לא רלוונטי: ייעודן המקורי של קצבאות הילדים

מלכתחילה נועדו קצבאות הילדים לשמש ככלי לעידוד ילודה, אך הנתונים מצביעים על כך שכיום אין בו עוד צורך • האוכלוסיות המושפעות מקצבאות אלו הן דווקא העניות יותר, מה שהוביל למצב אבסורדי בו במקום לצמצם פערים המדינה מעודדת דווקא ילודת ילדים למשפחות עניות • הקיצוץ, אפוא, מבורך. ולוואי ולא יהיה האחרון

בשבוע שעבר התבשרנו על הקיצוץ בקיצבאות הילדים. גורמים רבים השמיעו ביקורת על המהלך, אך למעשה זהו כנראה הצעד החיובי היחיד שהוביל עד כה שר האוצר הנוכחי.

לא רק שמדובר בהחלטה נכונה כלכלית בטווח הקצר – קיצוץ בהוצאות הממשלה, כחלופה עדיפה על פני העלאת מיסים או העלאת הגירעון – אלא שקיצוץ ספציפי זה הוא בעל השלכות חיוביות שחורגות בהרבה מכך: הוא שולח מסר לציבור לפיו פרנסתו של כל אדם היא באחריותו האישית, וכך גם תכנון גודל משפחתו בהתאם ליכולת הפרנסה; מסר שאולי לא מספיק ברור וחד, אבל מצד שני ייתכן וההדרגתיות הכרחית במקרה זה.

טיעון נפוץ הוא שקיצוץ בקיצבאות הילדים הוא הענשת הילדים על שגיאות הוריהם, אך זהו טיעון בעייתי מכמה סיבות. ראשית כל, אין שום דרך לנטרל השפעת רקע משפחתי על הילדים: ילד במשפחה מבוססת (בדיוק כמו אדם בוגר מבוסס) בדרך כלל מתגורר בשכונה בטוחה יותר במובן הפלילי, ובבניין עמיד יותר מפני רעידות אדמה; הוא גם נוסע ברכב בטוח יותר וכו'. אין קצבה שיכולה לפצות על היעדר הגורמים הללו מחייו של ילד ממשפחה מעוטת יכולת. הגיע הזמן להפנים שאלו החיים, לטוב ולרע.

שנית, בהינתן מימון מכספי המיסים של ביטוח בריאות ושרותי השכלה לילדים, ברור לחלוטין שהמדינה ממילא עושה כל שביכולתה על-מנת לאפשר לכל ילד את המינימום הנדרש להזדמנות בחייו הבוגרים.

קצבה מעודדת ילודה מיותרת

אם כן, מהי המהות האמיתית של קצבת הילדים (ומענק הלידה)? כלי לעידוד ילודה. פשוט כך. זו הדרך של הממשלה להשתתף במידה מסויימת בעלויות גידול הילדים, על-מנת לדרבן שיעור ילודה גבוה יותר מהטבעי בנסיבות התרבותיות הקיימות.

הכלי הזה אינו פסול מעיקרו, וישנו הגיון בשימוש בו ובדומיו באירופה של היום, לאור שיעורי הילודה הקטסטרופליים ביבשת. בישראל, לעומת זאת, אין בכלי הזה שום צורך.

שיעור הילודה המינימלי הנדרש לכל חברה על מנת לשמור על פירמידת הגילאים הוא 2.11 ילדים לאישה; שיעור ילודה "בטוח ובריא" (לאור פוטנציאל של אסונות טבע ומלחמות גדולות) נחשב ל- 2.7-2.3 ילדים לאישה. שיעור הילודה בישראל נע בעשור האחרון בין 2.65 ל- 3.0 ילדים לאישה, כאשר שיעור זה בקרב הבדואים (והערבים-מוסלמים האחרים, במידה מתונה משמעותית) וכן החרדים גבוה בהרבה, ואילו כל שאר הציבור נמצא עמוק באזור הבטוח והבריא.

מחקרים של המוסד לביטוח לאומי, שבוצעו בעיקבות הקיצוץ של 2003, כבר הוכיחו כי קיצוץ בקיצבאות הילדים משפיע על הילודה בשתי האוכלוסיות החריגות שצויינו לעיל, אך אינו משפיע על הילודה בקרב שאר הציבור. מכך, ברור לחלוטין כי אין שום הצדקה למדיניות של עידוד ילודה על חשבון משלם המיסים, בטח לא בהיקף הנוכחי. דומה הדבר לכך שאין היגיון בצריכת אנטיביוטיקה בידי אדם בריא.

ובדומה לאנטיביוטיקה לאדם בריא, קצבאות הילדים בישראל 2013 גורמות לנזק ממשי: למעשה, התוצאה החברתית שלהן היא עידוד הולדתם של ילדים עניים, שהרי שיעור העוני בקרב האוכלוסיות המושפעות – הערבים-מוסלמים והחרדים – הוא כמעט פי 6 מאשר בשאר האוכלוסיה (וזהו נתון מלפני העלאת המע"מ האחרונה).

פחות קצבאות – פחות ילדים עניים

גם אם נתחשב בכך שהנתון הרשמי הנ"ל הוא מוגזם, עקב שכיחות גבוהה יותר משאר האוכלוסיה של עבודה "בשחור" בשני המגזרים המדוברים, הדבר לא ישנה את העובדה שהם עדיין עניים בהרבה משאר האוכלוסייה. מכאן, שקיצוץ בקיצבאות הילדים יביא בעצם להפחתת מספרם של הילדים העניים בישראל בטווח הרחוק, ואולי אף הבינוני – תוצאה חיובית לכל הדעות.

ברמת האידיאל, השאיפה צריכה להיות היעדר מוחלט של קיצבאות ילדים ומענקי לידה, כל עוד שיעור הילודה הכללי אינו יורד אל מתחת לקו אדום מסויים. מכיוון שזהו שינוי קיצוני מאוד יחסית למצב הקיים, פשרה סבירה יכולה להיות מודל של קצבת ילדים קטנה עבור שלושת הילדים הראשונים בלבד, כאשר סכום הקיצבה עבור הילד השלישי נמוך במקצת מאשר עבור שני הילדים הראשונים (לדוגמה, 120 ש"ח עבור כל אחד משני הילדים הראשונים, ו- 100 ש"ח עבור השלישי).

בקיצוץ הנוכחי בקיצבאות הילדים ניתן לראות צעד בכיוון חיובי זה, ויש לקוות שצעד זה לא יהיה האחרון.

יבגני פטישמן, בעל תואר ראשון במדעי החברה וחבר בפורום הרעיוני של 'התנועה הליברלית החדשה'.