מבחני הבגרות: יותר זכאים, פחות הישגים

שבוע שעבר פורסם כי נרשמה עלייה בשיעור הזכאים לבגרות בשנה החולפת • למרות האווירה החגיגית, נתון זה הינו למעשה חסר משמעות: הניסיון מראה כי ככל שאחוז הזכאות עולה, כך איכותה של התעודה יורדת • במקום להוריד באופן עקבי את הרף, יש לדרבן את המצוינים ולהעניק כלים לכלל התלמידים להגיע להישגים ממשיים

בשבוע שעבר, כפי שהיה קשה לפספס, התקיים בתקשורת הפסטיבל השנתי של הדיון באחוז הזכאות לבגרות. מי שהיטיבה לסכם את הטענות הבנאליות המועלות בהקשר זה הייתה יעל ברנובסקי מ'ישראל היום':

חדשות טובות ורעות בנוגע למצב החינוך בישראל. החדשות הטובות: בשנת תשע"ב חלה עלייה של 1.7% בשיערו הזכאים לבגרות. החדשות הרעות: שיעור הזכאות לבגרות בישראל עדיין נמוך מ-50% ועומד על 49.8%.

ההנחה הבסיסית של ברנובסקי, כמו של מרבית העוסקים בנושא, היא שעלייה באחוז הזכאות לבגרות מצביעה על שיפור החינוך, ושיש לצפות מהמערכת להגיע לאחוזי זכאות גבוהים הרבה יותר. אלא שבפועל, נראה שעלייה באחוז הזכאות מלמדת דווקא על ירידה באיכותו של החינוך בישראל ושקיעתו בבינוניות: כבר הראנו בעבר באריכות כיצד, במפתיע, אחוז זכאות גבוה בבתי ספר מתואם דווקא עם אחוז מצטיינים נמוך, וזאת בשל העובדה שהמערכת מתמקדת כולה בתלמידים הבינוניים ומזניחה את התלמידים החזקים. מנגד, עלייה באחוז הזכאות מעידה גם על פגיעה בתלמידים החלשים: מערכת החינוך העדיפה במשך שנים לוותר על החינוך המקצועי כדי להגיש את כלל התלמידים לבחינות הבגרות. בפועל, רבים מהתלמידים הללו לא הצליחו כלל להוציא תעודת בגרות, וגם אם כן ערכה בדרך כלל לא היה גבוה במיוחד.

בגרות בישרא-בלוף

הפגיעה בתלמידים מצטיינים ובחינוך המקצועי מהווים למעשה רק סימפטום של הבעיה המשמעותית שטומנת בחובה העלייה באחוז הזכאות לבגרות: הירידה הכוללת ברמת הלימודים. המרצים באוניברסיטאות יכולים להעיד על כך שהעלייה באחוז הזכאות במהלך השנים לא שיפרה, וכנראה שאף הורידה, את איכותו של סטודנט מתחיל.

כבר בשנת 2008 טען מבקר המדינה כי

במשך שנים ביקשו כל ממלאי התפקידים במשרד החינוך, כולל הבכירים ביותר, להצביע על שיפורים בהישגי התלמידים ועל כן שינו בקביעות את מבנה הלימודים והבחינות והקלו אותם על התלמידים.

דברי המבקר כמובן נכונים, אך נראה שהוא לא ירד עד הסוף לשורשה של התופעה. גדי טאוב בספרו "המרד השפוף" העמיק להראות שעל מערכת החינוך השתלטה תפיסת עולם ניאו-מרקסיסטית הדוגלת ב"תיקון המראה" במקום ב"תיקון הפרצוף". לדברי טאוב, בשם צמצום הפערים וקידום השכבות החלשות מבקשים גורמים שונים להוריד את רמת הבחינות ואת רמת החינוך בישראל, אך בפועל מהלך זה רק פוגע בשכבות החלשות:

במקום לתת לתלמיד הבא מרקע סוציו-אקונומי חלש את מה שחסר לו באמת – אפשרות לרכוש השכלה – נותנים לו תעודה על הישג שלא הושג. כך מנהיגים שוויון הישגים. מין דמוקרטיזציה של תעודות שערכן הולך ומתאפס, ואין הן אלא עדות לרצונה של מערכת החינוך לטייח את הפערים במקום לתקנם.

