השתלטות גורמים אסלאמיסטיים על סוריה תפגע באינטרס המערבי. לכן, במקביל לתקיפת כוחות משטר אסד על המערב לתקוף גם אותם.
השאלות המרכזיות העומדות בפני המערב לא צריכות להיות מתי ואיך לתקוף, אלא מה לעשות בכדי שסניפי אל-קאעידה בסוריה לא ינצלו את ההזדמנות להשתלט על המדינה ועל מצבורי הנשק הלא-קונבנציונלי שבה
בימים אלו, בהם דשים כולם בשאלה מתי ואיך תיפתח המתקפה של ארצות-הברית על סוריה וכיצד היא תבוא לידי ביטוי, יש לזכור כי עבור ישראל והמערב ישנה שאלה חשובה הרבה יותר: מי יחליף את השלטון הסורי הנוכחי, ומה יהיה עתידם של מצבורי הנשק הלא קונבנציונלי שצבא אסד מחזיק.
בכל הנוגע ליום שאחרי, תקיפה – ואפילו מוגבלת – על שלטונו של אסד, עלולה למוטט את היציבות המשטרית ולהביא לפתיחתו של השלב הבא במאבק על עיצוב פניה ואופייה של סוריה. במאבק עתידי זה ייקחו חלק שני גורמים אופוזיציוניים מרכזיים למשטר אסד: "הגורם האסלאמיסטי", בעל הגישה המקדמת את רעיון הקמת ח'ליפות אסלאמית, ולעומתו "הגורם הלאומי", המבקש מדינה בעלת אופי לאומי ו/או דמוקרטי.
האסלאמיזם הוא הבעיה
הגורם האסלאמי מורכב מקבוצות שונות הפונות למכנה המשותף לרוב אזרחי סוריה, אם תרצו, "השד העדתי" הסורי – היותם סונים. הרעיון הדתי המתגלם בהחלה ויישום של חוקי השריעה על אדמת הלבנט ("אל-שאם") הוא המניע את הקבוצות המזוהות עם צד זה של המורדים.
שלוש קבוצות מרכזיות עומדות בחוד החנית של האופוזיציה האסלאמית: ארגון 'חזית העזרה לעם הסורי' (המוכר גם בשמו הערבי: "ג'בהת אל-נוסרה"), ארגון 'המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט' וארגון 'החזית האסלאמית הסורית'. שלושת הארגונים הג'יהאדיסטים הללו פועלים להפיכתה של סוריה למדינה אסלאמית; אידיאולוגיה הסותרת, כמובן, את הרעיון הלאומי והחילוני המקודם על ידי הגורם הלאומי באופוזיציה הסורית.
גם גורם זה, הלאומי, מורכב מקבוצות שונות הפונות אל מכנה משותף נוסף לסורים – הערביות הלאומית, כאשר חלקן לאומיות וחלקן דמוקרטיות-חילוניות, המאוגדות במסגרת "הקואליציה הלאומית הסורית". קואליציה זו עובדת בשיתוף פעולה עם המערב ומוכרת על ידי ארצות-הברית ומדינות נוספות בתור הנציגה הרשמית והבלעדית של האופוזיציה למשטר אסד. לרשות הארגון עומד "הצבא הסורי החופשי", המורכב מגדודים שערקו מצבאו של אסד ומקבוצות אזרחיות לוחמות המחזיקות בגישות שונות.
ברור לכל כי הגורם האסלאמי, אשר מכיל ארגונים המזוהים עם אל-קאעידה, מהווה סכנה למדינת-ישראל, למדינות המזרח-התיכון ולמערב. אם אחד הארגונים הללו יצליח להשיג נשק כימי, הסיכוי שהוא יופעל כנגד "הכופרים" היהודים או השיעים גדול למדי. צבא סוריה מחזיק בנשק כימי וביולוגי כבר שנים רבות, אך עד לשבוע שעבר מעולם לא נעשה בו שימוש. אף אחד לא רוצה לבדוק איך ינהגו תלמידיו של בן-לאדן בנשק שכזה.
לא אסד ולא ג'יהאד
על פניו, האינטרס המובהק של מדינות המערב הוא שהגורם הלאומי-דמוקרטי באופוזיציה הסורית ינצח במלחמה, ושהוא יהיה זה שיזכה לעצב את פניה של סוריה ולהחזיק בארסנל הנשק שברשותה.
