.המעצמה האמריקנית איבדה את דרכה, והעולם משתגע. אך במקום להתמודד עם המשבר, ארצות-הברית בונה פירמידות
המעצמה האמריקנית איבדה את דרכה, ועם אובדן זה הגיע העולם לזמנים משוגעים, בהם טוב ורע, אמת ודמיון, מציאות וסמלים, מתערבבים זה בזה ללא הכר. העולם זקוק לברון מינכהאוזן, שירים אותו בציציות ראשו מן הביצה המוסרית שבה הוא שקוע, וישיב אותו לערכים שאפיינו את הציביליזציה המערבית. ועד אז? ה-NSA ימשיך לבנות לנו פירמידות
אלה זמנים משוגעים שאנחנו חיים בהם, ידידיי, זמנים משוגעים בעליל. הנה רוסיה, המדינה שטיפחה בשקדנות את כל הרעות החולות של המאה ה20 – טרור, דיכוי פנימי, התססה אזרחית, שלטון חונטות, שחיתות שלטונית מזעזעת, אדישות מוחלטת לאובדן חיי אדם, זרועות ריגול חסרות מעצורים, אנטישמיות בוטה, רדיפת קבוצות אוכלוסיה נבחרות – רוסיה הזאת מעניקה מקלט לאדוארד סנודן, חושף מאניית הבקרה והריגול אחר אזרחיהן שלהן עצמן של ארצות-הברית ובריטניה. בעולם שפוי יש מדינות מקדמות חופש ויש מדינות שוללות חופש: בעולם משוגע המדינות שבימים עברו נחשבו למגדלורים של חופש רודפות עכשיו את אזרחיהן עד מוסקבה – עירם הנאווה של איוואן האיום, יוזף סטלין ואיש הק.ג.ב. לשעבר (אם יש "לשעבר" בק.ג.ב.), ולדימיר פוטין.
ארצות-הברית שיש לה בית-משפט עליון ותקשורת, חוקה ומסורת דמוקרטית, הישות המדינית שבעבר עיניי כל חלכאי העולם נישאו אליה בתקווה, אינה יודעת כיצד להגיב על השמדת אנשים בגז. "הדברים טעונים בדיקה". לעומת זאת הפדרציה הרוסית, שיש לה היסטוריה רומנטית עם כל ארגון טרור שידע כדור הארץ, מגלה עמדה עקבית וברורה, מגובה במעשים, במזרח-התיכון: בעד סדר, ולו כלשהו, נגד האנרכיה המוסלמית שמנסה לשבור לרסיסים את כל ההסדרים התרבותיים הקיימים, ממרכז אפריקה ועד הקווקז.
בזמנים המשוגעים שאנחנו חיים בהם ארצות-הברית רואה לנכון לנטר כל אימייל וכל שיחת טלפון של כל אזרחיה (וגם לתעד הכל), הכל בשם העילה המגושמת של ביטחון. השאלה התמימה "מה אמור להפחיד אזרחים יותר ממדינה שעוקבת אחריהם בצורה כזאת?" נענית, גם אם באופן עקיף, ב-35 שנות מאסר לרוברט מנינג, מדליף וויקיליקס. התשובה לשאלה "האם יש חופש בלי פרטיות?" תידון בהמשך, כשהממשלה האמריקאית תצליח לשים את ידה על סנודן, חושף בכחנליית המעקבים של ה-NSA.
מי שניצחה את יפן וגרמניה הנאצית לפני 70 שנה והיום עוסקת בלדעת הכל על משלוחי ההמבורגר, הצ'טים השובבים והנטיות הפוליטיות של כל אחד מאזרחיה, לא גיבשה עד לרגע זה מסקנות סופיות לגבי רצח השגריר והרס הקונסוליה שלה בלוב לפני שנה, שבאופן בלתי-סימבולי ביותר התרחשו ב-11/9. זה בבדיקה. אולי זה סרטון ביו-טיוב שגרם לזה, או ההתחממות הגלובלית, או שאולי בכלל מדובר בפיקניק שיצא משליטה.