בפינלנד זה עובד

כמו בתחומי חינוך רבים, גם כאן נראה שניתן ללמוד רבות ממערכת החינוך הפינית. בספרה החדש,  "The Smartest Kids in the World" (הילדים החכמים בעולם), השוותה העיתונאית האמריקאית אמנדה ריפלי, בין מערכת החינוך האמריקאית למערכות חינוך מצליחות בעולם. אחת מטענותיה המרכזיות של ריפלי היא שמערכת חינוך מוצלחת היא תוצאה של דרישות גבוהות מהתלמידים. זוהי כמובן טענה אלמנטרית, אך מסתבר שכיום גם טענות אלמנטריות זקוקות לראיות: ריפלי מראה שבפינלנד מערכת החינוך דורשת גם מילדי פליטים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי חלש ביותר, לעמוד בדרישות הסטנדרטיות, זאת לעומת המערכת האמריקאית המבוססת על 'אפליה מתקנת' וחמלה מעוותת, המונעת ממורים לתת לתלמידים חלשים ציונים גרועים.

בישראל לעומת זאת, כשרמת בחינות הבגרות הגיעה לשפל המדרגה, החליטו באוניברסיטאות להנהיג את הבחינה הפסיכומטרית, ועם השנים, במקביל להמשך הירידה ברמת בחינות הבגרות, עולה הערך שמייחסות האוניברסיטאות לבחינה הפסיכומטרית. כמובן שלתלמידים מרקע סוציו-אקונומי גבוה יש יותר אמצעים להשלים את חוסרי התיכון מאשר לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, אך במקום להחזיר את בחינות הבגרות לרמתן הקודמת, מבקשים עתה לוחמי השוויון לבטל את הפסיכומטרי: קבוצה של אנשי חינוך ורוח פנתה בשנה שעברה לשר החינוך כדי שיפעל למען ביטול הבחינה הפסיכומטרית הפוגעת בשוויון ההזדמנויות, והדבר אף עלה מספר פעמים כהצעות חוק בכנסת.

המאבק לביטול הפסיכומטרי אולי יצליח לבסוף, אך כמובן שהוא לא יביא לצמצום הפערים. ירון לונדון הסביר זאת יפה ב"ידיעות אחרונות" כבר בשנת 1995:

אפשר לדחות הבחינות ממועד סיום ביה"ס התיכון ועד למועד ההתייצבות בשערי האוניברסיטה, אפשר לדחותן עד לבחינות הנערכות במהלך הלימודים האקדמיים, אפשר לדחותן עד לסיום התואר הראשון ואפשר לדחותן עוד ועד, עד למועד ההתייצבות בשוק העבודה, אבל בסופו של דבר הבחינות בוא תבואנה, ותוצאותיהם יכתיבו את מהלך חייו של אדם.

אם המערכת רוצה לקדם תלמידים מרקע סוציו-אקונומי חלש היא יכולה להשקיע בהם בצורה נרחבת, אך היא חייבת לדרוש מהם לעמוד בסטנדרטים גבוהים. בסופו של יום, ייאלצו תלמידי ישראל כולם להתמודד עם העולם שמחוץ לכיתה, שידרוש מהם להציג יכולות אמיתיות. כדי שהם יוכלו לעשות זאת בצורה מיטבית, כדאי שכבר בתיכון משרד החינוך ידרוש מהם לעמוד בסטנדרטים אמיתיים, גם אם הדבר יפגע מעט באחוז הזכאות לבגרות, ויעכיר את האווירה במסיבת העיתונאים השנתית של השר.