כן להפלת אסד אבל לא לתקיפה האמריקנית? עיתונאי ערבי בביקורת חריפה על הפרנויה הערבית.
התקשורת הערבית במבוכה על רקע התקיפה האמריקנית בסוריה, שנכון לעכשיו לא ידוע אם תתקיים בכלל. יש מתנגדים ויש תומכים, והנושא רחוק מקונצנזוס כלשהו.
עם זאת, קול ייחודי נשמע לאחרונה בעיתון הליברלי בהשפעה הסעודית אל-שרק אל-אווסט, המוביל את הקו התקיף ביותר נגד המשטר הסורי. משארי אל-ד'אידי, בעל טור קבוע בעיתון, תקף בחריפות את צביעות התקשורת הערבית על שאינה מסוגלת להשתחרר מכבלי תיאוריות הקונספירציה למיניהן, ושלמרות התנגדותה לתקיפה אמריקנית אינה מסוגלת למצוא פתרון אחר למצוקת סוריה.
הרקע של משארי מעניין ביותר. עד אמצע שנות ה-90 הוא היה אסלאמיסט מושבע. לא זו בלבד שהוא למד מדעי שריעה בסעודיה, אלא שאף נסע ללמוד באפגניסטאן ובפאקיסטאן. הוא מעולם לא נטל חלק בפעילות טרוריסטית כלשהי, אך בהחלט נמנה עם חוגים המקורבים למה שנהפך מאוחר יותר ל'אל-קאעידה'. בשנת 1991 אל-ד'אידי נעצר על-ידי המודיעין הסעודי ובילה במאסר כמה שנים. דווקא בזכות המאסר חל בו מהפך נפשי: הוא פנה למתינות דתית והתנער לחלוטין מקיצוניות אסלאמית. מאז הוא הפך לעיתונאי ומומחה לתנועות אסלאמיות, במיוחד בתור מי שמכיר אותן "מבפנים".
מלחמה לא רצויה אך הכרחית
"אובמה עדיין מדבר תוך שהוא מנסה להפחית מענייניה של התקיפה נגד כוחותיו של בשאר אל-אסד, שהיא מוגבלת ומהירה, שאינה מלחמה ושאין לה מטרה להפיל את המשטר. לא נותר אלא רק למסור לבשאר את הקורדינטות של המטרות כדי שהוא יוכל לפנות אותן, וכדי שבשאר, מאהר ושאר בכירי המשטר יקחו חופשת קיץ עד אשר תסתיים התקיפה", כתב אל-ד'אידי. לדידו, הסיבה לכך היא ש"אובמה מסתבך איפה שהוא לא רוצה להסתבך". הכוחות של אסד "רמסו" בגסות את הקו האדום של אובמה ועתה לא נותר לו אלא "להוכיח את האמינות של הבטחות אמריקה ואיומיה".
אובמה שואף למלחמה קצרה ומהירה בעוד כל העולם מרגיש שהוא לא רוצה בה. כולנו יודעים איך האיש השתהה במשך שנתיים ונמנע מלעשות דבר ממשי בשטח, למרות הסיטואציה העקובה מדם בסוריה. זוהי המלחמה להשבת ההרתעה והאמינות האמריקנית וכדי להוכיח את האחריות המוסרית של המערב. כמובן יש בה גם מימד מעשי… והוא מניעת הנורמליזציה של השימוש בנשק כימי בעולם. לא ידוע עד כמה המלחמה תהיה רצינית. אולי ההר של אובמה יצטמצם לכמה טילים.
צביעות ערבית
ביקורת קשה שומר אל-ד'אידי לאותם קולות בתקשורת הערבית שיצאו להגנתו של אסד מפני שהוא עומד בפני תקיפה אמריקנית:
מה שעצוב בכל העניין הוא הוא התמכרותם של הערבים לחזרה על דפוסים דמגוגים והכחשה בכל רגע: בתימן יצאו הפגנות הזדהות עם הרוצח אסד. משלחת תימנית אפילו יצאה לסוריה כדי לתמוך בו. במצרים, אפילו עיתונים רציניים שוקעים בתיאוריות קונספירציה וחוזרים על הדמגוגיה של התקשורת הערבית מתקופת הפלישה של סדאם לכווית ב-1991. גם ערביי המפרץ פורטים על אותו מיתר ודורשים פתרון ערבי, כאילו כווית ניצלה מסדאם על ידי פתרון ערבי.
"מה אם כן דרוש?", שואל אל-ד'אידי, "שבשאר ירצח כאוות נפשו בתקווה שיום אחד המצפון שלו יתעורר? או אולי להניח למרקם החברתי הסורי להתפרק והשאיר את הפצע הסורי פתוח לחיידקים נוספים של אל-קאעידה ומיליציות שיעיות?". המתנגדים לתקיפה האמריקנית לא מציבים אלטרנטיבה ראויה. כך, אחד העיתונאים הערבים הבכירים שמתנגדים לתקיפה האמריקנית אמר שהוא "רוצה שהעם הסורי ינצח אבל לא יודע איך״.
לדברים אלה ענה עאמר עיבוד, סורי שברח עם משפחתו מגיהינום הנשק הכימי של בשאר ומההתקפה האמריקנית, שאמר בראיון לעיתון אל-חיאת כך: ״הלוואי שהאמריקנים יתקפו. אני רוצה שהם יתקפו. הלוואי שהם יתקפו והערבים יתעוררו סוף סוף".