אותה ארצות-הברית, שכולאת אזרחים שלה שמנסים לספר לציבור מה לעזאזל הממסד הביטחוני המגה-מפלצתי והחשאי שלה עושה במחשכים, עדיין לא יודעת מה היו המניעים לרצח של 13 איש ופציעה של עוד 30 בפורט הוד על-ידי נידאל חסן, פסיכיאטר צבאי אמריקאי שעלה על שולחן וירה לכל העברים תוך צעקות "אללהו אכבר". זה קרה ב-2009. אבל אם אתם מחפשים מתכון לעוגה שמחקתם בטעות ב-2007, סביר להניח שהוא שמור על השרתים של ה CIA.
עד כאן תיאור הדברים העובדתי. הייתי רוצה להתעכב מעט על הדבר החשוב יותר, והוא ההסבר התרבותי להתנהגות הזו של ארה"ב. כי צריך לזכור: הכל תרבות. תרבות קובעת מה יחליט בית-המשפט בתיק תאונת דרכים ואיך יהיו מעוצבים אתרי האינטרנט. איך מדברים הורים עם ילדיהם ומתי ובשל מה יצאו למלחמה. זה הכל בחלל הזה שבין האנשים שנקרא, במובן הרחב ביותר של המונח, "תרבות".
והתרבות האמריקנית, כחיל-חלוץ של התרבות המערבית, נמצאת במשבר שהיא נמצאת בו מסיבה פשוטה כשם שהיא עצובה: היא אינה מסוגלת לנקוט עמדה מוסרית לגבי שום דבר. והיא אינה מסוגלת לנקוט עמדה מוסרית מכיוון שהיא לא מאמינה בכלום. כל מה שנשאר לה זה יחסי ציבור שיאפשרו לה למות עם מעט כבוד.
תרבות שלא מאמינה בכלום אבל רוצה למות עם מעט כבוד צופה במאות-אלפי בני-אדם נטבחים במזרח-התיכון באדישות מוחלטת, ומסתכלת במבט מזוגג על מיליונים מדוכאים באכזריות בסין – אבל צוהלת מגאווה על שתי ספורטאיות שמתנשקות על קו סיום בתחרות אתלטיקה.
תרבות שמאמינה במשהו מסוגלת לבחירה מוסרית, שהיא תמיד בחירה בחיים ותמיד מצריכה בחירה אמיצה (היינו: ויתור על משהו יקר). תמיד. יחסי ציבור שמאפשרים מוות מכובד מצריכים רק סמל חינמי להתאגד סביבו. סמל נטול עלות וכמו-דתי שיהווה פיצוי נרקסיסטי על חוסר-הבחנה וחוסר-הפעולה הכרוניים האופייניים למי שעזב וויתר על זירת החיים: עוגת יומולדת למיטתו של שכיב מרע.
ארה"ב כבר לא מאמינה בערך אבסולוטי של חיי אדם, אחרת היא לא הייתה משתפת פעולה עם סין רוצחת ההמונים עבור אייפונים זולים יותר. ארה"ב בטח לא מסוגלת להתגייס סביב הערך של מלחמה באסלאם כמייצג דיכוי, השפלה ושיעבוד.
אובדן האמונה הזה, הנרפות הזו, הם הסיבה שהיא לא יכולה ליזום תהליכים או להגיב במהירות כמו שמגיב מי שברור לו שנעשה עוול מול עיניו. ארה"ב למעשה ויתרה על החיים, אבל היא עדיין מבקשת לשטות בעולם באמצעות זיוף קולות וסימנים של מוניטור שמחובר לגוף חי. באמצעות יחסי ציבור של חיים. ומכיוון שיחסי ציבור הם תמיד תגובה, לעולם לא יוזמה, היא צריכה לחכות ולראות מהו נתיב הפעולה שיאפשר לה לצאת הכי טוב תדמיתית מהבלגאן במזרח-התיכון – בלגאן שאין לממסד שלה את העוז לשפוט בקנה-מידה מוסרי.
מי שמרגיש חי דואג לעשות את סביבתו טובה יותר, גם במחיר בחירה ומאבק. מי שמרגיש מת עוסק במאוזוליאום העתידי שלו. במובן הזה מתקני הריגול ואחסון המידע העצמי העצומים שארה"ב בונה הן הפירמידות של פרעוניה: המקום שבו תאוחסן גופתה ומייצג את שיא ההישגים ההנדסיים והתרבותיים של זמנה.
