטית שפתחה, במקביל לשיחות טלפון ולמפגשים עם הורים נוספים בבית הספר, קראה פאסט לסגירה מיידית של המוסד ה"אנטי-חינוכי", כלשונה. העצומה זכתה עד כה ליותר ממאה חתימות, ביניהן אחת של היועצת החינוכית היוצאת של בית הספר, וניתן למצוא בה אבחנה עגומה של מצב מערכת החינוך, כפי שניסחה זאת פאסט עצמה:

אלו מכם שאינם מכירים את המערכת מרימים עכשיו גבה. אם המצב כל כך גרוע, אתם שואלים, מדוע התלמידים לא עוברים בית ספר? התשובה המדהימה והכואבת היא, שככל שבית ספר גרוע יותר כך קשה יותר לעבור ממנו. מכאן, שבבית ספר כמו לוריא מעבר חלק לבית ספר אחר הוא בלתי אפשרי … המנהלת ומינהל החינוך של העירייה מפחדים ובצדק מהתפרקות של בית הספר, שהינה למעשה הודאה שלהם בכישלון. אלא שסגירה, שהיא אמנם אופציה כואבת לאגו ולמוניטין שלהם, היא האופציה המוסרית והערכית היחידה, כיוון שהיא היחידה שיכולה להציל את השנה של מי שאמור להיות הגורם היחיד שחשוב במערכת החינוך – הילדים.

בשיחה ל'מידה' הבהירה מילי פאסט כי את המהלכים האחרונים היא יזמה מחוסר ברירה: "לא בקשתי להיות דון קישוט, אבל במהלך הניסיונות שלי להעביר את מקס בית ספר נוכחתי שיש רוב מוחלט בקרב ההורים, וכנראה שגם בקרב המורים שתופשים את המוסד הזה בדיוק כמונו", היא אומרת, "אם חינוך ראוי הוא המטרה של מערכת החינוך אז המוסד הזה היה צריך להיעלם אתמול בבוקר. אם חינוך הוא העתיד שלנו אז לא רק אני וההורים של בית הספר אלא כל תושבי ירושלים והמדינה צריכים לעמוד על הרגליים האחוריות ולדרוש שלוריא, שמתיימר לספק כלים לדור העתיד שלנו, ייסגר מיידית".

הדברים הקשים של פאסט על בית־הספר ל'וריא לאמנויות' הובילו לבקשת תגובה ממנהל החינוך של עיריית ירושלים. איך זה שמוסד כזה נשאר פתוח? בתגובה, נשלחה אלינו ממנהל החינוך תגובתו של יו"ר ועד ההורים של בית הספר אריה לוסקי, שתלה את המוניטין הרע שמנסים להוציא לבית הספר בתקשורת ב"מורה ממורמרת," וציין כי "בית הספר פועל לעילא-ולעילא בהנהלת מנהלת בעלת מעוף שמצעידה את ביה"ס לכיוונים חיוביים ביותר". לא ברור אם תגובתו של לוסקי נבעה מאי־היכרות עם תלונתה של פאסט או מרצונו להגיב על תלונה אחרת מטעם צוות המורים.

ייתכן שהחוויה השלילית שלך היא נקודתית, ומדובר למעשה בבית־ספר טוב? שאלנו את מילי פאסט. "יכול להיות", ענתה. "בבקשה, שמנהל החינוך ייתן להורים בלוריא את הזכות להחליט לאן לשלוח את הילדים שלהם ונראה מה יקרה. זכות הבחירה במקרה הזה היא כמו אור השמש, המחטא וחושף את האמת. המצב הנוכחי פשוט בלתי-אפשרי. אני ובעלי וכמעט כל ההורים האחרים עובדים ומשלמים מיסים ושולחים את ילדינו למערכת שאמורה לתת לו חינוך נאות. מדוע ברגע שהמערכת לא מצליחה לעשות זאת אנחנו ולא המערכת הופכים לאשמים. אנחנו צריכים לקבל איומים, להסביר את עצמנו ולמעשה להתחנן בכדי לאפשר לבנינו חינוך ראוי?".

מנהל החינוך: שיקול הדעת של האם לקוי. לילד עדיף להישאר בבית הספר

תגובת מנהל החינוך:

מינהל החינוך בעיריית ירושלים מתייחס בכובד ראש לכל בקשות העברה של הורים ובוחן אותן בקפידה מתוך תפיסה חינוכית מקצועית לצמצם מעברי תלמידים ממוסד חינוכי אחד למשנהו, שלא במעברים הטבעיים (בין יסודי לחטיבה, ותיכון). ועדת ההתמדה בה חברים נציגי פיקוח מ"מ וממ"ד ממשרד החינוך, יועצת בכירה, נציגת השירות הפסיכולוגי, נציגת המחלקה לרישום והעברות, נציג המחלקה ונציגת הטיפול בפרט, דנה בכל בקשה המוגשת אליה.

לדיון בוועדה מוזמנים ההורים, מנהל/ת ביה"ס, מחנכ/ת הכיתה ונציגי הצוות הבין מקצועי וכל זאת על מנת לבחון את הבקשה לעומק ולקבל החלטה מושכלת באשר לבקשה. ההורים הופיעו   בפני הועדה המקצועית והציגו את הנימוקים לבקשתם בנוכחות הצוות המקצועית של בית הספר, כנהוג. החלטת הועדה הייתה להשאיר את התלמיד בבית הספר מהטעמים הבאים:

1. התלמיד עבר ללמוד בלוריא בכיתה ג'. כיתות א' וב' למד בבית ספר פסגת זאב.

2. מעבר למוסד חינוך שלישי לאחר שנת קליטה אחת לא תהיה לטובתו של התלמיד.

3. מדיווח צוות בית הספר עלה כי לתלמיד אין קשיים מיוחדים. בית הספר השקיע מאמצים לקלוט אותו כתלמיד מן המניין.

הועדה הנחתה את צוות ביה"ס   להמשך הליווי בתהליך הקליטה תוך ליווי של מנהל החינוך.

מילי לא הסתפקה בתשובה, כאמור, והחליטה שלא לחכות להנחיות נוספות מהמפקדה. ימים יגידו למי שייך מקס, לה או לפקידי מנהל החינוך של העירייה.

לקריאת העצומה לחץ כאן.