הדבר מחייב את ארצות-הברית, שמובילה את המהלך המלחמתי, לשקול גישה רחבה יותר של תקיפה בסוריה, אשר תציב כמטרה לא רק את כוחות הצבא של אסד, אלא גם בסיסים ויעדים של פעילי הג'יהאד בעיראק ובסוריה. אפשר להשיג מטרה זו גם "מרחוק" באמצעות חיל האוויר וטילי שיוט והדבר אינו מחייב כניסה של כוחות קרקעיים.
התקיפה צריכה להיות הרסנית מבחינת התוצאה עבור שני הגורמים – כוחות אסד ואל-קאעידה – כאחד. היא צריכה להיות בעוצמה כזו שלאחריה, משטר אסד יהיה מרוסק, אך גם ארגוני הג'יהאד. הם חייבים להיפגע כך שלא תהיה להם כל יכולת צבאית להמשיך להילחם בסוריה, לקחת חלק בהחלפת משטר אסד ובהתבססותו של השלטון החדש.
היום שאחרי מחר
תקיפה של כוחות אסד בלבד תעשה דבר אחד – תעצים את הגורם האסלאמי באופוזיציה הסורית, שגם כך נמצא בתהליך של התבססות בקרב האוכלוסייה. כבר היום אזורים שלמים בסוריה נשלטים בידי ארגוני הג'יהאד למיניהם. המאבק אינו רק צבאי אלא גם תעמולתי. אופייה של המדינה שתקום על חורבותיה של סוריה חשוב מאד לאסלאמיסטים.
דוגמה לכך ניתן לראות בפרסומים שהופצו ברשת האינטרנט בהם מתועדים פעילי 'המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט' עורכים אירועי ספורט וחינוך ומעבירים שיעורי דת לאוכלוסייה, בעיקר לבני הדור הצעיר. הם גם מתועדים מיישמים את חוקי השריעה בהצלפות ובהוצאות להורג.
דוגמה נוספת ניתן למצוא בעלוני התעמולה שחולקו לתושבי סוריה על-ידי 'החזית האסלאמית הסורית' ויוצאים חוצץ נגד "הדמוקרטיה", "החילוניות" ו"הלאומיות". ולא בכדי – אלו כל המאפיינים של 'הקואליציה הלאומית הסורית'. האסלאמיסטים מבינים כי לאחר שאסד ייפול המאבק לא יסתיים, הוא רק יחל. הם כבר מכינים את השטח.
מהלומה צבאית שתהרוס את חיל האוויר הסורי, את מערכות ההגנה ואת העמדות לשיגור טילי קרקע-קרקע, תסלול לכוחות האופוזיציה את הדרך אל עבר דמשק ולהשתלטות על המדינה. רק תקיפה נרחבת של כל אויבי המערב הסוריים, שתופעל מתוך התייחסות לשיקולי "היום שאחרי" בסוריה, תוכל להועיל לאינטרסים ארוכי-הטווח של המערב באזור.
אני לא בטוח שיש תקדים היסטורי להתערבות אמריקאית שהביאה לתוצאה המיוחלת. מה מבטיח לך שאמריקה יכולה לבצע את המשימה כפי שהגדרת, ושהתפתחות המצב לאחר התקיפה תהיה כפי שאתה חוזה?
אם אתה בעד החלשת גורמים איסלמיסטים וחיזוק המתונים החילוניים, אז ארה"ב פישלה לפני עשרות שנים כאשר לא פעלה מספיק נגד משטרים דיקטטוריים באיזור כולו.
לדעתי מאוחר מדי ואין להושיע את סוריה. המדינה קורעת את עצמה לגזרים וזה יימשך עם ובלי תקיפה מבחוץ. בסופו של דבר הגוף הכי מאורגן וכנראה הכי אכזרי הוא זה שיחזיק בשלטון, ואולי הוא ישלוט על חלק קטן מ"סוריה-לשעבר".
מה שניתן לעשות היום הוא להקדים תרופה למכה ולהתחיל לפעול נגד משטרים דיקטטוריים אחרים באיזור, הרבה לפני שהם מתמוטטים כמו שסוריה מתמוטטת. אם היינו עושים כך לסוריה לפני 20 שנה, אולי סוריה הייתה מתמתנת והייתה נמנעת המלחמה של היום.