או קיי. אז אסור לצפות " במאות-אלפי בני-אדם נטבחים במזרח-התיכון באדישות מוחלטת". מה, לדעתך, צריכה להיות ההתנהגות הלא אדישה של ארה"ב ?
ניתוק כל קשר כלכלי, תרבותי או אחר עם מדינות האסלאם.
מאמר נחמד, אבל אהבתי הרבה יותר את המאמר של סופ"ש מקרוליין קליק בג'רוזלם פוסט בדיוק על אותו נושא, רק באנגלית. מומלץ.
אפשר קישור בבקשה?
and that's you're idea saving people from get slaughtered
brilliant
no one can save muslims from muslims. they are too far gone. but it is still possible to save the rest of the world. and as far as i remember, B.H.O is not the president of the muslims, but of the free world.
נראה לי שיש יותר מדי רגש והאצלה של העם האמריקאי. הרי במרחב הבינלאומי אין חברים ואין אויבים אלא רק אינטרסים. כל עוד שלטון היה משרת את האינטרסים האמריקאים הוא היה זוכה לחיבוק חם ואם לא אז הם היה ננטש. מאז ומתמיד גם לא הייתה לאמריקאים בעיה לפלוש צבאית למדינות ולגרום למוות המוני תוך כדי וגם לעמוד מהצד ולצפות ברצח העם בדרפור
אלון, משום מה לא ניסחת בבהירות את הגורם לתחלואה הזו: תפיסת עולם המכנה את עצמה "התפיסה הביקורתית", ששורשיה נעוצים בין היתר בתורתו של מרקס ומקודמת על ידי אנשי אקדמיה מהצד השמאלי של המפה, שמאלי לא רק במובן הפוליטי אלא בכל מובן מחשבתי. וכמו כן, זו אשמת הצד ה"ימני \שמרני" שלא השכיל להציב אלטרנטיבה ראויה לתפיסת העולם הזו, והתעורר באיחור עם מכוני מחקר ואתרי תחקירים (כמו מידה) משלו. אני בטוח שבסופו של דבר השכל הישר ינצח, אבל לארה"ב כפי הנראה לא תהיה תקומה.
זו לא ארה"ב. זה ממשל אובמה, ומה שהוא מייצג.
תפישת עולם של שמאל קיצוני פרו איסלמי. מן עירבוביה שהמכנה המשותף שלה הוא שינאה ופעולות להרס ארה"ב.
שטויות במיץ ירקות. קודם כל הכתב עושה גזירה מוסרית שווה בין ארה"ב לרוסיה. קצר הזיכרון האנושי – ברית המועצות הייתה זאת שחתמה על הסכם ריבנטרופ מולוטוב ופלשה לפולין יחד עם גרמניה לא ארה"ב. שנית האמריקאים אולי נוהגים בנאיביות והם אולי נורא פוליטיקלי קורקט ומשתמשים בדיבור רך כאלה אבל מיג'ור נידאל חאסן למרות הדיבור הרך נידון היום למוות. ארה"ב לא מרגלת אחרי אזרחים שלה, מי שכתב את זה פשוט לא מבין מה האמריקאים עושים. האמריקאים כן מנטרים את כלל תעבורת האינטרנט והטלפוניה ויכולים כשמתעורר החדש הסביר לקבל גישה למיילים או לרישומי שיחות של אנשים ספציפים. הם לא מתעדים הכול. המלחמה בטרור גובה מחיר מסויים מחופש הפרט. הדבר הכי מצחיק זה לקרוא את "ניתוחי התרבות" האמריקאית מאנשים שמעולם לא חיו בארצות הברית. גם אחרי שיחייה הכתב שנתיים בניו יורק גם אז לא כדאי שהוא יצא בהצהרות שכאלה כי אין דין ניו-יורק או לוס אנג'לס
ואתה יודע מה רצית לומר כאן?
פשוט לאללה, אין לך מושג על מה אתה כותב
ולפני שאתה מתיימר להבין את התרבות האמריקאית ומה מניע את אמריקה, ביקור ממולץ. לא ביקור של יומיים או חודשיים בניו יורק בקיצור סלח לי אתה לא יודע על מה אתה מדבר.